אם במקום כלשהו על פני הגלובוס מתקיים לו מקדש נסתר שבו ערפדים סוגדים לקדושים להם, סביר להניח שתמצאו בו לפחות פסל של אן רייס. מי שנודעו כיצורי שאול מפלצתיים בסיפורי אימה, הפכו אצל רייס לגיבורים האמיתיים. היא הייתה בין הראשונות, ובוודאי בין המשפיעות ביותר, להציג את העולם מבעד לעיני המתים-חיים במקום אלו של קורבנותיהם, כשחייהם בצללים הופכים ממקור אימה לטראומה של בדידות. רייס, שנולדה וגדלה במשפחה קתולית, הפכה אגנוסטית בנעוריה וכך הפכו אויבי הנצרות הגדולים לגיבורי ספר הבכורה שלה - "ראיון עם הערפד" (Interview with the Vampire), שהוליד סדרת המשכים מצליחה שהתפרסה על פני שני עשורים.
מלבד מיליוני העותקים של הספר שנמכרו לאורך השנים, הוא מוכר מהאדפטציה הקולנועית היוקרתית מ-1994, בכיכובם של טום קרוז, בראד פיט, אנטוניו בנדרס וקירסטן דאנסט. אלא שבניגוד לכל כך הרבה מותגי תרבות שנטחנו עד דק במכונה ההוליוודית, רוחב היריעה של "ראיון עם הערפד" עדיין מכיל בתוכו פוטנציאל תרבותי לא מנוצל. מלבד שתי אדפטציות קומיקס די נשכחות, הסיפור האפי שגולל הספר, ובוודאי המשכיו, פוספס ברובו. אולם מתחת לפני השטח נמצאת הסדרה שהצליחה סוף סוף לפענח אותו.
לפני כמה שנים הכריזה רשת AMC על הקמתו של"יקום האל-מתים" הטלוויזיוני. הוא כולל עד כה את "מכשפות מייפייר" (המבוססת על טרילוגיה נפרדת מאת רייס), שכבר חודשה לעונה שנייה, ואת העיבוד הטלוויזיוני הראשון ל"ראיון עם הערפד". העונה הראשונה עלתה ב-2022, ואילו השנייה שודרה ממרץ עד יוני השנה. כיאה לאכסניה שממנה היא מגיעה, "ראיון" טסה מתחת לרדאר של מרבית הצופים בעונתה הראשונה - אף שכבר אז זכתה לשבחים וציוני ביקורות גבוהים. אך עונתה השנייה מלמדת על המורכבות והחוכמה של עשייתה, ובזכותה כבר הוכתרה על ידי רבים כאחת הטובות של השנה. בישראל לא תמצאו אותה בשלב זה, שכן היא לא נרכשה על ידי גוף שידור כלשהו. רגע לפני סיכומי השנה, הגיע הזמן לקרוא לתקן את העוול הזה.
עלילת "ראיון עם הערפד" מתפרשת על פני יותר ממאה, ובמרכזה עומד המפגש בין העיתונאי זוכה הפוליצר דניאל מולוי (אריק בוגוסיאן, "יורשים", "מיליארדים") והערפד לואי דה פוינט דו לאק (ג'ייקוב אנדרסון, הזכור כתולע אפור מ"משחקי הכס"). שני מפגשים היו בין השניים, המקורי והטראומטי בשנות השבעים של המאה הקודמת והנוכחי בדובאי של ימינו, כששניהם בוגרים ומיושבים הרבה יותר.
לואי מגולל בפני מולוי את סיפור חייו, החל מנעוריו כסרסור מצליח בניו אורלינס של תחילת המאה ה-20, דרך האירוע ששינה את חייו ובו הערפד לסטאט דה ליונקורט (סאם ריד) התאהב בו והעניק לו את "המתנה האפלה" כשהפך אותו לערפד, מערכת יחסיהם האלימה והסוערת, והתהפוכות שהביאו להיותו הערפד שהוא כיום.
בניגוד לספר וגם לסרט, יוצר הסדרה רולין ג'ונס (שעבר כתסריטאי על "אורות ליל שישי" ו"העשב של השכן", והיה מועמד לאמי עבור שתיהן) משנה את מאזן הכוחות בעזרת בחירה מתוחכמת. היא מוצגת כרשומון מתעתע, הכולל את הגרסאות הצעירות והמבוגרות של מולוי ולואי, ונוספות שאת פרטיהן לא נחשוף בשל ספוילרים.
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הבחירה הזאת מפיחה רוח מרתקת בסדרה, שכן שום אירוע שמוצג בפנינו אינו חד משמעי. חלקם מתוארים בטשטוש שאת טבעו נגלה בהמשך, אחרים מוצגים מזווית צרה של אירוע גדול הרבה יותר, בעוד נוספות הן עיוות זיכרון של בני אדם (או ערפדים) בוגרים שעושים אידיאליזציה לנעוריהם, חורים שחורים בזיכרון או סתם שקרים.
בספר מולוי הוא נער כמעט חסר השפעה על העלילה, וכך גם דמותו בסרט (שמגולמת על ידי כריסטיאן סלייטר). בשני המקרים מדובר בדמויות פסיביות, שמביטות על היצור שלפניהן בתדהמה מהולה בפחד. אלא שמולוי של הסדרה הוא סקפטי, ציני וביקורתי (בנוסף להיותו מלא חשש ממושא הסיקור שלו), ובעיקר לא מוכן לקבל את הנאמר לו כמובן מאליו.
