מלידה על שולחן המטבח ועד התחייה המחודשת: 40 סיפורים מדהימים על מל ברוקס

מל ברוקס נולד ב-28 ביוני 1926 בברוקלין, בשם מלווין קמינסקי. על פי הביוגרפיה שלו ב-AFI, הלידה התרחשה על שולחן המטבח של המשפחה. אביו, מקס, מת משחפת כשברוקס היה ילד קטן, ואמו קיטי גידלה אותו ואת אחיו בתקופת השפל הגדול. את השנים הראשונות שלו הוא העביר בבית צפוף, במשפחה יהודית-אמריקאית ענייה יחסית, הרבה לפני שהפך לאחד האנשים המזוהים ביותר עם הקומדיה האמריקאית.

עוד לפני שעמד על במה כקומיקאי, ברוקס היה ילד שלמד תופים אצל באדי ריץ', לימים אחד מגדולי מתופפי הג'אז. לפי AFI, הוא התקדם במהירות וכבר אחרי חודשים ספורים היה מסוגל לנגן בהופעות. התיפוף נשאר חלק מהביוגרפיה המוקדמת שלו גם אחרי שפנה לקומדיה, כחלק מהדרך שבה הגיע לבמות של מועדונים ואתרי נופש.

כנער וכבדרן צעיר עבד ברוקס במלונות ובאתרי נופש, ושם התחיל לפתח את החומרים שלו מול קהל. אחד הקטעים שסיפר עליהם היה פשוט ומסוכן למדי: הוא היה הולך אל קצה המקפצה כשהוא לבוש לגמרי, נופל למים, ומשאיר את הכובע צף מעל פני המים. כדי שזה יעבוד, הוא מילא את הכיסים שלו באבנים ושקע מתחת למים.

ב-1944 גויס ברוקס לצבא ארצות הברית, עבר הכשרה בהנדסה קרבית ונשלח לאירופה. הוא שירת ביחידה שפעלה בין היתר באזור קרב הארדנים, עסקה בפינוי מוקשים גרמניים ובבניית גשרים לכוחות בעלות הברית. בהמשך סיפר לא פעם שהדרך שלו לצחוק על היטלר ועל הנאצים לא נולדה מריחוק, אלא מחוויה אישית של מי שהיה שם בזמן המלחמה.

אחד הרגעים שנחרתו בו מהמלחמה התרחש במאי 1945, כשראה פליטים יהודים רעבים שנמלטו ממחנות הריכוז. ברוקס התייחס לכך בהמשך כרגע שלא נשכח ממנו. העובדה הזו מעניקה הקשר ישיר לאופן שבו שב והפך את היטלר לדמות מגוחכת, החל מ"המפיקים" ודרך שלל הזדמנויות נוספות בהמשך.

אחרי שירותו באירופה ולפני שחזר לחיים אזרחיים, ברוקס הופיע בפני חיילים. הוא השתחרר בכבוד בדרגת רב טוראי, אבל המעבר מבניית גשרים ופינוי מוקשים לבידור חיילים סימן את הכיוון שאליו ילך בהמשך. כשחזר לארצות הברית, המשיך לעבוד במועדונים, במלונות ובאתרי נופש.

הפריצה הראשונה של ברוקס קרתה בטלוויזיה. הוא נמנה עם חדרי הכותבים של "Your Show of Shows" ו-"Caesar's Hour" של סיד סיזר, שתי תוכניות מערכונים מרכזיות בטלוויזיה האמריקאית. לצדו עבדו בין היתר שמות ניל סיימון, לארי גלברט (יוצר הסדרה "מ.א.ש"), וודי אלן וקארל ריינר, כולם לפני הפריצות הגדולות שלהם (וכולם יהודים כמו ברוקס). ריינר גם יהפוך לאחד השותפים החשובים בחייו של ברוקס.

