היחס לישראל באירוויזיון הקודם נראה כמו שפל? עוד לא ראינו כלום

חשבתם שתחרויות האירוויזיון של 2024 ו-2025 היו השפל ביחס של אירופה לישראל? חשבתם שפרישת חמש מדינות ציר הרשע, אירלנד, איסלנד, הולנד, סלובניה וספרד, אחרי שאיגוד השידור האירופי, ה-EBU, קבע שישראל תשתתף ב-2026 יוריד את הלהבות? ובכן, טעיתם ובענק.

פחות משלושה חודשים לאירוויזיון וכשבועיים לפני סגירת רשימת השירים, הלחץ להדיח את ישראל מהאירוויזיון לא יורד, הוא מתפוצץ. אנחנו עדיין לא יודעים מי יהיה הזוכה הגדול באירוויזיון בווינה, אבל דבר אחד ברור: גם האירוויזיון ה-70 לא ייזכר בגלל המוזיקה, אלא בגלל המצפון הסלקטיבי של המשתתפים. הנה תמונת המצב המביכה, בעיקר עבור המתחרים של נועם בתן.

יעניין אתכם גם:
בכל זאת תגיע לאירוויזיון? קרן פלס מקבלת הזדמנות נוספת
למה בוטל סיבוב ההופעות של האירוויזיון?
מרד האירוויזיון מגיע לאתונה: קמפיין קורא למשתתפי הקדם היווני להחרים את ישראל

נתחיל בבלגיה, מדינה שכולנו היינו בהלם מכך שבכלל אישרה השתתפות השנה, למרות שבשנתיים האחרונות היא התחרתה בהצלחה יתרה על התואר "אנטישמית השנה". איגודי העובדים של שני תאגידי השידור, ה-VRT הפלמי, שהיה נחרץ בתמיכתו בחרם, וה-RTBF הוולוני, שנחשב המתון יותר מבין השניים, קוראים לפרישה מהתחרות ולאי-שידורה. כלומר התאגיד הבלגי משתתף, אבל העובדים שאמורים לשדר את התחרות מתנגדים. זו לא עוד מחאת אמנים בדרג ז', זה שבר מבית.

זו הזדמנות טובה להזכיר שכבר בשני אירוויזיונים קודמים, איגודי העובדים הקדימו את שידור התחרות בשקופית שהכריזה: "אנו מגנים את הפרת זכויות האדם של מדינת ישראל", לצד האשטגים "הפסקת אש עכשיו" ו"רצח עם בעזה". הפסקת אש כבר יש, אבל הלהבות עדיין בוערות.

בשבוע הבא ייפתח פסטיבל סן רמו, אירוע התרבות החשוב ביותר באיטליה, שהזוכה בו מקבל בדרך כלל את הזכות לייצג את המדינה באירוויזיון. הפסטיבל הפך השנה לשדה קרב. הזמרת לבנטה הצהירה כי גם אם תזכה בתחרות, היא תסרב לנסוע לווינה.

"זהו אירוע פוליטי הרבה יותר ממה שאנשים חושבים", אמרה. "מדינה שיצרה אסונות אנושיים ועוסקת ברצח עם לא יכולה להיות חלק מזה". בעקבותיה הצטרפו גם ראף ואדי ברוק לרשימת מי הסרבנים מראש. RAI, תאגיד השידור האיטלקי, ביצע סקר לא רשמי בין כל 30 המתמודדים, כדי לבדוק מי בכלל מוכן לנסוע לווינה אם יזכה.

אם לא די בכך, הזמר ארמל מטה, שאף ייצג את איטליה באירוויזיון בשנת 2018 עם השיר "Non Mi Avete Fatto Niente" והגיע למקום החמישי, סיפר כי השנה הוא מתמודד עם שיר שמדבר על ילדה עזתית שנהרגה במלחמה ברצועה.

במקביל, פורטוגל מתמודדת עם אחת הפרשיות המביכות ביותר בתולדות הקדמים המקומיים. 13 מתוך 16 המתמודדים בפסטיבל דה קנסאו חתמו על עצומה משותפת שבה הם מצהירים שאם יזכו, הם לא יגיעו לווינה. בחצי הגמר הראשון שנערך בסוף השבוע האחרון חמישה מתמודדים עלו לגמר, ומביניהם רק אנדרה אמארו הצהיר כי הוא מוכן לייצג את פורטוגל.

RTP, תאגיד השידור הפורטוגלי, הבהיר שפורטוגל תשתתף בכל מקרה, ואף שינה את הכללים כך שהזוכה בפסטיבל לא יהיה מחויב לייצג את המדינה. חצי הגמר השני ייערך בסוף השבוע הקרוב וייתכן כי אמארו יהיה היחיד מבין עשרת משתתפי הגמר שיסכים לייצג את מדינתו באירוויזיון.

