נוי פותחת חתיכת דיון על סקס. אפילו הכלב שצופה בהם מתכווץ במבוכה

מכתב מסתורי מונח לפתחם של ניב ואסף. הפעם בפינת החילול ההפקתי: משימה זוגית - להשתתף בערב קריוקי פתוח. בחיי. זה גורם לי להסתכל באור חומל על המטפלת הזוגית ששלחה אותי ואת האקס לקבוע סקס ביומן.

אתמול ניב ראתה את אסף ברגע של חיברות עם חוג מכריה. מולם, היא מספרת, ניתקה ממנו מגע פיזי, ואילו עכשיו היא מקרצפת את גבו נמרצות. אסף מבולבל מהתנודות האלה, כי אסף יציב במסריו כמו בשרירי פניו. כל מה שצריך לומר לו, ולכן כמובן שהמומחים לא יגידו את זה - הוא לחכות. לתת לה זמן. ואסף מסוגל לזה, יש לו סבלנות. אני מאמינה באדם שמשקיע בישול ארוך בדג.

במקום זה, כולם מהדהדים לניב את המחשבות שלה על עצמה, שהיא אישה קשה, ולכן זה גם השיר שהיא צועדת איתו אל תהום הקריוקי. לבסוף נבחר דווקא "קחי עוד שוט של וויסקי", שזה גם מה שהיא צריכה כדי לצלוח את התכנית.

מגיע הרגע שלהם לזרוח, והם עולים על הבמה. "אהבה חדשה" כבר היו יודעים למנף את הרגע הזה למבוכה רבת משתתפים, אבל לדאבון הלב, אף אחד מהזוגות האחרים לא שם. זה רק הם, קהל עלום וג'יין בורדו. אני מנסה להתרכז במה שקורה ביניהם, אבל השירה של אסף מהפנטת אותי. מדהים איך הוא שר בדיוק כמו שהוא מתקיים. על תו אחד.

אם כן, גם ללא עיניים בוחנות רלוונטיות, הטראומה חזקה מספיק בשביל לקרב לבבות.
ניב מרגישה שקורה לה משהו.
היא באמת מתאהבת.
העיניים שלו מרגיעות אותה. לא שופטת.

אחרי לילה כזה חייבים טוסט, ושם, בטוסטייה, תחת אור הפלורוסנטים, ניב מביטה בו כמו שרק אישה יכולה להביט באהובה, או בטוסט, באמצע הלילה.

על ספת הכלנית, אפופים אהבה צעירה ותסמונת שטוקהולם, הם מודים למומחית ששלחה אותם אל התופת. אבל זה לא משביע את רצון המומחית, שבאה לתת עבודה. עכשיו היא שולפת שפן היתולי נוסף מהכובע - תמונות ילדות של המטופלים. הסתכלו בהם, ראו אתכם. הזוג הזה נדרש ליותר הפעלות מילד בן שש ביום הולדת. חייבים לרספקט את כלנית שלא תנום ולא תישן בלי סינק ראוי לשידור, והיא יודעת טוב טוב שתמונות ילדות הם הדרך המהירה ביותר ליילד דמעות מול מצלמה.

משלא ניתנה לאסף היכולת - עוברים לניב, ולה תמונה מעט מסוגרת עם אחותה. "תנוחת העובר זו הגנה", מפרשנת הד"ר. הו, קחי את הכסף שלי כאן ועכשיו. דרך החרך הזה שולחת כלנית יד מגששת, לבדוק אם יש פוטנציאל לטינוף על ההורים. עם זה ניב פחות משתפת פעולה, אבל עוד קצת נבירה שם בפנים והנה - דמעה ראשונה פוגשת את אוויר העולם.

כולם עסוקים בלדחוק בניב להיחשף, אבל לי נראה שהיא חושפת די והותר בשביל מישהי שפותחת את הלב בטלוויזיה. כל כך התרגלנו לרעיון הזה של "חתונמי", שדי שכחנו שהוא מטורף - אמיץ או מטומטם, לבחירתכם - אבל מטורף. וגם בלי המצלמות מסביב, זה באמת נורא מפחיד שמגישים לך לב על צלחת, במיוחד אם הלב הזה הושרה שמונה שעות במרינדה.

