קצת קשה להאמין, אבל אבי אוחיון - אחד הפזמונאים והמלחינים המצליחים והפורים בישראל שחתום על כ-650 שירים - כתב את השיר הראשון בחייו בגיל 30. "התחלתי את הקריירה שלי בכלל כרקדן, היו לי מועדוני סלסה בכל הארץ ומתישהו הפסקתי לרקוד וחזרתי לאהבה ישנה שלי - המוזיקה. אומרים שאמנות נסגרת ממקום אחד ונפתחת ממקום אחר, אז זה מה שקרה לי. פשוט התחלתי לכתוב שירים. זה התחיל אצלי כתחביב, כתבתי פה ושם שירים, ומשם זה רק הלך ונהיה רציני".
והפריצה הגדולה הייתה ב"דרך השלום" לפאר טסי?
"לפני 'דרך השלום' כתבתי לעומר אדם את 'שקט', שגם הוא גם היה שיר שהתפוצץ. היו עוד כמה שירים מצליחים, אבל 'דרך השלום' היה השיר שאחריו כולם רצו שאכתוב להם. זה היה הטירוף הגדול".
האזינו כאן לריאיון המלא עם אבי אוחיון:
איך אתה כותב שיר? מה השיטה שלך?
"אני קודם כל מלחין. אני צריך מנגינה טובה קודם. אני יושב עם הגיטרה ומנגן ואז מקשקש כל מיני מילים שיישמעו טוב במצלול, בפרייזינג, ואז אחרי שכבר יש לי לחן שלם, אני יוצק עליו מילים. לפעמים זה בא ביחד, המילים והלחן, אבל בחיים לא ישבתי וכתבתי קודם מילים".
זה ממש מפתיע שהטקסט אף פעם לא מגיע לפני המוזיקה, כי הרבה פעמים טקסט מביא איזושהי השראה למלחין.
"נכון, אבל אבל מצד שני ברגע שמגיעה מנגינה אתה די יודע מה האווירה של השיר. אם זו בלדה כזאת גדולה אז אתה יודע שהטקסט כבר לא יהיה עליז אלא רגשי יותר. כשאתה כותב טקסט לפעמים אתה מוגבל כי אתה צריך להכניס את כל המילים למנגינה. פה כשיש לחן אתה דואג שהוא יהיה מושלם ועכשיו תעבוד קשה כדי להלביש טקסט בדיוק על הלחן. לפעמים שנותנים לך להלחין טקסט אז אתה מסתכל עליו ותמיד תהיה איזו מילה מיותרת או משפט מיותר שלא נכנסים ללחן כמו שאתה רוצה. יש אנשים שעובדים הפוך אבל ככה אני התרגלתי לעבוד".
אבי אוחיון (47) הוא אחד הפזמונאים והמלחינים הפורים, המצליחים והמוכשרים בישראל. במשך שמונה שנים ברציפות הוא הפזמונאי המושמע ביותר בתחנות הרדיו בישראל, הוא זכה בארבעה פרסי אקו"ם והוא חתום על אינספור להיטים ושירי שנה: מ"דרך השלום" של פאר טסי ועד "הוריקן" של עדן גולן, מ"רסיסים" של רביב כנר ועד "אחרי כל השנים" של עומר אדם, מ"טרמינל 3" של דודו אהרון ועד "קרן שמש" של בניה ברבי. בימים אלו יצא לאור פרויקט חדש שלו ושל המפיק המוזיקלי מתן דרור בשם "האילנות 41" - אלבום בהשראת סיפורי התנ"ך, באווירה של פולק וקאנטרי אמריקאי, עם שילוב של אמנים בולטים לצד כישרונות חדשים.
"מתן ואני עובדים יותר מעשור ביחד ויצרנו מעל 600 שירים לכל הזמרים בארץ. תמיד רצינו לעשות משהו משלנו, בלי להתחשב בשום דבר. חשבנו מה לעשות. הרי אם נכתוב שירים יפים ונביא זמרים שישירו, זה לא מספיק. עשו את זה כבר דולי ופן, עידן רייכל, גיל ויין. חשבנו על קונספט אחר. ואז לילה אחד התחלתי לנגן על הגיטרה בשלוש בבוקר ומתן אמר לי 'מה אתה מנגן? זה יפה'. זה היה מקצב פולק-קאנטרי כזה, ותוך חצי שעה כתבנו שיר שנקרא 'קו הדממה'. זה השיר היחיד בפרויקט שהוא לא סיפור מהתנ"ך. ואז הרגשנו בסאונד הזה שהפרויקט צריך להישמע ככה, כמו השיר הזה. היה שם איזה קסם, אני לא יודע להסביר אותו אפילו. זה לא הזכיר שום דבר אחר.