אחת הדוגמאות המזוקקות ביותר לצביעות מגיעה, איך לא, מאוסלו. קייל אלסנדרו, נציג נורווגיה לאירוויזיון 2025 בבזל, יצא בהצהרה דרמטית על החרמת התחרות בגלל ישראל. הוא הצטרף לעשרות אמנים נורווגים שחתמו על עצומה.

ידיד המערכת אלון אמיר פרסם פוסט בנורווגית, כדי שיהיה לקייל קל לרענן את זכרונו הקצר, ובו כתב כי בשנה שעברה, במאי 2025, המלחמה בעזה הייתה בעיצומה. התמונות היו אותן תמונות. המציאות הייתה אותה מציאות. ובכל זאת, בחרת לעלות על הבמה בבזל, לייצג את המדינה שלך ולקבל את זמן המסך היקר מפז. אז מה השתנה, קייל? המוסר שלך התחדד פתאום בחלוף שנה? או שפשוט אז היית צריך את החשיפה לקריירה, ועכשיו אתה צריך את החשיפה דרך הכותרות? להחרים אירוע שנה אחרי שהשתתפת בו, כשהנסיבות לא השתנו (ולמעשה השתפרו - הפעם יש הפסקת אש), זה לא עמוד שדרה מוסרי. זה אופורטוניזם ציני. זה להשתמש בסבל של אחרים כמקפצה ליחסי ציבור.

גם במלטה לא רגועים ולא מפסיקים לדרוש מממשלת מלטה להוביל פרישה מהאירוויזיון כל עוד ישראל לוקחת בו חלק. בשבועות האחרונים פורסם סרטון פרומו לקראת "הפגנה לאומית" שבו נדרשת ממשלת מלטה לפרוש. בסרטון השתתפה גם נשיאת מלטה לשעבר, מרי לואיז קוליירו פרקה.

עברתי על הפיד של אותם אומנים ממלטה ומנורווגיה. חיפשתי גינוי למתרחש באיראן. חיפשתי זעקה על הטבח בסוריה או הרעב בתימן. אף אחד מכם בוודאי לא ירים גבה מכך שהתוצאה היא שקט מוחלט. הלוואי שישיבות הקבינט היו מצליחות לשמור על דממת אלחוט כזאת.

כשזכויות אדם מעניינות את ג'וני לוגן, נמו, JJ וקייל אלסנדרו, הזניח ביותר ברשימה, רק כשישראל מעורבת, זו לא דאגה לזכויות אדם. זו אובססיה.

ואם כבר נמו, הנה הגענו אל המתנה שלא מפסיקה לתת. הזוכה באירוויזיון 2024, זה שהגיע למקום החמישי בלבד בהצבעת הקהל עם 111 נקודות פחות מקרואטיה ו-97 נקודות פחות מעדן גולן, זה שניצח רק בזכות השופטים, החליט להצטרף לחגיגה ולהחזיר את הגביע כאות מחאה.

על האקטיביזם המזויף הזה דיווחנו כבר בסוף השנה שעברה, אבל בימים האחרונים פורסם כי הגביע הוחזר מנופץ ועטוף בנייר טואלט. ה-EBU מסרב לאשר אבל גם לא ממהר להכחיש. תגובתו הרשמית: "אנו מצרים על כך שנמו בחר להחזיר גביע שהושג בצדק. נמו יישאר לנצח חלק ממשפחת האירוויזיון".

נמו מוכיח שוב ש"קבלת האחר" אצלו מסתיימת ברגע שמישהו מחזיק בדרכון ישראלי. הוא לא צריך להיות ניאו-נאצי כדי להיות אנטישמי קלאסי - סירובו להתראיין לכלי תקשורת ישראליים והזלזול בסמלי התחרות שבנתה אותו, אומרים הכל.

בעוד אירופה עסוקה בלהחרים, להשתיק ולשרוף גשרים, ישראל תעשה את הדבר היחיד שלשמו התחרות הזו הוקמה: היא תשלח את נועם בתן לשיר. שמו של השיר הוא "Michelle", יצירה שמאחוריה עומדים היוצרים צליל קליפי ונדב אהרוני, יחד עם יובל רפאל שייצגה את ישראל בתחרות הקודמת והגיעה למקום השני. בניגוד לבלדות ששלחנו בשנתיים האחרונות, הפעם מדובר בשיר קצבי שיושר בעברית, צרפתית ואנגלית.

אנחנו לא מתחננים לאהבה של אף אחד, ולא דורשים להצביע לשיר אם אינכם אוהבים אותו. אבל הניסיון למחוק את ישראל מהמפה התרבותית אינו מעיד על עוצמה מוסרית, אלא על טרור תרבותי. בין אם ישראל תסיים שוב בצמרת, במקום טוב באמצע, או בתחתית הטבלה, אנחנו נתראה בווינה. נהיה שם עם המיקרופון פתוח. שעובדי תאגידי השידור של אירופה יאיימו להחשיך את המסך, זה רק ידגיש כמה חשוך אצלם בסלון.