ובכלל, לי אסף וניב דווקא נראים בקצב התקרבות די מרשים, אפילו מסחרר. הנה, הוא כבר רואה בה זמרת נולדת, שבאמת, היא זמרת כמו טיילור ובן זיני - אבל איזה יופי לראות מה אהבה עושה לאנשים.

החטאים של עומר מצטברים ועכשיו הוא מתגלה גם כנוחר מתמיד. זה מזכיר לה את אבא שלה, אבל אני לא בטוחה שפרויד משחק פה לטובתו הפעם. בכלל, אבות הולכים להיות מוזכרים בהקשר של השניים האלה קצת יותר מדי עבור מי שמנסים לייצר אינטימיות מינית.

הבעיה היא שככל שהם מדברים על הפיל שבחדר, הפיל הזה רק גדל. ויקי הולכת ומתמרמרת, עומר הולך ונבהל. "זה שמישהו לקח אותי לדייט ראשון באמפורה זה ממש מוגזם", היא מסננת בדרך ליקב, ולמקרה שהרמז לא עבר: "קח רעיון". עקיצה משונה, בהתחשב בזה שהוא כבר לקח את הרעיון - כי עובדה, הם בדרך לשם. מה שמעלה את השאלה, האם הרעיון שעומר אמור לקחת הוא לחזור בזמן ולהחליף רטרואקטיבית את הדייט הראשון שלהם. דייט שבפועל קרה תחת חופה, וזה הרבה יותר מוגזם מאמפורה, אם תשאלו אותי.

בטסטה, עומר מאשש חשדות שהיו שם מהתחלה: הם יותר ידידים מזוג. לא סתם נעשתה הפרק עריכת הזיגזג עם אביתר ונוי: שני הזוגות נקלעו לאזור הדמדומים של הפרינדזון, מבוששים למצוא את הדרך החוצה.

והניסיונות של עומר וויקי מגושמים כל כך, שככל שהם מנסים לצאת - הם רק מתחפרים עמוק יותר בסבך האפלטוניות. "תאכלי, תתפנקי", מנחית עומר כשבע טון גבינה וכוונות טובות. הרומנטיקה הזאת מסלימה ליריקת פרי שהוא לא אוהב לתוך מפית ("בואי נראה אם התבגרתי" - התשובה היא לא) ושידוך היפותטי בין אשתו הטרייה לאבא שלו. תגידו, מה קורה פה? הוא הפסיד בהתערבות או משהו?

העניין הוא שעומר, כמו משתתפי "חתונמי" רבים, נפל לקונספציה ש"רומנטי" זה אקט מהספרים - למשל, לקחת את בת הזוג ליקב. אבל רומנטיקה זו גישה. זו היכולת לייצר קרבה, לדבר ברכות ולהקשיב באמת לאדם שמולך. וזה, ברוך השם, חסר לשניהם בקונטיינרים. אז ווי ספיק, ויקי שולפת עוד זיכרון של אקס מוצלח. לפחות לא אבא של עומר.

מכאן הפער רק מחריף: היא אדם של טיולים, הוא אדם של בטן גב, היא מהממהרים והוא מהמערות. רק על קיר הטיפוס, משהו סוף סוף משתחרר. "אולי האנדורפינים", ויקי מאבחנת, כי היא מתקשה לחשוב שנעים לה פשוט בחברת האדם הזה ללא הסבר ביולוגי. פתאום מתבהר לי שזה מה שהם נועדו להיות - צוות טיפוס. היא תדרבן אותו בספורט, הוא יעשה לה וודג'י, וזהו. הם סובלים רק כי מצופה מהם להסתדר כזוג.

כשעומר טרוד במחשבות הוא משליך את זה על מפתחות, והפעם שניים נפלו קורבן. הוא לקח איתו שני מפתחות, והשאיר את ויקי עם דלת פרוצה, הזדמנות מוחמצת בשביל כלנית לדבר על דלתות ללב. בשלב הזה ויקי רוחשת לו כבר בוז טהור, ומכאן קשה מאוד לחזור אחורה. על הצד החיובי, היא מספרת לחברה, היא כבר לא סובלת לגמרי להיות במחיצתו. בדרך כלל, בשלב הזה בזוגיות מזדיינים כל כך הרבה שלא מבחינים בכל הפגמים של הפרטנר, אבל ביניהם הפגמים כבר ממלאים את שדה הראייה.

