"זגורי אימפריה" חזרה וזה מרגיש כאילו היא דפקה לנו מחבת בראש

בסוף זה קרה. "זגורי אימפריה" חזרה לעונה שלישית, יותר מעשר שנים אחרי שהסתיימה קודמתה ולא הרבה פחות שנים מאז שמאור זגורי והוט הודיעו על הכוונה להפיק כזאת. להגנתם, הייתה להם את פרשת משה איבגי באמצע - מי שגילם את אבי המשפחה, בבר, ישב בכלא באשמת הטרדה מינית ומעשים מגונים ודמותו נכתבה החוצה מהסדרה.

בגזרת התירוצים ל"למה לא" אפשר למצוא גם את הקורונה ויותר ממלחמה אחת, אבל מעל כולם מרחפת כנראה חרדת ביצוע. איך ממשיכים סדרה שהפכה את היוצר שלה מאלמוני לסופרסטאר? סדרה שהגוף ששידר אותה הביא דרכה לא מעט מנויים? סדרה שאשכרה הצליחה לשנות משהו בשיח בישראל?

ב"כמה מילים" שכתב מאור זגורי לקראת עליית העונה ונשלחו לכתבים, הוא מציין שבזמן שאנשים חזרו ושאלו אותו מתי תעלה העונה החדשה של "זגורי", הוא שאל את עצמו למה. והפרק הראשון, היחיד שנשלח לביקורת (עוד על כך בהמשך) ואחד מתוך 11 שיש בעונה (בניגוד לעונות הקודמות בנות ה-25 ו-26 פרקים), עונה על ה"למה" הזה מצוין.

עם 82 דקות, אורך של כמעט סרט, הפרק הזה הוא מחבת לראש של הצופים שכל כך התגעגעו. למעשה, למרות שריבוי הדמויות אולי מצריך כמה דקות של אוריינטציה (שמונה ילדים יש לויויאן זגורי, ברוך השם), הוא גם אחלה נקודת פתיחה למי שלא צפו בסדרה ורוצים להצטרף עכשיו.

הפרק נפתח באביאל זגורי (עוז זהבי) שמקריא שירה במועדון לילה באר שבעי. השיר שכתב, כולו אהבה-שנאה לאמא שלו והשליטה שלה בו דרך האוכל, מזכיר את ערבי ה"ערס פואטיקה" של עדי קיסר. אלה היו אבן דרך בשיח המזרחי החדש שיוצר הסדרה הוא לחלוטין חלק ממנו.

עם אביאל נמצאת שם גם בת הזוג החדשה, מרסל (אריאל סיטבון) - גם היא משוררת, מזרחית וגם מאוד פוליטית. מעל הסצנה מרחפת העובדה שהאירוע נערך בערב שישי, מה שאומר שאביאל נמצא במועדון ולא סביב שולחן הקידוש. הסצנה הזאת, שמצולמת בקולנועיות מופגנת, בשוטים סגורים ועם תאורה מעושנת, מסמנת ש"זגורי אימפריה" לא חזרה אחרי כל כך הרבה זמן כדי להציג לנו עוד מאותו הדבר; אבל היא רק האקדח שמופיע במערכה הראשונה.

מכאן ולאורך רוב הפרק/סרט אנחנו נמצאים בבית משפחת זגורי, וכמו עם משפחה קרובה - גם אם לא התראיתם הרבה זמן, לא צריך יותר ממבט או מילה בשביל להציף משקעים ישנים. מהר מאוד אנחנו לומדים שערב השירה שאביאל נכח בו עורר סערה בבית, מה שהוביל את בבר (איבגי, כנפקד-נוכח בפרק) להכות את ויויאן (שרה פון שוורצה שעושה תפקיד שראוי לכל פרס) ולברוח, ובכך להקל על היוצרים להסביר את היעדרותו מהסדרה.

בכלל, הדרמה כאן במינונים גבוהים מבעבר, כי במקביל אבי (קובי מימון) מתכונן לברית של הבן החדש שלו ושל מישל (ג'ודית מרגי), ומירי (יפית אסולין הנפלאה), האחות הבכורה שמרמור הוא כמעט שם נרדף עבורה, מתעקשת לקבל את העורלה של הרך הנולד כדי לאכול אותה כסגולה לפוריות.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

במקביל, בעולם כמעט אחר שגם מקבל ויזואליה שונה של מסך צר וקולנועי, שוגי (חן אמסלם) מנסה למצוא את עצמה בתל אביב הקרה והמנוכרת. בדירה השכורה שלה אין ביוב ראוי לשטוף אליו את המים מהספונג'ה, והשכנה האשכנזייה (מרים זוהר הנפלאה בתפקיד אורח) מדברת אליה באותה התנשאות תל אביבית שתמיד הפחידו אותה מפניה בבית.

