לא בלדה, אלא אמת עירומה / ניר סלונים על "אילו יכולתי (אמא)"
"אילו יכולתי" אינה עוד בלדה, זו אמת עירומה, וריקי גל היא הנפש שעומדת על במה ריקה ושרה מול אמא שאולי לעולם לא תשמע. זה לא סוד שגל היא אחת הווקאליסטיות האדירות שידעה ארצנו, אך בשיר הזה היא לא רק שרה - היא מתייסרת ומתמסרת לכל מילה. קולה הוא לב פועם מחוץ לגוף, נשמה חשופה שנאבקת לבקש חיבוק שמעולם לא ניתן. "איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי" היא יבבה של ילדה אבודה בלב סופה.
במהלך השיר קולה נשבר לא פעם, ומאותו שבר בוקע אור, כמו סדק שדרכו פורצת שמש. והכאב אמיתי: גל עצמה נשלחה בילדותה לבתי יתומים לאחר שאמה התקשתה לגדלה. הילדה שגדלה בין קירות זרים חוזרת כאן בקולה של אישה, נחושה אך פגיעה היא מחטטת בפצעיה. במילים פשוטות ומדויקות אהוד מנור רוקם מונולוג טעון של ילדה שבגרה אך טרם התבגרה רגשית מול אמה.
מבין כל שירי האֵם בזמר העברי - מ"אמא" של שולה חן, פרי עטו של שייקה פייקוב שהלך לעולמו השבוע, ועד "חיים שלי" של זהבה בן - "אילו יכולתי" הוא ללא ספק היפה והמרגש מכולם. השורה "איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה" מסמלת יותר מכל שיר אחר את הקשר העצום, הפועם, הבלתי אמצעי בין אם לילדיה.
ובסופו, כמו מי שהצליחה לטהר את עצמה, גל מצהירה: "אילו יכולתי, הייתי רוצה להודות לך עכשיו". סליחה שמתערבבת בהכרת תודה, שמספקת קתרזיס מזכך במיוחד לכל לב שמאזין.
טינה טרנר מקומית / בן בירון בראודה על "יש לי חולשה לרקדנים"
בשנת 1993 ריקי גל היא כבר אחת הזמרות המצליחות בישראל. אחרי שני אלבומים שהופקו על ידי מתי כספי וזכו למעמד של זהב ופלטינה, גל לקחה הפסקה ארוכה יחסית לטובת העבודה על מה שיהפוך לאלבומה השלישי - "חפש בי". הפעם היא שיתפה פעולה עם לואי להב - אולי המפיק המוזיקלי הבולט ביותר במוזיקה הישראלית של העידן ההוא, שייבא איתו מארצות הברית גוונים של רוק'נרול מחוספס. עכשיו, אחרי הבלוז העמוק של האלבום הקודם, השיר "יש לי חולשה לרקדנים" החזיר לנו את כוכבת הרוק עם מעילי העור השחורים, הג'ינס הצמוד והגישה הלא מתחנחנת.
את "יש לי חולשה" כתב יענקל'ה רוטבליט, והלחין צוף פילוסוף (תיסלם), אחרי שגל סיפרה לו - בפגישה בין השניים בזמן שגילמה את אוויטה פרון במחזמר "אוויטה" - שהיא מנהלת רומן עם אחד הרקדנים, ושבעבר למדה ריקוד אצל חלוצת המחול הישראלית גרטרוד קראוס. התוצאה? המנון שעומד עד היום במבחן הזמן. כבר מהשורה הראשונה שלו ("איש צעיר בדלת, ברק בצהריים") ברור למאזין שגל לוקחת לעצמה את עמדת הטורפת. לאורך השיר, ההחפצה שהתרגלנו לשמוע מגברים כלפי נשים משנה כיוון: גל לא מחפשת מערכת יחסים רומנטית עם אותו רקדן צעיר, ולא רוצה שהוא יבשל לה ארוחות שבת - הוא כאן כדי להגשים לה פנטזיה, והיא נהנית מכל רגע.
