לפני שהסדרה "מקום שמח" - שהערב ישודר הפרק האחרון שלה בכאן 11 - עלתה, תפס במאי הסדרה רם נהרי את היוצרת והכוכבת שלו נועה קולר לשיחה. "אמרתי לה 'תקשיבי, גם הצלחות בינוניות זה נהדר. זה לא כישלון. לא הכול יכול להצליח כמו 'חזרות'". קולר הנהנה והסכימה וכבר התכוננה ל"הצלחה בינונית", אלא שמה שקרה בסופו של דבר הוא שגם "מקום שמח" - הסדרה השנייה שיצרה נועה קולר - הפכה ללהיט גדול וזכתה לשבחי המבקרים ללא יוצא מהכלל.
"אני לא בטוח אבל אני חושב שמשהו במצב הרוח הלאומי התאים לה", מאבחן נהרי בריאיון משותף עם נועה קולר ל'ועדת תרבות'. "זו סדרה על חרדה, על דיכאון, על רצון לחיות, על איזה מין חיים אתה רוצה לחיות והאם יש לך זכות לחיות חיים שהם מעבר לחיים פרקטיים. כלומר, לא רק מלאכת החיים אלא חיים שיש בהם פנטזיה ושמחה. זו גם סדרה שמפלרטטת מאוד עם המוות. זה כנראה מאוד התחבר למצב הרוח הלאומי עכשיו. הלחץ הגדול סביב המלחמה והחטופים מעט נרגע ואז אפשר להתחיל לשאול שאלות אחרות".
כלומר, הפסקת המלחמה והחזרת החטופים אפשרה לנו להתעסק עם היומיום, עם הזוגיות הרעועה, עם מחשבות על בגידה?
רם נהרי: "יש פה שאלות הרות גורל - אילו מין חיים אני רוצה לחיות, האם מגיע לי יותר מהחיים האלה, מה נחשב חיים טובים וראויים, מה נחשב חיים לא טובים שלא שווה לחיות. אלו שאלות גדולות שנשאלות אחרי מלחמה".
נועה קולר: "כן, אלו שאלות שהן לא על מלחמה, שהן לא על סבל לאומי אלא על כאב פרטי. אני לא חושבת שזה כאב יומיומי אבל זה כאב מוכר".
***
פה אפשר להאזין בספוטיפיי לריאיון המלא עם נועה קולר ורם נהרי
לריאיון המלא עם נועה קולר ורם נהרי - האזינו כאן
נועה, בינתיים יש לך שתי הצלחות מתוך שתיים. כלומר, שתי הסדרות שיצרת הפכו להצלחה אדירה. זה מלחיץ אותך לקראת פרויקטים עתידיים?
קולר: "קודם כל, אני מאוד אוהבת שאתה אומר את זה. דבר שני, אנחנו לא בוועדת המדרוג וזו לא אולימפיאדה. 'חזרות' הצליח ואני שמחה שזה הצליח. 'מקום שמח' עושה משהו ואני מרגישה איתו דברים אחרים לגמרי. זה מגיע להמון אנשים וזה נפתח לקהלים אחרים, פתאום קהל מבוגר מדבר איתי יותר".
בימי 'חזרות' קהל מבוגר לא דיבר איתך?
קולר: "אני לא חושבת שבהיקף הזה. אז דיברו איתי יותר שבורות לב, עכשיו מגיעים אליי אנשים ומדברים גם על כריתות רגליים. האמת שהפעם מגיעים אליי הרבה יותר מבוגרים מאז".
מלבד "איזו סדרה נהדרת", איזו תגובה את בעיקר מקבלת?
קולר: "החזרת לי את אמא שלי".
וואו.
קולר: "כן, אומרים לי את זה הרבה".
אז בואו ותספרו לי איך נולדה הסדרה הזו.
נהרי: "שנינו הלכנו להופעה של טליה ברטפלד, שאנחנו מעריצים אותה, ונועה התחילה לספר אז כל מיני סיפורי מונוגמיה מצחיקים ובזהירות אמרתי לה שאני חושב שאולי אפשר לעשות מזה סדרה. פשוט התחלנו לשבת ולחשוב".
