יובל רפאל "22:22"
ההישג של יובל רפאל באירוויזיון, מקום שני בשנה של מלחמה, כשישראל היא המותג הכי מושמץ ושנוא בעולם, כשברור שאם לא הייתה מלחמה, היא הייתה זוכה בתחרות - היה גדול לא פחות ואולי אף יותר מארבע הזכיות של ישראל. אפשר בהחלט לראות בה חברה במועדון המצומצם שכולל את יזהר כהן, גלי עטרי וחלב ודבש, דנה אינטרנשיונל ונטע ברזילי (כשמאחורי כל אחד מהם, עומד כמובן הצוות שאחראי על השיר, הבימוי וכל מה שנלווה). זמרים שמצליחים באירוויזיון מנסים להשתמש בהישג כנקודת זינוק לקריירה בחו"ל. גם בנקודה הזו ברור שבאין מלחמה וסיטואציה בינלאומית קשה, הסיכוי של רפאל לפרוץ מעבר לים עם עוד חומרים באנגלית (או אולי צרפתית), היה קיים.
אבל עובדים עם מה שיש. ומה שיש כרגע זה אלבום קצר בן שלושה שירים בעברית, שבו רפאל מנסה להוכיח שהיא לא זמרת של שיר מקורי אחד, ענק ככל שיהיה, ועוד כמה קאברים מהטלוויזיה. האתגר פה כפול ומכופל. כי האי.פי הזה אמור לסמן לקהל איזה סוג של זמרת היא יובל, או איזה סוג של זמרת היא רוצה להיות. האם היא מעין דיווה צעירה עם שירים גדולים מהחיים, מרגשים, חובקי-כל, כמו זה שיצרה עבורה קרן פלס, כלומר מנסה להיות מעין מירי מסיקה החדשה. או שהיא זמרת פופ, עם אלמנטים של היפ הופ וים תיכוני, שמכניסה את הגרון שלה לביצה המקומית, שבה שולטות ללא עוררין כוכבות גדולות כמו אודיה, נועה קירל ועדן בן זקן. ומעל לכל - איך נמנעים מתסמונת עדן גולן, ששום שיר שלה מאז האירוויזיון לא באמת תפס כלהיט, עד שהיא נאלצה ללכת על הקלף של ה"סקסית" כדי לגרד לעצמה תשומת לב.
בהנחה שבלתי אפשרי כרגע להשתוות ל-"New Day Will Rise" על גודלו ועוצמתו, ובהנחה שקרן פלס לא תסתכן, בשלב הזה, בליצור עבור רפאל שיר נוסף, כדי שחס וחלילה הוא לא יצליח כמו קודמו, יובל רפאל והניהול שלה הלכו על גישת ביניים. ב-"22:22" היא גם עושה פופ בגובה העיניים, אם כי שמרני יחסית, וגם מצליחה להישמע בחלק מהזמן כמו דיווה צעירה, זמרת כל-ישראלית, וזה הישג מרשים לכשעצמו.
השיר הפותח "ומה איתך", שכל המעריצות יקראו לו "פרפרים עפים גבוה", הוא בלדת פופ-רוק שמתחילה לאט ומפתחת לקצב שסוחף, שיר טוב בן שתיים וחצי דקות, שעשוי כמו שכתוב בספר, ומבליט את הקול הכובש של רפאל, עם הדוק הזה של הצרידות שמרגש בלי להתאמץ. מאחוריו עומד צוות שכולל את ליעם חכמון, דין אלבז וליאל נחתום, שצירפו את רפאל לכתיבה. אלבז עיבד והפיק מוזיקלית, ולמרות הפאוזה המעצבנת באמצע השיר, התוצאה יעילה.
"כמה אהבתי", שיצר טל קסטיאל, היוצר הכי מוקלט בפופ המקומי בתקופה האחרונה, הוא בלדת פופ-רוק שמתחילה עם פסנתר ומתפתחת לקצב. גם כאן הקול של רפאל מפגין בפזמון את הצרידות העדינה הזו, שמסתמנת כסימן ההיכר שלה. עדן אטד ורז קופרמן עטפו את הווקאל שלה בשיר שמרני יחסית, אבל גם הוא עובד, יעיל, נשמע טוב, וצפוי להיות באנגר בהופעות.
אחרי שני שירים שבהם נדמה שרפאל לא יצאה מגדרה וניסתה בסך הכל לחזור הביתה בשלום, מגיע הדובדבן. "יידלק האור", שגם מלווה בקליפ, הוא להיט עם פוטנציאל להתפוצץ בגדול. שיר מצוין, טקסטואלית ומוזיקלית, על העצמה אישית ונשית ותקווה גדולה ברמה האישית והלאומית. בדיוק השיר שרפאל צריכה כדי ליצור מעין אח רעיוני וממשיך דרך ל-"New Day Will Rise", שגם הוא כמובן עוסק באותם האלמנטים. מהפתיחה עם הגיטרה, שמיד תופסת את האוזן, דרך הקצב והבית עם "באמת לאהוב ולדעת למחול, שיכאב, שישרוף לי בעצמות, מתוך הפחד אני צומחת, מיום ליום", ועד כמובן הפזמון הקליט עם שורות המחץ "מתוך החושך יידלק האור, תמות נפשי ואלוהים ישמור / אני יודעת שנתתי את הכל, אני חזקה יותר מאתמול". הכל פה פוגע נהדר במטרה, תוצאת העבודה של ים רפאלי, שהפיק מוזיקלית, וגם כתב והלחין עם רוי כהן ורפאל עצמה. אחלה.
