בטח שמתם לב שהקומדיה הרומנטית חזרה בגדול. זה התחיל עם להיטים בסטרימינג, ואז התפוצץ גם בקולנוע עם "רק לא אתה", ולאחרונה עם "מאץ' מושלם" שנהיה להיט גדול באמריקה וגם בישראל. בסוף השבוע יעלה אצלנו ממתק בשם "השלישייה", וכיוון שפעם שלישית גלידה, מגיע לו להצטרף לשני הלהיטים הקודמים ולהצליח גם כן. הוא מרענן, לוהט ואיכותי.
זהו התסריט הקולנועי הראשון של איתן אוגליבי, שהיה שותף בעבר לכתיבת עשרות פרקים של הסדרה המופתית "משפחת סימפסון". כמשתמע משמו, "השלישייה" הוא עוסק במשולש אהבה, משהו שראינו לא פעם, אך כאן סיפור המעשה מקורי ומפתיע. בתחילה, אנו פוגשים מהנדס סאונד יפה תואר, בגילומו של ג'ונה האוור-קינג, שמאוהב מזה זמן בצעירה בגילומה של זואי דויטש, אך היא דוחה את חיזוריו. ערב אחד, הוא פוגש בפאב הקבוע שלו בחורה אחרת, בגילומה של רובי קרוז, שנראית הרבה יותר פתוחה לקשר - אך דווקא באותו לילה, גם הקראש הקודם שלו פתאום מביעה בו עניין, ובסופו של דבר השלושה מוצאים את עצמם יחד במיטה. בסרטים אחרים זה היה קורה באמצע, אך פה זה קורה כבר בהתחלה, כי זמן מה לאחר מכן, כל השלושה מגלים שלבילוי המשותף היו השלכות לא צפויות. לא אגלה במה מדובר, אך נאמר שזה טוויסט מבריק, והוא שולח את העלילה לשלל כיוונים מעניינים, המוכיחים כי אפשר לחדש גם בז'אנר חבוט כל כך.
את התסריט הזה הביא למסך הבמאי הסימפטי צ'ד הרטיגן, בעל מלאכה ותיק שבין השאר חתום על להיטי אינדי כמו "מוריס באמריקה". בשיחת זום לרגל צאת "השלישייה" בארץ, אני קודם כל שואל אותו אם אנחנו בכלל משתמשים בטרמינולוגיה הנכונה - האם הוא מסכים שהסרט הזה הוא קומדיה רומנטית?
"זו שאלה מעניינת כי לזואי ולי יש מחלוקת בנושא. היא לא חושבת שזו קומדיה רומנטית אלא דרמה. אני כן הייתי מגדיר את הסרט כקומדיה רומנטית, אבל אני חושב שהיא חותרת תחת רוב הקונבנציות של הז'אנר. למשל, אין בה Meet Cute - כלומר, את המהלך העלילתי שמוצא איזושהי סיטואציה חמודה כדי להפגיש בין הדמויות במקרה. אצלנו, הן כבר מכירות היטב ויש להן היסטוריה. גם אין את הרגע הזה שאחת הדמויות עושה משהו נורא ומתנצלת עליו בגשם סוחף ואז הדמות האחרת סולחת לה בקלות מדי. יש כאן את הדמות של החבר הכי טוב שהוא גיי, אבל בניגוד לנהוג, הוא חבר של הגבר ולא של האישה".
"בקיצור, אני חושב שאנחנו מפלרטטים עם הקלישאות, אבל בצורה מקורית. אני אוהב קומדיות רומנטיות וסרטים רומנטיים בכלל ואני שמח שהם נהנים מתחייה מחודשת עכשיו, אבל היה לי חשוב שהסרט יתייחס לשאלות הרומנטיות בצורה רצינית ולא יהסס להיות ריאליסטי".
גם סצינת הסקס בשלישייה חותרת תחת קלישאות. זה לא "החולמים", ואתה לא שם דגש על האקטים המיניים ועל העירום. למעשה, בכלל אין בסרט עירום.
"נכון. בדרך כלל, מה שקורה בסרטים זה שהגיבורים משתכרים ואז זה קורה. פה, עניין אותנו להציג את מה שמוליך לשלישייה בצורה קצת יותר מעמיקה ומורכבת, ולשאול איך כולם נכנסו לזה בראש צלול, מי מניע את זה, ואיך כולם מרגישים עם זה. זה לא שכולם בהנג-אובר ולא זוכרים מה קרה. הם צלולים לגמרי, וצריכים להתמודד עם מה שעשו וההשלכות של זה".
מותר לשאול איך היה לצלם את הסצינה הזו?
"זו הפעם הראשונה שאני מצלם סקס בשלישייה. עבדנו עם מתאמת אינטימיות, ונפגשנו איתה כדי להחליט על הכל ומה כל אחד יעשה ואיפה תהיה המצלמה. זה היה מאמץ קבוצתי, והשקענו בו הרבה. בסרטים עתירי תקציב, יש זמן ומשאבים להשקיע בכל סצינה וסצינה, אבל פה יכולנו להרשות לעצמנו להתכונן כל כך הרבה רק לסצינה אחת, וזו כמובן היתה הסצינה הכי רגישה. זה רגע מפתח בסרט ואם הוא לא היה עובד - כל הסרט לא היה עובד".
ביום שאחרי, אחת הדמויות יושבת בבית קפה ליד האחרת ואומרת לה משהו בסגנון "אתמול התנהגת אחרת כש-I co-sucked you'. זו הפעם הראשונה שאני שומע את הביטוי הזה בקולנוע, אז זה היה די מצחיק".
"וזה מצחיק שאתה שואל, כי התסריטאי רצה להוריד את השורה הזו מהסרט. אני חושב שהוא קצת חטף רגליים קרות. התעקשתי להשאיר אותה כי זה רגע גדול בעיני. בהקרנות בהן הייתי, הקהל תמיד צוחק בקול רם, ואני שמח שזה נשאר. ואגב, אני מגלם את הגבר שיושב לידם בקפה ויורק את המשקה שלו כשהוא שומע את זה!".
הרטיגן נולד בקפריסין, כבן לשני מיסיונרים נוצרים מאירלנד ומאמריקה. הוא גדל באי השכן עד גיל 13. "בזמן הזה, הספקתי לבקר בירושלים, אם כי בתל אביב עוד לא ביקרתי", הוא אומר. "אני יודע שהרבה ישראלים מטיילים לקפריסין. בכל מקרה, אני מקווה שהקהל בישראל ייהנה מהסרט הזה. עשיתי אותו כדי שאנשים ייהנו, ובתקווה יזכרו אותו לטובה בעוד כמה שנים".
אני נהניתי מאוד, וגם מהפסקול הנפלא. יש בו פנינים יותר מובנות מאליהן, למשל ג'וי דוויזין וג'פניז ברקפסט, אבל גם פנינה לא מוכרת כל כך - השיר Astrology Poisoning, שיצא לפני שנתיים ולא זכה לתהודה ראויה. איזה כיף היה לשמוע אותו.
"אחד הדברים הראשונים שאני עושה בתחילת עבודה על סרט זה להרכיב פלייליסט. פה, חשבתי בהתחלה על פופ מהסבנטיז - ואן מוריסון, אלטון ג'ון וכדומה, אבל ככל שהעבודה התקדמה, ככה גם הפסקול השתנה. אני גם מעריץ גדול של ג'פניז ברקפסט והרעיון היה לנסות לשלב מוזיקה שאנחנו אוהבים ולראות אם היא עובדת. אני שמח שזה הצליח".