ברוקס וריינר יצרו יחד את "The 2000 Year Old Man", קטע שבו ריינר מראיין אדם בן אלפיים וברוקס מאלתר את התשובות. הדמות הפכה לאלבומי קומדיה ולהופעות טלוויזיוניות, והחזיקה מעמד עשרות שנים. פרס הגראמי הראשון של ברוקס הגיע ב-1999, כשחזר לדמות הזאת באלבום "The 2000 Year Old Man in the Year 2000".

ב-1963 כתב וקריין ברוקס את "The Critic", סרט אנימציה קצר שבו קולו נשמע כצופה מבוגר המנסה להבין סרט מופשט שמוקרן לפניו. הוא לא מבין מה הוא רואה, מתלונן בקול, ומפרש את הסרט מתוך בלבול הולך וגובר. הסרט זכה באוסקר לסרט האנימציה הקצר.

זמן קצר אחרי "The Critic" יצר ברוקס עם באק הנרי את קומדיית הריגול "Get Smart", פארודיה על ג'יימס בונד ושיגעון המרגלים של שנות השישים. במרכז העלילה סוכן חשאי מגושם אך מלא ביטחון הנלחם בארגון פשע בעזרת שותפה, גאדג'טים ותקלות שהוא גורם כמעט בכל משימה. הסדרה שודרה בין 1965 ל-1970 וזכתה להצלחה גדולה ולפרסי אמי. עשרות שנים אחר כך היא עובדה גם לסרט הקולנוע "שחק אותה סמארט" בכיכובו של סטיב קארל.

הרעיון שנעשה "המפיקים" נחשב מסוכן מאוד לשיווק: שני מפיקים שמנסים להעלות מחזמר כושל בשם "האביב של היטלר", כדי להרוויח מהכישלון. ברוקס רצה לקרוא לסרט "Springtime for Hitler", אבל המפיק והמפיץ ג'וזף אי לוין התנגד. לדבריו, בעלי בתי קולנוע יהודים לא יסכימו לשים שם כזה על השלט.

ברוקס לא הגיע מיד לגרסה הקולנועית של "המפיקים". הוא ניסה קודם לפתח את הרעיון כרומן, אחר כך כמחזה, ורק בהמשך הבין שסרט יאפשר לו לפתוח את הסיפור אל מעבר למשרד של שני המפיקים.

אחרי ההפצה הראשונית, "המפיקים" לא היה רחוק מלהיעלם. פיטר סלרס ראה אותו בהקרנה פרטית כמעט במקרה, התלהב ממנו, התקשר לג'וזף אי לוין באמצע הלילה ושילם מכיסו על מודעות בעיתונות. הסרט המשיך לצבור תשומת לב, וברוקס זכה עליו באוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.

"המפיקים" זיכה את ברוקס באוסקר, אבל לא הפך אותו מיד לבמאי מבוקש. הסרט לא היה להיט מסחרי גדול בתחילת דרכו, וסרטו הבא, "כיסאות לוהטים" מ-1970, עיבוד חופשי לרומן "שנים עשר הכיסאות", גם הוא לא הפך אותו מיד לשם גדול בקופות. הפריצה הרחבה הגיעה רק כמה שנים אחר כך.

כשמנהלי האולפן ראו את "אוכפים לוהטים", פארודיה פרועה על מערבונים, התגובה הראשונית הייתה רחוקה מהתלהבות. לפי ברוקס, היו מי שהציעו פשוט לקבור את הסרט ולספוג את ההפסד. בסופו של דבר הוא יצא בכמה ערים מרכזיות כניסיון, והפך ללהיט הגדול של וורנר בקיץ 1974.

הפרמיירה של "אוכפים לוהטים" התקיימה בדרייב אין בבורבנק, ב-7 בפברואר 1974. חלק מהמוזמנים, בהם קליבון ליטל וג'ין וויילדר, צפו בסרט כשהם יושבים על סוסים.

ברוקס הציע לג'ון וויין תפקיד ב"אוכפים לוהטים", אבל וויין, מהסמלים הגדולים של המערבון הקלאסי שהסרט לועג לו, סירב. הוא חשב שהסרט בוטה מדי עבור הדימוי הציבורי שלו, אם כי לפי הסיפור אמר לברוקס שיהיה הראשון בתור לראות אותו.

