האם הזכייה של גל רובין ב"האח הגדול" 2026 היא סימן לכך שביבי ינצח גם בבחירות הקרובות, כמו שטוענים רבים מהטוקבקיסטים? מוקדם מכדי לדעת, ואני מודה שעדיין לא השתכנעתי שיש חפיפה מלאה בין קהל התומכים של שני המנהיגים השנויים במחלוקת. מה שכן, כמו שאמרה הזוכה במקום הרביעי, רפאלה (לה לה לה) טוינה: "נכשלנו כעם".
להתבאס על ההתדרדרות של פורמט "האח הגדול" בשנת 2026 זה קצת כמו להתפייט על המבורגר של מקדונלד'ס. כמו הקציצה בעלת הצבע האפרפר, "האח הגדול" היה מאז ומעולם טראש טלוויזיוני שמאוכלס בטיפוסים שלא הייתם רוצים להיתקע איתם בממ"ד (וד"ש למשפחת מיילי). אבל אם בעידן קשת 12 זו עוד הייתה תוכנית שעוררה שיח על מגוון נושאים - מטבעונות ועד עדתיות ושלום - "האח" של רשת 13 ורועי עוז פרבשטיין היא ריאליטי עם העומק הרגשי של סרטון טיקטוק בן 30 שניות: שילוב בין החרמנות של "לאב איילנד" לבין סרטונים של ישראלים זורקים כיסאות כתר אחד על השני בחופשה באילת.
ועדיין, אחרי העונה הקודמת, שבה ניצח יובל לוי, עוד הרגשתי שאולי, עם עין אחת עצומה והשנייה באייפון, אפשר יהיה ליהנות ממנה כאסקפיזם נטו ולצחוק מדמויות כמו תרצה כהן או שלקה. וואלה, קשה כאן מספיק, ואולי "האח הגדול", שמתוחזקת כפורמט לייט נייט ברוב המדינות שבהן היא עדיין משודרת, צריכה להיות כזאת גם כאן: משהו סליזי, דבילי, קצת מצחיק, קצת "דיר באלאק אם תספרו למישהו שאני רואה את זה". אבל אחרי אמש כל מה שאפשר לקוות לו הוא שאסף רפפורט יחליט להיכנס לאירוע, לעשות לפורמט ריסט עצבני או פשוט להטיס אותו לשווייץ להמתת חסד.
המלהקים נרדמו בשמירה
סליחה על המילים הקשות, אבל זאת הייתה עונה איומה בכל פרמטר. היא הצליחה להיות, במינונים שווים, מביכה לצפייה ופשוט לא מעניינת. החטא הקדמון שלה טמון בליהוק - כזה שנשען על יותר מדי היכרויות מוקדמות בין הדיירים מחוץ לבית (משולש גל-הודיה-אלירן, למשל), ועל אנשים כמו נועם, שפרצו ברשתות החברתיות והתבררו כשעמום מוחלט כשהתוכן שלהם לא היה מלווה בצ'אלנג' או בסאונד מצחיק. נראה שגם המלהקים נרדמו בשמירה ולא ממש בדקו את הקנקן של מי שהגיעו לאודישן. כך למשל אפשר היה לראות בתעודת הזהות של קורן חתוכה, שבינה לבין מי שראינו במהלך העונה לא היה כמעט שום קשר.
והגמר עצמו? ובכן, הוא היה, כצפוי, אירוע מלא פאתוס והאדרה עצמית, בלי שום קשר למה שהתרחש במשך החודשים האחרונים. כשגיא (שלמזלו היה צריך לסבול רק חצי מהעונה הזאת) ולירון סיפרו על רגעים טלוויזיוניים ש"לא הפסיקו לדבר, לצחוק ולהתרגש מהם", נדמה שגם הם לא ממש ידעו על אילו רגעים הם מדברים.
הניצחון של גל רובין היה התרחיש המאכזב, אבל גם ההגיוני ביותר של העונה הזאת. החוזרת בשאלה והאמא לשישה (כפי שהתמידה להזכיר כמעט מדי יום) הייתה הדיירת היחידה שהכתיבה קצב. לאורך כל הדרך היה מדובר ב"כולם נגד גל", אבל בניגוד למנצחות אנדרדוג קלאסיות כמו טליה עובדיה, נדמה שגל הגיעה עם אג'נדה סדורה של בידול עצמי והבטחה שלא תהיה סצנה אחת שבה היא לא מופיעה או לפחות מדוברת.
הנזק ההיקפי
למעשה, הבחירה של "האח הגדול" להפוך את גל לציר המרכזי של העונה הובילה לכך שנפרדנו מוקדם מדי מכמה מהדיירים המעניינים יותר שנכנסו השנה לבית. הנמסיס הודיה דווקא לא הייתה אחת מהם, אבל תמיר גולן עם סיפור הגמילה שלו, הילי בצלאל הצינית וכמובן טל טיטו - בעלת הפתיל הלא קיים אבל הלב הרחב - הודחו מוקדם מדי. הסיפורים שלהם לא זכו להתפתח.
למעשה, שום סיפור לא באמת התפתח לכדי עלילה שסחפה את הצופים. אפילו הזוגיות בין עומר (הדוש עטוף השרירים שהתגלה כבחור עשוי חמאה) לשלי (הדוגמנית שלא אוהבת לעבוד) לא גירדה את רמות העניין של מערכת היחסים בין יובל ושני מהעונה שעברה.
באופן אישי, הדמות היחידה שעברה עבורי תהליך והגיעה לגמר הייתה דווקא אלירן, שבתחילת העונה מיהרתי לפסול. אולי זה היה בגלל הקישור ההיסטורי לאביבית בר זוהר, שהקרינה עליו מבחינתי את הפייק שלה. אבל ככל שהעונה התקדמה הוא התגלה כבחור מורכב, שרוט במובן הטוב של המילה, שנראה כאילו ייצא מהבית אדם שונה מזה שנכנס אליו.
על המשדר בן שלוש השעות ששודר אמש אין הרבה מה לומר. במקום לסיים בצניעות שאולי תעיד על הכאה על חטא, קיבלנו עוד ועוד יחסי ציבור. עם כל "תרימו להם" כשהמודחים המאוכזבים יצאו מהבית קיבלנו גם עוד הצצה ל"פאוור קאפל" (כלומר, "זוג מנצח VIP" בשם חדש), או הופעה של נועה קירל וסטטיק שמקדמים את "דה וויס". זה היה כל כך מביך וקרינג'י, שכמעט ברחתי מבחירה לשעמומון של "רוקדים עם כוכבים".
מי שבכל זאת עדיין מנסה לראות ב"האח הגדול" תמונת מראה של החברה הישראלית, יכול אולי למצוא בה את ההתחזקות האמונית של הציבור. לקט הרגעים הגדולים הדגים שמעולם לא הייתה עונה מסורתית יותר, עם יותר קידושים, תפילות ושיח על אמונה. ועכשיו הגיע הזמן לבקש מבורא עולם שיביא לנו ריאליטי טוב יותר, או שלפחות ישלח את התוכנית להפסקה.