תקראו לזה "סודות ונקניקים 2" או "תשוקת הלקטוז 3" - ארבעה פרקים של "האח הגדול" ברצף, ועוד בשלב כזה של העונה, כשכל דייר מטרגר אתכם כאילו הייתם שני שצופה ביובל מביט בבחורה אחרת - זה פשוט יותר מדי. ובכל זאת, משימת ה"טלנובלאח" ניסתה להכניס קצת הומור לבית, שעם יד על הלב מרגיש כבר חודשיים מתוח יותר מחצר של כלא. וזה אפילו בלי שאף אחד מהדיירים טרח להיכנס עם אג'נדה או עמדה לגבי מה שקורה בעולם. ובכנות? היא הצליחה. כלומר, אם לא חייכתם כשראיתם את תרצה עם פאה קצרה שנראית כאילו היא הגיעה להיבחן לתפקיד מיקו במחזמר על "צ'רלי וחצי" - כנראה שאין לכם חוש הומור.
מה שכן, טלנובלות ידועות בקצב האירועים המסחרר שלהן. אם פספסתם שלושה פרקים, סביר להניח שלפחות שתי דמויות מתו, חזרו לחיים, וגילו שיש להן ילד סודי. בבית "האח", לעומת זאת, הכול מתקדם בקצב של סרט ארט-האוס נורווגי. גם השבוע קיבלנו פרקים שהתבססו בעיקר על מערכות היחסים בין שני ויובל, ותרצה ואיסקוב. או ליתר דיוק - מערכת היחסים שתרצה חושבת שיש לה עם איסקוב, והוא... לא כל כך מוכן להתחייב שיש בכלל כזו. אבל נגיע אליהם בהמשך.
אני מודה, המידות היחידות שאני מזהה בבית הזה הן אקסטרה סמול ולארג', אבל בזוגיות התנודתית של שני ויובל, השאלה השבוע היא האם הוא רואה בה את אם ילדיו והאם היא רואה בו את האבא של שלה.
החלטה על הקמת משפחה היא ממילא נושא רגיש, וכשמדובר בשני - אישה שנדלקת מאפס למאה לפי כיוון הרוח בנווה אילן - הסצנה ביניהם הרגישה כמו שיעור היפ הופ בשדה מוקשים. קשה לדעת מתי שני בטוב ומתי היא לא. יובל עושה כמיטב יכולתו ללכת בין הטיפות, אבל כשהיא התוודתה במשימת הפוליגרף שהיא רואה בו פוטנציאל להקמת משפחה והוא לא רץ אליה עם טבעת - זה כבר היה בשבילה הקש ששבר את גב הגמל.
כי איך אישה שלפעמים לא מאמינה לעצמה שזאת באמת היא שעומדת מול המראה, יכולה לבטוח בגבר שלא אומר לה 24/7 שהיא הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים? שני, שרמת האמון שלה באנשים נמוכה יותר מהידע הכללי של שירז, חייבת מחוות של נאמנות כל שעתיים. נגיד - בן זוג שיכין לה צמיד עם טיפת הדם שלו ייתפס אצלה כראוי לנישואין. אמנם בתור מאיר הבן של שלמה, יובל הצליח להיכנס לקשר קליל שהוביל לחופה עם תמר/מאי, אבל במציאות הוא לא מצליח לצאת מהלופ עם שני.
ולבהות בהופעת אורח של פרידה עוזיאל? זה באמת היה הדבר האחרון שהוא צריך היה לעשות. אבל בשלב הזה, הסיפור כבר היה מכור וגמור (אם נרפרר ללהיט של הזמרת האורחת מאיה בוסקילה). מה שכן, ברכות לשירז, שעם הערה אחת תמימה הצליחה לפוצץ את חבית הנפץ הזאת וכמעט זכתה בקו עלילה משלה. רק כמעט.
אירוניה או לא, מערכת היחסים המתפוררת של שני ויובל היא עוד המוצלחת בבית. כי במקביל אנחנו עדים לדינמיקה פסיבית-אגרסיבית עם אגו בגובה השמיים בין תרצה ואיסקוב. אין שום דייר שחושב שיש בין תרצה לאיסקוב מערכת יחסים. לתרצה יש קראש של נערת תיכון על הספורטאי של השכבה. איסקוב, לעומתה, נמצא בקשר מחייב מאוד עם עצמו. ועדיין - כנרקיסיסט מדופלם, אין דבר שמזין את האהבה שלו לעצמו כמו פלירטוטים עם נשים. הן מזכירות לו שהוא חכם, מושך, צודק (תמיד), וראוי. אחרי שהוא מסיים עם המנטרה הזאת, הוא יכול ללכת לישון מחובק עם עצמו.
ובשולי הפרק - שוב שיחת "האישה המושלמת" בין שני הארזים, שדיברו על "החוץ". כאילו הם לא בדיוק כמו שאר הדיירים, רק חושבים איך לשרוד עוד שבוע בפנים. העונה הזו מלאה בדיירים שחושבים, מדברים וחיים את "החוץ" כל הזמן - למרות שדי ברור שאם באמת היו רוצים להישאר בו, לא היו ניגשים לאודישנים ל"אח הגדול".
ומי שעדיין לא הבינה למה איסקוב מתכוון בבנות שהן "טיפוס אחר" - הכוונה היא לאישה שיושבת בבית, מבשלת, מנקה, צופה בטלוויזיה שעה וחצי ביום ואז עושה לבעלה מסאז'. שמחתי להסגביר.
הסצנה שהכי הצחיקה אותי השבוע? קשה לבחור. התלבטתי בין המלמולים של יוסי בובליל בתור "הרב יוסף", שנשמעים בדיוק כמו יוסי בובליל; סצנת הטחת האוכל בפרצופו של שלמה (מוגי); וכל סצנה שבה האח אמר ליוכי ושון שהם לא צריכים להגיע לצילומים - כי אפילו בטלנובלה הזו, הם דמויות רקע.
אבל בסוף - בחרתי בסצנה שבה חן מסביר לשירז שהוא נהנה מהמגע איתה, אבל מפריע לו שהם לא "הולכים לעומקים". כלומר, מי היה מאמין שגבר שבחר בת זוג לפי צבע העיניים שלה, וקורא לה "ילדה", יגלה לבסוף שגם מבחינת בגרות הם עדיין בשכבת כיתה ה'.