"באותו שבוע ישבנו והתחלנו לנגן משהו שהזכיר את השיר הראשון ואז כשהתגבשנו על לחן התחלתי לכתוב מילים. כתבתי 'ספרנו שעות, הלכנו ברגל, זה לא מדבר אם אין חולות בכל מקום'. מתן שאל אותי 'מה, אתה כותב על יציאת מצרים?', אז עניתי לו 'כן, כנראה שכן'. באותו שבוע כבר כתבנו שיר על יוסף ומהר מאוד הבנו שכל הפרויקט הוא על סיפורים מהתנ"ך".
למה דווקא מהתנ"ך?
"לא יודע. היו יותר מדי סדרות לאחרונה על התנ"ך. הייתה על משה, אחרת על דוד. אני גם בא מבית דתי, אני מכיר טוב את התנ"ך, כולל סיפורים מחתרתיים. אני נורא מחובר, אני הולך לשיעור תורה פעם בשבוע כבר 10 שנים וזה הספר הכי יפה שיש. הפרויקט הזה הוא לא דתי, הוא אפילו סקסי".
עבדת המון עם עומר אדם. מה רמת המעורבות שלו בשירים?
"לעומר אדם כתבתי מעל 50 שירים, אנחנו עובדים ביחד שנים, מאז שהוא היה בן 16 או 17. בהתחלה הוא היה מגיע ופשוט היינו מקליטים אותו שר שלושה-ארבעה שירים. הייתה תקופה של שלושה אלבומים שאני ואסף צרויה כתבנו כמעט את כל השירים שם. לאורך השנים עומר אדם התחיל לכתוב יותר, אפילו כתבנו יחד דברים, למשל את 'בוקרשט' או את 'לשטוף את העצב'. הוא יכול להיות מעורב בכמה שירים באלבום שלו אבל את הרוב כותבים לו. הוא אדם עסוק. יש כאלה שהחיים שלהם זה היצירה, עומר בא יותר מהשירה. ברוב הפעמים הוא מגיע לשיר".
יש לעומר אוזן כדי לזהות שיר שיהפוך ללהיט? שיר שפחות יצליח?
"הוא הולך ומתחדד עם השנים. בהתחלה היו דברים שהוא לא זיהה את ההצלחה שלהם והכרחנו אותו להקליט סקיצה. הוא סמך עלינו, נכנס להקליט ותמיד היה קורה קסם מאוד גדול. עם הזמן הוא כמובן התחדד ואחרי הרבה שנים במקצוע הוא יודע יותר לשמוע ולזהות טוב יותר".
ואיך העבודה עם עידן רייכל?
"לפני הפעם הראשונה שהוא הגיע אליי, מאוד התרגשתי. עוד לפני שהתחלתי ליצור מוזיקה, שמעתי שירים של עידן. הוא יוצר מופלא. מעידן למדתי את ההבדל הדק בין עצב לנחמה. השירים שלו תמיד נעים על הקו שבין העצובים למנחמים. זה הגבול שלו. יש לו גם פשטות במילים. הוא לא כותב מתוחכם, השפה שלו מאוד פשוטה: 'לחבק אותה בלילה כשהיא נרדמת כל העולם נרגע'. כל שיר שלו עושה איזה סיבוב בלב.
"אבל מכל אחד אני לומד. יש כאלה עם כתיבה יותר סקסית, יש כאלה עם כתיבה יותר חכמה, יש כאלה עם שפה יותר מלוכלכת, רחוב, והתפקיד שלי לדעת לא לקחת אותם לעולם שלי אלא להיכנס לעולם שלהם ולתת להם מה שהם צריכים. להשאיר אותם באזור שלהם, שיישארו מי שהם. לא להפוך אותם למישהו אחר".