ריף הגיטרה הממכר והתופים הכל-כך ניינטיזיים הופכים את "יש לי חולשה לרקדנים" לשיר שלא רק מתפייט על יופיים הפיזי של מי שבורכו בקואורדינציה - אלא גם עושה חשק לכבוש את הרחבה. סרטונים מהופעות של גל מאותה תקופה, שבהם היא נכנסת לבמה בריקודים סוערים, הפכו את השיר לאחד המזוהים ביותר איתה - ואותה עצמה למעין טינה טרנר מקומית.
צו מוסרי קדוש / נדב מנוחין על "מקום לדאגה"
ישראל 2025, הדם נשפך כמים. חיי אדם זולים. קהות חושים בכל מקום. אם יש אלוהים שרואה מה קורה למטה עם כל מה שברא, הוא צריך לדאוג נורא. אכן, ישראל של היום היא ללא ספק מקום לדאגה, עלוב ומשוגע. אולי זה תמיד היה כך.
"מקום לדאגה", שכתב יהונתן גפן והלחין מתי כספי, בוצע במקור על ידי הזמרת שרה בדישי בשנות ה-70, אחר כך על ידי המלחין עצמו עצמו, ולבסוף ברצועה החותמת של האלבום השני של ריקי גל, בביצוע משותף שלה ושל כספי. זו גם הגרסה האולטימטיבית שלו, כדואט דרמטי: החרדה העמוקה של הבתים שמתנקזת לתוך סולו גיטרה חשמלית שמעליו מרחפת הזעקה של גל, זעקה של כל האימהות, של כל מי שראה יותר מדי פרחי בר נקטפים טרם זמנם.
בלדת הרוק האפלה הזו היא לא רק פסגת העבודה המשותפת של זמרת יחידה מסוגה עם אחד מגדולי המוזיקאים הישראלים בכל הזמנים, אלא גם, בפשטות, התממשות מוזיקלית של כאב וטראומה רב-דורית. מהדהדים בה אימי השואה - אמה החורגת של גל הייתה ניצולת שואה, והיא זו שגילמה במקור את התפקיד האיקוני של חיה'לה הזמרת בהצגה "גטו" - דרך שאר אסונות המאה ה-20, ויותר מדי מלחמות, יותר מדי ילדים מתים ויותר מדי משפחות שחרב עליהן עולמן.
והנה אנחנו במאה ה-21, ושוב נקרע העולם מקצה השמיים עד סוף המדבר. אסור לקטוף את פרחי הגן, חרד מתי כספי, אסור לקטוף את פרחי הגן, מתחננת ריקי גל. מהרמקולים בוקע אותו צו מוסרי קדוש ורלוונטי מתמיד, והאדם אינו מקשיב.
כנה, חשופה, בשלה / ליאת להב על "נערת הרוק"
"נערת הרוק" שיצא ב-1987 ונאסר לשידור ברדיו, הוא הרבה מעבר למילים הפרובוקטיביות ולסערה שהוא עורר. הנערה הגרופית הפרועה שנגררה אחרי להקה כדי לחיות את חיי הסקס, הסמים והרוקנ'רול של הסבנטיז, נכתבה על ידי יצחק לאור בראייה גברית בוטה, המתעלמת מכך שתמיד יש רובד נוסף לסיפור.
בבחינה מאוחרת - ודווקא מתוך פרספקטיבה של אחרי מהפכת מי טו - השיר מציג את האתגר הגדול של הפמיניזם. כי בסוף, אישה צריכה לעשות מה שהיא רוצה, ואם זה מה שהיא רוצה, אז מותר לה לעשות הכול. היא הייתה רוצה להיות נערת רוק, אז מה אם אין דבר כזה.
זהו שיר שכאילו נכתב מראש בהתאמה אישית עבור ריקי גל, נערת רוק אמיתית, שמצליחה בכל ביצוע, עד היום, להוציא את הדמות הזו חזקה, מובילה, כזו שבאה מבחירה. כל המאפיינים הייחודים של ריקי גל כמוזיקאית כנה, חשופה, בשלה, אחת שלא מחזיקה מעצמה פרסונה (וזו שלמעשה נתנה בעצמה לעיתונאים את הכותרת האדירה "נערת הקוק" לפרשת הסמים שהייתה אז תחת צו איסור פרסום), הביאו לכך שהיא המבצעת היחידה בישראל שמסוגלת לקחת את השיר הענק הזה לרובד הנוסף של הסיפור, ולהפוך אותו לפמיניסטי.
