מעט יותר משנתיים אחרי שהגיע ליוטיוב, הטיזר-טריילר הראשון של "אליאו" - הסרט החדש של פיקסאר שעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע - נראה כמו פריט אספנות, או אולי הצצה לציר זמן אבוד. לא כל קידום לסרט תואם במדויק את הסרט הסופי, אבל במקרה הזה קיבלנו סקיצה - שלב כה מוקדם של הסיפור שבדרך כלל שומעים אליו רק בסרט שמספר בדיעבד על ההתחבטויות מאחורי הקלעים.
"אליאו" היה אמור להגיע לאקרנים ב-2024, בבימויו של אדריאן מולינה שהיה שותף ליצירת הלהיט "קוקו" וביסס את הדמות של הגיבור על ילדותו שלו. הטריילר ההוא הציג ילד שנחטף בטעות על ידי חייזרים אחרי שהתקשר ברגע הלא נכון לאימו, בדיבובה של אמריקה פררה ("בטי" ולאחרונה "ברבי"). מאז הספיקו בפיקסאר לדחות את תאריך היציאה של הסרט ולהחליף אנשי צוות קריטיים: את מולינה החליפו מדלין שרפיאן ודומי שי (במאית "אדומה אש") ואמריקה פררה הוחלפה בזוכת האוסקר הטרייה זואי סלדנה. גם דמות האם הפכה לדודה לחוצה, שמנסה להבין איך מגדלים ילד שרק רוצה להיחטף על ידי חייזרים. אה, כן, החטיפה היא כבר לא קומדיה של טעויות, אלא חלום שמתגשם. כל הבלאגן הזה די הולם את "אליאו" עצמו - סיפור על אנשים שהחיים שלו לא נראים בדיוק כמו שהם חלמו ורצו, אבל לומדים להסתדר ולאהוב את מה שיש.
אז מה כן קורה בסרט האמיתי? אליאו סוליס, ילד כל כך אובססיבי לחלל שהמילה "שמש" מופיעה פעמיים בשם שלו, גר עם דודתו בסמוך לבסיס צבאי. הדודה היא קצינה בחיל האוויר והחלל האמריקני, שנראה כי החליפה את השאיפות להפוך לאסטרונאוטית בעבודה משרדית כדי לטפל באחיין היתום שלה. אליאו מתמודד עם האובדן בדרך לא מאוד בריאה - הוא מתאהב ברעיון של חללית שתגיע ותגאל אותו מהבדידות והשעמום של כדור הארץ ודוחה קשרים אנושיים בניסיון נואש למשוך את תשומת לבם של חברים מכוכב אחר. הוא מצליח, גם אם בדרך שונה מעט מזו שדמיין. מקבילה חייזרית של האו"ם משתכנעת שהוא המנהיג של כדור הארץ, ומהר מאוד הוא מוצא את עצמו בשליחות דיפלומטית מסוכנת בכוכב בו מתגוררים חייזרים עם חיבה יתרה למלחמות ואלימות.
כמקובל בפיקסאר, גם זה סרט יפהפה שקל להישאב לעולמות שהוא בורא - ריאליסטי ומקורקע יחסית, עם נגיעות צבעוניות, בכדור הארץ, או בהיר, בוהק ומלא דמיון אחרי ההמראה לחלל. עוד כמקובל, יש פה הקפדה מדהימה על פרטים קטנים - מעיצובי החייזרים המעניינים ועד השימוש בצבע ובתאורה. ואפילו עוד כמקובל - נו, זה סרט פיקסאר, אתם מכירים את הנוהל: הוא תואם בהרבה מובנים את הנוסחה האהובה של האולפן, זו שבה יוצאים למסע בעולם דימיוני ומרהיב שהוא בעצם מסע פנימי שנגמר בבכי משחרר (של הצופים, כמובן).
ועדיין, משהו כאן לא לגמרי פתור. גם בלי להכיר את סיפור הרקע המסובך שיצר את הסרט הסופי, ברגעים מסוימים כמעט אפשר לראות את התפרים. זה סרט פחות גדול ואפי מסרטים כמו "הקול בראש", "קוקו" או אפילו "מפלצות בע"מ", ובכלל לא בטוח שהיה פה ניסיון להשתוות אליהם.
עם זאת, "אליאו" הוא בעיקר סיפור קטן על משפחה קטנה ובעיקר על ילד שמגלה שהוא לא לבד ביקום - מילולית אבל גם רגשית. סרט חמוץ-מתוק, מצחיק מאוד אבל תמיד גם קצת עצוב, על בדידות וחרדה חברתית. זה גם סרט ילדים שלא מעט רגעים בו מכוונים לקהל יעד צעיר מאוד, אבל עם הקלטה של קארל סיגן האסטרונום הפופולרי משנות ה-80, מחוות לספילברג ולסרטי אימה (ספציפית "הנוסע השמיני") ואפילו שיר של טוקינג הדס. משהו בשביל כולם, אם "כולם" הם משפחה של מעריצי "מסע בין כוכבים" שלפחות אחד מחבריה עבר מתישהו בחוג למחוננים.
מה שמחזיק את כל זה ביחד הוא ההומור, ובפרט העובדה שזה לא רק סרט מלנכולי ואפילו עגמומי לפעמים - הוא גם קליל בצורה מפתיעה. אז כן, יש פה עיסוק בשאלות כבדות ואפילו קיומיות, אבל הכול תמיד עם קריצה ובדיחה, והרבה מהן די טובות. הסרט לגמרי ממריא כשלסיפור מצטרף גלורדון, חייזר-ילד שנראה כמו משהו בין דובון מים לתולעת ענקית. גלורדון ואביו הקשוח (בראד גארט, האח מ"כולם אוהבים את ריימונד") הם הדמויות החייזריות היחידות בסרט שבאמת מעניינות אותנו. כל החייזרים חמודים וחביבים בסך הכול, אבל הם בעיקר מין קישוט צבעוני שדוחף קדימה את העלילה. גלורדון, לעומת זאת, הוא דמות שבאמת אפשר להתאהב בה - הוא מתוק, הוא מצחיק, הוא מעורר הזדהות ועל הדרך הוא גם הישג לא קטן למדיום המונפש - לעזאזל, מי ידע שגם תפלץ עם כמה סטים של שיניים ובלי עיניים יכול להיות כל כך חמוד.
החריגות והייחוד של אליאו הדמות ו"אליאו" הסרט כאחד הם מה שמסבך אותם אבל גם הסיבה העיקרית לאהוב אותם. זה ניסיון מוזר שכנראה לא יעבוד לכולם, אבל בשבילי עבד לא רע בכלל - וציוני הביקורות רומזים שאני לא לבד. מצד שני, הוא סובל מהיעדר באזז חמור שהעניק לו את סופ"ש הפתיחה החלש ביותר בתולדות פיקסאר. יש גם סיבות לחשוד שבתאגיד דיסני לא מי יודע מה מאמינים בו - נניח, ההחלטה להוציא אותו כמעט בצמוד ל"לילו וסטיץ'", עוד סרט על משפחה שבורה שמתאחדת דרך החברות עם חייזר. הסרט הקודם של פיקסאר שרשם תוצאות גרועות כאלה היה "אלמנטלי", שבסופו של דבר טיפס את דרכו למעלה והפך להצלחה מפתיעה. אפשר לקוות ש"אליאו" יעבור מסע דומה, ויוכיח שגם ילדים מוזרים יכולים למצוא את החבר'ה שלהם. גם אם קצת באיחור.