יכול לקרות מצב שזמר יבקש ממך שיר אבל תגיד לו שהז'אנר הזה קצת פחות מדבר אליך?
"כן, קרה. היו אנשים שהפתיעו אותי שבכלל ביקשו לעבוד איתי אבל בסוף נפגשנו ויצא קסם".
מי לדוגמא?
"עשיתי לא מזמן מיני-אלבום עם מרגי שבקרוב יוצא. המנהל שלו צלצל ואמר 'שמע, אני רוצה שתעשה שירים עם מרגי, אני רוצה שתיפגשו'. זה הפתיע אותי כי הז'אנר שלו הוא קצת יותר פופי מהמוזיקה שאני מתעסק בה לאורך השנים. אני כן עושה פופ, אבל את הפופ של מרגי אני פחות עושה. דווקא במפגש עם מרגי יצא קסם גדול. עשינו ארבעה שירים מופלאים שהולכים לצאת בקרוב. גם דודו פארוק רצה להיפגש איתי, אמרתי לו 'איתי?!', לפעמים מסקרן אותי למה הם רוצים לפגוש אותי".
נפגשת עם דודו פארוק?
"כן, גם איתו יצאו לנו כמה דברים מגניבים. אני פולש להרבה סגנונות אבל דווקא את הפופ של נועה קירל, אנה זק וכו' אני פחות עושה. שותפי, המפיק המוזיקלי מתן דרור, הוא המפיק הכי טוב בארץ ואנחנו יכולים לגעת בהכול, אבל להפיק דברים אלקטרוניים זה קצת שונה. בלב שלי אני פחות מחובר לפופ הזה, אני צריך לעשות דברים שמרגשים אותי, והפופ הזה הוא פחות הסטייל שלי, פחות הווייב שלי. אלו לא דברים שאשמע באוטו, ואני אוהב לעשות דברים שגם בא לי לשמוע אותם".
אפרופו פופ עכשווי, אתה לא מרגיש לפעמים שרמת המילים בשירים האלו לא ממש גבוהה?
"אני לא חושב. אפשר לומר את זה גם על מוזיקה ים-תיכונית בכל מיני גרסאות של שירים. אני לא באתי לתת ציונים לשירים".
לא קורה לך שאתה קורא שיר ואומר לעצמך 'מה זה הדבר הזה'?
"לפעמים יש שירים שאני חושב 'הפעם הם הגזימו' אבל רובם נועדו לעשות כיף. כשיוצא שיר כמו 'לא לפנות אליי, לא לדבר אליי' של נסרין אהובת ליבי, הוא לא מכוון לאבא שלי, הוא מכוון לחבר'ה בטיקטוק, לחבר'ה צעירים. זה שיר עם קטע, הוא מגניב, כיפי, מצחיק. יש לפופ את הקהל שלו, לפעמים אני לא מחובר לכל השירים האלה, אני לא שופט את זה כי מה שעובד, אי אפשר להתווכח איתו".
אתה מוצא את עצמך מושפע בכתיבה שלך מאסון 7 באוקטובר?
"בוודאי, יש לי גם ילד שהיה בעזה ובלבנון ועברנו שנתיים מאוד קשות".
אני מתכוון לכך שאתה ניגש לגיטרה שלך ואתה לא מצליח להנפיק מוזיקה שמחה.
"לא, לא, אני בן אדם שמח מטבעי ואני חושב שדווקא השירים הכי מרגשים הם השירים שמצליחים להיות שמחים ובלי עוצמה. אחרי 7 באוקטובר לא היו כאלה אבל עכשיו זה התחיל לחזור. מי שמביא שיר מרגש וקצבי, הוא ניצח את העולם.
תן לי דוגמה.
"'תמיד אוהב אותי' של ששון שאולוב. זה שיר שמכניס אותך לאטרף ואתה לא יודע למה. גם 'תגיד לי מי לא יבוא' שכתבנו לאברהם טל ובניה ברבי. זה שיר מרגש אבל זה רגש שמגיע דרך השמחה. שירים שמרגשים מהשמחה הם שירים מנצחים. עוברת בגוף עוצמה חזקה מאוד".
