לא אלאיה, לא מאי ולא איסקוב: זו הייתה הסצנה הכי מפתיעה בפרק אתמול

אז מאי בחרה בלק ג'ל לה ולשתי דיירות על פני מים חמים למקלחות של שאר דיירי הבית? ובכן, כבר בתורה כתוב "לפני עיוור לא תיתן מכשול", אבל האמת היא שמאי ממש לא לוקה בעיוורון - אלא בתחושת "עליתם לי" קשה משאר הדיירים. למעשה, "האח" אפילו לא היה צריך להתאמץ במיוחד: הוא הציע שלושת רבעי שעה של כיף עם מומחית אקריל למישהי שמרגישה עירומה בלי הציפורניים שלה - וזה הספיק כדי לגרום לה לזרוק את כולם מתחת לדוד החשמלי. הוא היה יכול להציע למאי אופציות הרבה פחות מפתות ולקבל בדיוק את אותה התוצאה. מאי, את יכולה לבחור בין טיפול שיננית פלוס סתימה או מים חמים לדיירים; ללכת למשרד הפנים בלי תור או מים חמים לדיירים; למצוא חנות שמוכרת בובת לאבובו בפחות ממאה שקל או... נו, הבנתם.

והאמת? קשה לשפוט אותה. תאהבו או תשנאו אותה - בשבועיים האחרונים מאי נושאת את העונה הזו על כתפיה כמעט לבדה. אין כמעט קו עלילה שלא עובר דרכה: מה"תחקירים" סביב קריירת הדוגמנות שלה, דרך השאלות על העבר הרומנטי עם חן, הפלרטוטים עם איסקוב והמתח מול תרצה, ועד הניסיונות להבין מי בכלל החברים שלה בבית (אם יש כאלה). מאי פשוט תמיד בפה של מישהו.

בניגוד למאור ברוכמן, שהובילה את חלקה הראשון של העונה כמעט לבד אך נותרה דמות חד-ממדית (ואני כותב את זה כשהיא כבר מחוץ לבית, וייתכן שתבחר להרים טלפון ולהטיח בי סשן עלבונות), מאי היא דמות הרבה יותר מורכבת - ובעיקר כזו שמשדרת תחושת אותנטיות. כן, גם אם לפעמים היא לא מדייקת בעובדות. היא אישה צעירה שלא צריכה לדבר שוב ושוב על הטראומות שלה כדי שנזהה את ההשפעות שלהן על ההתנהגות שלה. היא רגישה מאוד למה שחושבים עליה, מתמודדת עם לחץ, ובעיקר - כמו רבים מאיתנו - אומרת שטויות, ומתחרטת עליהן מיד כשהן יוצאות לה מהפה.

אני לא טוען שמאי היא דמות מושלמת. רחוק מזה. אבל בעונה שמאוכלסת בדמויות קריקטוריות מדי (שלקה), אגרסיביות מדי (איסקוב), או פשוט בלתי זכירות (אהמ, אנה?) - יש במאי הרבה ערך מוסף.

אתמול הבנו קצת יותר על שורש הסכסוך האמיתי בין אלאיה למאי. לכאורה, מאי - שמחלטרת גם כ"פול התמנון" של הבית וחוזה כמעט במדויק מי יודח - אמרה אחרי ההדחה של אלאיה שהיא ידעה שזה יקרה, משהו שלא עבר טוב אצל אלאיה. בפועל - לפחות לפי המונולוג של אלאיה בחדר האח - יש כאן סיפור יותר עמוק שחבל שלא נפתח גם בין הדיירים. ספק יריבות בין מי שנולדה אישה ביולוגית והנשיות שלה נוטפת ממנה ומסובבת לגברים את הראש, לבין מי שנאלצה להילחם קשה מאוד כדי שגופה יתאים למגדר שבו נולדה.

הבעיה של אלאיה היא שהרגישות שהיא מפגינה מול "האח" לא מתורגמת לשהות שלה בבית עם הדיירים - שם השריון העבה שלה מתבטא בכלבתיות וקרירות. במקום למצב את עצמה כדמות להט"בקית שכולם רוצים להרים לה, היא מוצאת את עצמה בספק-רומן עם שאול. כן, זה משעשע, אבל זה לא יחזיק אותה בבית עד הגמר. ושאול? למרות שלא פעם הוא עובר כאח הפחות מבריק של זולנדר, הוא כן מוסיף הרבה הומור לבית - בעיקר כי כשכולם משחקים "מלחמה", הוא בכלל משחק טאקי.

בתואר הסצנה המפתיעה של הפרק זכינו לדיאלוג די מרגש בין שלקה לדרורע. דרורע, שמתהלך בבית כמו חתחתול בלי גרגמל מאז ההדחה של מאור ונאלץ לשמש סיידקיק לבדיחות הקרש של יוסי בובליל, חזר למנהגו הישן של סטירה-נשיקה: אחרי שגרם לשלקה להתמוטטות עצבים בשבוע שעבר, הוא הגיע להסביר לה כמה הוא אוהב אותה - הוא פשוט לא טיפוס של בוקר. מי שהפתיעה הייתה דווקא שלקה, שפתחה שיחת עומק (על משהו שהוא לא שוקולד למריחה!) ותהתה איך דרור מרגיש כאאוטסיידר. זהו, לא באמת ציפיתם למורכבות גדולה מדי מהשניים האלה, אבל הם הצליחו להתעלות על "שתקי!" / "לא רוצה" - ומגיע להם כוכב מוזהב על הניסיון.

אם משחקי האגו בין יובל לשני לא הספיקו - ואו הו, כמה שהם הספיקו - השבוע קיבלנו חזית חדשה: שני נגד איסקוב. שני דיירים שהאגואים שלהם כל כך גדולים, שהם יכולים להיות מוכרזים כדיירים נוספים בבית. מפתה להגיד שהמשפט של איסקוב לשני באסיפת הדיירים ("אם אין לך משהו חכם להגיד, אל תגידי") הוא מיזוגני, אבל האמת? זה פשוט עוד פרק באגו-טריפ הכללי של איסקוב - האיש שבטוח שהוא מרכז העונה, ושכל השאר הם ניצבים. טוב, לפחות זה שדרוג ממערכת היחסים של שני ויובל שכבר חצתה את הקו שבין "לא נעימה לצפייה" ל"אני מעביר רגע ערוץ ואחזיר כשיעבירו לדיירים אחרים". השניים לא מצליחים לתקשר, ואפילו סקס של "יאללה, נסיים עם המתח המיני הזה ונלך" הם לא מצליחים לייצר כמו שצריך.

ההדחה של לורן היא עוד פספוס של הצופים. לא, היא לא הייתה זוכה בעונה, ואפילו לא בטופ 3. אבל כמי שהצליחה להוביל גם את המטבח וגם את הקסקסות ביד רמה, היא הייתה צריכה להישאר איתנו עוד. ובחייאת, מי אתם האנשים שמצביעים לאנה וחן? מה קורה בערוץ 26 שאני מפספס?

* "אולי הגיע הזמן להפסיק להילחם ברגש, זה בסדר להיות פגיעה" — "האח" מתאמן על מאי עם ספרי פסיכולוגיה שמצא ליד הקופה בסופר.

* "באמא שלי אני חווה פה אתגרים, בספר תורה" — שלקה מתבגרת, ואם לא בספר תורה, אז לפחות באלוהי הטיקטוק.

* "תראה איך היא דומה לדודו פארוק מקרוב" — איסקוב על אנה. למה ככה חזק?

* "אני לא צלע שלישית ואני לא גיס חמישי" — דרורע חזק במספרים.