שנים אחר כך, באירוע בבית הלבן לכבוד ברוקס, סיפר ברק אובמה שכילד השתמש בתעודה מזויפת כדי להיכנס ל"אוכפים לוהטים".

1974 הייתה השנה שבה ברוקס עבר ממעמד של יוצר קומי מוערך לבמאי קולנוע מרכזי. לצד "אוכפים לוהטים" יצא גם "פרנקנשטיין הצעיר", פארודיה ומחווה לסרטי המפלצות של אולפני יוניברסל. ג'ין וויילדר, שכבר כיכב ב"המפיקים", היה שותף מרכזי גם כאן.

ברוקס התעקש לצלם את "פרנקנשטיין הצעיר" בשחור לבן, כדי לשמור על המראה של סרטי האימה הקלאסיים. קולומביה לא אהבה את הרעיון, והפרויקט עבר בסופו של דבר לאולפני פוקס המאה ה-20, שהסכימו לבחירה.

ב"פרנקנשטיין הצעיר" נעשה שימוש בציוד המעבדה המקורי שיצר קנת סטריקפיידן עבור "פרנקנשטיין" מ-1931. ברוקס שכר את הציוד ודאג שסטריקפיידן יקבל קרדיט, אחרי שלא קיבל אותו בסרט המקורי.

ברוקס נהג להופיע ברבים מסרטיו, אבל ב"פרנקנשטיין הצעיר" הוא כמעט אינו נראה. לפי ברוקס, וויילדר ביקש ממנו לא להופיע בסרט, כדי שלא ישבור את העולם הקולנועי שנבנה בו. התנאי הזה עזר לשמור על הסרט קרוב יותר לסרטי האימה הישנים מאשר למערכון קולנועי רגיל.

ב-1976 יצר ברוקס את "סרט אילם", קומדיה כמעט ללא דיאלוג. הבדיחה הגדולה הייתה שהמילה היחידה בסרט נאמרה על ידי מרסל מרסו, הפנטומימאי המפורסם בעולם.

ב-1977 יצר ברוקס את "מתח גבוה", פרודיה על סרטי אלפרד היצ'קוק. לפני כן הוא שלח להיצ'קוק את המתווה ואמר שאם יתנגד, הוא יוותר על הסרט. על פי ברוקס, היצ'קוק לא התנגד, ובהמשך אף שלח לו יין וברכה אחרי שצפה בו.

ב-1980 הקים ברוקס את Brooksfilms כדי להפיק את "איש הפיל" של דייוויד לינץ'. הוא חשש שאם שמו יופיע על כרזת הסרט, הקהל יחשוב שמדובר בקומדיה. החברה הפיקה בהמשך גם סרטים לא קומיים נוספים, בהם "הזבוב" ו"אהבה במילים" ("84 Charing Cross Road").

ברוקס הזמין את אורסון וולס לקריין את "ההיסטוריה המטורפת של העולם" מ-1981. לפי אחד הסיפורים על ההפקה, וולס ביקש 25 אלף דולר במזומן. כשברוקס שאל מה יעשה בכסף, וולס אמר שהוא מתכוון לבזבז אותו על סיגרים קובניים וקוויאר בלוגה.

ב-1983 הקליט ברוקס את "To Be or Not to Be (The Hitler Rap)", שיר קומי שנלווה לסרט "להיות או לא להיות". בקליפ הוא הופיע כהיטלר, והשיר הצליח במצעדים בכמה מדינות. זו הייתה דרך נוספת שבה ברוקס הפך לבדיחה את הדמות ההיסטורית הנתעבת.

לפני "שיגעון בחלל", ברוקס שלח את התסריט לג'ורג' לוקאס כדי לקבל את ברכתו לפרודיה על "מלחמת הכוכבים". לוקאס אהב את התסריט, אבל הציב תנאי: לא לייצר בובות פעולה שייראו דומות מדי למוצרי "מלחמת הכוכבים". ברוקס קיבל את התנאי, ובסרט עצמו הפך את המסחור לבדיחה חוזרת.

