אין ישראלי שלא מכיר את הביטוי "הסורים על הגדרות". למעשה, לא רק ישראלים. שאלתי את ChatGPT אם הוא מכיר את הביטוי והוא הסביר כי מדובר בביטוי צבאי במקורו, שצבר פופולריות בתקופת מלחמת יום הכיפורים, אז חיילים וטנקים סורים הגיעו עד גדר הגבול במטרה לפרוץ אותה (מה שאכן קרה לא פעם). הצ'אט הוסיף כי "הביטוי אומץ בהמשך גם בלשון היומיומית לתיאור מצבי חירום, לעיתים בצורה מטפורית ומוגזמת".
כל מי שעבד במערכת עיתונאית השתמש בביטוי לא פעם. "הלכתי רגע לעשן סיגריה", יגיד לך ראש הדסק, ואז יוסיף: "תגבה אותי אם הסורים יעלו על הגדרות". זה אומר עלינו משהו. על תפיסת המציאות שלנו. מוכנים תמיד לקרב הבא. למחדל הבא.
אמש, הסורים עלו על הגדרות - ונכנסו. זה קרה פעמיים. עשרות דרוזים פשוט עברו את הגבול מסוריה לישראל. לכיוון ההפוך זה כבר היה מאות. היו משם תמונות מרגשות של בני משפחה שלא נפגשו עשרות שנים. זו לא הייתה פריצה עוינת, אבל הזכרונות מה-7 באוקטובר עדיין טריים והשאלה איך בכזאת קלות ניתן לחדור למדינת ישראל עדיין מטרידה. מאוד. גם זה המחיר של ויתור על ועדת חקירה שתבדוק - ותתקן - את האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל.
בזמן שישראל פתחה חזית חדשה במלחמה, וצה"ל הפציץ מוסדות צבאיים וממשלתיים בדמשק - ראש הממשלה בנימין נתניהו היה עסוק בענייני משפטו. וכן, זה ביזאר. לא צריך להיות פאנליסט בערוץ 14 כדי לחשוב שמנהיג המדינה צריך להיות מרוכז כולו בניהול המערכה הצבאית המסובכת והמורכבת, ולא במשפט. אלא שהנרטיב הזה, שמפומפם בכל כלי התקשורת כאילו מדובר באקסיומה, מעוות לחלוטין. אף נאשם בפלילים אינו מעל החוק. נתניהו הוא זה שטען שהוא מסוגל לנהל את המדינה במקביל למשפט, ואף התחייב לכך בפני בג"ץ.
עם השורה התחתונה אין עוררין: משפט נתניהו הפך לבדיחה. בית המשפט מקבל כל בקשה של הנאשם, שבאופן גלוי עושה צחוק מההליך. השופטים לא יכולים להגיד "לא" לבקשות האלה. נתניהו הביא לבית המשפט את ראש אמ"ן ואת ראש המוסד כדי להסביר שנתניהו לא יכול להעיד בימים מסוימים, איך הם יגידו להם "לא"? הם יצטיירו כאנטי-פטריוטים. כעוכרי ישראל. אז הם אישרו את הבקשה, ונתניהו הלך לכל מיני טקסים חסרי חשיבות במקום להעיד.
אתמול, כשהסורים היו על הגדרות, נתניהו דווקא לא ביקש לוותר על העדות - והוא ידע למה. שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, החליט להגיע לביקור "מפתיע" בבית המשפט, כדי לחזות במשפט נתניהו ממקור ראשון, לדבריו. הוא נכח באולם למשך כמה דקות ספורות, האזין לבלבולי מוח משפטיים בשפה שהוא לא מבין, ואז מיהר לצייץ שדונלד טראמפ צדק לגבי משפט נתניהו. כלומר, שיש לבטל אותו.
במדינה ריבונית שפויה, התערבות כזאת גסה של מדינה אחרת במערכת המשפט המקומית הייתה מתקבלת בביקורת קשה דווקא מצד ראשי המדינה. אצלנו? יו"ר הרשות המחוקקת, אמיר אוחנה, התיישב בשורה הראשונה בבית המשפט כדי לחזק את הפטרון הפוליטי שלו. ראש הממשלה עצמו, שנבחרת תחת הטיקט של "החזרת המשילות", לא התרגש מכך שנציג של מדינה זרה בחר לצאת נגד מערכת המשפט הישראלית.
בערוץ 14, כצפוי, בירכו על הביקור של האקבי ואף הציגו "תמונה בלעדית" של האקבי אוחז בבובת באגס באני, כביכול כביקורת על העיסוק בנושא שולי במקום בענייני השעה הבוערים. הכתבת ענבר טויזר אמנם הייתה ביקורתית מאוד לעצם הביקור של השגריר האמריקני, אבל הציגה את התמונה "האירונית", ואף נתנה קרדיט למוטי קסטל, כתב ערוץ 14.