קולר: "אני אציין שאני הייתי תלמידה של רם נהרי. כל הקריירה שלי, כל האודישנים שעשיתי בחיים - מי שהכין אותי אליהם היה רם. אז הייתה לנו חברות כזאת, של תלמידה ומורה. באתי אליו להתכונן לאודישן, עשיתי טייק, ואחד הדברים היפים שרם אמר לי היה 'אין לי מה להגיד לך, ואני לא לוקח לך כסף על זה'".
נהרי: "בדיעבד אני מצטער שלא לקחתי כסף (צוחק). אני הרגשתי שהיה בינינו בעבודה הזו חיבור מאוד גדול. זה לא הרגיש עבודה בכלל. זה הרגיש כמו מישהי שאני נותן לה משימה והיא חייבת לעשות אותה אז היא פותרת אותה בעצמה ועושה אותה. זה לא שאני מדריך אותה איך, אלא רק שולח אותה לכיוון מסוים והיא לוקחת את זה למקומות שאתה בכלל לא מצפה. אני במאי של שחקנים ועבורי היא לונה פארק. היא יכולה לעשות הכול. אנחנו יכולים לריב, להתעצבן, להתווכח, אבל כשמגיעים לשחק - אנחנו מאושרים".
אתם מסכימים על דרך העבודה או שיש ביניכם מחלוקות?
קולר: "לקח לנו מלא זמן להבין איך אנחנו עובדים. לרם יש ניסיון גדול משלי עם פרטנריות ופרטנרים ששיתף איתם פעולה. לי מאחוריי יש את 'חזרות' וזו הייתה דרך הפעולה היחידה שהכרתי בעבודה על סדרה".
נהרי: "האסכולה של נועה בחיים זה שצריך לדבר על כל דבר. אני משתעמם נורא מהר ורוצה לרוץ קדימה".
קולר: "נכון, דברים צריכים להיות מדוברים. אני גם יותר מאורגנת, טבלאות, אקסלים, אני צריכה לדעת לאן ממשיכים".
אני מניח ששמעתם המון ביקורות - טובות יותר וטובות פחות - על הסדרה. מה הביקורת הפחות-טובה על הסדרה שהסכמתם איתה?
קולר: "אתה רומז?".
חס וחלילה. רק שואל אם יש משהו שהסכמת איתו.
קולר: "תראה, אני לא יודעת לענות לך בדיוק על ביקורת כזו או אחרת, אבל אני למשל לא חשבתי שאנחנו מספרים משהו רדיקלי. אני חשבתי שאנחנו מדברים על משהו שכולם יודעים אותו, שמונוגמיה זה דבר קשה, ושההורים מזדקנים, ושיש מוות. זאת אומרת, זה לא הרגיש לי כמו משהו מאוד אינטימי לספר".
נכון, אבל אני לא חושב שכל אמא מבוגרת מבקשת מהבת שלה להרוג אותה.
קולר: "אז בסדרה זה היה כמו פטנט, זה תירוץ תסריטאי לדבר על פרידות ועל זיקנה".
נהרי: "אני זוכר שכשעבדנו על הסדרה, אמרתי לך 'הלוואי ונשים מבוגרות יראו את זה ויגידו לעצמן שמדברים עליהן'. וזה קרה וזה אולי משמח יותר מכל ביקורת. ביקורות רעות, שברוך השם קיבלתי, אתה חווה נורא נורא חזק. אל ביקורות טובות אתה מתייחס כמו 'איזה כיף, זה גם מגיע לי'. אבל אין על התחושה שאנשים זקנים באים אלינו ואומרים שמדברים על החיים שלהם".
קולר: "אמא שלי אמרה לי 'תמיד האימהות בסדרות טלוויזיה רק באות להרגיז'. זה לא שזה לא נכון, גם אצלנו בסדרה זה ככה, אבל כשאמא שלי מסתכלת על תיקי עושה את התפקיד של אמא שלי, אז ברור שתיקי זו לא רק אימא שבאה להרגיז. זו אישה שלמה".
איך בעלך תום הגיב לדמות של אביהו פנחסוב שמגלם בסדרה את בעלך?
קולר: "אנשים נורא מפחדים על תום, על המשפחה שלי".
נהרי: "קודם כל, זה לא באמת הם. חשוב להגיד את זה. זו השראה. ישבנו וכתבנו עלילות, והבעל של נועה בכלל לא מפליץ אגב".
ברור. והוא גם לא נכנס לשירותים כשאת באמצע המקלחת.
קולר: "ברור. זרות מוחלטת. מופרדות, שני שירותים נפרדים".