אודיה, "Van da'M"
אודיה אזולאי נמצאת בטופ. זמרת השנה בכל המצעדים, וכנראה האמן הכי מצליח עכשיו בארץ, לצד עומר אדם. זה קרה עם "כל הלחנים נגמרו", האלבום שלה שיצא בשנה החולפת ובעקבותיו כתבתי שהיא לא באמת זמרת. ובכן, היא מאוד משתפרת בתחום הזה של השירה. באי.פי החדש שלה, "Van da'M", שלושה שירים, שנועד להמשיך את ההצלחה, היא כבר שרה יותר ברור, ואפשר יותר להבין מה היא שרה. זה אי.פי מצוין, עם שלושה שירים מבריקים, אבל כמו כל פופ מסחרי מהונדס להפליא, שזה הז'אנר שאודיה פועלת בו יחד עם המנהלים שלה מיכל וייסברג ורוברטו בן שושן, הבחירה בשירים האלה והצירוף שלהם יחד נראים כמו תוצאה של מרתון ישיבות קריאייטיב וסיעורי מוחות. ככה זה כשמשקיעים המון כסף במוצר, חייבים למקסם את פוטנציאל ההצלחה שלו.
השיר הראשון "רוקי" הוא תרמית חביבה ביותר. אודיה והצוות רקמו כאן שיר-נושא לסדרת פשע ונעורים שלא באמת קיימת על נער בשם רוקי, שמסתבך בעולם חבורות הרחוב. בקליפ שיצר עומר אלוני ונראה כמו הפתיח לסדרה, מככבים אקדח, סכין, כסף מזומן, חבורת עבריינים צעירים, תשוקה בין בנים לבנות, שוטרת והמשפחה של רוקי, כשאודיה מגלמת את אליס, חברתו. אבי אוחיון ומתן דרור יצרו כאן רוק מיינסטרים קליט וקלאסי, עם סולו גיטרה חשמלית, וסוף סוף אודיה שרה גבוה (ולא ממלמלת משהו בקול נמוך) ונשמעת נהדר. שירים על פשע זה כיף. אודיה למדה את זה ב"שושו", דואט העברייני-צעצוע שלה עם עומר אדם. ב"רוקי" היא מפגיזה עם מלוא הפוטנציאל של הז'אנר, מינוס סמים, כי בכל זאת, הקהל שלה זה ילדי טיק טוק, שכבר עשו שמות בטיזר עם הפזמון, שקיבל את השם "ברחובות הבודדים". אחלה יציאה, בעיקר שיווקית וקולנועית, אבל גם מוזיקלית.
שיר הנושא "Van da'M" הוא אודיה קלאסי. לכאורה שיר אישי, רוק מיינסטרימי עם סולו סקסופון, שבו היא שרה לא רע, על כמה שהיא מגניבה ולא רואה אף אחד ממטר, מאוד רוצה אהבה, אבל לא מצליחה למצוא, אחרי ששבר לה את הלב אחד שהוא איש טוב אבל "יצא איתה בן זונה". כמובן שיש כאן טריק יחצני שחוק בפזמון, טריק הניימדרופינג: "שמעתי את דודו טסה, שימשוכ,תי מהבאסה... ושמעתי עומר אדם, ונלחמתי כמו ואן דאם... ושמעתי ליאת בנאי... שמה עץ ירוק מפלסטיק...". הקהל שלה ימות על זה. הברנז'ה תעוף על זה. ההצלחה מובטחת, והשיר עצמו טוב, אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שההינדוס מתאזן כאן עם האותנטיות, אם לא למעלה מזה.
ואם כבר הינדוס, השיר השלישי, "הכל הכל לטובה", הוא התשובה של אודיה ל"עוד יותר טוב" של ששון שאולוב, עם פזמון מהרבי נחמן מברסלב, "יש עניין שנתהפך, הכל הכל לטובה", פסוקים מתהילים פרק ק', מקצב דאנס-טראנס סוחף ובית ראשון שבו היא מחברת ארגזים של כסף להנחת תפילין ושמונה (בלשון נקבה) ילדים. כי הרי לא יכול להיות שיהיה טרנד מצליח בפופ המקומי שאודיה לא תנסה להוביל אותו, אחרי שהפכה להיות מזוהה עם הז'אנר האמוני. כיוון שאודיה שרה את השיר הזה, יש לו סיכוי להתפוצץ בענק. אולי לא בענק כמו "עוד יותר טוב", שהחזיר ללקסיקון את המונח "להיט מדינה" שקצת אבד בשנים האחרונות, אבל במקרה של אודיה אין לדעת. היא כבר הוכיחה שהיא מכונת להיטים חזקה במיוחד. ובאלבומון הקצרצר הזה היא גם מוכיחה שהיא כן יודעת לשיר, כשהיא רוצה.