אם אתה מרגיש שכרגע יצרת באולפן להיט מטורף. אתה תעדיף לשמור אותו לזמר גדול או שתסכים לתת אותו לזמר בתחילת הדרך או באמצע הדרך שיבקש אותו?
"ברור שאני אעדיף לתת אותו לזמר גדול, כדי לתת לשיר הזדמנות. בסופו של דבר, אם זמר גדול ישיר שיר מעולה, סביר להניח שזה יהיה שיר שנה. אם זמר פחות מוכר ישיר אותו, אז יש סימן שאלה לגביו".
מצד שני, זה יכול להעניק קריירה לאותו זמר מתחיל.
"נכון, וזה קרה הרבה פעמים. זה קרה עם 'רסיסים' לרביב כנר, זה קרה עם 'לומדת ללכת' לנסרין, זה אפילו קרה בצורה כזו או אחרת עם 'דרך השלום' לפאר טסי. זה היה שיר הפריצה שלו אחרי תקופה שהוא לא היה מאוד מוכר. פעם אחת בניה ברבי הגיע אליי להקליט את 'ממה את מפחדת' שלימים הפך לדואט עם אייל גולן, אבל באותו ערב השמעתי לו שיר שנקרא 'תפסת לי מקום' אחרי שהוא ביקש לשמוע עוד שירים. השמעתי לו סקיצה שמירי מסיקה שרה בה. לא רציתי לתת את השיר הזה לבניה. אמרתי לעצמי 'זה זמר חדש' והייתי בטוח שזה יהיה להיט.
"הוא התעקש ואמר 'תן לי רק להקליט סקיצה' וברגע שהוא נכנס והקליט, מתן דרור ואני נרגענו. פתאום הוא שר את זה, ובניה ברבי זמר מטורף, הוא ניצח את השיר ובסוף הוא קיבל אותו בזכות זה. עד היום הוא מזכיר לי את זה שלא רציתי לתת לו את השיר. זה קרה עוד הרבה פעמים, אבל לרוב כשיש לי שיר שהוא ווינר, טבעי שארצה לתת אותו לזמר גדול כי הסיכוי שלו להצליח הוא הרבה יותר גדול".
יש מקרים של היעלבויות? למשל כשזמר מבקש שיר, אבל בסוף בא מישהו אחר ולוקח אותו?
"לא, אין אצלי גניבות של שירים. אם השיר שלך - הוא שלך. גם אם מייקל ג'קסון ישמע אותו בטעות ויבקש לעשות אותו, אני אסרב. זה כבר של זמר אחר. נגמר הסיפור".
ואם הזמר מתלבט?
"אם זמר נתקע עם שיר והוא לא מוציא אותו, אני מתקדם עם השיר. שירים צריכים לחיות, לא לישון במגירה. אני נותן לו כמה ימים להחליט מה הוא רוצה לעשות עם השיר. אני לא כותב למגירה".
אני בטוח שיש לך המון סיפורים על זמרים שוויתרו על שיר ופספסו בענק.
"את השיר 'לומדת ללכת' כתבתי בכלל לעדן בן זקן במקור. השמעתי לה את זה והיא אמרה לי שזה מאוד סגנון ביונסה ולא מתאים לה, אז הבאתי אותו לנסרין. את 'תל אביב בלילה' של עדן כתבתי בכלל לנסרין והיא לא רצתה. השיר 'מודה אני' של עומר אדם - אני חושב שאין זמר בארץ שהשיר הזה לא היה אצלו. יש גורלות לשירים. הוא בסוף מגיע למי שצריך לבצע אותו. כל שיר מוצא את הכתובת שלו בסופו של דבר".
אתה ואייל גולן עובדים יחד שנים. מה אתה חושב על כך שההערצה כלפיו נמשכת למרות הפרשה?
"אני ואייל חברים טובים כבר המון שנים. אייל בעיניי הוא הזמר הכי טוב בארץ. הוא הדבר הכי גדול שהיה פה ויהיה פה. לא בא לי לדבר על מה אני חושב על זה. בסוף אני לא שופט, הוא יצא זכאי בכל בית משפט".
לא היה בית משפט. התיק נסגר לפני כן.
