בינג' מושלם: הסדרה הנהדרת הזו מצליחה כמעט בכל תחום שבו היא נוגעת

האם נשאר משהו חדש לומר על מאחורי הקלעים של תעשיית הטלוויזיה שלא ראינו כבר בעשרות סדרות אחרות? "הקריינית", דרמה תקופתית אוסטרלית ששודרה שם בהצלחה במשך שלוש עונות וזמינה כעת במלואה בנטפליקס, מוכיחה שלפעמים זה לא מה אומרים אלא איך.

הסדרה, המתרחשת בשנות ה-80, מתארת את מאחורי הקלעים של "החדשות בשש", אחת ממהדורות החדשות הפופולריות ביותר ביבשת, המוגשת על ידי הצמד ג'ף וולטרס (רוברט טיילור, "לונגמייר") והלן נורוויל (אנה טורב, "פרינג'", "מיינדהאנטר"). זהו שידוך מאולץ אך מצליח, שבו הגבר תמיד מקבל את סיקור הנושאים כבדי המשקל, והאישה נאלצת לדווח על חדשות אזוטריות ורכות, למורת רוחה כמובן.

כשהלן מחליטה לשבור את הכלים ולדרוש ממנהל החדשות הגזען והמיזוגן, לינדזי (וויליאם מקאינס), איזון בתחומי הסיקור, היא מוצאת את עצמה במערבולת שעלולה לעלות לה בכיסא. כמוצא אחרון היא מצוותת לדייל ג'נינגס (סאם ריד, "ריאיון עם הערפד"), כתב זוטר במערכת שחולם בעצמו להיות קריין חדשות במהדורה המרכזית. הצמד נשלח לשטח כדי להביא למסך סיפורים שיספקו את הצרכים של כולם: את זה של לינדזי בתוכן "לכל המשפחה", את זה של הלן בתחושת מימוש כאשת חדשות רצינית, ואת השאיפה של דייל להוכיח שהוא כוכב.

"הקריינית" הפכה לאחת הסדרות המוערכות באוסטרליה בזמן שידורה, וקל מאוד להבין למה. התסריט החכם מצליח לקחת אירועים חדשותיים מהתקופה, כמו אסון מעבורת הצ'לנג'ר, משבר האיידס ונפילת חומת ברלין, ולשזור אותם באופן טבעי במשברים האישיים שעוברות הדמויות. הלן, למשל, מתמודדת עם הלחץ הבלתי פוסק להיות מושלמת באמצעות התמכרות לכדורים, וסובלת מבדידות עמוקה וניכור משפחתי, בעוד דייל מסתיר מהציבור וגם מעצמו את זהותו המינית, ועסוק כל העת בהוכחת הגבריות שלו לסביבה.

מעבר לעיצוב התקופתי הנהדר, שנותן קרדיט רב לתעשייה האוסטרלית, גם המשחק של טורב יוצא מגדר הרגיל. היא מצליחה להפוך את הלן נורוויל לדמות בלתי נסבלת ומעוררת חמלה בו זמנית, וכל זאת בלי מניירות גדולות מהחיים, נקודה ש"תוכנית הבוקר", למשל, נופלת בה לא פעם.

באופן כללי, אפשר לומר ש"הקריינית" מצליחה כמעט בכל תחום שבו היא נוגעת. יש בה התבוננות מעניינת ולא קלישאתית על עבודתם של קרייני חדשות, מבט נוסטלגי אך מפוכח על שנות השמונים, על הצדדים היפים וגם על הרבה פחות יפים שבהן, ודרמה אנושית משובחת. אם עדיין לא עשיתם עליה בינג', למה אתם מחכים?

נשארים באוסטרליה: כבר משמה ברור ש"לילות שטופי שמש" מנסה להיות משהו אחר. קומדיית הפשע של שירות הסטרימינג האוסטרלי סטן (Stan), מביאה את סיפורם של אח ואחות אמריקאים, מרטין ו-ויקי מרווין (וויל פורטה, "סאטרדיי נייט לייב", "האיש האחרון בעולם", וד'ארסי קארדן, "המקום הטוב"), שמגיעים לסידני שבאוסטרליה כדי לפתוח עסק לשיזוף בהתזה. על הדרך הם מנסים לעזור למרטין לחזור לפרודתו (רה צ'פמן), שעברה ליבשת ומעוניינת להתגרש.

על פניו, העובדה שאוסטרליה היא אחד המקומות עם שיעור סרטן העור הגבוה בעולם אמורה להפוך את הרעיון העסקי שלהם למושלם, אבל בפועל הם מגיעים למדינה עם מעט מאוד יכולות או כסף, ומהר מאוד מוצאים את עצמם בצרות מול גורמים עבריינים שסוחטים אותם.

