בעוד קצת פחות משבועיים, ב-20 בינואר, תגיע לסיומה העונה הנוכחית של "הכוכב הבא לאירוויזיון" (קשת 12), וכולנו נדע מי יהיה הנציג או הנציגה שיישלחו לייצג את ישראל בווינה במאי 2026. נדמה שעיקר הדרמה השנה התרחשה דווקא מחוץ למסך, עם דיונים סוערים סביב השתתפות ישראל בתחרות. אלה הסתיימו בהחלטה שלא להדיח את ישראל מהאירוויזיון, לצד חמש מדינות שכבר הודיעו כי לא ישתתפו בתחרות הקרובה כאות מחאה.
השקט היחסי סביב התוכנית עצמה לא אומר שאין השנה מתחרים חזקים. להפך. לצד כוכבי עבר כמו להקת פורטרט שהודחה לאחרונה, ומייקל הרפז מלהקת היי-פייב שעדיין בתחרות, בולטים גם יוצרים צעירים כמו נועם בתן ושירה זלוף, ששירים שלהם ("מאדאם" ו"אביר על סוס לבן באמצע פלורנטין", בהתאמה) כבר הפכו ללהיטים תוך כדי העונה. איפשהו על התפר בין שתי הקבוצות, נמצאת גל דה פז.
עם קריירה שנמשכת כבר כמעט עשרים שנה, יותר משישה אלבומים - תחת שמה ותחת ההרכבים דה פז בנד ולוסיל קרו - ואפילו בחירה לשמש כמופע הפותח בהופעה ההיסטורית של להקת אירוסמית' בישראל, דה פז נותרה סוג של סוד גלוי, שמוכר בעיקר בקרב חובבי המוזיקה האלטרנטיבית. נדמה שגם בתחרות המסלול שלה לא חלק כמו שהיה אפשר לצפות. לצד השתפכות על היכולות הווקאליות והנוכחות הבימתית שלה (קרן פלס ועדן חסון כבר אמרו שיש לה "ווייב של זכייה באירוויזיון"), השופט איתי לוי, למשל, פחות התחבר ואף אמר שהוא חושש שבשלב מסוים משהו בדה פז "ישעמם אותו".
"התקדמנו משם. אני יודעת שאני לא משעממת. אני חיה עם עצמי 24/7 (צוחקת)", אומרת דה פז בראיון לוואלה תרבות תוך כדי חזרות לתוכנית.
בכל זאת, לא משהו שנעים לשמוע.
"הוא בא מהמקום שלו ומהטעם המוזיקלי שלו, וכנראה שליצירה שלי יש פוטנציאל לשעמם אותו. אבל שוב, זה שלו. לרגע לא עברה לי מחשבה שאולי הוא צודק. אם אני לא משעממת את עצמי, אז אני לא משעממת. ככה אני חיה. אגב, אני מרגישה שההערות האלו דווקא מקרבות אותי לקהל עוד יותר כי אנשים יוצאים להגנתי".
אולי זה גורם להם לחשוב שאת לא מקבלת יחס מועדף בגלל הניסיון שלך?
"זה בסדר לקבל את התגובות האלו. לא צריך כל הזמן לקבל מאה ממאה. זה טוב לאגו וזה טוב להכול".
ביחס למתמודדים שנותרו בתחרות, את הגעת עם ניסיון גדול ועם הערכה מאוד גדולה בתעשייה. איך מתמודדים פתאום עם ביקורות שליליות מול כל עם ישראל?
"זה לא הכי נעים, אני לא אשקר, אבל אני גם לא מפחדת מזה. הכנתי את עצמי לזה. כשנכנסתי לתוכנית ידעתי שזו טלוויזיה ויש כל מיני סיבות למה אומרים דברים או בוחרים בצורה מסוימת. זה לא גורם לי לרצות לשנות את מי שאני, חלילה. דווקא להיפך - זה מקרב אותי לעצמי יותר. אני לא מיינסטרים, אני לא הדבר הכי קל לבליעה ועיכול, אבל זה מי שאני. כשמוחאים לך כפיים ואומרים שהיה מדהים זה כיף, אבל יש משהו אנושי גם בלקבל את התגובות האחרות וזה בסדר. זה שלהם, לא שלי".
אין דבר יותר פופולרי מלהופיע ב"הכוכב הבא", לא? עכשיו את מרגישה סוף סוף במיינסטרים?
