זו שעה יפה לבנימין נתניהו, זו שעה יפה גם למדינת ישראל, וחזקה על ערוץ 14 שיהיה שם כדי שנבין שמדובר במשוואה - נתניהו הוא ישראל וישראל היא נתניהו.
"ממה אתה עשוי?" מתעניין ינון מגל אצל נתניהו, ומקבל את מה שעם ישראל הכי אוהב לשמוע - חילוני שמעיד על עצמו שהוא מאמין.
אבל רגע, בואו נעצור ונחזיר את ההקלטה לאחור, ולו רק כדי לשאול איך הגענו לרגע שבו בשיאה של מלחמה, כאשר אזרחי ישראל מעט מבולבלים - מצד אחד גאים בהישגי צה"ל ומצד שני סופרים כבר לילה שישי ללא שינה רציפה - מתראיין ראש הממשלה שלהם בערוץ שמגיע, ביום טוב, למשהו כמו 9% מהצופים?
ובכן, נתניהו לא בא לערוץ הבית שלו - זה שידע שלא ינסה אפילו לשאול שאלה קשה, אלא להפך, ירים לו בכל פעם שבה אפילו הוא שוכח לנכס את הקרדיט לעצמו - כדי לנאום לאומה. הוא בא כדי לפתוח את מערכת הבחירות.
אפילו סלוגן כבר יש, אם לשפוט על פי כמות הפעמים שצמד המילים השתלב בשיחה: "הניצחון המוחלט" או אם תרצו כסטיקר: נתניהו. הניצחון המוחלט.
ניצח כבר במוקדמות
בואו ונחזור עוד קצת לאחור, כי נתניהו ניצח עוד לפני שפתח את הפה - ואפילו לפני שיוחסו לו הישגי התקיפה באיראן. הוא ניצח מפני שהשוואה בין כותרות מהדורת חדשות ערוץ 14 וערוץ 12 (כלומר: ערוץ-הבית של נתניהו מול הערוץ הפופולרי ביותר בישראל) מלמדת שהן היו כמעט זהות, ברמה שהזכירה את הימים שבהם נהגו להשוות את השערים של מעריב וידיעות אחרונות.
שני ניואנסים בלבד הפרידו ביניהם: החקירה שנפתחה לכאורה בעניין הטסת עמוס ידלין, שקיבלה ביטוי בשולי כותרות המהדורה בערוץ 14 וטון ביקורתי בערוץ 12 כלפי נושא שעלה בשני הערוצים - מבצע החזרת הישראלים שנתקעו בחו"ל (בערוץ 14 הכתירו אותו בכותרת "השיבה הביתה", בערוץ 12 הפנו לתחקיר ביקורתי של יוסי מזרחי בנושא).
ועוד לפני הכותרות: מירי רגב קיבלה ריאיון בערוץ 12 בתכנית שבין שש לשבע, שבו האשימה את מראייניה ואת הערוץ המארח ביצירת תבהלה, רק מפני שניסו לעמת אותה עם אמירתה האומללה "תעשו חיים".
שעה מאוחר יותר התראיין שר האנרגיה אלי כהן באולפן של קרן מרציאנו. כלומר - הריאיון המוקלט של נתניהו לינון מגל בערוץ 14, היה רק הדובדבן שעל הקצפת שעל עוגת הניצחון: אפשר לגנוז את חוקי קרעי: בימים שבהם ממשלת ישראל היא המפרסם הגדול (והכמעט יחיד) במדיה, גם ערוצים חופשיים-לכאורה נכנעים כניעה ללא תנאי.
התמונה שביקש למנוע
והיה גם ריאיון, אפילו לא רע - יש להודות, למרות ההסתייגויות דלעיל. נתניהו במצב רוח מרומם הוא המרואיין הכי טוב שיש. תנועות הידיים העצבניות נגנזו, שפת הגוף בוטחת, ההטעמה של כל משפט כמעט מושלמת - ורק מבטים חטופים, כמעט בלתי נראים שמאלה, מסגירים את זה שיש גם מי שלוחש על אוזנו (למרבה המבוכה גם כשהוא נזכר להודות לאשתו "יש לביאות רבות בעם ישראל, אני זכיתי באחת").
נתניהו הביא את עצמו למצב שקשה לשפוט אותו ללא משוא פנים, אבל במדינה שבה מוכרעות הבחירות על ידי חמישה מנדטים שיכולים לנוע מצד אל צד, הרי שהצופה האובייקטיבי - אם נותר כזה שאינו מעריץ מזה או חושב שמדובר בערוץ של העריץ מזה - נכבש על ידי נתניהו באותה מהירות שבה השיגו מטוסי חיל האוויר שליטה במרחב האווירי של איראן.
