עודד בן עמי ידע היטב שהוא עושה מניפולציה על הצופים. טוב מאוד

משפחת מכלוף, לפחות על פי האבא ציון והבת זוהר, היא משפחה נחמדה מאוד שמתגוררת במושב גורן, לא הרחק ממעלות, בתחומי המועצה האזורית תל יוסף שבגליל המערבי. למשפחה מגיעים איחולים, פעמיים - ובנסיבות שונות בתכלית.

נתחיל מהטובות: מזל טוב לזוהר בת המצווה, שחגגה את יום הולדתה ה-12. מהן הפחות טובות? אני בטוח שתצטרפו עמי לאיחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה לאח הגדול של זוהר, שנפצע קשה מפגיעת רחפן נפץ ועודנו מאושפז בבית החולים.

השניים (כלומר, האב והבת) התארחו אמש בתכנית "שש עם עודד בן עמי". לא מדובר במתנת בת מצווה מצדו של המגיש הוותיק, אלא בניסיון לצייר תמונה שמקבילה בין שתי חגיגות, לאחר ששרים, ביניהם יואב קיש וישראל כ"ץ, לצד יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ויו"ר ועדת חוץ וביטחון, בועז ביסמוט, בילו במקביל במסיבת בת מצווה אחרת, זו של יוסי דגן, ראש המועצה המקומית שומרון ומי שנחשב למשפיען בכיר בליכוד.

תכף נשוב לבנות המצווה, אבל קודם כל לידיעה המרכזית של היום, זו שפתחה את כל משדרי האקטואליה ובכלל זה גם את תכניתו של בן עמי. משעה רבע לחמש, לערך, התחרו ביניהם בערוצים 11, 12 ו-13, בגינויים לבחירתו של עו"ד מיכאל ראבילו למשרת מבקר המדינה.

למתקפה, המוצדקת לכשעצמה, היו שני ראשים: הראשון הוא מינוי עורך הדין האישי של משפחת נתניהו למשרה שיש בה ניגוד עניינים (כמעט כתבתי "לכאורה", אבל השימוש במונח המסתייג הזה מיותר הפעם, שכן הדברים ברורים וידועים) הזועק לשמיים, בין התפקיד לבין האינטרס המשפטי של לקוחותיו (למשל: הצהרת ההון של ראש הממשלה ומעקב אחר הלוואות שנטל כדי לממן את ההגנה המשפטית שלו).

השני הוא ההליך הפסול של ההצבעה, שבו נאלצו ח"כים לתעד עצמן מצביעים למועמד ה"נכון". כל טענה כי עשו זאת מרצונם החופשי סופה להיות מופרכת בבג"ץ משני טעמים עיקריים: הראשון הוא שמשום מה ה"רצון" הזה התעורר, קולקטיבית, דווקא בהצבעה השנייה, והשני הוא שהייעוץ המשפטי של הכנסת קבע שאין להכניס טלפונים סלולריים מעבר לפרגוד, הוראה שסוכלה על ידי יו"ר הכנסת אמיר אוחנה.

למרות ששתי הטענות האלה עוסקות באותו נושא, הרי שמדובר בטענות שונות בתכלית. בעוד השנייה (זיהום ההצבעה החשאית) היה "ניוז" נכון לאותה השעה, הרי שהטענה נגד מינוי ראבילו, הגם שהיא נכונה, הייתה אמורה להיטען - באותה עוצמה בדיוק, ביום שבו הציע אותו הלקוח שלו למשרה.

לא הייתי מתעכב על האיוולת הזו אלמלא הייתה בעיניי סמל להתנהלות התקשורתית הנפסדת במקומותינו: ראשית מנרמלים את בן גביר ואחר כך צועקים שפושע אחראי על המשטרה, ראשית תומכים בהכרעת בג"ץ לפיה נתניהו יכול הן לכהן כראש ממשלה והן להיות נאשם במשפטו - ואחר כך בוכים שהוא מבזה את הדיונים בהיעדרויותיו התכופות; וכך הלאה: מדבררים את צה"ל מזה - ומוחים על הפיכת החיילים למטרות במטווח רחפנים מזה (והרשימה עוד ארוכה).

