אמיר שורוש הוא שחקן נהדר, חקיין מוכשר - ומעל לכל אלה, נראה גם בחור טוב במובן הכי טוב של המילה. עד כמה שאפשר להכיר אדם על סמך חשיפה לדמותו הטלוויזיונית, הרי שהוא איש נדיב וטוב לב, מצחיק ולבבי, על כך למדנו לא רק ממנו אלא גם מהוריו, אחיותיו, בנות הזוג שלו (בת הזוג שלו ואם ילדיו בחיים ובת הזוג שלו בסטודיו למחול ועל הרחבה), אפילו מחבריו המפורסמים לחבורת "ארץ נהדרת".
נכון שפסאדה תקשורתית עלולה להטעות, אבל אקח על עצמי את הסיכון ואודה שאחרי שלמדנו להכיר את שורוש דרך המסך, אתפלא מאוד אם יתברר שמדובר באדם מריר ונרגן, שצועק על השכנים ובועט בחתולים.
אני יודע, אתם מחכים ל"אבל". ובכן, יש אבל - ואם אצה לכם הדרך וזמנכם אינו בידיכם, נלך ברשותכם היישר אל השורה התחתונה ונקבע כי שורוש ניצח אמש בגמר "רוקדים עם כוכבים" שלא בצדק, זאת על אף שהתברר שבנוסף על כל המעלות שפורטו דלעיל, הוא גם רקדן מצוין.
תכף נשוב אל שורוש, מכוסה קונפטי ומנסה לשים את ידו על הגביע המוזר (נראה אותו מצליח לחלץ אותו מידיה של סנה - מבטאים כמו גאנה - סוקול, הפרטנרית שלו לזכייה, שעם כל הפרגון, קצת הגזימה לטעמי בתגובתה: זכית בפרס בשעשועון ריאליטי, חביבה, לא באוסקר על מפעל חיים), אבל קודם כל כמה מילים על העונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים".
אוהבים כוסברה?
תכניות ריאליטי מתחלקות על פי עיקרון הכוסברה: אלה שאוהבים - ממכרות, אך מאלה שלא, קשה לשאת אפילו פריים אחד (לדוגמה: אצלי בצד הראשון של המשוואה תמצאו תכניות כמו "חתונה ממבט ראשון" ו"מאסטר שף". בצד השני נמצא "האח הגדול", למשל).
רוקדים עם כוכבים היא היחידה שיכולה לשבור את התבנית הזאת. בגדול, היא נמצאת בצד הנכון של המשוואה. יחד עם זאת, קשה לי לשאת את כל הקטעים היבבניים שלה, אלה שמוקדשים להגזמות ולדמעות. רוצים דוגמאות?
"העיקר זה לנצח את עצמך" מסכמת רוני דלומי (המוכשרת עד כאב, לבל יובן אחרת) את הופעתה בגמר - ושוב, כמו במקרה של סנה מתחשק להזכיר לה שבשעשועון ריאליטי עסקינן.
או למשל המשפט: "איזה כיף לנו, למדינת ישראל, שיש לנו כוכב כמוך", כך אומרת אנה ארונוב לאמיר שורוש ומוכיחה שהפאתוס שלה עלול להיות מוגזם אף יותר מהשמלות המופרכות שהיא לובשת.
ואלה עוד המקרים הקלים, כי ביותר מדי נקודות לאורך העונה ניסתה "רוקדים עם כוכבים" להיות הרבה יותר ממה שהיא: מפלט אסתטי וקליל בין חדשות היום הקשות, והתיימרה להיות איזו תכנית של ריפוי-בריקוד.
מאחר שאני מרקד כאן על ביצים, אבהיר שלבי לא גס, חלילה, בנושאים כגון חטופים, חיילים ולמרבה הצער גם חללים, אבל היומרה לטפל בכאב הנורא הזה באמצעות שעשועון, גם אם נניח שהיא באה מטוב לב ולא מרצון לגרוף עוד כמה נקודות רייטינג, רק מוזילה אותו. רוצה לומר: תהיו יפים ותרקדו.
