שירה, גל, נועם או אלונה? אנחנו יודעים מי צריך לנצח את גמר "הכוכב הבא"

מאז השבעה באוקטובר "הכוכב הבא לאירוויזיון" לא שולחת רק נציג או נציגה שיכבשו את הלבבות הצוננים של אירופה, אלא שגרירים של ממש. בין אם הגאווה הלאומית הזאת - שנושקת ללאומנות - מדברת אליכם ובין אם ממש לא, גל דה פז היא המתאימה ביותר לייצג אותנו בווינה השנה.

דה פז תביא איתה לאוסטריה לא רק ניסיון בימתי עשיר ומקצוענות שלא רואים בכל יום, אלא בעיקר צבע אחר מזה שאירופה התרגלה לראות מאיתנו בשנים האחרונות. הקול העצום שלה, שעובר בקלילות בין הרוקנרול של "Proud Mary" לבין שברון הלב של "אחרי הכול את שיר" (הביצוע הטוב ביותר של העונה), הוא לא משהו שבימת האירוויזיון, תחרות שהפכה לשם נרדף לגימיקים, מכירה.

כשמוסיפים לכך את העובדה שדה פז הראתה שהיא אוהבת לעשות פאן על הבמה, מופיעה לצד מלכות דראג ומתלבשת בצורה שלוקחת ברצינות את המקצוע אבל לא יותר מדי את עצמה, מבינים שהיא נציגה כמעט מושלמת לתחרות. וכן, העובדה שאפשר לכתוב כל כך הרבה מילים על גל דה פז כמוזיקאית וכפרפורמרית מבלי שצריך להתייחס לסיפור האישי שלה, לאסון שפקד אותה או לאמונות שלה, אולי פותחת פתח לחזרה להסתכלות שלנו על האירוויזיון כעל עוד תחרות מוזיקה, ולא כאירוע לאומי בסדר גודל של מלחמת העצמאות.

(בן בירון בראודה)

לפני כמה שנים הגיע נועם בתן להתחרות בריאליטי השירה "אביב או אייל" (כן, היה פעם דבר כזה). שימשתי אז בתוכנית כחבר "ועדה מייעצת" לצד עיתונאים ושדרני רדיו נוספים, ותפקידנו הסתכם בלהגיב על הביצועים השונים של הזמרים. אני לא זוכר אף זמר או זמרת מאותה תוכנית מלבד נועם בתן. אגב, גם אז הוא שר את "פורמידבלה" של סטרומאה - וגרם לנו להתעלף. חלפו כמה שנים מאז והנה הוא פיינליסט בגמר "הכוכב הבא", פסע מלזכות ולייצג אותנו באירוויזיון בווינה במאי 2026.

למרות הקול האלוהי של אלונה ארז, הברק של שירה זלוף והכישרון של גל דה-פז, אני חושב שהשנה אנחנו זקוקים לנועם בתן שייצג אותנו באירוויזיון. יש בבתן כוכבות עם ניחוח ישראלי-צרפתי שמצליחה לגרום לכל אחד שצופה בו להתאהב. כוכבות עם רגליים על הקרקע, כוכבות ישירה ונגישה. פרק אחרי פרק הוכיח בתן שהוא זמר מוכשר, בעל ניסיון, יציב - שיותר מכל הארבעה מסוגל לייצג אותנו בכבוד על הבמה הכי גדולה באירופה ולגרום שם לכולם לחבב אותו - ואותנו - קצת יותר. הוא מצליח לרגש בלי להיראות מאולץ. יש לו קול, נוכחות, כריזמה וביטחון של מי שהיה צריך להיות שם כבר מזמן.

(ניר יהב)

שעת אחר-צהריים תל-אביבית טיפוסית. הרעש של רחוב קינג ג'ורג' ברקע, עבודות השיפוץ בשיאן, ואני עוצר לרגע להזמין קפה כדי להמשיך את היום. אלא שמאחורי הדלפק, בחיוך ביישני וצניעות שאי אפשר לפספס, עמדה אלונה ארז. המפגש המקרי הזה אמר עליה הכול: נערה בת 17 בלבד, שבאמצע שיא התהילה שלה בלב הפריים-טיים, בוחרת להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהמשיך לעבוד בחריצות - מוסר עבודה שרבים מבני גילה היו מתקשים לגייס. הצניעות הזו היא לא רק תכונת אופי, היא המנוע שהופך אותה לאמנית שכל כך קל להתאהב בה.

הבשלות והעומק של ארז פורצים לא רק באישיות המיוחדת שלה, אלא גם בבחירות השירים הנועזות שהפכו לסימן ההיכר שלה. כשמביטים ברשימת הביצועים שלה, נחשף טווח אמנותי נדיר: היא הפגינה עוצמה ודיוק של דיווה ב-"Skyfall" ו-"At Last"; חשפה רגישות אינסופית וגוון קול ייחודי ב-"Strange" ו-"idontwannabeyouanymore"; והוכיחה שהיא נטועה עמוק בתרבות שלנו כשניגשה בחרדת קודש ליצירות כמו כמו "שבורי לב" ו-"גבר הולך לאיבוד".

היכולת של ארז לדלג בקלילות בין פופ, סול וקלאסיקה ישראלית, תוך שמירה על חותם ברור, מסמנת אותה כהבטחה. לקראת בימת האירוויזיון, אנחנו זקוקים בדיוק לדמות כזו: ורסטילית, כריזמטית ובעלת סטנדרט בינלאומי, אך כזו שזוכרת תמיד מאיפה היא באה. הבחירה בה היא בחירה באיכות, בעמל כפיים ובכישרון נדיר. אני כבר מחכה לרגע שבו היא תעמוד על הבמה הגדולה באירופה, כדי שאוכל להגיד לכולם בגאווה: "אתם רואים אותה? פעם היא הגישה לי קפה בקינג ג'ורג'".

(בועז אפרת)

בואו נודה בזה, האירוויזיון הוא לא באמת היעד. לא רק שכל החגיגה הזאת מתכנסת לדיון יותר ויותר רעיל, אלא שזה גם לא מוכיח את עצמו בהמשך הדרך - נסו להיזכר רגע בשירים העצמאיים של עדן גולן ויובל רפאל. לטוב ולרע, מדובר בשבוע אינטנסיבי אחד במאי על במה אחת ענקית - אבל החיים והקריירה מתחילים אחר כך.

לכן הייתי בוחר בשירה זלוף לנצח את העונה הזו של הכוכב הבא. לא הקול הכי גדול מרביעיית הגמר (אם בכלל הקול ישנו), לא הטיפוס הכי ססגוני וגם לא הכי בינלאומי - ולכן סביר שהיא גם לא תיבחר. אבל לזלוף ושיריה המומצאים יש משהו שאין למתחרים המוכשרים מסביבה: דמות שהיא רק שלה, לא עוד פוסטר של מעריב לנוער, אנא סלחו על הציטוט המגושם.

היא לא נשמעת כמו מישהו אחר, אלא רק כמו שירה זלוף - צעירה עם אופי לוחמני שמוכנה לתת הכול בשביל שמישהו יקשיב לשירים שלה, וזה מאוד מאוד ישראלי, ואולי יותר מתאים לדנ"א המקומי מאשר שלושת האחרים. אין אביר על סוס לבן באמצע פלורנטין כמו שאין סוסים שמדברים עברית, רק אמנית שאולי יעניין אותנו מה יש לה להגיד גם אחרי שנגלה שהאירוויזיון הבא לא יתקיים בתל אביב.

(נדב מנוחין)