נהרי: "אבל בטח ובטח שזה בהשראה, כי אלו החומרים של החיים של נועה, וזה מה שמעניין אותה ואותי ומה שמצחיק אותה ואותי. אלו החומרים, אבל בשום אופן זה לא דוקומנטרי. אבל אני חייב לומר שאמרתי לנועה שלדעתי זה כבוד מאוד גדול שהבת שלך או אשתך עושה לך יצירה. מה אפשר לבקש יותר מזה?".
ברצינות עכשיו, איך תום בעלך הגיב לדמות של אביהו?
קולר: "תום היה מעורב מתחילת הדרך, לא היו הפתעות. הוא קרא את התסריטים, הוא גם נתן טיפים לתסריטים, הוא עזר לי לכתוב, עשיתי איתו פינג-פונג בדיאלוגים".
בואו נדבר רגע על הליהוק של אביהו פנחסוב. מאיפה בא הרעיון הזה?
קולר: "מרם נהרי ומהמלהקת גלית אשכול".
נהרי: "אני עובד עם גלית אשכול משנת 2000. תמיד היא רצתה את אביהו פנחסוב והוא אף פעם לא בא. היא כבר הכניסה אותי לאטרף סביבו והוא כל פעם לא בא. זה כבר עצבן אותי. ואז הוא הגיע והרגשנו שינוי אנרגיה בחדר. הוא לא בא רעש וצלצולים כמו שניתן היה לחשוב. הוא בא ושיחק. לפעמים רציתי שהוא יצעק יותר במסגרת התפקיד שלו, אבל הוא רצה דווקא להיות שקט יותר. יש סצנות בפרק 8 עם צעקות מאוד גדולות, שהוא לא רצה לצעוק. ואני רבתי איתו. אביהו לא הגיע לסדרה הזו כטווס. הוא בא להציג. לא היה צריך לקלף ממנו דברים, זה שלו לחלוטין".
הדמות של עידן חביב היא גם קצת הסתלבטות על הדימוי שלו במובן מסוים?
נהרי: "מבחינתנו זה לא ממש היה טייק-אוף על עידן חביב, אבל ידענו שיש בו המון הומור עצמי. היה לו תפקיד מדהים ב'אבודים באפריקה' לצד רותם סלע, וגם רואים בפרסומות של תמי-4 שהבן-אדם מצחיק".
קולר: "מבחינתנו זה היה לראות את המנעד הזה ששחקן יכול להביא, זה פשוט התיישב טוב".
בזוגיות האמיתית שלך יש דברים שלא תספרי לבן הזוג?
קולר: "כן".
מה למשל?
קולר: "נו, אני לא יכולה לספר. שמע, במהלך הטיפול הזוגי והטיפול הפרטי שאני עוברת - אני לומדת את ההפרדה בין כנות ושיתוף לבין להביא את כל הסחלה שלך על אדם אחר. אני לומדת להפריד בין האישי לזוגי. זה מבלבל. לפעמים כנות מביאה אותך לשתף דברים שאולי ממש אין צורך לשתף בהם ובתוך זוג זה מבלבל כי אנחנו נהיים יחידה אחת. אתה לא יודע איפה היחידה הזו מתחילה ואיפה נגמרת. היום אני יודעת שאני לא חייבת לספר לבן הזוג שלי כל מה שעובר לי בראש, ולי עוברים המון דברים בראש".
אפרופו, למה ורד לא שכבה עם יותם? מה זו הפוריטניות הזו?
קולר: "איך אתה יודע? אולי זה קורה בפרק האחרון?".
נו, אז תחשפו משהו עכשיו.
קולר: "לא נחשוף, אבל אלו שאלות שאני אוהבת. יש כאלה שאומרים שוורד פוריטנית, יש כאלה שאומרים שהיא זנזונת".
נהרי: "ורד שוכבת עם ליא קניג בפרק האחרון".
יש משהו מאוד ריאליסטי בסדרה הזו. אתה חושב שזה מה שטלוויזיה צריכה לעשות? להראות את החיים האמיתיים?
נהרי: "אני מאוד אוהב את זה. אני נורא אוהב שיש פרטים ריאליסטיים מסביב ושככה נוצר עולם. לי חשוב שאם הם אוכלים, אז שיאכלו באמת. אני מאוד דברים חיים. אני לא פוסל שיום אחד אני אעשה סדרה בסגנון של ריאן מרפי אבל בכל הסדרות שעשיתי, ניסיתי לברוא עולם מלא בריאליזם. גם אם הדיאלוג מסוגנן כמו בקומדיה רומנטית, ההגשה שלו תמיד תהיה ריאליסטית".
