"ארץ נהדרת" עשתה שוב את אותה טעות איומה: מציגה אדם נתעב כמוקיון חביב

זו הייתה אחת מהתכניות היותר טובות של "ארץ נהדרת" בעונה הנוכחית. אירועים דחופים במדינה טפו טפו לא חסרים, אבל אחרי הפסקת הלחימה בעזה והחזרת כל החטופים החיים - נדמה ש"ארץ" יכולה להרשות לעצמה קצת יותר להתפרע באזורי הסאטירה הפוליטית, ובעיקר להתעסק בעניינים שאינם ברומו של עולם.

החצי השני של התכנית הצליח לבלוט עם מערכון על טרנד הביוטי הדוחה של התקופה שכולל הזרקת זרע של סלמון - או כפי שאומר כל מי שעושה את הטיפול: "סולומון", הברקה ניואנסית של תום יער. בנוסף היו שם חיקויים קורעים של נועה קולר (עלמה זק) ואביהו פנחסוב (אמיר שורוש) - כוכבי "מקום שמח", סדרת הלהיט של כאן 11. יש משהו מצחיק במיוחד כשעושים חיקוי של דמויות, ולא של אנשים אמיתיים - שכן מרחב ההגזמה גדול במיוחד, אם כי במקרה הזה הסתפקנו בטשטוש הגבולות בין הדמות של בן בסדרה לבין הדמות של פנחסוב (שהוא בעצמו דמות של השחקן והזמר אביהו לוונדר).

בחלק הפוליטי חובה לשבח את הצטרפותו לפאנל של ברק סרי, בגילומו של יניב ביטון הגאון. גדולתו של החיקוי היא שגם אם מעולם לא צפיתם בברק סרי מופיע בפאנל טלוויזיוני, החיקוי של ביטון היה כל כך מצחיק שהוא עמד בפני עצמו. במידה שאתם מכירים את סרי, החיקוי אפילו מצחיק יותר.

רגע השיא של החלק הפוליטי של התכנית היה בכלל הקטע בו יאיר לפיד אמר לקיציס: "אני לא יודע מי המציא את המשפט הזה שזכות הצבעה היא זכות מקודשת. היא לא זכות מקודשת במדינה דמוקרטית". משפט קורע. אה סליחה, לוחשים לי באוזניה שזה לא החיקוי של אלי פיניש אלא יאיר לפיד האמיתי, וזה לא קיציס אלא אשתו, עיתונאית כאן חדשות טלי מורנו שראיינה אותו השבוע במהדורה. אי אפשר לעשות סאטירה במדינה הזאת.

החלק הפוליטי של התכנית לא היה רע, אם כי די כרגיל - מאוד צפוי. שזה, בעולם הקומדיה, הכי רע שיכול להיות. שוב טלי גוטליב צועקת, שוב ביבי מתחמן. ומצד שני, זו המדינה, מה אפשר לעשות - להתעלם מזה שמנסים להעביר את חוק ההשתמטות? שמנסים למלט נאשם בפלילים מלעמוד לדין? ועדיין, למרות הרצון הטוב, הביצוע של גולדקנופף ונתניהו ל"תרגיל בהתעוררות" של שלומי שבן (לא פעם ראשונה שמבצעים שיר שלו בתכנית) לא הרגיש חד מספיק, ובטח שלא מצחיק.

אלא שהבעיה האמיתית הייתה בחיקוי של האדם שיושב בלשכת הנשיא, יצחק בוז'י הרצוג. למען הסר ספק, החיקוי כשלעצמו של רועי בר נתן קורע מצחוק. מי שגדל בניינטיז בוודאי יכול לזהות את ילד הכאפות יפתח מהמערכונים של חבורת "דומינו" בחיקוי של בוז'י (שלא לדבר על המוכר הצרפתי היקרן בחיקוי של בועז ביסמוט), שתואם את הדימוי הדי עלוב שהאזרח מספר 1 שלנו מצליח לטפח מזה עשרות שנים - הנפו בייבי האולטימטיבי, שאיכשהו הפך לנשיא המדינה בתקופה הקריטית בתולדות הדמוקרטיה הישראלית.

