כמה דקות אל תוך "תהיה חזק" מתמקדת המצלמה בפניה של אישה צעירה, אוחזת בסורגי כלוב במנהרה. נוצות צבעוניות מקשטות את שיערה, ללמדנו שהיא נחטפה מפסטיבל נובה. "חשוך כאן", היא אומרת לעצמה ולנו. לא צריך להיות צופה קשוב במיוחד כדי לשים לב שמשהו לא מסתדר - והמשהו הזה הוא מנורת קיר שמאירה את החדר, ואת פני השחקנית, באור בוהק.
בלי להתכוון, הבמאי דורון ערן סיפק לנו הצהרת כוונות להמשך הצפייה בסרט, מעין גרסה הפוכה לכלל הקולנועי המוכר Show, Don't Tell: תקשיב, אל תתקטנן. מהאפקטים הזולים למראה דרך הצילום ועד לצביעת השיער של שחר טבוך, "תהיה חזק" נראה כמו סרט שהופק בזריזות וללא הקפדה יתרה על הפרטים. אף פעם לא נעים להצביע על הצדדים החלשים של יצירה ישראלית, במיוחד כשזה סרט שמספר סיפור כואב כמו זה. אבל זה בדיוק העניין, לסרטים "חשובים" על נושאים רגישים יש אקסטרה-אחריות בידיים. לא רק לעשות את עבודתם כראוי ולסחוף את הקהל אל תוך הסיפור שכה חשוב להם, אלא גם לספר אותו ברגישות הדרושה.
"תהיה חזק" נוצר בהשראת מותם הטרגי של שלושה חטופים ישראלים, יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל-טלאלקה, ברצועת עזה בדצמבר 2023. הסרט הופק בתמיכת משפחותיהם של החטופים המוצגים בו, ואני מקווה שהם מצאו בו נחמה וכוחות מחזקים. זה סרט מהסוג שמופק עם המון כוונות טובות, ואולי היה אפשר להעלים עין מהפקה קולנועית די מחופפת אם כאן היו נגמרות הבעיות. יותר קשה להבליג על כך שמרוב רצון טוב נוצר סרט שהוא יותר אוסף של מניפסטים וסיפורים קשים מאשר יצירה שבאמת עומדת בפני עצמה.
הסרט הוא קצת דרמה וקצת מותחן אקשן, שבמרכזו הסיפור על ארבעה חטופים - חיים, שמריז וטלאלקה, בגילומם של שחר טבוך, תומר מחלוף ו-וואל חמדון, לצדו של צ'אטרי (רוי וונגטאמה), המבוסס על החטוף התאילנדי וויצ'יאן טמטהונג שעדותו היוותה השראה ליצירת הסרט. על הסיפור הזה מולבש סיפור כללי יותר על "החטופים בעזה" כנושא כללי ורחב יותר. אל רגעים פרטיים של הרביעייה מתווספים מפגשים בין הקבוצה לבין חטופים וחטופות אחרים, כמה סצנות המתמקדות באנשי חמאס ושוטים מזדמנים (ולא משכנעים במיוחד) של הפצצות וקרבות ברצועה.
"תהיה חזק" נמנע (רוב הזמן) מהצגה מפורשת של אלימות קשה, וטוב שכך. הרגעים הכי אפקטיביים רגשית הם גם העדינים ביותר בו, רגעים שקטים של תמיכה ושותפות גורל בין הרביעייה. אלה גם הרגעים שמספקים איזשהי הצצה לאישיותם של הגיבורים ולדרכים שלהם לשרוד את המצב הנורא. חבל שאין יותר כאלה, ושבמקום זה הרביעייה עוברת שוב ושוב בין מקומות ומדמות אורחת אחת לאחרת. הוא כמעט לא מאפשר לנו להזדהות עם האימה, הקלסטרופוביה והזוועה שבסיטואציה, אולי מתוך חשש שסרט כזה יהיה קשה מדי לצפייה או לא מספיק מסעיר.
"תהיה חזק" הוא אחד הסרטים העלילתיים הראשונים לעסוק באירועי 7 באוקטובר ותוצאותיהם, שעולה לאקרנים רק חודש וקצת אחרי "אור ראשון" מבית קשת 12, שעוררה סערה. להגנתם של תכנים מהסוג הזה מוזכרת תמיד תרומתם לכאורה ל"מאמצי ההסברה בעולם", כשבמקרה של "תהיה חזק" אפילו לא צריך לחכות לתגובות, הרי המבט החוצה מישראל ניכר כבר בסרט עצמו.
כמעט כל החטופים והחטופות שהגיבורים פוגשים בסרט הם עולים חדשים או זרים, כולל שני אורחים מהוליווד: ג'אד הירש ("הפייבלמנים") וסלמה בלייר, כל אחד מהם מקבל סצנה עם מונולוג קשה ודרמטי. ישנה גם דמות של אישה גרמנייה חולת סכרת וצעירה אמריקנית שהגיעה מניו יורק כדי לחגוג במסיבת הנובה. הישראליות היחידות בסרט הן האישה בחדר הלא-באמת-חשוך וילדה ישראלית, ואל תבנו על מונולוג דרמטי של אף אחת מהן.
בין אם הדמויות הללו בדיוניות או שהתבססו על סיפורים אמיתיים עם שינוי או התאמות, התוצאה אחת - סרט שעוסק בנושא מזווית כמעט תיאורטית. במקום אנשים אמיתיים, דמויות "בהשראת סיפור אמיתי". רצוי כאלה שיהיו קלות להזדהות מצד קהל לא-ישראלי ושידקלמו מסרים הסברתיים, כמו השוואת המנהרות למחנות השמדה נאציים או אזכור של פגיעה מינית מצד החוטפים. ואלה אפילו לא הסצנות היחידות שבהן העלילה פשוט עוצרת כדי שמישהו יוכל לפרוש את משנתו על המצב והסכסוך.
והכי מוזר בכל הסיפור הוא שדווקא הסיפור הזה נבחר לעמוד במרכז סרט כל-כך נטול רפלקציה או רמז כלשהו למורכבות. הרי מותם של השלושה לא היה בידיהם של החוטפים, אלא מירי של חיילי צה"ל. זו טרגדיה רב-שכבתית שבה טעות בזיהוי, ואולי גם נהלי פתיחה באש מקלים מדי, הובילו למוות מיותר שהיה יכול להימנע. לא קשה לדמיין דרמת מתח עוצרת נשימה שמלווה את אירוע היום הגורלי משתי נקודות המבט. האם גם הסרט התיאורטי הזה היה מקבל מהמדינה מענק הפצה נדיב של מאות אלפי שקלים, בזכות "מוטיבים שעולים בקנה אחד עם מאמצי ההסברה של משרד החוץ בעולם"? אפשר רק לתהות.