"אני לא חושבת שהמוזיקה שלי היא אוונגרד, ממש לא. יש לה פוטנציאל להיות מאוד מיינסטרימית, אני פשוט לא תמיד מתכופפת לתנאים של המיינסטרים".
ובכל זאת, אני מניח שיש הרבה אנשים חדשים שמכירים אותך לראשונה. איך התגובות?
"מלא ילדים. ישגב (המנהל והמפיק המוזיקלי של גל - בב"ב) צוחק עליי כל הזמן שאני לא יוצאת מהבית אז אני לא מרגישה את האימפקט עד הסוף, אני אדם מאוד מסתגר ואינטרוברטי. אבל כשאני הולכת בשכונה שלי, בפלורנטין, יש המון תגובות מילדים ונוער וזה מהמם בעיניי. עד עכשיו הקהל שלי היה בעיקר בני 30-20 ומעלה, ועכשיו זה גם צעירים יותר עם המון תגובות אוהבות".
ומהצד השני - יש אנשים מהתעשייה שעיקמו מהאף כשסיפרת להם שאת משתתפת בתוכנית?
"בכלל לא. כולם היו בגישת: 'יש! סוף סוף כולם ישמעו אותך'. כולם ממש אהבו את המהלך הזה".
עם הקילומטרז' הארוך שלה כאמנית עצמאית, דה פז מעידה כי מדובר בהתמודדות כלכלית לא פשוטה. "זה קשה, כמו להיות עצמאי בכל מקצוע אחר ולהחזיק עסק לבד. זה לממן את עצמך. הדיי ג'וב שלי הוא ללמד, לעשות מנטורינג וסדנאות. זה צד שלם בקריירה שהוא ההכנסה העיקרית שלי, יחד עם ההופעות", היא אומרת. ואם כבר שאלתם את עצמכם, דה פז תופיע ב-29.1 ב"אלמא" זיכרון יעקב במופע פסנתר בו תארח את העבריות מדימונה, וב-29.3 בבארבי תל אביב.
"כמה רחוק אפשר להגיע בלי סיכונים?"
אנחנו מדברים ביום שבו התפרסמו טבלאות ההימורים לקראת האירווזיון הקרוב, ולפיהן - אף שעדיין לא נבחר נציג או שיר שייצגו אותנו בתחרות - ישראל כבר מדורגת כמדינה שמועמדת לזכות במקום הראשון. זה כמובן לא אומר שאירופה מחכה לנו בזרועות פתוחות, וכפי שחוו עדן גולן ויובל רפאל בשנתיים האחרונות, יש סיכוי שהנציג או הנציגה שלנו יצטרכו להתמודד עם שריקות בוז על הבמה הגדולה ביותר באירופה, אם לא יותר מזה.
"זה מפחיד ליטרלי, אתה מפחד על החיים שלך. אבל כמה רחוק אפשר להגיע בלי סיכונים? לפעמים צריך לעשות משהו גדול ומפחיד בחיים. צריך לחיות".
כמי שתמיד כיוונה את הקריירה שלה גם לחו"ל, יש חשש מאיך הייצוג של ישראל בתחרות עלול להשפיע על הקריירה שלך?
"תשמע, הלוואי והעולם היה מתוקן והכול היה בסדר, בלי השטויות האלה, וכולנו היינו חיים בשלום ואהבה. אבל זה לא המצב. ברור שיש פחד מסוים איך זה ישפיע על הקריירה שלי, אבל בסופו של דבר אני חושבת שהאנשים שאוהבים אותי ואת המוזיקה שלי הם אנשים של אהבה. אני מאמינה גדולה באהבה ובזה שמוזיקה היא מעבר לדת, גזע, מין או נטיות. אולי בסוף זה ידייק לי את הקהל לאנשים שיפיצו את אותה אהבה שאני רוצה להפיץ. זה כבוד לייצג מדינה שלמה. עם כל הקושי, זה הבית שלי ואני אעשה את זה בגאווה הכי טוב שאני יכולה".
בכלל, למרות אפשר לחשוב על הבחירות המוזיקליות של דה פז כ"פחות ישראליות", דה פז מחוברת מאוד למה שקורה פה. היא גדלה באילת, השתפשפה בלהקות נוער ועובדת כל הזמן עם מוזיקאים מקומיים, כולל שיתופי פעולה בפרויקטים כמו "צו השעה" שבו שרה את "לא ידעתי שתלכי ממני" ביחד עם גיא מזיג. בעקבות אירועי 7 באוקטובר כתבה את השיר "Bring Them Home", שהפך לאחד המזוהים ביותר עם המאבק להשבת החטופים והושמע מסביב לעולם.