ואחרי שכל זה נאמר, ויקי דווקא כן רוצה, מסתבר, שעומר יחתור למגע. החברה, בוחנת לב וכליות, מעירה בצדק שאחרי שמקבלים "ברקס" קשה ליזום, וטבעי שעומר עצור. אם כן, אך מתבקש שהיוזמה תבוא ממנה. אולי גם היא וגם נוי צריכות להפסיק לחכות שיחדרו ויפתחו אותן ולהתחיל לנקוט מהלכים.

ויקי סולדת מהרעיון; היא פיטבול שרוצה לחוש נסיכה במגדל. מתחשק לה שתהיה לעומר את האינטליגנציה הרגשית להבין לבד, אבל אין אינטליגנציה רגשית, יש עומר; אדם שאומרים לו "תיגע בי" והוא יענה "חסר לי המגע". ובכלל, שניהם גרועים ברמזים, ככה שהציפיה מהצד השני שיקלוט אותם היא מופרזת. כשעומר רוצה להתקרב, הוא מתחיל להתלונן שוב כמו יאכנע על זה שהם "פשוט ידידים". כשהיא רוצה, היא אומרת את זה בטון של רס"ר. הפעם הוא זה שדופק לה ברקס.

יאללה, שחררו אותם הביתה. שניהם צריכים לישון. שיתפנקו.

זוהי עונה שכולה אווירת בית ספר שדה, וגם אביתר ונוי במסע אל חיק הטבע - הבית של אביתר במושב. יא רבי, איזה נוף. גם פה, התפאורה היא 100% רומנטיקה, אבל הכימיה מתחת לאפס.

אביתר עדיין נותן לנוי מחמאות שכותבים בתעודת כיתה ו', ועכשיו הוא רואה בה "אינטליגנציה רגשית גבוהה". הוא גם צודק, בגדול. מלבד הערת "הטעם שלי", שנאמרה כשהאגו דיבר, נוי פשוט יודעת לקרוא סיטואציות ולהגיב אליהן. אבל האם לו יש את האינטליגנציה הרגשית המספקת כדי לזהות הזדמנות, לחדור ולפתוח?

בינתיים, נפתחים רק הטעמים של המטבוחה.

מהצד שלו, מסתבר, זה לא כזה פשוט. אני די בטוחה שהוא מבין את הרמזים של נוי. אירוע המסאז' לא הותיר מקום לספק, ותודה לעורכי התכנית. הבעיה היא שהוא מרגיש מבולבל מהמסרים: מול המצלמות לא נוח לה מגע, וכיוון שהקשר נוצר ומתפתח בעיקר מולן, אני גם מתקשה להבין איך משנים פאזה בחדר המיטות במאה שמונים מעלות. אנחנו נוטות לחשוב על מיניות של גברים כשאלטר שאפשר להדליק ולכבות, אבל אולי, מי יודע, גם הם קצת יותר מורכבים מזה.

כשתכולת ארון המטבח מתרסקת על ראשו, זה האות בשביל נוי לפרוק גם קצת מתכולתה. כזרז, היא משתמשת בקלפי זוגיות, אלה עם השאלות המביכות כמו "מה אתה אוהב בגוף שלי". אין לי ספק שיעל חתומה על הזוועה, כי בכל מקום שיש יעל יש קלפי זוגיות, כמו עקבות של חיות ביער.

בשביל אישה שנבוכה ממגע מול המצלמות, נוי פותחת שם חתיכת דיון על סקס. זה מקרינג' מלהכיל, אפילו עבור הכלב שצופה בהם, אבל חייבים לרספקט אותה על האומץ. באופן פרדוקסלי, העונה הזו היא כנראה הכי עצורה מינית ופתוחה מינית גם יחד. סקס אין בה - אבל דיבור עליו, יש בערימות. הדיבור מתחיל בדיוק בפער בין הרצוי למצוי.

השאלה האם אחרי כל כך הרבה דיבורים, מתחשק גם באמת לשכב. עד אז, נאחל קציצות דגים וקוסקוס לכולם.