אלון כהן, מתופף ההרכב נושאי המגבעת, הלך הלילה לעולמו - כך פרסם הבוקר (שישי) חבר הלהקה, תמיר אלברט. נסיבות מותו עדיין אינן ידועות. בן 55 היה במותו.
חבר נושאי המגבעת, תמיר אלברט, כתב הבוקר בעמוד הפייסבוק שלו: "הרגע קיבלתי את ההודעה ואני אפילו לא יודע מה לכתוב. אני המום!!! אלון כהן, המתופף של נושאי המגבעת, שהכרתי מגיל 16, נפטר. אויש, אני לא מאמין שזה קורה". כהן שיתף צילום מסך של ההודעה הזאת שקיבל: "זאת דיאנה, אחות של אלון כהן. התבשרנו הלילה שאלון נמצא מת בדירתו בניו יורק. כנראה דום לב. אנחנו עוד מעודכנים. הרוסים והמומים".
כהן היה בגרעין מקימי ההרכב יחד עם אוהד פישוף וישי אדר, בעת שהשלושה היו תלמידים בבית הספר התיכון לאמנויות בירושלים, ושנה לאחר מכן הצטרך להרכב תמיר אלברט. ב-1988 הקליטה הלהקה את הקסטה הראשונה שלה, עם שירים כמו "נושאי המגבעת", "קול של אלוהים אחר" ו"האלוהים שלי עייף", שהפכה לקאלט. שנתיים אחר כך יצא אלבום הבכורה, "מי רצח את אגנתה פאלסקוג", ובו שירים כמו "אני טקסט פוליטי", "הבא בתור הוא סוס", "מתנה לחג" ו"לייב אין בית שמש", שזכה להצלחה גדולה. בסוף 1991 התפרק ההרכב, שלו היו שותפים לאורך השנים גם אדם הורוביץ ורם אוריון.
אחרי הפירוק, כהן היה מעורב גם בפרויקט "סליחות" עם רע מוכיח, שכלל פיוטים בהפקה אלקטרונית, ובהמשך התקרב אל הדת. בנוסף, ניגן בשיר "האלוהים שלי עייף" בהרכב בני המה של יוצאי נושאי המגבעת, אהד פישוף וישי אדר. בשנת 1993 עזב את ישראל לניו יורק. תחילה עבד בעיר כאיש סאונד בהפקות טלוויזיה והצטרף כמתופף להרכב היפ הופ אמריקאי, ולאחר מכן התחיל להפיק בעצמו פרויקטים מוזיקליים. הוא הקים חברת ההפקה עם דן סליגר, שהפיקה את אלבומו הראשון של מתיסיהו שזכה להצלחה גדולה.
כהן אמר באותה תקופה כי הוא מפיק מוזיקה "בעלת תוכן יהודי" והוסיף "אפשר להגיד שאני יותר דוס מדוס", בריאיון עם תמר סוקניק בהארץ שפורסם בנובמבר 2005. כשנשאל באותו ריאיון איך כל זה מתחבר לתקופת הסקס, סמים ורוקנרול של נושאי המגבעת, אמר: "זה לא מתחבר. זה היה שלב בחיים שבו הייתי במקום אחר, בזמן אחר. נהניתי מאוד בתקופה הזאת ואני בוודאי לא מתחרט עליה. בסך הכל אלה אנשים שאני אוהד מאוד, אף על פי שעם רובם אני לא בקשר היום".
חברו של כהן, המוזיקאי רע מוכיח, ספד לו היום בשיחה עם וואלה תרבות: "אלון ואני הינו כמו תאומים כמעט זהים, 35 שנה פה בשכונה בדמבו. אני עוד המום. כמו חתכו ממני חתיכה. בשלב זה אין לי מה להוסיף. זה עוד טרי מדי".
חברו לנושאי המגבעת, המוזיקאי רם אוריון, ספד לו בחשבון הפייסבוק שלו. הוא פרסם שתי תמונות של כהן ופישוף שצילם ב-1989, בסמוך להצטרפותו ללהקה, ולצדן כתב: "בוקר ויום עצובים עם ההודעה על אלון שנפטר בניו יורק. הכרתי אותו כשהתוודעתי והתחברתי עם נושאי המגבעת ומעגל חבריהם עוד כשהייתי בצבא ואסף גברון הביא לי קסטת דמו שהיתה, אם הבנתי וזוכר נכון, הקלטה לייב של של הלהקה בפרגוד, זמן מה לפני הקלטת הקסטה הרשמית. עם ההקלטה הראשונית הזו הם הפכו למוזיקה הישראלית הכי מלהיבה ששמעתי בערך בחיים, רושם שרק התעצם מאוד אחרי הפעם הראשונה שנכחתי בהופעה בפרגוד (שרוגל ואני חיממנו). אין מה לומר, הכל בנושאי המגבעת של 1988 היה מדהים ומעורר השראה ומרכיב קריטי לא פחות מהטקסטים, הגיטרות והסינטים, כמו גם חלק מובהק באטיטיוד, היו התופים של אלון עם המעברים שקורסים כל כך יפה לתוך עצמם, לוקחים נשימה ואז מתרוממים ומניעים את כל הלהקה לתוך דרייב של סערת סאונד וגרוב מאד לא מגוהצים".
"שנה וחצי קדימה וזכיתי להיות מוזמן להצטרף ללהקה שכל כך אהבתי ולראשונה בחיי - לנגן עם מתופף, ועוד איזה. זה היה הכי רחוק שאפשר מלנגן עם מכונה. אלון היה דינמי, לא מטרונומי בעליל, עם גרוב חי וסוחף. באמת שמומלץ מאד לשמוע הקלטות לייב של נושאי המגבעת, לא משנה באיזה הרכב או איכות הקלטה, וליהנות מהנגינה של אלון, שבכל טייק של שיר שהוא ניגן, לא משנה כמה פעמים, גם אם זה בביצועים עוקבים בחדר חזרות, תמיד היתה וריאציה. אני מאמין שמשהו מהגישה הזאת, של לנגן שיר כל פעם מחדש, נספגה גם אצלי. איתו למדתי לא רק להקשיב למתופף שאני מנגן איתו אלא גם להסתכל ולהסתנכרן עם תנועות הידיים שלו. כמו כל חברי הלהקה הוא היה יכול להיות מצחיק מאד, ציני מאד וחדור אהבה ותשוקה למוזיקה. בהמשך, ניגנו בעוד כמה מסגרות לפני שעברתי ללונדון והוא לניו יורק. זכות גדולה היתה לי להיות איתו בלהקה".