איפה היו כל אותם חכמים ונביאי זעם עת עלה הרעיון לדיון? למעשה, הנושא היחיד שאליו נדרשה התקשורת החופשית עוד בהיותו רעיון עוועים, היה "חוק התקשורת". מסתבר שבמה שנוגע לכיס, מיטיבים לזהות את הסכנה ולנסות לגדוע אותה (ללא הצלחה) בעודה באיבה.

נעזוב את הכנסת שאיבדה אמש את מעט הקרדיט שאולי עוד נותר לה, ואת המבקר החדש שלא יהיה אלא בובת גרב אם יוחלף השלטון (לפטר אותו אי אפשר, אבל אפשר ליטול ממנו סמכויות) ונצטרף לבת המצווה המחוללת נרגשת על רחבת הריקודים.

זה היה אייטם מעט דמגוגי, אבל בה בעת מוצדק מאין כמוהו, שהקביל בת מצווה מהגליל המערבי לבת מצווה מהשומרון. אחת שייכת למגזר המצ'ופר ביותר בתקופת כהונת הממשלה היוצאת, השנייה - למגזר המקופח ביותר בישראל, זה שהופקרו ביטחונו ופרנסתו.

למה "דמגוגי"? כי השרים והח"כים הבכירים שהיו אורחים בבת המצווה של בתו של ראש המועצה המקומית שומרון, ממילא לא הוזמנו לבת המצווה של מכלוף. כלומר - המסיבות לא עמדו כחלופות, זו מול זו.

אם כך, למה האייטם הזה היה גם מוצדק? כי הוא היטיב לתאר את הזלזול בביטחונם וברווחתם של תושבי הגליל, ולהראות עד כמה השרים והח"כים מבכרים אינטרס פוליטי-תועלתני-צר על פני אינטרס לאומי.

"המבריזנים" שפקדו את החגיגה בשומרון, לא עשו זאת על חשבון המסיבה של זוהר מכלוף בגליל המערבי, אלא על חשבון ישיבת ממשלה.

במה עסקה אותה ישיבה? בפיצויים, הטבות, הקלות והשקעות ביישובי הגליל (לבסוף התקבלה החלטה אמורפית שמנתבת לכאורה לצפון תקציבים שלא יראו שם לעולם).

כלומר, נניח שידי צה"ל קשורות מאחורי גבו בכל הקשור להפסקת ירי חיזבאללה, עדיין הייתה לשרים הזדמנות להוכיח שהם עושים ככל שלאל ידם כדי להקל לפחות על הפן האזרחי של החיים בצפון.

במקום זאת הם הלכו לקושש קולות בבת מצווה של ילדה שהם כלל אינם מכירים באופן אישי (ובינינו, שלא היה אכפת לה אם היו נעדרים - חבורה של גברים מבוגרים - מהאירוע).

אז מה היה לנו פה? חגיגה שהתקיימה בצנעה יחסית ותחת מגבלות ביטחוניות, נוכח נסיבות קשות של היעדרות האח הפצוע.

חגיגה אחרת שכולה מפגן כוח במפלגה ששבויה בידי קבלני קולות, ובעיקר חברים בכירים בקואליציה שאינם טורחים אפילו להעמיד פנים שיש להם אחריות ציבורית כלשהי, ומעוררים חשק עז לראות אותם נבעטים החוצה מלשכותיהם אל המדבר האופוזיציוני, זה שבו יש פחות ג'ובים ותקציבים לחלק (כ"ץ וקיש), חוקי פטור להעביר (ביסמוט) או הצבעות לזהם (אוחנה).

ציון לשבח למערכת "שש עם עודד בן עמי" שבחרה להציג את הסיפור דרך הפריזמה של נערה שעד לרגע האחרון לא ידעה אם החגיגה שלה תתקיים או תידחה - וכמובן מזל טוב לזוהר ולכל משפחת מכלוף ואיחולי רפואה שלמה לאח הפצוע. מי ייתן ותזכו בקרוב לממשלה שתחשוב עליכם מעט יותר.