חיבוק גדול מהחיים / שגיא בן נון על "היי שקטה"
קצת לפני מלחמת המפרץ קיבלה ריקי גל מרחל שפירא שיר עם מילים מדהימות שנפתח כך: "היי שקטה, עכשיו הכול בסדר, אפילו המחנק עומד להשתחרר". קצת אחרי סיום המלחמה ההיא, אמרה גל: "זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד לתל אביב, אני רוצה להרגיע את תל אביב שנפצעה ככה". "היי שקטה" מצליח להרגיע עד היום, והפך לשיר הנצפה ביותר של גל ביוטיוב. במלחמה הנוכחית כבר ניתן לשנות את הנמענת מהעיר למדינה כולה. בנסיבות קשות, רבים חיפשו נחמה - ושקט - בשיר, שהושמע לא מעט גם בהלוויות.
פוליקר הוסיף את מגע הקסם שלו בלחן, אבל השיר הזה הוא קודם כל המילים והביצוע המדהים של גל, שהאוצר הזה הגיע אליה בעזרת עקשנות ומזל. המפיק לואי להב התנגד לשיר בתוקף בטענה שיש בו רגשנות גדולה מדי - אבל היא לא וויתרה. בנוסף, מילות השיר פוספסו קודם על ידי מספר זמרות, אחת מהן היא שלומית אהרון, שהתכוונה להקליט את השיר עם הכול עובר חביבי, התעכבה - ובזמן הזה גל התקשרה לשפירא ופשוט הודיעה לה שהשיר שלה. "ריקי גנבה לי את השיר!", אמרה שלומית אהרון לריקי גל, בריאיון זוגי איתן לוואלה.
בצעירותנו השתעשענו בשינוי מילים קל בשיר: "היי שקטה כאילו אין לך דופק". זה כמעט חילול הקודש כי המילים מושלמות. אין פלא שגל התחברה אליהן מאוד. "הטקסט מדבר על אישה שכל הזמן מטילה ספק בעצמה ובקיומה ומוצאת בעצמה דופי כל הזמן", אמרה בריאיון. "היא מנסה איכשהו לקבל את עצמה, להרגיע את עצמה, להגיד לעצמה, 'הכול בסדר', אם לא האנשים אז האוויר עצמו שאת נושמת הוא חיבוק גדול וחיים".
הילדות הגנובה / דוד רוזנטל על "ילד רע"
אחד התעלולים הנבזיים אך מרתקים במוזיקה הוא כסות שמחה לשירים בעלי תוכן עצוב במיוחד, למשל "קופקבאנה" של בארי מנילו. ב-1978, השנה שבה הושק להיט הדיסקו, עלתה בישראל אופרת הרוק "בני בום", שממנה צמח שיר גדול אחר בקנה מידה ישראלי - "ילד רע".
"ילד רע", או בשמו המוכר יותר "בני, בני, ילד רע", הוא, לכאורה, המנון ילדים קליט ועולץ במיוחד. העובדה שמככב בו נער יתום עם מניירות עברייניות, שחוצה גבולות מטרידים מול ילדה בת 10 (בעוד כמה ימים) ממשפחה מרובת ילדים, מוסווית היטב על ידי המוזיקה העולצת של קן גלובוס. בני הוא לא סתם ילד רע, הוא ילד יתום עם סממנים של פושע אלים ובעל מכה.
עם הגאונות של אהוד מנור אי אפשר היה להתווכח, אולם המניפולציה של השיר לא הייתה מצליחה בלי היכולת של ריקי גל להחליק בקלילות מסרים כל כך קשים, באופן הפוך לחלוטין מ"נערת הרוק", שבו דווקא העבירה בישירות כנה תחושת ריקנות. "ילד רע" לעולם לא ייצא לי מהראש, משום ששנים לאחר ששמעתי אותו בפעם הראשונה הקשבתי למילים והבנתי את גודל הטעות. באמנות ששמורה רק לזמרות גדולות, רק בהיותי בוגר הבנתי שריקי גל פשוט גנבה לי את הילדות.