וזה חבל, כי בשאר הזמן - כמו ב-95% ממשדר הגמר של אמש, "רוקדימים" מצליחה להיות בדיוק מה שהיא צריכה: נגישה, חביבה, מציגה אנשים יפים שזזים היטב לצלילי המוזיקה. כפית דבש אחרי מנת המרור היומית. מוגזמת כמו הפייטים בתלבושות הרקדנים, נוצצת, משכיחה ומשכרת.
יפים עד כאב
אגב אנשים יפים, לעונה יש דינמיקה משלה: בהתחלה משאירים את הקשישים על הקרחון מאחור, כי מה לעשות - בגיל מסוים הגוף כבר לא מסוגל לזוז כבעבר.
אחר כך נפטרים מהמשפיען השמנמן וההיא בכיסא הגלגלים (ורק כדי להבהיר את הנקודה מעבר לכל ספק: מורן סמואל היא השראה ברמה שצריך להכניס אותה לתכנית הלימודים בכל כיתה בישראל, אבל בתחרות ריקודים זמנה קצוב מראש).
אחר כך מהגיי המתחזק (שחר טבוך הרגיש והמתוק להפליא, שהתגלה אפילו כרקדן נהדר, אבל "גג" למיוזיקל, מאחר שהוא לא מסוגל להניף כראוי אפילו בת זוג במשקל נוצה) - ואז נשארים עם היפים, הצעירים והחטובים, כי ככה זה בטלוויזיה ובריאליטי: עם כל הכבוד ליופי פנימי, היופי החיצוני הוא זה שמצמיד אנשים למסך ומוכר פרסומות.
ועכשיו, אחרי שהכברנו מילים על הפורמט אולי הרבה יותר מהמגיע לו, נדבר על הפיל שבחדר: אמיר שורוש קטף את המקום הראשון לא מפני שהוא הרקדן הטוב ביותר בעונה, אלא מפני שהוא ראמזי מ"קופה ראשית". אם כבר היה מגיע למישהו לזכות (לעניות דעתי זו גם דעתו של צוות השיפוט) הרי שזה רק לשגיא מוקי (שהיום בדיוק מלאו שש שנים לזכייתו בתואר אלוף העולם בג'ודו).
למה למוקי? כי קארין עליה היא בוגרת מגמת מחול בתיכון, רוני דלומי מככבת במחזמר, אמיר שורוש יודע לשחק, שזה אולי לא אותו הדבר, אבל עדיין מדובר בהבעה דרך הגוף - ורק מוקי הוא ידוען מתחום שונה לגמרי שלמד לרקוד במהלך התכנית.
ראמזי ניצח
עכשיו לשורוש-ראמזי, כי בסופו של דבר הקהל הוא זה שהכריע את ההצבעה - והקהל מת על ראמזי. מדהים איך אפשר לאהוב ערבי במדינה ששונאת ערבים. אני נשבע לכם שפעם כשעימתי מישהו שאמר משהו מכליל ולא נעים על ערבים, עם העובדה שהוא מת על ראמזי מ"קופה ראשית" הוא השיב לי: "כן, אבל הוא ערבי נוצרי!".
אז אולי ישראל 2025, ששונאת ערבים כמדיניות רשמית, שמפלה בין דם לדם, שהשר לביטחון פנים שלה הוא גזען שמתגאה בגזענותו ומזמרת למראה החדשות "שיישרף לכם הכפר", מאוהבת בראמזי בגלל שהוא חסר שאיפות. בטח שאיפות לאומיות.
אולי ככה אנחנו מעדיפים את הערבי שלנו: להוט להתחבב על גבול ההתרפסות, רוצה רק לשרת ולרצות. הלוואי שכל הערבים היו טובים כמו ראמזי, נכון ילדים?
הנה כי כן, דווקא בפריים הסיום שלה הצליחה "רוקדים עם כוכבים" להיות מה שלא חשדנו ולו לרגע אחד שהיא: סאטירה נוקבת על החברה הישראלית.