לא ייאמן: עורכי המהדורה הכי נצפית בישראל פספסו את הכותרת האמיתית של הערב

לו היה זה משדר ספורט, אפשר היה לומר שהבעיות התחילו כבר בפרה-גיים. נניח לרגע שהצהרת גנץ היא האירוע החשוב של הערב (היא לא, אבל עוד נגיע לכך). מן הראוי היה לעסוק בה בשעות שקדמו לה, בטח אם הן מוקדשות לאקטואליה.

אלא שהפורמט הביזארי של תכנית אקטואליה שמשודרת כאילו-בלייב, אבל הוקלטה 48 שעות קודם לשידור ("פגוש את העיתונות"), מחמיצה את כל מה שקרה בתווך.

עת הוקלטה התכנית, הייתה אפשרות הצטרפותו של בני גנץ לממשלת נתניהו בגדר השערה, אבל בעת שידורה, היה ברור שגנץ מתכוון להציע מעין "עסקת חבילה" לנתניהו: קח אותי, ביחד עם רוב סיעות האופוזיציה וקבל בחירות לא לפני האביב.

הפרט הזה, שלא היה ידוע למשתתפי "פגוש", התברר כקריטי. כך בפאנל שהתנהל באולפן (מעולם לא ראיתי בזבוז כזה של כישורים רטוריים: ג'קי לוי, עינב גלילי, תם אהרון ועוד, מברברים עצמם לדעת) עסקו כולם בשאלה האם גנץ יצטרף לממשלה, למרות שהידיעה שהייתה נכונה לחמישי כבר התקדמה הלאה.

גם המרואיין המרכזי, יאיר לפיד, נשאל על האפשרות שגנץ יחבור לנתניהו ולא האם הוא, כיו"ר אופוזיציה, יחבור לגנץ - וזו ממש לא סמנטיקה אלא לב העניין.

אז למה ההשוואה למשדר ספורט? תארו לכם משחק חשוב של בנבחרת שבו בפאנל שהוקלט מראש מדברים כולם על כך ששחקן מסוים הוא המפתח להכרעה במשחק, אך אבוי - כמה שעות לפני במשחק מתברר כי הוא פצוע ולא יוכל לקחת בו חלק. למרות זאת מחליטים לשדר.

מאחר שזו ממש לא הפעם הראשונה שקורה כדבר הזה ל"פגוש", הגיע הזמן שיפתרו לסגל את בעיית השבת: שימצאו לו מחליף, או אם אין כזה - שישכרו צימר למשפחת סגל במרחק הליכה מהאולפן, ישנו את שעת השידור או מה שלא יעלה על דעתם. ובלבד שיפנימו שבמדינה כישראל אי אפשר להגיש תכנית אקטואליה משלשום תחת כיסוי של משהו שקורה עכשיו. זה קצת כמו להגיש משהו שנשמר במקפיא והופשר במיקרוגל ולהציגו כמנת שף.

ואחרי שעסקנו בספורט וקולינריה, אפשר לגשת למהות. קצת קשה לכתוב ביקורת שתעסוק רק בפן הטלוויזיוני של הדברים - מדרך הצגתם על ידי בני גנץ עצמו ועד לקונטקסט החדשותי שבו מוקמו על ידי גוף השידור הנצפה בישראל, ובכל זאת ננסה.

נראה שבני גנץ ייחל לכך שהצהרתו תהפוך לכותרת המרכזית של הערב. אלא שלא כך היה. ב"חדשות השבת" בהגשת דנה ויס, גנץ נדחק למקום החמישי בכותרות. הקדימו אותו הכרזתו של נשיא ארה"ב על כך שאפשר שלא כל 20 החטופים שנחשבו חיים הם עדיין כאלה, החדשות מהחזית בעזה, ההדלפות מישיבת הקבינט והעימות בין סמוטריץ' לרמטכ"ל, ומה שצפוי להתרחש בכיכר החטופים.

סביר מאוד להניח שזה לא בדיוק הבילד-אפ שלו קיווה גנץ. ועדיין, הוא קיבל את דקות המסך שלו, בשידור ישיר שאפשר לו למסור הצהרה מלאה, כאילו היה ראש הממשלה - והשידור נקטע רק אחרי 2-3 שאלות (שגם עליהן לא בדיוק ענה).