בבסיסה "לילות שטופי שמש" היא סדרה נוספת על זרים שיוצאים מאזור הנוחות שלהם ונאלצים להתמודד עם הבדלי תרבות ומנטליות, מה שמבטיח לא מעט בדיחות סביב מבטאים וסלנג. אך למרות שקל לחשוב שהסדרה לוקחת את שני הכוכבים האמריקאים רק כדי להראות כמה הם חסרי אונים בסביבה לא מוכרת, בפועל היא מצליחה לחשוף לא פעם פנים אחרות של אוסטרליה - כאלה שקל לפספס בזכות מזג האוויר הנהדר והחיוך על פני התושבים (וזה עוד לפני שדיברנו על הקשרים פוליטיים עכשוויים של אנטישמיות ואירועי טרור).

מה שכן, לוקח זמן להתרגל להומור של "לילות שטופי שמש" ובעיקר לשילוב שהיא מציעה בין פשע לקומדיה. העונה הראשונה מורכבת משמונה פרקים (כולם זמינים לצפייה), מתוכם הראשון משמש כמעט כולו לאקספוזיציה שנועדה להכיר לצופים את שלל הדמויות ואת הרקע של האחים. לא כל הבדיחות בו עובדות, אבל מהפרק השני ואילך הסדרה מתגלה כהפתעה נעימה.

עיקר כוחה הוא בדינמיקה המוזרה למדי בין פורטה וקארדן: היא מגלמת את חמומת המוח והמחוספסת, והוא את הבחור שבסך הכל מנסה לעשות טוב אבל הכל תמיד מתחרבש לו. אפשר לומר ש"לילות שטופי שמש" (הקרויה על שם המוטל המעופש בו השניים ישנים) היא סדרת פשע עם פאנצ'ים שמגיעים מדי פעם, ולא להפך. מי שמחפשים סדרות שמאוד סגורות על עצמן אולי יתאכזבו, אבל הסדרה - שבין יוצריה גם הבמאי של "קולין מהנהלת חשבונות" הנהדרת - מתגלה כממתק אמיתי לצופים בעלי סבלנות.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

מעט לפני ש"יריבות לוהטת" (Heated Rivalry), הסדרה המדוברת, מגיעה אלינו סוף סוף בחסות HBO מקס (מסתמן שזה יקרה בפברואר), עלתה לאחרונה, והרבה יותר בשקט, "תמיד אישה" - סדרה להט"בקית נוספת ששווה לשים לב אליה. אחרי צפייה בשתיהן, אפשר לומר בקלות שהיא המקורית והמעניינת מבין השתיים.

"תמיד אישה", תרגום מקורי ומשעשע ל-What It Feels Like for a Girl, היא דרמת התבגרות של ה-BBC שיצרה העיתונאית והסופרת הטרנסית פאריס ליס, והיא מבוססת על ספר הזיכרונות שלה באותו השם. במרכז הסדרה נמצאת דמותו של ביירון (אליס הווארד), נער שגדל בעיירת כורים באחד האזורים הכי פחות מרגשים שיש לממלכה הבריטית להציע - המידלנדס. ביירון מרגיש מגיל צעיר שהוא נולד במגדר הלא נכון, אבל החיים במקום קטן ושמרני עם אב מאצ'ואיסט (מייקל סוצ'ה), שחושש שהנשיות של בנו תקרין עליו, ואם אדישה על גבול הלא-אכפתית (לורה האדוק, "שומרי הגלקסיה"), לא מאפשרים לו בכלל לחשוב על שינוי מין.

במקום זאת, ביירון מנהל זוגיות רעילה עם בחור שמשמש גם כסרסור שלו (קאלם לינץ', "מתוקה רצח"). לאחר שגם הוא עוזב אותו, ביירון מתחיל להסתובב בסצנת האנדרגראונד המקומית, שם הוא מתחבר למלכת דראג בשם Lady Die (משחק מילים משעשע על הנסיכה דיאנה, כמובן) ולחבורה הקווירית שלה המכונה "הדיוות הנופלות". הכל היה יכול להישאר ברמת סדרת ההתבגרות הקלאסית, אלמלא החלטה אחת על שוד מזוין של גבר עשיר, שמובילה את ביירון וחבריו למסע של הרס עצמי ובריחה.

באופן שמתאים לסדרה המבוססת על ספר זיכרונות, "תמיד אישה" מציגה גיבור מאוד ספציפי: ביירון הוא לא פעם גס רוח, סובל מהתנהגות שגובלת בפיצול אישיות ולפעמים סתם מרושע. אך בזכות עבודת המשחק הנהדרת של הווארד, שלוקח את הדמות לקצה בסצנות המדמות אלימות וניצול מיני, הסדרה מצליחה להציג את המאבק הפנימי האמיתי של צעיר.ה שלומד.ת להכיר את המגדר של.ה.

"תמיד אישה" היא סדרה לא דידקטית ולא ביקורתית כלפי מי שאינם להטב"קים. היא מתארת עולם, מציאות ודמויות שרובנו לא נפגוש מעולם. כל זה קורה על רקע תחילת שנות האלפיים והאופטימיות המוגזמת של אלו ששרדו את הפחד מ"באג 2000" וחשבו שהעולם רק הולך למקום טוב וליברלי יותר. אלוהים, כמה שהם טעו - וכמה שמעניין לחזות בזה.