לפני שבועיים חווה המוזיקאי והראפר נועם צוריאלי דרמה של ממש כשהופיע בפראג שבצ'כיה. הקרן האירופית "הינד רג'ב", שמובילה את הרדיפה המשפטית נגד חיילי צה"ל בחו"ל, הגישה לתובע הראשי בצ'כיה בקשה לעצור את צוריאלי בגין ביצוע פשעי מלחמה לכאורה. בריאיון ראשון לוואלה תרבות לאחר אותה דרמה, מבהיר צוריאלי: "לא חוויתי חרם תרבותי, חוויתי רדיפה. ברדיפה הזאת, בסופו של דבר, מאחורי המילים הגבוהות, עומדת אנטישמיות. גיליתי על בשרי שהאנטישמיות לא הלכה לשום מקום".
תזכורת מהירה: צוריאלי, ששירת בזמן המלחמה 380 ימים בגזרות שונות, רובן בעזה ובלבנון, נסע להופיע בבירת צ'כיה בפני הקהילה היהודית. קרן הינד רג'אב (HRF), הארגון הבלגי הפרו-פלסטיני הרודף את חיילי צה"ל ששירתו במלחמת עזה ופועל להפליל אותם במדינות העולם, פנה ב-14 בנובמבר לרשויות בצ'כיה, בבקשה לעצור ולחקור את צוריאלי. התלונה הפלילית למשרד התובע הציבורי העליון ייחסה לצוריאלי פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ומעשי רצח עם שבוצעו לטענתם במערכה הצבאית של ישראל בעזה במהלך שירות המילואים שלו. נטען כי היא מבוססת על "תחקיר" של HRF, המתעד לדברי הארגון את "מעורבותו הישירה של צוריאלי בהרס מבנים אזרחיים ואת האדרתו הפומבית למעשים אלה באמצעות מוזיקה". הארגון טוען כי פוסטים שלו ברשתות החברתיות מתעדים כניסות מרובות לעזה ובהן "מעורבות ישירה בפעולות השמדה".
בפרסום של HRF כלול פוסט שלו באינסטגרם, בו הוא נראה במדי לוחם צה"ל, אוחז בנשק ומחויך, נשען על קיר בית שעליו מודעה להופעה שלו במועדון "הצוללת הצהובה" בירושלים. הוא "משתמש בבית של משפחה עקורה כדי לקדם את הקונצרט שלו - ובכך משווה את פשעי המלחמה שלו ל'אמנות' שלו. הוא משתמש במוזיקה כנשק כדי לנרמל זוועות. תפקידו כחייל וכאמן ציבורי כאחד מעצים את השפעת התנהגותו. על פי החוק הצ'כי", טען ארגון HRF, שנטען כנגדו שהוא מקבל מימון מגורמי חמאס. עוד טען הארגון כי "במהלך הופעה בדצמבר 2024 , הוא הקרין צילומים אמיתיים של חיילים ישראלים פורצים על בתים פלסטיניים והורסים בניינים. בראיונות טלוויזיוניים, הוא שר מילים כמו: 'לנפץ את עזה לרסיסים'".
המוזיקאי והראפר נועם יצחק צוריאלי נולד לפני 30 שנה בירושלים. לפני גיוסו לצה"ל היה צוריאלי אלוף ישראל לנוער באתלטיקה, ובשנת 2018 היה בין 20 הטובים ביותר בריצת 800 מטר בישראל. שנה לאחר מכן ביצע קטעי ספוקן וורד בערבי פואטרי סלאם במועדון בפתח תקווה. בשנת 2021, בימי משבר הקורונה, הוציא עם אייל מזיג ושחר נהרי את הסינגל "כשנצא מזה". בהמשך הוציא סינגלים נוספים, ובהם השיר "גרטה" אשר נכתב על הפעילה הסביבתית והפוליטית השוודית גרטה טונברי. בצה"ל שירת ביחידת דובדבן. חודשיים לפני 7 באוקטובר הוציא את אלבום הבכורה שלו. לאחר פרוץ מלחמת עזה, גוייס למילואים. הוא שירת בזמן המלחמה 380 ימים בגזרות שונות, רובן בעזה ובלבנון. במהלך המלחמה הוציא את השיר "עוד יום בעזה", שמוקדש לזכרם של איל מאיר ברקוביץ' וגל מאיר אייזנקוט. השיר נכנס לפלייליסט של גלגלצ והגיע למקום ה-37 במצעד השנתי של וואלה וגלגלצ לשנת תשפ"ד.