על הדרך הוא משפץ מעט את ההיסטוריה בקצת "באק-דייטינג": לדבריו הוא כבר הכין את המתקפה באיראן מזמן, אבל אז התערב אובמה השפל ו"שכנע את כולם להסכם שערורייתי". כך הוא משפץ גם אירועים קרובים יותר כמו החלטתו שלא לתקוף בצפון ב-11 באוקטובר - רק מפני שרצה להכריע זירה אחר זירה בדרך למה שנראה כהישג מרשים באיראן. כך הוא לוקח קרדיט על מה שנראה כשכנוע של טראמפ להצטרף למתקפה: "אני הראיתי לו את ארכיון הגרעין".
כלומר, נתניהו מנצל את מה שנראה כרגע כניצחון מרשים באיראן כדי לנצח גם את הארכיונים. זה חשוב כדי להחזיר למחנה את המתנדנדים.
אלא שגם בראיונות מוצלחים מאוד, בעת הזאת, יש בלת"מים - ואחד כזה אירע כשהחלו לקפוץ התראות על ירי טילים. כלומר - נתניהו קיבל את התמונה שהכי לא רצה לראות, זו שמזכירה שהוא אחראי לא רק לטוב אלא גם לרע.
מה עשו בערוץ הבית? נערכו מראש: נתניהו מלמל משפט כמו: "גם עכשיו יש משהו", המשפט נערך פנימה, השידור הועבר ל"דיווח" מהאולפן - ועם החזרה לשגרה, נמשך הריאיון. ככה זה כשלא רק המראיין מגויס אלא גם חדר העריכה.
מה שיודע טראמפ
המסר לבייס הגיע רק לקראת סוף הריאיון: "האם תכנית ההגליה של תושבי עזה עדיין בתוקף?" שואל מגל, אפרופו טראמפ - ומקבל מנתניהו אישור חיובי. במילים אחרות: ידע כל לובש מדים שלוחם עתה בעזה, שהוא לוחם למען הגליית תושבי עזה. כמה רחוק הדבר מהופעותיו של נתניהו בתחילת המלחמה בהן הצהיר במפורש כי לישראל אין כל כוונה לשלוט בעזה.
היו למגל גם שאלות מעניינות, למשל לגבי עומק התיאום עם טראמפ, בהנחה שהיה כזה, בתכנית ההטעיה הישראלית. תודו שזה מסקרן מאוד לדעת אם טראמפ שוקל עתה האם להצטרף לקמפיין מוצלח, הגם שזה החל למרות שהתנגד לו, או שמא היה שותף מלא למן ההתחלה - כולל למשל מה שנראה בזמנו כהשפלת נתניהו על ידו, באותה מסיבת עיתונאים שבה הכריז על פתיחת משא ומתן מול האיראנים.
אגב, למרות שהוא מתחמק מתשובה, יש להודות שנתניהו יוצא ענק בכל מקרה - בין אם תכנן את הכל לפרטי פרטים עם הנשיא האמריקני ובין אם תמרן אותו עד סף הצטרפות למלחמה שבה לא היה מעוניין.
לקראת סוף הריאיון מתאר נתניהו את העם האיראני: "העם הפרסי הוא עם עתיק, עם מוכשר עם תרבות, שתפסה אותו כת עם מנהיג מטורף". תודו שזה משעשע.
שיישרף להם הכפר
והיו גם כמה רגעים קומיים, שמלמדות שנתניהו לא ממש מכיר אפילו את היושב מולו ואת ערוץ הבית שלו עצמו. אחד היה כאשר הלל נווטת קרב שהשתתפה בתקיפה - ולא ידע שהוא עושה זאת בערוץ שמתנגד לשירות נשים בתפקידים קרביים (כולל תהייה מה עשו בעמדה לוחם ולוחמת שנפלו על משמרתם, למי שהספיק לשכוח), עד כדי כך שהיה זה הרגע היחיד במהלך הריאיון שבו שפת הגוף של המראיין שידרה מבוכה.
מיד אחר כך הוסיף נתניהו משפט שבו הוא מזכיר את ארבע הנשים שנרצחו במתקפת הטילים על טמרה, כהוכחה לכך שהרוע האיראני אינו מבדיל בין יהודים לערבים. הוא רק לא ידע שהוא עושה זאת בפני המראיין שהציג את הגרסה הטלוויזיונית ללהיט "שיישרף לכם הכפר", אחרי אותו ירי רצחני.
מה למדנו מהריאיון? לכאורה לא הרבה, למעשה - שקמפיין הבחירות החל, יש כבר סלוגן, יש כבר ערוץ בית שישדר לבייס המתרחב - ומי שנמנה על מתנגדי נתניהו, עד לרמה שאינו יכול לצפות בו מדבר, יצטרך לקוות שהשמיים ייפתחו בקרוב גם ליציאת ישראלים מארצם. התחושה היא שהריאיון המוקלט לערוץ 14 היה רק טעימה ראשונה ממנה, שהולכים להגיש לנו לא מעט במהלך החודשים הבאים.