הילד שבכל אחד מאיתנו / ניר יהב על "ילד אסור ילד מותר"
את המילים לשיר המופתי "ילד אסור ילד מותר" כתב יעקב גלעד. כבר בשורות הפתיחה, האגרוף מונחת הישר במרכז הפרצוף: "ילד בא אל העולם, אבא קם ונעלם, אמא פה ואמא שם. הוא ניסה להתאבד, מה כבר יש לו לפחד, כאן ברחוב הכי בודד". לימים סיפר גלעד שהשיר נכתב על סיפור טראומתי מילדותו-שלו: "כנער בגיל ההתבגרות, לגדול עם התחושות שאני גדלתי זו תחושה מאוד קשה של חריגות. 'בן חורג לאלוהים' זו בדיוק ההרגשה הזו. היו המון כאב, ייאוש, אובדנות".
אלא שדרך הלחן המרהיב והדרמטי של מתי כספי הגאון ודרך קולה החשוף של ריקי גל, המילים מצליחות לגעת בפצעי הילדות של כל אחד מאיתנו. כל שורה נושאת בתוכה אמת כואבת, חיפוש אחרי חיבוק שלא תמיד הוענק, חומות שמתמוטטות, שריטות שנחבשות. ריקי גל צורחת בשיר הזה את הכאב האישי שלה כילדה שננטשה על ידי הוריה - אך מצליחה לגעת בילד שבתוך כל אחד מאיתנו, זה שפעם הרגיש דחוי או כזה שנלחם על זכותו להיות נאהב.
ריקי גל לא רק שרה את השיר הזה. היא שואגת אותו. היא חיה אותו. בקול שלה שזורים זה בזה כאב, השלמה, געגוע ואהבה. הסיפור האישי של יעקב גלעד הופך להיות הסיפור שלה. היא הסיפור. למרות שחלפו כבר 38 (!) שנים מאז שהשיר יצא באלבום הבכורה של ריקי גל, אי אפשר שלא לעצור את הרכב בכל פעם ששומעים אותו. כך כנראה נשמעת יצירת מופת חד פעמית.
לשבת שם רגע, שני בני אדם / ניר קיפניס על "מערבה מכאן"
להגיד ש"מערבה מכאן" הוא יוצא דופן ברפרטואר של ריקי גל, יהיה אנדרסטייטמנט. כך יהיה גם אם נאמר שהוא יוצא דופן ברפרטואר שהותירה אחריה תרצה אתר או בין הלחנים הנפלאים שהנחיל לנו מתי כספי.
פשוט כי השיר הזה הוא הוא חריג מכל בחינה. המילים מופשטות כמו ציור של דאלי - נעות בין מדויק לנוזלי, לנשפך - והלחן מדלג בין קלאסיקה לכמעט-פופ וממנו לדקלום, כמו שרק מעטים מעיזים לעשות בשיר (אם להיתלות באילן גבוה, אז אתם מוזמנים ל"רפסודיה בוהמית" של קווין).
השירה של ריקי גל לא מאלצת אותה לנצל מנעד ווקאלי חריג ובכל זאת, מפגש הענקים - כותבת ענקית, מלחין וירטואוז וזמרת מרגשת - מוליד שיר שמכריח את המאזין לחשוב: מצד אחד כל כך קשה לזמזם אותו, אבל מן הצד השני בלתי אפשרי להניח לו מבלי לנסות לפענח אותו ככתב חידה.
ואם צריך תשובה לכתב החידה הזה במילה אחת, אחרי שהצטיידנו במטריה, כפפה ומקל והפלגנו מערבה מכאן - ואפילו לא עד קצה מערב אלא רק עד "קצה החול, מקום שם המלח מחליד את גדרות הזמן" (איזה משפט מרהיב!) - הרי ש"כיסופים" תהיה המילה: ערגה שלא תבוא על סיפוקה למה שהיינו יכולים להיות ובעיקר למה שכבר לא נהיה לעולם.
ריקי גל תחגוג 75 בהופעה מיוחדת ב-18.7 בהיכל התרבות תל אביב. בהופעה תארח את עידן רייכל.