בריאיון ראשון מאז הסערה בפראג חושף צוריאלי בפני וואלה תרבות את הסיפור המלא: "מאז שיצא האלבום שלי, חודשיים לפני המלחמה, לקחתי על עצמי משהו שאני קורא לו 'נוהל חמישי'. כל יום חמישי אני מופיע, לא משנה איפה, לא משנה מה. המלחמה שפרצה חודשיים אחרי זה, כמובן, הייתה אתגר לא פשוט, אבל גם תוך כדי חמישה סבבי מילואים הופעתי כל יום חמישי, למעט שש פעמים שאני זוכר מה קרה בכל אחת מהן, אם זה לחימה בעזה או אירוע מצער כזה או אחר, לא עלינו".
לאחר סבב מילואים חמישי של לחימה ברצועה, יצא צוריאלי לחופשה קצרה בבירת צ'כיה, פראג. "קבעתי הופעה עם ראשי הקהילה היהודית והישראלית בפראג. כשהגיע שבוע ההופעה וכבר הייתי בפראג, כתבתי הודעה בעצמי בקבוצה הסגורה של הישראלים, לגבי זה שאני מגיע אחרי סבב מילואים ארוך, כדי לחמם את הלבבות. הקהילה חיבקה אותי מאוד, הזמינה אותי לאירועים והיה מרגש מאוד. אבל מסתבר שהיו בקבוצה כמה מסתננים, רחרחנים נקרא להם, שבדיוק ההודעה הזאת היא מה שהם היו צריכים כדי להתחיל להפיץ את דבר הגעתי לפראג ולצ'כיה. ידענו עליהם. להופעה עצמה הגיעו כמה פרו-פלסטינים, נכנסו להופעה וניסו לפוצץ אותה ללא הצלחה. לא רק שהם לא הצליחו, אלא הפוך. הם רק הדליקו את הקהל, פתחנו בשירת 'עם ישראל חי' ורקדנו סביב מוחה שהוריד חולצה. זו הייתה אנקדוטה מצחיקה וחשבנו שבזה זה נגמר.
"למחרת ההופעה, קצת לתוך שבת, אני פתאום מקבל הודעות על HRF, אותו ארגון שלקח על עצמו לרדוף לוחמים בחו"ל ולהגיש תביעות או בקשה לפתיחת צווי מעצר מאותה מדינה בה הם שוהים, במקרה שלי מהשלטונות בצ'כיה. זה הרגע שבו הבנתי שיש בעיה. התחלנו לדבר על זה עם ראשי הקהילה ועם הקונסולית שעזרה, במטרה להבין באמת עם מה אנחנו מתמודדים. לאחר שיח הבנו שיש עניין לנסות להקדים את הטיסה כמה שיותר, גם כדי לא לסבך את הקהילה שבשבילה באתי להופיע. אין לי עניין לעשות בלאגן, אני בא לעשות מוזיקה ולעשות טוב. מצד שני, באותה נשימה, אני יהודי לוחם ואני לא בורח. גם זה עמד לנגד עיניי. בטח לא בורח בטיסה בשבת. מה שגם הרגיע אותי, הייתה הידיעה שההורים שלי הם דתיים, ולכן רק במוצאי שבת אני אישית סיפרתי להם על כל מה שקרה, אז לפחות אימא שלי הייתה רגועה לעוד כמה שעות".
"לאחר השיחות עם הקונסולית הבנו שהאיום עוד לא ממשי, וצריך רק לנקוט באמצעי זהירות, אז הסכמנו להקדים את הטיסה מראשון בערב לראשון בבוקר. חזרנו לארץ. עכשיו נטפל בעניינים מפה, ונבין אם זה יבשיל למשהו או שאוכל להיות אדם חופשי שמטייל בחו"ל, גם אם אני מעז להגן על מולדתי".
לפני שהבנת שהאיום בפראג עוד לא ממשי, עלו בך שם חששות, חרדות או לחצים?
"אני הפסקתי לדאוג לפני כשנה וחצי. הייתי אז בסבב שני של מילואים במשגב עם. נערכנו לשני מקרים. מקרה טוב, שבו נותקף על ידי 200 כוחות רדואן, כשאנחנו בפלוגה פחות מ-100, והמקרה החמור שנותקף על ידי אלפיים. זה רגע ששינה לי את הפרספקטיבה בחיים. הבנתי שאין מה לדאוג. אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, אבל הדאגה לא תשרת אותי, בין אם יתקפו אותי אלפיים ובין אם לא יתקפו אותי אלפיים. אני מבין את העניין ואת החששות, גם מצד ההורים והאנשים שאוהבים אותי. אני לא אידיוט ששמח על הסכנה או מזלזל בה. אבל תסלח לי אם אחרי מה שעברתי בחמישה סבבי מילואים לא דאגתי מאיומים על צו שאולי יהיה בפראג. היה לי את המזל לעשות בפראג את הטעות שעשיתי, לפרסם בקהילה היהודית כי אי אפשר לדעת מי מאזין. מזל שלא עשיתי את הטעות הזאת בלונדון, בצרפת או ביוון, ששם האנטישמיות הרבה יותר קשה. עשיתי אותה במדינה שמאוד אוהדת את ישראל ועם קהילה חזקה".