גם השואה נוכחת מאוד בסדרה, בעיקר עבור הדור השני והשלישי. מה היה לכם חשוב לומר על זה?
קולר: "אמא שלי דור שני לשואה ואני מרגישה שהשואה, כמו להרבה מאוד אנשים במדינה, היא אישית ושיש לה השפעה ישירה על החיים שלי. למלחמת העולם השנייה יש השפעה גדולה מאוד על סבתא שלי ועל אמא שלי. לדעתי לאמא שלי מגיעים שילומים. מה שקורה זה שהמלחמה הזו השפיעה על אמא שלי, והשפיעה עליי ועל הבת שלי. ובעצם על הבת שלי משפיע אירוע אחר - 7 באוקטובר".
נהרי: "כמה דורות ישלמו וכמה מעגלי סבל יהיו סביב 7 באוקטובר? זה פוסט טראומה להמון אנשים".
נועה, את חושבת שלסיום המלחמה בעזה יש תפקיד בהצלחה של הסדרה?
"אני לא יודעת, אבל אני רק רוצה לומר שאני שמחה שהמלחמה נגמרה. אני מאושרת מזה שאין חטופים יותר בעזה, שאני יכולה לעצום עיניים, ללכת לישון, ולא לדמיין אנשים נמקים, ולא להרגיש אשמה במקלחת או כשאני שותה מים. זה הדבר הראשון. לגבי הטיימינג של יציאת הסדרה, האם יש או אין קשר, אני לא יודעת לענות על זה עדיין. מה שאני כן יכולה לומר זה שאני רואה שיש עכשיו איזה פרץ של יצירה ישראלית - ילדחרא, יקומות, נוטוק. יש געגוע לזה. אולי יש פתאום פניות לתרבות, אולי אנחנו פחות מרגישים אשמים לפתוח טלוויזיה, להישען לאחור ולהירגע".
ב"מקום שמח" יש גם הומור ביחס לזיכרון השואה. זה עדיין קצת טאבו בתרבות הישראלית. לא פחדתם לגעת בפצע הזה? לא חששתם שיגידו שזה טעם רע להתעסק עם הסיפור של השדיים של סבתא פסיה?
קולר: "ראיתי את הסרט 'ג'וג'ו ראביט' שמשתמש בהיטלר כחבר דמיוני. ואמרתי לעצמי 'תראה איך הבמאי הניו-זילנדי הזה מרשה לעצמו לעשות קומדיה על השואה, בזמן שאנחנו בישראל - שנמצאים הכי בקשר ישיר עם הנושא הזה - לא יכולים'. לי אסור לדבר על השואה שלי?".
נהרי: "זה אפילו לא קומדיה אצלך, זה אישי".
קולר: "לא אני ולא רם ניסינו לעשות הומור שואה. אני מספרת על המשפחה שלי ואין שם שום סיפור בדיוני. הכול מציאותי. כולל הסיפור על השדיים של סבתא. כן קומדיה, לא קומדיה, אלו הם חיי. אני גדלתי בבית שמספרים בו סיפורים קשים על השואה, בשעות לא הגיוניות. אני הבאתי את זה לכם ותעשו עם זה מה שאתם רוצים. אגב, גם הסיפור על הצב הוא סיפור אמיתי".
הרבה צופים התמוגגו מהדיאלוג ביידיש בין ליא קניג לתיקי דיין.
נהרי: "נעמי חייבת משהו מדבורה ויש שם מתח עלילתי, אבל בתוך המתח העלילתי נועה כתבה פה סצנה פילוסופית - על איזה חיים חיית ואיזה חיים אתה רוצה לחיות. האם צריך ליהנות מהחיים, האם מגיעה לך אהבה, האם לרצות להגשים את עצמך זה דבר מודרני ומטומטם. נוצר דיון פילוסופי אבל הדרמה היא דרמה של שח-מט, של סרט מתח, של כן או לא".
קולר: "אני גרופית. אני מרגישה בסדרה הזו את המעברים הבין-דוריים. במובן השחקני אני כמו הנכדה של ליא והבת של תיקי. אני ניזונה מהשחקניות האלו שהיו פורצות דרך שתיהן".