"התיקים נסגרו, אני לא שופט. בכל ריאיון שואלים אותו מה אני חושב על אייל גולן וזה לא כיף שאני בא ותמיד שואלים אותי את השאלות האלה. לאייל אני תמיד אביא את השירים הכי טובים שלי כי הוא זמר מופלא לדעתי. ותשמע, בסופו של דבר כל המדינה רוצה לשמוע אותו שר. אין מה לעשות, זו עובדה. הבן אדם פותח בלומפילד ומוכר שבע באותו יום".
אתה גם אומר 'לא' לאמנים שרוצים לעבוד איתך?
"בטח שאני אומר לא. אני לא יכול לעשות הכול לכולם כל הזמן. אני לא יכול להספיק הכול. אבל אני באמת משתדל לעזור למי שצריך. לפעמים הם צריכים לצאת מלופ שהם נמצאים בו".
אם זמר צעיר פונה אליך, הוא ייפגש איתך?
"לא, הוא לא ייפגש. זמר צעיר לא מוכר - כמעט בלתי אפשרי שייפגש איתי. זו תעשייה גדולה ואין לי זמן לעבוד עם כולם. תחשוב שאתה עובד עם 100 זמרים, ואתה נפגש עם כל אחד מהם ואחרי זה צריך לעשות פגישת המשך. זה כבר תהליך של כמה חודשים".
ניסית בזמנו להוציא כמה שירים לבד. למה ויתרת על קריירה כזמר?
"עם יד על הלב, הוצאתי שני שירים שאפילו לא עזרתי להם להצליח. שחררתי אותם לעולם כי קריירת סולו לא מעניינת אותי. הוצאתי את השירים כי הרגשתי שאני שר אותם הכי טוב ומביא את האמת יותר טוב מכל זמר אחר. זה לא היה בשביל לעמוד על במה ולהופיע, אלא כדי לשחרר את זה לעולם. אם הייתי רוצה לעבוד בקריירה של זמר, הייתי צריך להוציא שיר אחרי שיר אחרי שיר. טוב לי במקום שבו אני נמצא, אני לא רוצה ללכת למכולת ושירצו להצטלם איתי, אני מת על מאחורי הקלעים, זה המקום שלי".
אתה מסתכל על כל הזמרים האלה שבאים אליך ואתה לא מקנא קצת? בתהילה? בכסף?
"לא. איזהו עשיר - השמח בחלקו. לפני כמה שנים אני וגיסי ישבנו באיזה מלון באילת עם איזה כוסית אלכוהול, שתינו ואמרנו 'תן לי ככה עד הסוף'. אני עושה מה שאני אוהב, אני עושה מוזיקה, זכיתי להתפרנס ממשהו שאני הכי אוהב, אני מתפרנס מזה יפה, אני לא רעב ללחם, אני מאוד נהנה ממה שאני עושה את עצמי, השירים מצליחים".
ולא מבאס אותך שלא מזהים אותך ברחוב?
"להפך. אני שמח על זה שלא מזהים אותי ברחוב".
שרים את השירים שלך ובסוף מי שגוזר את הקופון הם אייל גולן ועומר אדם.
"אתה יודע איזה קסם יש בדבר הזה, של לעמוד ברמזור ושבצדדים יש אנשים שנהנים משיר שלי ברדיו?".
אבל הוא לא יודע שאתה עומד מאחוריו.
"אבל אני יודע מי אני. מה היה נותן לי שהוא היה יודע את זה?".
הוא היה אומר לך תודה על מה שהענקת לו.
"אני לא צריך לשמוע תודות, אני לא צריך מחיאות כפיים. אני מקבל אותם מאשתי ומהילדים שלי".
אבל עומר אדם ופאר טסי לפעמים מקבלים אותם על חשבונך.
"מהמם, בסדר גמור. מחיאות הכפיים עבורם הם גם עבורי. אני רואה הרבה יוצרים צעירים שיש להם רצון נורא גדול להיות בפרונט אבל אני לא צריך שיידעו על מה עבדתי בלילה. מה שסמוי מהעין יש בו ברכה ואני מאמין בזה. אני עושה בשקט, השירים מצליחים ואני לא זקוק למחיאות כפיים מהשכנה ממול".