מאז שפרצה המלחמה, היו ברחבי העולם המוני מקרי חרם או ניסיונות להחרים את התרבות הישראלית, גם מצד גופים ואמנים שבעבר אהדו אותנו מאוד ובמקרה שלך זה הלך אפילו צעד אחד קדימה עם דרישה לעצור אותך. זה ציער אותך?
"לא חוויתי חרם תרבותי, חוויתי רדיפה. וברדיפה הזאת היא, בסופו של דבר, מאחורי מילים גבוהות ושנאה יוקדת, עומדת אנטישמיות. גיליתי על בשרי שהאנטישמיות לא הלכה לשום מקום, ולא משנה התמונות, הסרטונים והעובדות. היא קיימת ובועטת. אני לא מאשים אף ארגון חו"ל, אוהד ישראל לשעבר כזה או אחר, שלא עומד בלחצים, כי הוא לא יהודי ולא ישראלי. בסוף, כראפר ישראלי, ששר בעברית, אני פונה לקהל של עם ישראל בארץ ובעולם, וטפו טפו, עוד לא בא הארגון, גם לא הארגון הזה, שיגרום לי לנסות להפסיק להופיע מול קהל בינלאומי. מה שכן, גם לי יש שיעור ללמוד ולעבוד בצורה אולי פחות רועשת לגבי מקום היותי, לפחות בשנים הקרובות. אני מקווה שהגלגל יתהפך חזרה והעולם יתאזן שוב מבחינת ההיגיון שיש בו".
התקרית הזאת לא תעורר אפילו קצת חשש לנסוע בעתיד הקרוב להופעות בחו"ל?
"אחרי שחזרתי, יצרתי קשר עם כל מי שאני מכיר בחו"ל, כדי לקבוע כבר את ההופעה הבאה. זה עשה את ההפך הגמור. אני כבר מחכה לעלות שוב על מטוס, כמובן אחרי שנטפל בעניינים המשפטיים ונוודא שהכל בא על מקומו בשלום, ושהבקשה להוצאת צו מעצר הזאת תגיע למקומה הטבעי, שהוא בפח האשפה של ההיסטוריה. אני אחזור להופיע לקהילה היהודית הבאה, באוסטרליה, באירופה, בארצות הברית ובאפריקה".
לפני שצוריאלי ישוב להופיע בחו"ל, בחודש הבא יופיע הראפר בפסטיבל "ימים של שקט" של תיאטרון פסיק, שיכלול מופעי מוזיקה, מחול ותיאטרון שמלווים שיחות עם אנשים מעוררי תקווה בחברה הישראלית, שחוו שכול ומשברים. הפסטיבל יתקיים ב-8-11 בדצמבר בבית מזיא לתיאטרון בירושלים. עוד ישתתפו בפסטיבל שי בן צור, דניאל סאן קריף, אצטרובליקה, יניב שנצר, יונתן ברג, סיגי כהן, דודו דאנו, נוגה פרידמן, דני סטירין, נוה רחמן, גלית ולדמן, דידי דוקסין, רועי חנניה, מתן לוי, אלחי עמרם, דניאל אביבי, עופרי שקד, לילך פאל, איתמר קליף ושחקני תיאטרון פסיק.
צוריאלי ישיר באירוע שנקרא "האור בקצה המנהרה, סיגי כהן - שיעור בתקווה". סיגי היא אמו של שורד השבי אלי-ה כהן, שכתב את הספר "מופאוודת", והיא תספר על דרך ההתמודדות שלה מאז שנחטף בנה ופרצה המלחמה. בנוסף, באירוע ירקדו עפרי שקד ולילך פאל וישחקו שחקני תיאטרון פסיק.
"התחברנו לתיאטרון פסיק דרך האירועים שהם עושים כבר במשך שנתיים, לטובת תמיכה וחיזוק משפחות ואנשים שנפגעו במלחמה. הופעתי גם באירוע לזכרו של אסף דגן, שהתאבד ולא יכול היה לשאת יותר את מה שהוא עבר וגם באירוע הענקת אותות גבורה ללוחמי ופצועי מלחמת חרבות ברזל. עכשיו זו זכות בשבילי באירוע הזה להיות איזשהו קול מהשטח, שמחבר את זה עם אמנות, בטח בפסטיבל ששואף לימים של שקט, על אף כל מה שעברנו. זה שהאירוע מונהג על ידי משפחות ואנשים שעברו את הנורא מכל, אם זה הם עצמם או קרוביהם, אז זו זכות לקחת חלק בצד האומנותי, בצד של האור. אמנם זה לא שקט מוחלט, כי מוזיקה דורשת להשמיע צלילים, אבל זה שקט במובן הנפשי, שקט שנותן לנו את היכולת להתעסק במוזיקה. אני שמח לחלוק את הבמה עם אנשים גדולים מהחיים, שעברו מסע מטלטל שעברו מסע מטלטל ומשתפים בהשתקמות שלהם ובבחירה שלהם לצמוח. החלק שלי הוא עיבוד מוזיקלי וגם ביצוע שירים שלי וגם שירים שהולחנו במיוחד לערב הזה".
