בשלב מסוים זה קרה או יקרה לכל אחד מאיתנו: החופשה שחיכינו לה חודשים, אם לא שנים, חסכנו עבורה והוצאנו עליה הון תועפות עוד לפני שכף רגלינו דרכה ביעד, התבררה כאכזבה טוטאלית והותירה אותנו עם טעם חמוץ ופנטזיות לא ממומשות. ובכן, יש לי ידיעה מנחמת: אם החופשה הזו לא כללה שישה ימים על ספינת פאר שתקועה בלב ים בלי מיזוג אוויר, שינה בעיר אוהלים מאולתרת על הסיפון, עשיית צרכים לתוך שקית ובהמשך גם הליכה בין מי ביוב צפים - אין לכם מה להתלונן.
זה מה שקרה ל-4,200 הנוסעים ואנשי הצוות חסרי המזל של "קרניבל טריומף", שנתקעו עליה בזמן הפלגה במפרץ מקסיקו בשנת 2013. סיפורם יוצא הדופן והדי מסריח הובא לאחרונה כחלק מהאנתולוגיה הדוקומנטרית של נטפליקס, "קטסטרופה מוחלטת", תחת השם "קרוז מחורבן" (Trainwreck: Poop Cruise).
נתחיל בזה ש"קרוז מחורבן" הוא סרט דוקו לאנשים שלא באמת אוהבים דוקו. למעשה, מדובר בכתבה מורחבת ומושקעת על סיפור חדשותי שתפס כותרות כבר בזמן אמת, אבל עם קצב אירועי החדשות הגלובליים קצת נשכח מהזיכרון - ומסתבר שחבל, כי וואלה, זה היה חתיכת סיפור. דרך ראיונות עם אנשי צוות, נוסעים, עיתונאים, חוקר אסונות ימיים, והרבה חומרי ארכיון - אנחנו מקבלים את התמונה המלאה של הפלגה שבעידן אחר אולי הייתה הופכת להיות ה"טיטניק 2.0", אבל הסתיימה 'רק' כחופשה מהגיהנום שאיש מהנוכחים בה לא ישכח לעולם.
ה"קרניבל טריומף" (אם אתם חובבים שמות מעוברתים לשפת הקודש: "ניצחון של 'קרניבל'", שמה של חברת הספנות) היא לא סתם ספינת נופש, אלא הקרם דה לה קרם של ספינות הפאר. היא מתנשאת לגובה של 13 קומות, וכוללת מספר בריכות, אינספור מסעדות, ברים ואזורי בידור לנוסעים הנהנתנים שבאו לבלות עליה.
עבורי, למרות שהתגייסתי לחיל הים, בילוי בקרוז בים עם אלפי אנשים שאני לא מכיר נשמע כמו הגיהנום - גם בלי ששום דבר השתבש - אך מסתבר שיש לא מעט אנשים שזאת ההגדרה שלהם לחופשה מושלמת. ובאמת, סרטונים מהרגעים שלפני שהכל התחרבן מראים את הנוסעים (רובם המוחלט אמריקאים יותר מערימת פנקייקים עם מייפל ורצועות בייקון ליד) חוגגים את החיים שלהם על הסיפון כשהם נצלים בשמש ושותים יותר מדי. מה אגיד, גם חופשות הן עניין של טעם.
אז כאמור, בשונה מה"טיטניק", בסיפור שלפנינו שום קרחון ענק לא הגיע. למעשה, מדובר בכשל טכני לא מאוד יוצא דופן: אחד הגנרטורים של הספינה - וב"טריומף" היו יותר מחמישה כאלה - עלה באש וגרם להפסקת חשמל. כפי שמסבירה ג'ן, מנהלת האירוע של ה"טריומף", לאחר הערכת סיכונים והבנה של מה לא יכול לעבוד בלי חשמל, ההנהלה הבינה שעד שיבואו לחלץ את הנוסעים הם יצטרכו להגיד להם להיות בנוהל יציאות קצת אחר. את היציאות המימיות (מספר אחת, כמו שקוראים להן באנגלית) הם יוכלו לעשות במקלחות - כי הרי גם ככה זה קרה לכולנו מתישהו בחיים, לא? - אבל את היציאות היותר כבדות הם יתבקשו לעשות בשקיות ולהניח מחוץ לחדר כדי שיאספו על ידי הצוות. מיותר לציין שאף אחד מאנשי הצוות שהוסבו למפני צואה לא התראיין לסרט.
בשלב הזה כבר ברור שההפלגה הזאת למפרץ מקסיקו כבר לא תיזכר כהצלחה עבור הנוסעים, אבל מכאן ואילך אפשר להגיד שהקרוז הופך, ובכן, למחורבן באמת. הנוסעים שמתראיינים לסרט, ביניהם אב ובתו שהגיעו לנפוש אחרי הפרידה של ההורים, גבר שהגיע עם ארוסתו וחמיו לעתיד, ובעיקר כלה בשם אשלי ושתי השושבינות שלה: קאלין וג'יימי, שנראות כמו מה שהייתם מקבלים אם הייתם מזמינים מעליאקספרס דמויות מ"הלוטוס הלבן", הלכו ואיבדו את שפיותם, ובעיקר את קיבתם.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
קל לצחוק מהצד על התגובות חסרות הפרופורציה של אמריקאים מפונקים שנאלצו לחיות בתנאים קצת לא נוחים למשך מספר ימים. אבל עם יד על הלב, צריך להודות שאם הנוסעים על הסיפון היו ישראלים, יש סיכוי טוב שהיו נדרשים להקפיץ כוחות של השייטת - לא רק כדי לחלץ את הנוסעים אלא כדי להפריד באירועי האלימות שבטח היו פורצים על הסיפון.
מה שהופך את "קרוז מחורבן" לסרט שדי כיף לראות אותו, הוא גם העובדה שעם כל עוגמת הנפש והסירחון, לא היו פגיעות בנפש (אלא אם אתם סופרים את אותו בחור אומלל שבחר להשתזף על הסיפון וקיבל שקית מלאה בקקי שנוסע אחר ניסה לזרוק לים), ולכן אפשר קצת להסתלבט על החוויה.
למשל, על ההחלטה של מישהו ממנהלי האירוע לפצות את הנוסעים על התקלה בכך שהפכו את הבר של הספינה לחינמי, מה שהוביל לא רק לאווירת מסיבת יום הדין אלא גם לעוד ועוד אירועי מעיים שלא היה ניתן לשלוט בהם. או על התיאור של אחד מעובדי המטבח בספינה, שמתאר את תאי השירותים הלא פעילים כמורכבים מ"לזניה" של פסולת אנושית (אנשים שעשו את מה שעשו, הניחו שכבות של נייר טואלט, וכן הלאה).
בכל מקרה, נראה שעד ליום השישי שבו הנוסעים חולצו, לפחות היו על סיפון ה"טריומף" אנשים שבאמת היה חשוב להם לנסות לדאוג לרווחת הנוסעים. במדינה שבה שרת התחבורה אמרה לא מזמן שישראלים שנתקעו בחו"ל בלי אפשרות לחזור לארצם צריכים לפחות ליהנות מזה כי הם בחו"ל, זה כבר לא מעט.