נהרי: "שתיהן נורא אוהבות את נועה. הן רואות בה מישהי שחולקת את השפה שלהן. גם תיקי, גם ליא וגם נועה הן לא שחקניות כבדות. תיקי למשל תמיד מצחיקה. היא לא מנסה לרגש. היא מרגשת כי היא לא מנסה לרגש. הן רואות בנועה ממשיכה שלהן".
תיקי דיברה עם אמא שלך על התפקיד?
קולר: "כן, אבל לא לצורכי עבודה. זה לא שתיקי עשתה תחקיר. רם ותיקי פשוט עובדים מדהים מדהים מדהים ביחד. לרם יש הזדהות גדולה עם הדמות של תיקי".
נהרי: "גם לנועה וגם לתיקי אפשר לתת לשחק דמויות שעושות דברים בלתי נסבליים ומאוד לא מוסריים, הן יכולות לעשות את המוות לכולן, אבל כולם יזדהו איתם ולא ישימו לב. הן מתעתעות. וזה כל הכיף".
וזה גם בעוכריה של נועה לפעמים?
נהרי: "לא, אני חושב שזה הפוך. זה מאפשר מנעד הרבה יותר גדול להזדהות כי אנשים לא אוהבים לראות הצדדים המכוערים אצלם ומה לעשות, אנחנו קקות של בני אדם ואנחנו עושים דברים לא מוסריים, וברגע ששחקניות כמו נועה או תיקי עושות את זה - אנשים אומרים 'גם אני כזה, הכל בסדר, אני חמוד למרות שאני עושה דברים מפלצתיים'".
קולר: "אל תגזים עם 'מפלצתיים'. לא תמיד אנחנו עושים דברים מפלצתיים, אל תגזים. אנחנו ייצורים פגומים ואנחנו רחוקים מלהיות מושלמים ואנחנו גרידים ומעליבים ולא שמים לב אחד לשניה ומתקשים לכבד את ההורים שלנו ושוכחים להיות אסירי תודה. כל מיני דברים כאלה שקשה לעשות אותם. הסדרה חושפת שאנחנו לא תמיד באזורים המאוזנים שלנו, אנחנו נמצאים מעט באזורים האלה".
ראיתי בפודקאסט של איתי סגל שניתחת את השיר "דרך השלום" שמופיע כמה פעמים בסדרה. יש גם הסבר למה משינה ופורטיס מופיעים בה?
נהרי: "קראתי ניתוחים יפהפיים של בועז כהן אבל הסיבה היא הרבה יותר פרוזאית".
קולר: "אח שלי אהב את משינה ופורטיס בגיל צעיר. אגב, אני מכירה אישה שכשלא היה לה מה לדבר היא שאלה מישהו בן 40 'מה עם פורטיס?' זה היה נראה לה כמו דיאלוג שיכול להיות פורה. אני זיהיתי שם אישה שאין לה מה להגיד אבל היא מנסה".
וילנה נראתה מקסים בפרק 7.
קולר: "היה ממש נעים שם. הייתי שם פעמיים. פעם ראשונה בנסיעת תחקיר עם אמא שלי ובפעם השנייה בצילומים. יש משהו בעיר הזו. קרה שם אסון ועכשיו יש שם פרחים, וספציפית וילנה מאוד פרו-יהודית. יש המון יידיש ועברית שם. זה מקום שהכל בו מאוד טעון וכזה שמעורר שאלות על מה זה לסלוח, אילו יצורים אנחנו נבנים מתוך אסונות, איך אתה מחולל את עצמך מתוך אסון, כמו אנשים שחזרו מהשבי. ממש היה אפשר לראות את המבנה הנפשי. אמילי דמארי למשל יצאה לתוך ניצחון. אי אפשר לדעת מבנה של נפש, ואלו סיטואציות שבהן אתה מגלה על האדם שאתה".
נהרי: "הדמות של נעמי מדברת בווילנה על איך היא אכלה והתקלחה. זה נכתב לפני שחזרו החטופים ואז כשהחטופים חזרו הם דיברו על מקלחת ועל אוכל".
קולר: "ואלי שרעבי דיבר על לפתוח מקרר ולהוציא ביצה, לחם, מלפפון".
נהרי: "ואז אתה רואה מישהי בת אוטוטו 80 שהיא דור שני, שבסוף אומרת לאמא שלה 'היה בשר!'".