אתה תופיע לצד אמו של שורד השבי אלי-ה כהן. מה שמזכיר שבריאיון באפריל האחרון לחדשות 12, אלי-ה שלח מסר למקבלי ההחלטות: "זה פשוט לא הגיוני שאני מדבר אל הממשלה, שאנחנו מספרים להם מה עברנו שם, הרעבות, שרשראות ואלימות, שהם שומעים את כל זה - ובכל זאת בוחרים לחזור ללחימה". רבים נוספים, בהם שורדי שבי, אנשי צבא ורוב הציבור סברו שלקח הרבה יותר מדי זמן עד לשחרור החטופים ושהיה צריך לעצור את הלחימה הרבה קודם.
"אני אוהב את אלי-ה. אני לא יודע. אני סומך על הצבא שעושה את הדבר הנכון, אנחנו לעולם לא נדע מה היה השילוב שגרם לזה שכל החטופים החיים שנשארו יצאו ביחד. אני נותן את הקרדיט גם לממשלה, גם לממשל של טראמפ וכמובן גם ללוחמים, שיצרו מצב שאיפשר את זה. אנחנו לעולם לא נתעסק עם אנשים שחושבים כמונו בצד השני. קראתי את הספר של אלי-ה וגם של אלי שרעבי וכל פרט מידע שהם מוכנים לחלוק. אני מקווה שהם יקבלו ימים של שקט בעזרת שיקום ובעזרת תמיכה מהמדינה ומכל מי שצריך עד סוף ימיהם. אבל כשזה מגיע לסוגיות של טקטיקה ולחימה, ומה הדבר הכי נכון בשביל החטופים, אני לא יודע את התשובה, אני לא מתבייש לומר שאני לא יודע אותה. אני סומך על המפקדים שלי, ושהם סומכים על המפקדים שלהם, ובגדול, זה ממשיך ככה עד הרמטכ"ל, ולאן שיגידו לי לבוא, אני מגיע".
לפני המלחמה ביצעת את השיר "גרטה" על הפעילה הסביבתית והפוליטית השוודית גרטה טונברי. לאחר פעולותיה האנטי ישראליות, אני מניח שאתה פחות מתחבר לשיר שלך.
"מאז שגרטה בחרה את הצד שלא נכון של ההיסטוריה, כמובן לא ביצעתי את השיר שכתבתי עליה כשעוד הייתה פעילת אקלים. בהופעה האחרונה במועדון רדינג 3, שנתיים אחרי שהפסקתי לבצע את השיר, שכתבתי אותו מחדש. הבאנו לגרטה מספיק הזדמנויות לחזור בה ולראות את האמת, אבל משט אחרי משט ופוסט אחר פוסט היא זוכרת לחזק את ארגון החמאס. אז יש עכשיו גרסה מעודכנת. כמו שגרטה הפסיקה להתעסק באקלים אנחנו הפסקנו להאדיר את שמה".
תגלה לנו חלק מהן המילים החדשות לשירך "גרטה".
"הגרסה החדש כוללת את השורות 'כשהיא טועה זה בגדול וזה מזוויע/ אם צריך אז נכנס גם באבי-אביה/ כשהכל עקום נקום, כי אין גבול לטמטום/ אל תשחקו איתנו/ גם אם כל הכדור הוא בור או אנטישמי/ וואלה, לא תנצחו אותנו".
אפשר להתווכח ולהתנגד לפעולותיה ולאמירותיה, רק בוא נבהיר שבאמירה "נכנס בה באבי אביה" אין חלילה שום קריאה לאלימות, נכון?
"ברור, ברור, ברור, לא קורא לאלימות אף פעם. היא לא חוותה אלימות אף פעם מאיתנו, גם לא כשניסתה להגיע לעזה איזה פעמיים או שלוש וככה זה גם ימשיך. אבל אני אומר, יש גבול לכמה אפשר להכיל הסתה ושקרים לא מבוססים וממומנים היטב. יש פה התבססות שלה בתור דמות שעושה רע לאנשים בעזה, דבר ראשון, שרוצים עתיד אחר, ובטח ובטח גם לישראל".