מני, צעיר ירושלמי אבוד ובעל פיוז קצר במיוחד, לוקח עגלת סופר ומוכר מים במשחקים של קבוצת הכדורגל הפיקטיבית "בני ירושלים". לאחר שהקבוצה מפסידה ליריבתה האדומה המושבעת מתל אביב - ועוד משערים של שחקנים ערבים - הוא מוצא את עצמו מעורב בקטטה המונית בין ארגון האוהדים הצהוב "שומרי החומות", שבראשו עומד העבריין עובד חממי, לבין "האולטראס" האדומים.
כשהוא נעצר יחד עם החברים הקיצוניים ביותר בארגון האוהדים ומובא לתחנת המשטרה, מגלה מני שבאירוע נפצע קשה שוטר שנכנס לתרדמת. אלי, השוטרת שחוקרת אותו, מציבה בפניו שתי אפשרויות: מאסר ממושך - או הפיכה לסוכן סמוי שיחדור לשורות "שומרי החומות" ויעביר מידע מודיעיני על פעילותם.
כך מתחילה "חוליגנים", דרמת הפשע-החברתית החדשה של כאן 11, שיצרו לי גילת (שגם מביימת), יובל ברונשטיין, יזהר הרלב ואסתר נמדר-תמאם - שכבר הספיקה להימכר לשידור במספר ערוצים בחו"ל עוד לפני שעלתה בישראל.
על הנייר מדובר בסדרה שרוצה להעניק לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם הכדורגל הישראלי - רק בדגש על האוהדים. נגיד, אם "טד לאסו" הייתה מתמקדת באוהדים של ריצ'מונד במקום בחדר ההלבשה שלה, אבל עם אווירה של מתח על סף פיצוץ תמידי. בקיצור, מה שקורה כשמעבירים את מקום ההתרחשות מאנגליה המשעממת לישראל הטעונה.
בפועל, ועל סמך שני הפרקים שנשלחו לביקורת, "חוליגנים" היא בראש ובראשונה סדרה על מה שמכונה בציניות "ישראל השנייה" - ובעצם על ישראל אחרת, שבה כוח, כסף וכבוד הם המטבעות הקובעים.
קשה לצפות ב"חוליגנים" במנותק מהמציאות שלנו. הדמויות שמתוארות בה כאנשי שוליים - כמו חברי "שומרי החומות" - כבר מזמן לא נמצאים שם. הם יושבים היום בעמדות מפתח בתקשורת, בממשלה ובמשטרה, וכוחם גדול בהרבה מזה שמוצג כאן. אפשר להתייחס לסדרה כאל פריקוול - שמתאר איך בדיוק הגענו למקום שבו אנחנו נמצאים היום.
במובנים רבים, "חוליגנים" היא חוליה נוספת בז'אנר סדרות הפשע הישראליות, ומי שנהנו מ"מנאייכ", "בני אור" או "ילד רע" ירגישו לגמרי בבית גם כאן. כמו אחיותיה לז'אנר, היא לוקחת דמויות דחויות ואלימות והופכת אותן לגיבורים בעל כורחן.
דמותו של מני אזולאי - בגילומו של בן סולטן, שכבר מתמחה בתפקיד הצעיר הרגיש והאלים (ראו ערך "ילד רע" ו"משמר הגבול") - אמורה לייצג את אובדן הדרך של הימין הליברלי בישראל, זה של מנחם בגין שעל שמו הוא קרוי. מני לא מצא את עצמו באף מסגרת - לא בבית הספר, ובטח שלא בצבא, שם הוא משרת באפסנאות וגם משם ערק. למרות שברור לנו כצופים שבבסיסו הוא אדם טוב, אף אחד לא סופר אותו. רק ארגון "שומרי החומות" - שמשתמש ביהדות, לאומנות וגזענות כדי לאחד בין חבריו - מצליח לגרום לו להרגיש שייך.
יוצרי הסדרה לקחו סיכון - שהוביל אף לאיום בתביעה - כשבחרו לא להתרחק יותר מדי עם הדמיון בין "בני ירושלים" ו"שומרי החומות" לבין מקורות ההשראה הברורים: בית"ר ירושלים ולה פמיליה. האצטדיון הוא טדי, המדים צהובים-שחורים, ומי שמבינים טוענים שגם שירי האוהדים כמעט זהים - מה שאמור להביך הרבה יותר את אנשי "לה פמיליה" מאשר את יוצרי הסדרה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
הניסיון של בית"ר לעכב את עליית הסדרה ולקבל מראש את כל הפרקים לצפייה - כדי לוודא שהיא "אינה פוגעת בשמה הטוב" - כשל. ואפשר כמובן לפתוח רצף של בדיחות על הצירוף "שם טוב" ואוהדי בית"ר ירושלים, במיוחד אחרי שלפני ימים ספורים תקפו אוהדיה נהג אוטובוס רק כי העז להיוולד ערבי.
אבל "חוליגנים" צריכה להוכיח את עצמה לא בבית המשפט, אלא במגרש הטלוויזיוני. ונכון לעכשיו, התשובה היא: ככה-ככה, או במקרה הטוב - תיקו 0:0.
הבעיה המרכזית שלה היא חוסר איזון בין רגעים ריאליסטיים כמעט דוקומנטריים - שמזכירים את הסרט התיעודי הנהדר "טהורה לעד" - לבין סצנות שמרגישות מבוימות, מנותקות מהמציאות ולעיתים פשוט לא אמינות. כבר באותה קטטה אלימה בסצנת הפתיחה בין שתי קבוצות האוהדים, משהו מרגיש מתוזמן מדי, כמעט כמו כוריאוגרפיה לריקוד של להקת המחול בת שבע. בנוסף, הרצון לספק אמירה בכל פריים מרגיש לעיתים מאולץ ודידקטי.
לצד החולשות יש גם יתרונות ברורים. הדיאלוגים (שרבים לא מעריכים מספיק) אמינים, המשחק של רוב הקאסט מצוין, ומערכות היחסים בין הדמויות המרכזיות נבנות בהיטב. הקשר בין השוטרת החוקרת אלי (הזמרת דיקלה, בהופעה מפתיעה לטובה) לבין מני - שלו אמא מתמודדת נפש ואב חורג קשוח - מרגש ומוציא את המיטב משני השחקנים. גם הדינמיקה בין עובד חממי (שון סופטי, "שלומי 6") לבין בת דודתו, עורכת הדין כנרת (דניאל מנוחין הנהדרת), מציגה ברית מסוכנת בין עבריינים ממוסדים שלמדו היטב איך לטפס לראש הפירמידה - תוך לעג לממסד שהם בזים לו.
לעומתם, קו העלילה שבו עובד וכנרת ניצבים מול ראש עיריית ירושלים הנכנס (אסף הראל בקאמבק לא צפוי) הוא נכון לעכשיו אחת מנקודות החולשה של הסדרה - ודוגמה בולטת לאותה דידקטיות מטרחנת.
יש סיכוי שבסוף העונה נגלה שזו הייתה סדרה טובה באמת - אבל עד אז, "חוליגנים" עוד צריכה לשכנע אותנו שהיא שווה את הכרטיס.
"חוליגנים" משודרת מדי יום שני ב-21:30 בכאן 11.