1. קשה לשים את האצבע על מה בדיוק בעונה החדשה של "הכוכב הבא" מעורר כזה גלגול עיניים, ועוד בשלב שאמור להיות הכי מעניין וכיף. נכון, כל שנה יש אודישנים טובים יותר ופחות, וכל שנה, מכל מיני סיבות, הראש שלנו נמצא במקום אחר. המסקנה הבלתי נמנעת היא שמשהו בפורמולה נשחק, והחשד נופל על שולחן השופטים.
אחת התלונות הקבועות על "הכוכב הבא" אמרה תמיד שיש יותר מדי שופטים ויותר מדי רעש ופחות מדי מוזיקה. השנה ההפקה הקשיבה, והשולחן הצטמצם לחמישה כיסאות. ההשפעה של כל אחד על המסך היא יותר גדולה, אבל במקום לצמוח - השולחן נהיה אנמי יותר, וכולם זהירים יותר.
באחד הרגעים בתכנית שאל אסי עזר את שירי מימון "איך קפץ עליה האמדורסקי", אבל זה רק חידד שאלה אחרת: לאן בעצם אסף אמדורסקי נעלם? המוזיקאי הענק, הצלע הביקורתית בשולחן, מי שתמיד אומר דברים מענייניים על הביצועים - נשמע פחות ופחות, מקמץ במילים, אם בכלל הוא מדבר, ובפרק אתמול זה ניכר במיוחד. הפרומו על "המתמודד שהמיס את אמדורסקי" רק הדגיש זאת.
בהיעדרו, נשארנו עם הרבה מאוד התלהבות חסרת פרופורציה וקונצנזוס משעמם. אולי זו העריכה, אולי זו העונה, אולי זה סתם צירוף אודישנים מקרי - אם כי זה בהחלט הרושם המצטבר - בינתיים, זה פשוט חסר.
2. הביצוע של אחיה אדרעי ל"ילדות נשכחת" היה אחד הרגעים הכי נחמדים בתכנית אתמול. העיבוד המסולסל לקלאסיקה של נורית גלרון הוא לא המצאה חדשה - עמיר בניון עשה את זה קודם - ועדיין: הוא היה יפה בנוף, מעניין יותר מהרבה ביצועים צפויים אחרים.
חבל שמה שהאפיל עליו זה רגע וולגרי של אסי ורותם. ההסתלבטות של שני המנחים על איתי לוי ובחזרה היא כבר חלק מהפורמט המוכר וזה סבבה, אבל למה צריכים לשמוע בפריים טיים צירופים כמו "תימני נשאר תימני" או "גוש תימני"?
כן, נכון, שאסי עזר ממוצא תימני. נכון, לא חייבים להיעלב בשביל אף אחד. אז עזבו להיעלב או להתווכח על גזענות או ביטויים פוגעניים: זו פשוט גסות רוח ירודה ונמוכה, ובעיקר ממש מיותרת. לא צריך לדרוש שהכוכב הבא תהיה תכנית מעונבת בשביל לקוות לא להתכווץ מול המסך בסוף היום.