מותו של השחקן והבמאי רמי הויברגר הותיר את חבריו המומים וכואבים. חברו של רמי ל"חמישייה הקאמרית", השחקן מנשה נוי, ספד לו בשיחה עם וואלה תרבות: "אנחנו היינו בקשר מאוד אינטנסיבי, חזק ואינטימי ב'חמישייה הקאמרית'. זה היה מסע. בדיעבד התברר עד כמה היינו מחוברים אחד לשני. הוא היה איש קשה ומסובך אבל שחקן מדהים, חיית מצלמה, עם הומור מושחז וחריף. בגלל זה גם אפשר היה לקבל את הקריזות שלו. מאז שמרנו על קשר. בתיאטרון לא יצא לנו לעבוד. אני חושב שהמשחק היה המפלט שלו, זה עשה לו מאוד טוב, בנה לו את החיים. הוא אהב את זה והיה טוב בזה.
"הפעם האחרונה שפגשנו אותו הייתה לפני שבועיים, ישבנו במרפסת של המחלקה האונקולוגית בתל השומר. הגוף שלו היה כבר מותקף אבל גם צחקנו ודיברנו. זה היה קשה. הוא נראה לא טוב. הוא היה חבול פיזית - אבל פגשנו רמי מפויס יותר. הוא אמר משפט שלא יעזוב אותי: 'גיליתי על עצמי רוך ונתינה שלא ידעתי שקיימים בי'. הוא היה בקשר עם אנשים וחולים אחרים ועם משפחות שלהם. כולם הכירו אותו וזה איכשהו קצת עשה לו טוב. הוא הכיר את הצד השני שלו, שהוא לא נתן לו ביטוי בחיים. תשמע, הוא היה גם מאוד ילד, רמי.
"עברנו כברת דרך בחמישייה. היינו באדיז. היינו מאוד מחוברים. אני אגלה לך סוד: הוא זה שאמר לי בחמישייה 'נו, נו, תתחיל כבר עם קרן, היא מחכה, היא מחכה'. הוא דחף אותי. אני הייתי אולי עוד קצת חסר ביטחון. הוא אמר לי, 'תתחיל, תתחיל כבר'".
הבמאי גיא נתיב ספד לרמי: "רמי, נפגשנו לפני ארבע שנים, באחת התקופות האפלות והמאתגרות בחייך. שוחחנו ארוכות על גולדה, דיין ומלחמת יום כיפור, ועל כמה שהעיוורון המנהיגותי לא השתנה (זה היה ב־2021). באחד הלילות סיפרת לי שאתה מרגיש חיבור עמוק לדמותו של דיין השבור, העגום והמרוסק של 73' - ושדווקא עכשיו, בעיצומם של הימים הקשים שלך, לגלם את דיין מרגיש לך נכון.
"ואכן, היה מרתק להביט מהצד בתהליך ובדמות שיצרת - מההיבריס, האגו והעיוורון ועד להתרסקות, הכאוס, ההלם וההודאה בכישלון. גילמת את דיין ללא טיפת אגו, חשוף לגמרי, בכנות ובפגיעות נדירה, מלא בחמלה. בסצנות עם הלן מירן נוצר ביניכם חיבור אינטימי. היא הכילה את הקושי שלך, לא שאלה דבר - ורק בסוף יום צילומים אחד אמרה לך: 'רמי, אתה שחקן נדיר. תודה'. בדרך חזרה למלון נפגשנו, ופרצת בבכי. אמרת לי תודה על שנתתי לך הזדמנות לצאת מהמקום האפל שבו היית, לחודש של יצירה עם אחת השחקניות הגדולות בדורנו.
"אז תודה לך, רמי, על שנים רבות של יצירה משובחת - בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה. תמיד תישאר בליבי כמנהיג טראגי וכריזמטי, עם לב שבור ומלא נשמה".
איתן צור, במאי "החמישייה הקאמרית" ו"הבורגנים", ספד לו בשיחה עם וואלה תרבות: "זה היה קצת צפוי אבל אני פשוט בשוק. מוזר לי להספיד אותו. קודם כל רמי היה שחקן פנומנלי. אני לא חושב שיש סופרלטיב שאני יכול להגיד עליו כשחקן שיהיה מוגזם. מאוד אהבתי לעבוד איתו. חוץ מזה, אנחנו מכירים מילדות, היינו ב'צופים' ביחד. אני זוכר משהו מכיתה ח', שמאוד אפיין אותו, כשהיינו עושים שטויות על הבמה בצופים ביחד, בקהילה בבניין ברחוב מלצ'ט. הוא עשה מין חיקוי של מתי כספי, חיקוי ניואנס של רגע בהבעת הפנים. זה היה מדהים שעשה כזה דבר בכיתה ח'. זה לא היה סתם חיקוי, הוא קלט איזה משהו, איזה ניואנס. נזכרתי ברגע הזה המון שנים אחר כך כי הוא ידע להיכנס למצב.