הרבה לפני הסרט "רובין הוד: גברים בגטקעס" מ-1993, ברוקס יצר את "When Things Were Rotten", סדרה פארודית על רובין הוד. היא שודרה ב-1975 במשך 13 פרקים בלבד ולא שרדה.

ב"רובין הוד: גברים בגטקעס" ליהק ברוקס את דייב שאפל הצעיר. ברוקס סיפר מאוחר יותר שהתרשם ממנו כבר אז, ושאפל הזכיר לו בהמשך שמישהו היה צריך לתת לו את העבודה הראשונה שלו בבידור.

בשנות התשעים הופיע ברוקס ב"משתגעים מאהבה" בתפקיד הדוד פיל באקמן, וזכה על כך בפרסי אמי.

ברוקס המשיך לעבוד גם הרבה אחרי תקופת השיא הקולנועית שלו. קולו נשמע בסרטי אנימציה כמו "רובוטס", "מר פיבודי ושרמן", "מפלצת של מלון 2", "מפלצת של מלון 3: יוצאים לחופשה" ו"צעצוע של סיפור 4", שבו דיבב את מלפאנט ברוקס, צעצוע פיל שנקרא כמחווה לשמו.

יותר משלושה עשורים אחרי הסרט, ברוקס עיבד את "המפיקים" למחזמר בברודוויי. ההפקה עלתה ב-2001 בכיכובם של ניית'ן ליין ומת'יו ברודריק, וזכתה ב-12 פרסי טוני, בהם המחזמר הטוב ביותר, המוזיקה והמילים המקוריים הטובים ביותר וספר המחזמר הטוב ביותר.

כשהמחזמר "המפיקים" זכה ב-12 פרסי טוני ב-2001, ברוקס כבר אחז באוסקר, באמי ובגראמי. הזכיות של המחזמר, ובהן הפרסים על ספר המחזמר ועל המוזיקה והמילים, השלימו לו את ה-EGOT: זכיות בארבעת הפרסים המרכזיים של תעשיית הבידור האמריקאית.

ב-2005 עובד המחזמר "המפיקים" לסרט קולנוע מוזיקלי, שוב בכיכובם של ליין וברודריק, ולצדם אומה ת'ורמן ו-וויל פארל.

ב-2007 העלה ברוקס בברודוויי מחזמר על פי "פרנקנשטיין הצעיר". בהמשך עלתה גם גרסה מחודשת בלונדון.

החברות בין ברוקס לקארל ריינר נמשכה הרבה אחרי "The 2000 Year Old Man". בשנותיהם המאוחרות הם נהגו להיפגש כמעט מדי ערב לארוחת ערב ולצפייה ב-"Jeopardy". אחרי מותו של ריינר ב-2020, ברוקס המשיך להגיע לביתו במשך חודשים, לשבת שם, לאכול ולצפות בטלוויזיה. בהמשך סיפר ברוקס שהוא עדיין משתדל לאכול עם אנני ריינר, בתו של קארל, פעם בחודש.

בשנת 2023 כתב והפיק ברוקס את "ההיסטוריה המטורפת של העולם: חלק 2" של הולו (בישראל בדיסני פלוס), המשך טלוויזיוני לסרטו מ-1981.

ביוני 2025 פורסם כי סרט המשך ל"שיגעון בחלל", בשם "שיגעון בחלל: החדש", צפוי לצאת ב-2027. במקביל פורסם שברוקס משמש כמפיק בפועל בסדרה "פרנקנשטיין הצעיר מאוד" שהזמינה FX (גם כן מבית דיסני).

כחודש וחצי לפני יום הולדתו ה-100, שחל היום (ראשון), ברוקס העביר את ארכיונו המקצועי למרכז הלאומי לקומדיה בארצות הברית. האוסף כולל כמעט 150 אלף מסמכים ויותר מ-5,000 תצלומים, ומתעד יותר משישה עשורים של עבודה בקולנוע, בטלוויזיה, בבמה ובקומדיה מוקלטת.