לא מאי גולן, לא דוד אמסלם, לא מירי רגב. השר הזה הוא האפס האמיתי

כשחושבים על אפסיותה של ממשלת נתניהו קל לחשוב על מאי גולן שאימצה קודים התנהגותיים של גנגסטרית, על אלוף הג'ובים דוד אמסלם, שמתפאר בכך שהוא ממנה חברים ומקורבים לתפקידים ציבוריים, או על שרת התחבורה שבעודה עושה בחו"ל להנאתה, נערמות בשולי הדרך גופות ההרוגים בתאונות דרכים.

זאב אלקין, לעומת זאת, הוא כבר סיפור אחר. הנה תרגיל קטן: עצמו את העיניים, העלו את דמותו של אלקין בעיני רוחכם ונסו להיזכר איזה שר הוא, כלומר - באיזה משרד?

אף אחד לא זוכר, נכון? אז הנה הנחה קטנה: איזה שר היה בקדנציה הקודמת?

עדיין לא זוכרים? אוקיי, אז אולי בזאת שלפניה? כלומר, כולנו זוכרים שהאיש הוא שר כבר שנים, אבל למה בדיוק?

אחסוך לכם את התסכול: אלקין הוא שר במשרד האוצר. למה צריך שר במשרד האוצר, תחת השר בצלאל סמוטריץ', שאינו רק שר האוצר אלא גם שר במשרד הביטחון? כי זאת מהות קיומו של אלקין, להיות שם, תמיד ברקע, אף פעם לא בפרונט.

תמיד בתפקיד שנתפר למידותיו הלא טובות, כעורק סדרתי מסיעה לסיעה (מקדימה לליכוד, מהליכוד למחנה הממלכתי או הלאומי או איך שלא קראו לרשימה ההיא - וממנה בחזרה, הלכה למעשה לליכוד, הפעם כחלק מ"טים סער").

לאלקין אין מה לומר, כל הקריירה שלו נסמכת על טקטיקה של חדרים סגורים. בכל זאת לתכנית הבוקר של קשת 12 יש איזו משיכה מיוחדת לאיש, כאילו נשבתה בקסמו שאינו קיים, בכריזמה שלו שאינה מתפרצת בשום צורה שהיא.

הבוקר הוא זכה ל-15 דקות נטו, נצח במונחי טלוויזיה בתכנית הבוקר של ניב רסקין, כלומר - של ניב רסקין אבל עם נסלי ברדה.

ברדה ניסתה, ייאמר לזכותה, להוציא את אלקין מאזור הנוחות שלו. זה בלתי אפשרי: היקום כולו, כולל גלקסיות שטרם נודעו לאדם, הוא אזור הנוחות של אלקין.

אחרי הכל, זה לא שיש לו עבודה. כן, הוא אחראי על מנהלת תקומה, כן הוא זוכה לתקציב של מיליארד וחצי שקלים לשיקום החינוך בצפון. למה לא משרד החינוך, תחת שותפו לקואליציה הכה-מפליא-לעשות, יואב קיש? זאת לא נדע לעולם.

גם ברדה מנסה להבין ואלקין מאלחש אותה מיד בברבור על "השקעה אסטרטגית שתשנה את פני האזור".

מילים גבוהות עד שנזכרים שהיחידים שהצליחו לשנות באמת את פני אזור הגליל העליון הם מחבלי חיזבאללה, ושהפונקציה שממלא אלקין בחיי תושבי הצפון הוא בהקמת עוד מסגרות שיגזרו דמי-תיווך בצורת ג'ובים, מהכסף הלא מספיק שהקצתה להם המדינה.

למה אלקין שליו ורגוע, גם כאשר נסלי ברדה פותחת את הריאיון עם אזכור של 904 חללי צה"ל (נתון עדכני אך לצערנו הרב לא סופי) ו-48 החטופים? כי באופן פרדוקסלי, המציאות שאלקין הוא בין מחולליה (כחבר בקבינט המדיני-בטחוני) אינה נוגעת בו. הוא איש ששום דבר לא דבק בו.

פעם למשל ניסה לרוץ לראשות עיריית ירושלים - וכשל. מישהו בכלל זוכר? ובכל זאת, נדמה שלא משנה איזו ממשלה תקום לאחר הבחירות (אם יתקיימו. נדמה שאפשר להוסיף כבר את סימן השאלה), אלקין יהיה בה שר לענייני משהו: מורשת, אולי מים, אולי ירושלים.