"ב'חמישייה' היה כמובן את המונולוג של יגאל עמיר ועוד רגעים מוכרים אחרים", הוסיף צור. "אבל יש מונולוג אחד לא מוכר שלו, שמודי (בר און) כתב והיה בסוף תכנית. הרבה כותבים של החמישייה כתבו מערכוני סאבטקסט, לפעמים מעל הראש, באופן מודע לעצמו. זה היה מונולוג של שחקן, שרוצה להודות לכל הצוות על העבודה הנפלאה שלהם ועל התרומה שלהם. הוא בהתחלה שופך מלא סופרלטיבים ואז הוא אומר 'מצד שני קצת קשה לי עם הפער, כי כשאנשים סביבי עושים עבודה טובה מאוד ואתה עושה עבודה מצוינת מתחיל להיות פער'. צריך לראות את זה בשביל להבין את הגדולה של המשחק שלו, כשהוא עובר מהמחמאות לחזה שלא נעים לו קצת כי הוא מרגיש שבסדר, הם טובים, אבל לא מספיק.
"אני זוכר שראיתי אותו כששיחק בתפקיד הראשי בהצגה 'קן הקוקייה' בהבימה. זה תפקיד מאתגר. ההצגה הייתה מאוד מוצלחת והוא היה מדהים כהרגלו. אחרי זה היו מחיאות כפיים. לא נתנו לו לרדת מהבמה. מצד אחד המשחק היה בשבילו מפלט, מצד שני המשחק היה גם מוקד מטרגט ומאתגר. אחת הסצנות הכי טובות של רמי שיצא לי לביים היה בסרט היחיד שעשיתי 'התפרצות X'. רמי יושב מול יוסי פולק לכמה דקות. הוא שיחק את המאהב של אשתו של פולק. אני זוכר במשחק שלו את ההתנשאות השקטה והמבטלת הזאת של הדמות. כשאתה רואה את כל הסצנה אתה יכול להבין למה בא לו להרוג אותו. יש הרבה שחקנים שצריך לעבוד איתם על מינון. איתו לא היה צריך. הוא מראש עשה כל כך הרבה וכל כך מעט. הוא ידע לבד לדייק את המינון וגם להבין בשנייה מה רציתי. לא היה צריך הרבה טייקים איתו כי היתה לו הבנה מאוד אינטואיטיבית".
"רמי היה אדם שסבל נפשית. תמיד. הוא היה במין סכסוך פנימי קשה כזה. אני לא יודע אם בגלל זה הוא היה שחקן מצוין. קרן אמרה לי, לפחות עכשיו כבר לא ישאלו אותנו כל הזמן למה אנחנו לא מתאחדים".
שר התרבות מיקי זוהר ספד לו אף הוא: "קיבלתי בצער את הידיעה על פטירתו של רמי הויברגר. רמי היה שחקן ענק שריגש, הצחיק ונכנס ללב של כולנו. הוא השאיר חותם בלתי נשכח ביצירות כמו החמישייה הקאמרית, מבצע סבתא, ובתפקידיו הרבים על בימות התיאטרון. הוא גילם דמויות שהפכו לחלק מההוויה הישראלית, ויחסר מאוד לעולם התרבות ולכולנו. יהי זכרו ברוך".
מנהלת תיאטרון בית ליסין, ציפי פינס, ספדה: "אני המומה וכואבת את לכתו של רמי הויברגר לעולמו, אהבתי אותו מאוד. רמי היה שחקן אדיר, שגילם תפקידים עוצמתיים בתיאטרון הישראלי. לכל תפקיד הוא הביא את אישיותו הייחודית ואיכויותיו המגוונות. תרומתו לתיאטרון הישראלי, לקולנוע ולטלוויזיה לא תסולא בפז. היו לו חיים סוערים, רמי - תנוח על משכבך בשלום ובשלווה סוף סוף".