כמו שאפשר להבין, הזגורים התקדמו בעשור מאז שפגשנו אותם, אבל אף אחד מהם לא הלך למקום שלא יכולנו לדמיין. מה שכן, השיח הפוליטי בישראל השתנה ללא היכר בזמן שחלף, ואת ה"מתנה" הזאת לוקח מאור זגורי בשתי ידיים.

השיח העדתי של "אנחנו והם" היה חלק מהדי-אן-איי של הסדרה עוד מעונתה הראשונה, ופרק האי-עמידה בצפירה ביום השואה הפך כבר בזמן אמת לשיח חברתי חשוב. אבל היום הזמנים השתנו, ומה שהיה "אנחנו והם" כללי, קיבל שם חדש: "ביביסטים" ו"לא-ביביסטים".

ב"זגורי אימפריה 3", בני המשפחה שאינם אביאל אוהבים את ביבי כאילו הוא חלק מהמשפחה; הם רואים בו את דמות האב שחסרה להם, וגם בתקופה של מתח ועצבים הוא קונצנזוס שאפשר להסכים לגביו. לעומתם אביאל ובמיוחד בת הזוג החדשה, מרסל (שבכלל נולדה מיכל אבל שינתה את שמה), מתנגדים לביבי, יוצאים להפגין ומסתובבים עם חולצות של "לך".

מרגע שמרסל מגיעה לבית המשפחה, כמוזמנת-לא-מוזמנת, הפרק מקבל תנופה של ממש וסיר הסחנה שנשאר על האש כל השנים האלה מגיע לנקודת רתיחה.

כדור שלישי לעולי מרוקו, תמיד מצאתי את הסרטים של האחים אלקבץ כתיאור הכי מדויק של המשפחה המורחבת שלי על המסך. "שבעה", החלק השני בטרילוגיית ויויאן אמסלם, הוא לדעתי מהתיאורים היותר מורכבים ואמיצים שנעשו בישראל על משפחה מזרחית. קחו פסיפס רחב של דמויות עם משקעים שהולכים עשרות שנים אחורה, תכלאו אותם בסביבה שלא מאפשרת להם להתאוורר ותוסיפו את העין הבוחנת של הרבנות - ותקבלו חבית נפץ שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים.

סצנת הברית הארוכה של בנו של אבי היא ההמשך הכי ראוי שראיתי לסרט הזה: במשך כחצי שעה כלואים הזגורים אחד עם השני באירוע שאמור להיות שמחה, אבל כולו עצב, כעס וחרדה.

זאת טלוויזיה מצוינת שכתובה לעילא ולעילא, משוחקת נפלא ומצליחה לגעת בשיח הפוליטי הטעון בישראל בעומקים שאי אפשר למצוא באולפנים של ערוץ 14 או 13 (אם לנסות לגעת בקצוות). היא גורמת להבין ש"זגורי אימפריה" לא חזרה כדי לדפוק קופה, אלא כי יש צורך בשיח שהיא רוצה להחיות.

אבל זה לא מגיע בלי כוכביות: לשפוט עונה שלמה, גם אם קצרה, על סמך פרק אחד בלבד זה לא הוגן, וצריך לראות איך והאם שאר הפרקים עומדים ברף המאוד גבוה שהוא מציב. בנוסף, השיח הפוליטי כאן אמנם מקבל סוף סוף יותר עומק מאשר "אשכנזים ומזרחים", אבל הוא עדיין נזהר מאוד מלעצבן את מי מהצדדים. האם זגורי יצליח לסיים את העונה כולה ולהישאר על הקווים? מסקרן לגלות, אבל אין ספק שנהיה כאן כדי לצפות.

—

פרק חדש של "זגורי אימפריה" עולה מדי יום חמישי בהוט ונקסט טיוי.

"יאפא" משודרת בכאן 11 מדי ראשון ורביעי ב-21:30.