"הדבר הכי קרוב לשיר שלי שהתפוצץ בעולם היה 'Bring Them Home'. אני אף פעם לא אראה בו באמת 'שיר שלי שהתפוצץ' כי מבחינתי זה מסר, לא שיר. אגב, ברגע שהחטופים החיים חזרו, הפסקתי לשיר אותו. שרתי אותו בכל הופעה, וברגע שהם חזרו הפסקתי. אבל (בזכותו) ראיתי כמה כוח יש למסר של שיר להדהד ולחלחל אצל אנשים בעולם, ואם הייתי יכולה לעשות את זה עם שיר שמח לשם שינוי - הייתי ממש שמחה".
אחרי שירים דרמטיים וספק מתנצלים כמו "Hurricane" ו-"New Day Will Rise", את חושבת שאירופה בשלה לקבל שיר שמח מישראל?
"אולי לא שמח, אבל מואר. מואר".
כאמור, למרות ריבוי המתמודדים הצעירים העונה, שחלקם, כמו אלונה ארז, דניאל עזר וגילי צנעני, הם נערים של ממש, העונה הזו מתאפיינת גם במספר רב של מתמודדים שיוצרים מוזיקה בעצמם, כותבים, מנגנים ומפיקים. דה פז היא כנראה המעורבת ביותר בביצועים שאנחנו רואים על הבמה השנה, החל מרמת העיבודים ועד לתלבושות יוצאות הדופן.
למרות שיש לך המון שירים מקוריים את דווקא מעדיפה לבצע קאברים בתחרות. יש סיבה?
"זה שילוב של הרצון לעשות דברים שהם מאוד אני, אבל גם לעשות דברים שחדשים לי ומוציאים אותי מהקומפורט זון, כמו 'Vampire' (של אוליביה רודריגו - בב"ב). לצורך העניין, אלו דברים שאני פחות שומעת, אבל חשוב לי לתת משהו חדש יותר. בחרתי גם קלאסיקות שהייתי מאוד שמחה לשיר אבל בדרך כלל אני לא מבצעת בהופעות שלי. ראיתי בזה הזדמנות טובה לקחת שירים שאני אוהבת ולתת להם את הביצועים שלי".
נדמה לי שאת המתמודדת עם ההופעות הכי צבעוניות העונה. זה משהו שחשוב לך או שזה חלק מהריאליטי?
"כן, לכל שיר יש לי ויז'ן. גם במוזיקה שלי וגם בהופעות שלי זה תמיד ככה - [בהופעה] בבארבי למשל אני מחליפה שש תלבושות (צוחקת). לכל שיר אני מכינה 'בורד' ושולחת לדני בר-שי המדהים מ'הכל דבש'. חלק מהבגדים נתפרים במיוחד וחלק אנחנו מוצאים ומרכיבים. מאוד חשוב לי שהלוק יעביר את המסר והאנרגיה של השיר. זה חלק מהשואו מבחינתי, תמיד".
למרות שאת מתארת את עצמך כמופנמת, נוצרו חיבורים מאחורי הקלעים?
"אני ושירה (זלוף) ממש בסטיז, התחברנו אחת לשנייה מאוד ואנחנו מבינות זו את זו כל כך. יש לי חיבורים מדהימים גם עם שקד, נווה ואגם - דווקא עם הצעירים מאוד. עם נווה (לוי) היה לנו חיבור מיידי, הסתכלנו זה לזו בעיניים ומאותו רגע הרגשנו אחד את השנייה. הקשרים עם האנשים האלו הם אחד הדברים הכי מדהימים שאני לוקחת מהתוכנית. אנחנו באים מרקעים שונים, אבל מחבר בינינו משהו בסיסי של אהבה למוזיקה ונפש רגישה".
לסיום: לאיזה סגנון אפשר לצפות אם תייצגי אותנו בתחרות? שיר בעברית? באנגלית? גם וגם?
"הייתי הולכת על שילוב של משהו רך שמתפתח ומתפוצץ לחגיגה. זה יכול להיות בלדה וזה יכול להיות לא - אני מאוד פתוחה וזה תלוי בשיר עצמו. לגבי עברית, אין לי עניין נגד השפה, עברית שפה מדהימה. אבל אולי נכון ובטוח יותר לעשות שיר באנגלית, כי זו השפה הכי ניטרלית שיש".