אלא שהדימוי של הרצוג לא נכון, בדיוק כמו החיקוי. בוז'י אינו "חנון" כפי שמגדירה אותו טלי גוטליב (ליאת הר לב), והוא לא ייתן חנינה בגלל שהוא לא עומד בלחץ. הרצוג הוא פוליטיקאי משופשף וציני. מומלץ למי שעדיין מאמין שמדובר באיזה דמות תמימה לעשות חיפוש על צמד המילים "קרן קמליה" בגוגל. ביבי יכול ללמוד דבר או שניים מהבחור, כמו למשל איך לשתוק בחקירות.

בתקופת המהפכה המשפטית הרצוג הפך לשותף מלא לאחת התקופות ההרסניות בתולדות המדינה. הוא ביקש לשבת למשא ומתן עם הביריונים שקרעו את החברה הישראלית, ועכשיו הוא מתבקש לחתום על חנינה כדי "לאחות את הקרעים בעם". הרצוג הוא לא הדמות התמימה והישנונית שבר נתן הגאון מציג. למעשה, מי שחושב שהרצוג באמת מתלבט כרגע בנושא החנינה הוא התמים האמיתי.

החיקוי של ערן זרחוביץ' לינון מגל קורע מצחוק. התכנית אמש שודרה כמעט בדיוק ביארצייט לקריירה הפוליטית של מגל, שפרש לפני עשר שנים מהכנסת אחרי שמספר עובדות באתר וואלה התלוננו שהטריד אותן מינית בשבתו כעורך האתר שאתם גולשים בו כרגע (תקופה אפלה בתולדות האתר שאין מספיק אקונומיקה כדי לנקות אותה).

התיק הפלילי נגד מגל נסגר. בהודעת הפרקליטות נמסר כי לגבי שתי תלונות נסגר התיק מחוסר אשמה ובתלונה השלישית "הנסיבות לא מצדיקות הגשת כתב אישום". מגל אמנם לא חזר לחיים הפוליטיים, אבל כמו נבל קומיקס הוא חזר לחיינו עם השפעה גדולה והפך לאחד ממחוללי הכאוס הגדולים במדינה דרך ערוץ 14, שם הוא מפיק פייק ניוז על בסיס יומי.

החיקוי ב"ארץ נהדרת" הוא פסגת השאיפות של ינון מגל. החותמת לכך שהוא הצליח להחדיר את המסרים האמוניים שלו למיינסטרים. אלא שבעוד הטיפול של "ארץ נהדרת" במגל מעולה, לא ברור מה היה הקטע עם "החיקוי" של העבריין המורשע מרדכי דוד - שהוצג על ידי דניאל חן המבריק (וולקאם!) בתכנית כמוקיון חביב וילדותי שחברות כנסת מהימין מאוהבות בו.

תזכורת: מדובר באדם שבגללו גיא פלג, עיתונאי באותו ערוץ של "ארץ", מסתובב עם מאבטח צמוד. כשאנשי חדשות צריכים הגנה בגלל אנשים כאלה, אי אפשר להרשות לעצמנו להציג אותם כבדיחות חביבות. הומור כזה לא חושף את הסכנה, הוא מנרמל אותה.

בעבר היינו אומרים שהכבוד הכי גדול שאזרח ישראלי יכול לקבל זה חיקוי ב"ארץ נהדרת". מרדכי דוד לא ראוי לכבוד הזה. אבל אם כבר טורחים לעשות לו חיקוי, אין צורך להראות אותו כרודף תשומת לב שסתם מציק לאנשים עם טלפון. בשביל זה יש לנו את ינון מגל האמיתי בערוץ 14.