אתה מפחד שיום אחד הכול ייפסק או ידעך?
"אני לא מתעסק בזה. אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק, אנחנו שומעים, אנחנו בעולם, אנחנו בתדר של מה שצריך להיות. אנחנו נמצאים שם והרבה פעמים גם מכתיבים את התדר הזה. אנחנו לא נחים, אנחנו דוהרים".
מתנצל על השאלה האישית, אבל אפשר להתעשר מיצירת להיטים? כלומר, רוב הכסף הוא מתמלוגים?
"בגדול כן, הרוב זה תמלוגים. להתעשר אי אפשר אבל אפשר לחיות בכבוד ולהרוויח יפה. תמיד אצטרך להמשיך לכתוב שירים, אני לא יכול לצאת לפנסיה בקרוב, אם זה מה שאתה שואל. הייתי צריך ליצור בכמויות שאני יוצר כדי לחיות כמו שאני רוצה לחיות וכמו שאני חי".
איך נולד שיתוף הפעולה שלך עם קרן פלס, ששיאו הוא "הוריקן" שנשלח לאירוויזיון?
"נפגשנו במסיבת יום הולדת וקבענו לעבוד יחד. כתבנו שיר לקרן שנקרא 'שמש תיכנס' ואז היא הציעה לי לכתוב יחד לרביב כנר. כתבנו לו את 'רסיסים' ואז עוד כמה שירים, ואחר כך גם לעדן בן זקן. לי ולקרן יש חיבור מאוד טוב. לפני האירוויזיון היא שלחה לי הודעה 'בא לך שנכתוב יחד לאירוויזיון?', עניתי לה 'כן' וכתבנו בשעה את 'הוריקן'. היה תדר מטורף בחדר. באותו יום כבר הקלטנו סקיצה ובאתי לאשתי ואמרתי לה 'השנה אנחנו באירוויזיון'. ידעתי שזה השיר שייבחר. זה היה מדויק מדי כדי שזה לא יהיה זה. יצא לנו אחלה שיר".
תגיד, היה איזה שיר לאחרונה שפוצץ לך את הראש?
"אתן לך דוגמה לשיר שהטקסט ניצח אותו. 'עטלף עיוור' של חנן בן ארי זה שיר מופלא. את הלחן שמעתי בצורה כזו או אחרת, אבל הוא כתוב כל כך טוב. לא שמעתי את הלחן הזה עם מילים כאלה. גם פאר טסי מתאמץ להיות מקורי בכל שיר. הוא עובד בזה. אנחנו מנסים שכל שיר לא יזכיר שום דבר אחר, גם ברמת הלחן וגם ברמת הטקסט".
למי יש לך חלום לכתוב ועדיין לא כתבת?
"האמת שכתבתי לכולם. השנה גם הצלחתי לכתוב לשלמה ארצי בפעם הראשונה - הוא הוציא דואט עם פאר טסי בשם 'נהר הדמעות' שאני כתבתי".
לביונסה אתה רוצה לכתוב?
"אני לא אסרב אבל חו"ל אף פעם לא היה החלום שלי. מי שרוצה להצליח שם צריך להיות שם".
מכל מאות השירים שכתבת, באיזה אחד אתה גאה במיוחד?
"אני תמיד אגיד את 'אחרי כל השנים' של עומר אדם כי זה שיר אהבה שכתבתי לאשתי והוא הפך לשיר השנה. יש המון שירים שקרובים אליי ללב והם לאו דווקא הלהיטים הגדולים".
תן אחד.
"יש שיר לא מוכר שכתבתי לאייל גולן בשם 'אחי אמר לי'. זה בעקבות שיחה שלי עם אח שלי. אחי הוא רב, ראש כולל, ויום אחד הוא תפס אותי לשיחה של חצי שעה משום מקום והוא סיפר לי כמה טוב לו וכמה הוא יודע את מקומו בעולם. ירדתי לאולפן, תפסתי גיטרה וכתבתי את השיר הזה. אני מאוד אוהב אותו. בסופו של דבר אתה כותב לפעמים את עצמך, אבל רק מחפש זמרים שישירו את הדברים האלה שהם בעצם עליך. אז לשירים האלה אני תמיד אהיה מחובר יותר".