חלק לא מבוטל מהסדרה יוצא מתוך הפלאשבקים של לואי אל חילופי עקיצות ובירור סתירות מצד מולוי. בכך שה"ראיון" הופך לראיון של ממש, שומרת הסדרה כמעט באופן מתמיד את היכולת להתפתל, להפתיע או לסתור את מה שחשבנו שהבנו על הסיפור. ומתחת לפני השטח פועמות כל העת השאלות: מה הביא את לואי לחשוף מלכתחילה את קורותיו המסתוריים דווקא בפני מולוי? ומה מולוי מקווה להוציא מהמפגש הזה?
בעוד העונה הראשונה של הסדרה נהדרת בפני עצמה, רק בשנייה מתברר עד כמה נבנתה באופן מחושב וחכם. פרטים ורגעים שוליים לכאורה, חלקם הוסתרו באופן מעורר הערכה ממש מול עינינו, מתגלים כדרמטיים ומהפכניים. הכתיבה הזאת מעידה על אמון גדול של הרשת בחזון של רולינס, שנהנה מהתענוג הנדיר מאוד במובנים של תעשיית הטלוויזיה הקפריזית הנוכחית, של תכנון מוקפד וארוך טווח. התוצאה מזכירה עד כמה אמון כזה יכול להשתלם כשהוא ניתן לאנשים הנכונים.
כבר מתחילתה, "ראיון עם הערפד" מרשימה בפיתוח הסיפור והדמויות שלה. לואי הוא לא סתם קורבן של לסטאט, אלא מי שזהותו המינית מייצרת אצלו רגשי אשמה שמתפרצים אחרי אירוע טרגי - ובכך בדידותו מתחברת לזו של לסטאט, שחיפש במשך מאה נפש תאומה לחלוק עמה את חייו. הזוגיות שמתפתחת ביניהם סוערת בגלל אופיים ההפוך: לסטאט הראוותני שמתמוגג ממעמדו כטורף-על שהעולם כולו הוא הממלכה שלו, לעומת לואי שמסרב להיפרד מהאנושיות שבו גם לאחר הפיכתו לערפד.
גם כאן, בניגוד ליצירה הקולנועית, הזוגיות הזו מורכבת הרבה יותר ממה שתואר אז כטורף וקורבן. לסטאט מאוהב באמת ובתמים בלואי, בעוד האחרון נע כל העת בין אהבה ותיעוב אליו. המורכבות הזו מאפשרת לסדרה להביא לשיא את המתחים בין השניים שיובילו אל הדרמה בסיום העונה הראשונה, ושהשלכותיה מהדהדות לאורך זו שמגיעה אחריה. העובדה שהיא מקבילה כל העת למתח שנוצר בין לואי העכשווי לבין מולוי, מאפשרת לנתח אותה בגוונים שונים שמונעים ממנה להפוך למונוטונית וצפויה. בכלל, ניכר עד כמה ג'ונס התחבר לאופי הקווירי של הסיפור, והסדרה נהנית לשאוב ממנו צדדים ראוותניים, משעשעים וכמובן גם הרסניים.
השלד המוצלח הזה מאפשר לעונה השנייה של "ראיון עם הערפד" לצמוח ולגדול גם ברוחב היריעה ההפקתי וגם בכמות הדמויות, מבלי לאבד את המיקוד הרגשי שלה. לואי ממשיך להתוודות על טעויות והצלחות, חושף רבדים מודחקים או מעניק למולוי פתח למצוא טעויות, והדרמה הולכת ומתעצמת עם טוויסט אחרי טוויסט, שמתפתחים מתוך האופי המורכב של המספר שלפנינו וקורות חייו. זו כתיבה מרשימה הן ברמת הדיאלוגים והן בבניית הקשתות העלילתיות לאורך זמן, כך שהתחושה היא לא של קליפהנגר זול, אלא של תגמול ראוי על התמדה.
המשחק ב"ראיון עם הערפד" מרשים לרוחב הקאסט כולו. בוגוסיאן, אנדרסון וריד הם הכוכבים הגדולים בחזית הגלריה ושלושתם מספקים כאן הופעות יוצאות מן הכלל, אבל גם הסובבים אותם מפתיעים, מפעימים ומסעירים, בין אם בתפקידים מרכזיים או קטנים. העובדה שהסדרה נאלצה להחליף חלק מהשחקנים בטווח שבין העונה הראשונה לשנייה, רק מוסיפה לגודל ההישג הזה - שכן לא ניכרת כל נפילה באופי או בייצוג של הדמויות. ערכי ההפקה מרשימים ומעניקים לסדרה פעם אחר פעם את האופי האפי שלה, מקיפים תקופות ומקומות, מעניקים להם נוכחות וגוון ייחודי שצובעים את הגיבורים בצבעים חדשים.
הסדרה חודשה לעונה שלישית עוד לפני שהשנייה הסתיימה. ההתפתחות הזאת מתאפשרת הודות לכך שהעלילה מתרחבת לספרי ההמשך של "ראיון עם הערפד" ומרחיבה את נקודות המבט של הסיפור ואת הפיתולים שמאפיינים אותו. מה שהופך את הזמן הזה לטוב ביותר להביא אותה לישראל, כדי שכולנו נוכל ליישר קו עם סיפורו המסעיר של לואי, לפני שנתפוס אותו יחד בדרך שונה לחלוטין לאחר העונה הבאה.