ואם חלילה יקיץ הקץ על הקריירה הפוליטית שלו מוקדם מהצפוי (אחרי שינסה להתברג גם לרשימת ש"ס, או אולי לחד"ש), ימצא בוודאי ג'וב בקרן הקיימת או בסוכנות היהודית או בטוטו או בלוטו - באחד המוסדות שאליהם הולכים פוליטיקאים אחרי שהשמש שוקעת עליהם.

קשה לחלץ מאלקין תשובות אמיתיות. מה שכן, הוא יודע לפרק ולהרכיב קלישאות כך שיישמעו מקוריות, כאילו חשב על התשובה כרגע.

"לאן כל זה הולך?" תוהה ברדה בתחילת הריאיון - ואלקין מתחיל לערבל ולערבב: "חזרת כל החטופים, חמאס לא בשלטון, חמאס מפורק מנשקו".

"האם על ישראל להתחייב שלא לפעול עוד בקטאר?" מנסה ברדה, ואלקין מתחמק: "למדינת ישראל יש דרכים מגוונות לפעול..." תשובה שתהיה טובה בין אם יקבל נתניהו את התנאי הקטארי לחזרה למשא ומתן ובין אם לאו.

אז אולי משהו על הלחץ הבינלאומי, כמי שחבר במפלגתו של שר החוץ, גדעון סער? גם כאן אלקין מערבל. מדבר על כך שאפילו מדינות שמבקרות את ישראל בחריפות מבינות שחמאס לא יכול להישאר בשלטון: "האמריקאים מבינים את זה, בעולם מבינים את זה".

אז איך נקלעה ישראל למשבר שכזה? אלקין ממלמל משהו דווקא על ההצלחה של הפטרון הנוכחי שלו, גדעון סער "שמחזיק בציפורניים" את מדינות אירופה לבל יעשו משהו. מה בדיוק? אני מודה שכאן כבר התחלתי בעצמי להסתחרר מול המסך כאילו הייתי מוגלי המביט בעיניו של קא, הפיתון ההודי מ"ספר הג'ונגל".

ברדה מסתערת שוב על אלקין, הפעם בנושא מינוי דוד זיני לראשות השב"כ. גם כאן היא נשברת כגל אל מצוקיו של האי אלקין, שלדעתו כל העתירות נגד מינויו של זיני מקורן בשאלה "האם בן אדם עם כיפה יכול לעמוד בראש השב"כ?".

ברדה קצת המומה מהטיעון הזה, שמתאים לפרשני ערוץ 14, אבל לא לדובר כאילו-מתוחכם כאלקין. לא רק משום שהיה כבר ראש שב"כ חובש כיפה, אלא בעיקר מפני שאף אחת מההתנגדויות לא עסקה בהיות זיני אדם דתי ומבקשת מאלקין להסביר.

"לצערי זה מה שאנשים כתבו". משיב אלקין תשובה סתומה. אילו אנשים? היכן כתבו? טוב, לצערנו אזל הזמן.

אזל זמן הריאיון, אזל זמנם של החטופים, אזל החול בשעון חייהם של לוחמי צה"ל הבאים ששמם יותר לפרסום, אזלו ימי עוד שנה עברית שעברה על עם ישראל בכי רע, רגע לפני שעוד שנה תתחיל עם המון תקוות שסופן להסתיים במפחי נפש.

כן, שנה חדשה תתחיל מחר בערב, שנה שבה אולי יהיו בחירות, אולי תסתיים המלחמה, אולי יחזרו חלק מהחטופים, אולי ואולי ואולי. מה שבטוח הוא שאלקין יהיה שר לענייני משהו שגם אותו לא נצליח לזכור, בכל ממשלה שתקום - ימין, מרכז או שמאל. גם נסלי ברדה תחזור לראיין אותו בתכנית הבוקר של ניב רסקין.

לכן אתן לכם את הטיפ היחיד שהצלחתי לחלץ מהריאיון הזה: הכינו לכם כוס קפה, טגנו חביתה, קשקשו מקושקשת, קחו עוד אקסטרה-טיים בשירותים - רק אל תצפו בריאיון הבא עם זאב אלקין, שכן מדובר ברבע שעה שאיש לא ישיב לכם בחיים.

רוצים הוכחה? נסו עכשיו להיזכר באיזה תפקיד מכהן השר אלקין ותראו שאתם לא מצליחים, למרות שאת התשובה קראתם לפני כמה דקות, בפתח הטור הזה.