נועה, את לא מתגעגעת לתיאטרון לפעמים?
קולר: "לא. אני אוהבת מאוד תיאטרון אבל לא מעוניינת כרגע לשחק בתיאטרון. אולי יום אחד".
אבל כשהחלטת לעזוב את התיאטרון הסברת שהילדים היו קטנים ושהרגשת שאת עוזבת בדיוק בשעות הכי קריטיות של הארוחות והמקלחות וההשכבות. הילדים גדלו מאז.
קולר: "קשה לי לעלות על הבמה. יש לי מלא התקפי חרדה על במה. לייב קשה לי. זה לא קל לי. אני לא מתגעגעת לזה. אני צריכה להתגייס לזה ואני מאד נהנית להצטלם ולכתוב. אז אין לי געגוע לפגוש קהל".
את לא מתגעגעת ללשחק בלי קריאות 'קאט' כל רגע?
קולר: "אני אוהבת את ה'קאט', אני מחכה ל'קאט', אני אוהבת שאפשר לעשות טייקים, שאני יכולה לעצור, שאני יכולה לנשום".
תהיה עונה שנייה ל'חזרות' ול'מקום שמח'?
נהרי: "אולי ואולי".
קולר: "אנחנו לא יודעים. לא את זה ולא את זה. כרגע לא קורה כלום. האם מישהו עכשיו מתכנס באיזה חדר וכותב את 'חזרות'? לא. אין שום תוכניות לעונה שנייה ל'חזרות' או ל'מקום שמח'. אבל משהו בטח יקרה, לא?".
נהרי: "תלמד לחיות עם חוסר ודאות".
נועה, אילו שירה שטיינבוך מ'קופה ראשית' הייתה אדם אמיתי - מה היית חושבת עליה?
קולר: "מה זאת אומרת, היא אדם אמיתי! אין מקום שאין בו את שירה שטיינבוך. קודם כל, כשאני פוגשת שטיינבוכית, היא אומרת לי 'כולם אומרים לי שאני שטיינבוך'. אז אני אומרת לה 'תרימי ראש ותלכי גאה. הכל בסדר'. שטיינבוך מקסימה, היא קצת לא מודעת, אבל מה צריך לדעת הכול?".
רם, אתה דיברת בראיונות על האשפוז הפסיכיאטרי שלך. אתה מפחד מהרגע שהמחלה תתפרץ שוב ושתצטרך להתאשפז?
נהרי: "להפך. אם יקרה משהו, אני טס לאשפוז. אני התאשפזתי באיכילוב אחרי שנתיים קשות שתוך כדי גם הצלחתי להתרומם ולביים את העונה השנייה של 'ככה זה'. היו ימים שהייתי 20 שעות במיטה. זה היה קשה, אני גם אבא לילדים, ואם הייתי יודע קודם כמה אשפוז עוזר - להיות בחברת השווים, עם אנשים כמוך, שאתה לא צריך להתענות כששואלים אותך מה שלומך. אתה לא צריך לעשות הצגה שהכול טוב, אתה יכול להיות אותנטי. עד היום אני מרגיש שמתמודדי נפש הם אחיי ואחיותיי".
קולר: "מי מאיתנו לא מתמודד נפש? הרי ברור שיש ספקטרום רחב, אבל הדבר הזה שהנפש שבירה ועדינה ואנחנו חיים במקום קשה".
נהרי: "אחרי 7 באוקטובר, אם ארצה להתקבל למחלקה המדהימה באיכילוב, לא יהיה לי מקום. התווספו המון אנשים. המדינה שלנו צריכה להבין שזה צריך להיות בראש ולתת תמיכה נפשית אמיתית לאנשים. כי יש מעגלים של אנשים שסובלים".
קולר: "מתוך מי שאני היום בגיל 44 אני רוצה לומר שעבורי טיפול זוגי שומר על הזוגיות. הטיפול עובד. רם היה מאושפז באיכילוב והטיפול עזר לו. יש דרך לטפל, יש מזור. יש דרך להקל. החיים יכולים להשתפר. זה כמו פרחים שצומחים בתוך קיר, משהו רך מגיע במקומות קשים".
לסיום, נועה - ניאלץ לחכות עכשיו חמש שנים עד הפרויקט הבא שתכתבי?
קולר: "אם לא שמונה שנים".