בכאן 11, מואב ורדי חשף את הבלוף: נתניהו הוא זה שהביא להאקבי את הבובה של באגס באני, איתה הוא הצטלם בבית המשפט. בואו נעצור רגע ונדמיין את הרגע הזה. ראש הממשלה התעורר ליום שבו צה"ל תוקף בבירת סוריה; עוד מפלגה מהקואליציה שלו מודיעה על פרישה מהממשלה; יותר מדי משפחות יושבות שבעה על בניהם שנפלו במלחמה בעזה; עוד 50 משפחות ממשיכות להמתין כמעט 650 ימים ליקיריהן שנמצאים במנהרות בעזה. ומנהיג המדינה? מבקש שישיגו לו בובה של באגס באני (מעניין מי שילם) ודאג להביא אותה איתו לבית המשפט, כדי ששגריר של מדינה זרה יוכל לעשות צחוק ממערכת המשפט של המדינה שלו.
אגב, אירוני במיוחד שהאקבי זלזל במשפט דווקא ביום דיונים שבו התייחסו לפרשה שאמורה לעניין מאוד את הציבור האמריקני. על הפרק: האם נתניהו הפעיל קשרים בממשל האמריקני כדי לסדר ויזה לחברו ארנון מילצ'ן? וזו אולי תזכורת קטנה לכל מי שמסקר את המשפט הזה: זה לא משפט על באגס באני ולא משפט על סיגרים - אלא על שוחד, מרמה והפרת אמונים בסכומי עתק. לא ברור למה כלי התקשורת ממשיכים לזרום עם הנרטיב שבונים (ביעילות רבה, יש לציין) בסביבת ראש הממשלה.
עוד התייחסות קטנה למייק האקבי, ברשותכם. נראה לי שבכל פעם שהוא מנסה להתערב בצורה גסה וכוחנית בעניינים פנימיים של מדינית ישראל, כדאי להזכיר סיפור קטן וחשוב שמשום מה באף ערוץ ששידר את התמונות שלו מבית המשפט שכח לספר: האקבי ביקר בקטאר בשנת 2018 ושיבח את המדינה בפומבי בעמודי הסושיאל שלו - כל זאת מבלי לחשוף כי קיבל עבור הביקור תשלום נדיב של 50 אלף דולר דרך חברה פרטית שבבעלותו. התשלום הועבר באמצעות יוסף (ג'ואי) אלהאם, לוביסט שפעל אז כסוכן זר מטעם ממשלת קטאר. מיותר לציין שהאקבי לא חשף שהוא קיבל כסף על הביקור בדוחא, ולאחר שהפרשה נחשפה בתקשורת האמריקנית הוא טען שהוא יחזיר את הכסף. זה האיש שהגיע לתמוך אתמול בנתניהו, ששלושה ממקורביו חשודים בקבלת כסף מקטאר.
אצל איילה חסון בשעה שבע, כמובן, לא היה זכר לביקורת על ההתערבות הבוטה של שגריר זר במשפט ראש הממשלה - ובטח שלא הוזכרה ההיסטורית המפוקפקת שלו עם קטאר. במקום זכינו לעוד הצגה חד צדדית, כאילו לא ברור איך בכלל ממשיכים לחקור נאשם בפלילים בבית משפט אם טראמפ צייץ משהו. שלי טפיירו, כתבת המשפט של כאן 11, חיזקה את הקו וסיפרה על יום דיונים אחר בו ראש הממשלה נחקר במשך שבע שעות: "אני יצאתי בתחושה מאוד לא נוחה", היא הסבירה, "בסופו של דבר, כל הצדדים - וזה אני חושבת כבר לא עניין של שמאל או ימין - מבינים שהסאגה המשפטית הזאת צריכה להסתיים ובהקדם, כי זה האינטרס של מדינת ישראל".
השידור הציבורי, ובעיקר מערכת החדשות שלו, עומד בפני שעת מבחן מאוד קשה - עם ממשלה שתעשה הכל כדי לפרק אותו. אם אנשי התאגיד רוצים שהציבור יעמוד מאחוריהם ויתמוך בהם, הם לא יכולים להפקיר את סיקור האירוע הקריטי הזה לדמוקרטיה בידיה של עיתונאית שמהדהדת נרטיבים שקריים שיוצאים מתוך לשכה של נאשם בפלילים. זה כמובן לא נשמע ככה במהדורה המרכזית, אבל כשאיילה חסון על המושכות, זה נראה יותר מגוחך מערוץ 14. עובדות? זה לא קריטי. אצל חסון וטפיירו התחושות חשובות יותר מהראיות. אם זה השידור הציבורי, למה שהממשלה תטרח להשתיק אותו? הוא כבר שותק לבד.