זהו כבוד ששמור למנהיג, שלא בטוח מגיע לגנץ, אבל בכל מקרה, אם היה משהו שהתברר שוב, הוא שהאיש פשוט לא במקצוע הנכון. קולו עלה וירד, הדגשים בשפת הגוף נראו מאולצים - ויותר מכל אלה, מאחורי הסיסמאות (החשובות כשלעצמן, מי לא רוצה "ממשלת פדיון חטופים"?) לא עמד דבר:

לגנץ אין מחנה, אפילו לא ברמת האצבעות בכנסת. בסקרים הוא ירד לקצת יותר מאחוז אחד, הרבה מתח לאחוז החסימה - והגרוע מכל, הוא לא הציע לנתניהו משהו שיכול להתקבל על דעתו ואף לא תיאם עם עמיתיו לאופוזיציה את תוכן הדברים.

נניח לרגע שגנץ היה מתייצב על הבמה עם יאיר לפיד, גדי איזנקוט ואביגדור ליברמן - וביחד היו מציעים לנתניהו ממשלת אחדות לאומית שתתבסס על ראשי הפרקים שסקר גנץ בנאומו. מן הסתם גם אז זה לא היה משנה דבר, כיוון שלנתניהו קואליציה חזקה הרבה יותר ממעמדו בדעת הקהל (זו גם הסיבה שבגינה אינו מקדים את הבחירות: למה לו לזנוח קואליציה יציבה כדי לקחת הימור מסוכן מאוד לפיו ייבחר שוב?).

אז נתניהו לא רוצה להקדים את הבחירות, אבל במקרה כזה הוא היה לפחות חייב להתפתל, להתפלפל ולהסביר מדוע הוא מעדיף קואליציה קיצונית-ימנית-חרדית על פני קואליציית מרכז ציונית.

אלא שגנץ הורה על הסתערות כשהשוחות מימינו ומשאלו ריקות מפרטנרים, ובכך הוכיח שגם כשהוא מנסה כבר לקדם מטרות חיוביות - פדיון שבויים, שוויון בנטל והקדמת בחירות בהסכמה - הוא עושה זאת בניתוק ובגמלוניות שמאפיינות את פועלו הפוליטי בשש השנים מאז הפך מגנרל בדימוס למדינאי.

אפשר שגנץ התכונן מראש לאפשרות שבאולפנים יחתכו אותו (הוא עצמו העלה את שאלת מעמדו הבעייתי, בלשון המעטה, בסקרים). אלא שנדמה שגם הוא לא ציפה לתגובה של עמית סגל ודפנה ליאל. אם אפשר היה לצמצם את זו לתנועה אחת, אזי הייתה זו משיכה בכתפיים.

סגל כמובן מיהר לקחת את הכדור למגרש שישרת את ראש הממשלה, וקבע שהמסר היחיד החשוב מהודעת גנץ היא שנגמר עידן החרם האישי על בנימין נתניהו. דפנה ליאל כמעט הודתה בפה מלא שהיא לא מבינה בדיוק מה גנץ ניסה לעשות, פרשנות שהגישה והדגישה אף בתכנית הבוקר שלמחרת, באולפן של ניב רסקין, עת ציינה שבהצעה של גנץ יש "המון חורים".

אפשר להפיל המון תיקים על בני גנץ, אבל תיק אחד לא נפיל עליו, העובדה שאפילו בעצם גניבת הפוקוס לרגע אחד, כבר סייע לנתניהו. הכיצד?

כי בחדשות 12, כרגיל, עסקו בכותרות שהוא היה אחת מהן, ולא בניסיון לקרוא אותן בין השורות. כך (אולי כדי לא להפריע לחלק הראשון של "רוקדים עם כוכבים") פספסו את הידיעה המרכזית של הערב: ממשלת ישראל, כדי להכשיר את דעת הקהל לקראת רצח חטופים, בין אם בהרעבתם למוות על ידי שוביהם ובין אם חלילה במסגרת המבצע לכיבוש עזה, עשתה שימוש בנשיא ארה"ב כדי "להפחית" מראש את מספרם.

משפחות החטופים, בתמימותן שלא תיאמן אחרי כמעט 23 חודשים, מחו על כך ש"דרמר מעדכן את הנשיא לפני שהוא מעדכן אותנו", אבל החמיצו את הנכלוליות שמאחורי המעשה המפלצתי. אלוהים אדירים.

זו ידיעה שהפרשנות לה אמורה הייתה להדהד בכל בית בישראל, אבל במקום זה זגזגו באולפן בין ההדלפות שהשיג ירון אברהם מישיבת הקבינט לפרשנות להודעת גנץ. גם כאשר שידרו מכיכר החטופים - ואף בעת שבה עסקו בדברי נשיא ארה"ב, לא העזו למקם את הידיעה בקונטקסט הנכון.

הצהרת גנץ אולי תמוהה, אבל תמוהה ממנה היא העובדה שאף אחד מבין עורכי החדשות במהדורה הטלוויזיונית הנצפית ביותר לא הבין מה המשמעות האמיתית של הכותרת הראשית שאותה שידר.