הדמעות של נועה על הספה היו הרגע הכי אנושי שלה ושל אריאל

רוצה לשאול את נכבדיי ונכבדותיי: מישהו יודע להגדיר את אריאל? עד עכשיו לא הבנתי מי האיש שבכל התוכנית שמעתי אותו אומר 73 מילים בסך הכל. אילו תכונות אופי יש לו? אם הייתי צריכה לתאר אותו למישהו, לא חושבת שהייתי מצליחה. ולא בגלל מחסור במילים, אם יורשה לי.

הריב שלהם בפרק הזה סבב סביב תשובה על שאלה פשוטה של טסטה: "איך היה לקום עם נועה בבוקר?" במקום: "מושלם, כרגיל", הוא ענה תשובה שבה פירט לצלם באיזו שעה הוא קם, באיזו שעה היא התעוררה, סיפר שהיא צעקה עליו בלילה, ודיווח כמה פעמים היא קמה לפיפי. סליחה. להתפנות.

נועה נעלבה, ואני מבינה למה. עכשיו, ברור שזה לא יצא כמו שהוא התכוון, פשוט יחסית לכל הדיבורים שלו על תקשורת מקרבת ופתוחה, הוא לא כזה מוצלח בזה. גם לשאלה בסופ"ש הזוגות, "מה חשבת עליה כשראית אותה בחופה?" ענה תשובה של אדם לא תפקודי. "שהיא אנרגטית". לא מהממת, לא קסומה, אפילו לא - "לא יודע, בדיוק ראיתי שחור", שהיה עובד יותר טוב באותו הרגע.

"אנרגטית"? אנרגטית זו תשובה לא קבילה, אלא אם כן אתה מוסיף אליה "אנרגטית מדי, זה הדאיג אותי". באמת לא פשוט לו. האיש לא פילל שמרגע זה הוא לא יוכל לצאת יותר לדייט רגיל לעולם, כי נועה חולה על בילויים מוגזמים. רוצים לעשות משהו אחר הצהריים - הולכים לקפוץ ממסוק. ארוחת ערב בבית - 8 קילו סושי ומריאצ'י-בנד. בא לנו ים? יאללה, קפריסין.

מה יש לך, אחותי, תירגעי, את מלחיצה את הדו-ראשי. האיש חי בפחד תמידי לעשות או להגיד את הדבר הלא נכון. אפילו בתרגיל המבטים בעיניים הוא נכשל, מהבהלה. צחקק כמו נער מקהלה, ממאן כהרגלו להיכנס לתבנית הגבר הדו-ממדי שנועה מדמיינת מצטלם איתה לסטורי אינסופי.

דבר אחד טוב גם יצא מהחיכוך הזה - הסתבר שאריאל מגדיר אותם כבני זוג, נועה מגלה שהיא צריכה הרבה פחות ספייס ממה שחשבה, וגם, חייבים להודות - הרגע שבו היא דומעת על ספת היעל היה הרגע הכי חמוד ואותנטי שלה מתחילת העונה, ואז אריאל נתן לה יד, והכל היה קצת אנושי לרגע. לכו תדעו, אולי יש תקווה לזוגיות הזו.

היום האחרון בדירה בצפון הגיע, ונטע ואביתר ארזו כל הערב כדי לעבור למחרת לדירה של נטע בתל אביב. כבר בטסטה שלו למצלמה בבוקר, כשאביתר אומר שהוא מקווה שיצליח לחזור מהר מהצבא כדי לעזור לנטע לעבור דירה, חשדתי.

איזה מקווה, ואיזה נעליים, יש לו הכי פרצוף של אחד שהולך להמציא לעצמו משימה דחופה בשש בערב ואז לנמנם קצת על המקלדת, ולהגיע אחרי שהכל מגוהץ ובארון.

הוא חמוד נורא, בא לחבק אותו ולהגיד לו שהכל יהיה בסדר. אבל הוא פלייקי, ולנטע מתחיל להיות ברור שאם היא רוצה זוגיות איתו, היא תמיד תהיה המבוגר האחראי. לא בטוחה כמה קוסם לה להיות המנהלת האזורית, אבל נשים עשו דברים הרבה יותר גרועים כשהן מאוהבות, ואין לי ספק שלו רק ידעה שהיא יכולה לסמוך עליו שיישאר, היא הייתה מוכנה להקריב את הקורבן הקטן הזה.

החמקמקות האינהרנטית שלו מייצרת תחושה שלא מומלץ לשחרר לגמרי ולתת אמון. אולי זה משהו באיך שהוא טווה את המשפטים החמודים שלו ומערבב אותך עם סיפור על רקון שהציל ממדף בסופר כי הוא נראה לו בודד, ואולי סתם כי הוא כל הזמן נראה קצת על סף בריחה. אבל התקשורת ביניהם כיפית וקלילה רוב הזמן. כלומר, כל עוד נטע מוכנה לנשום עמוק ולוותר על כמה צרכים בסיסיים.

דוגמה מדויקת לדינמיקה הזאת התרחשה אצל גלעד, בשיחה על הנסיעה לחו"ל עם המשפחה שלה לראש השנה. הוא מרגיש שזה קצת יותר מדי בשבילו, וזה מבאס אותה, כי הנסיעה שמתוארכת ליום שאחרי סיום הצילומים באה לה טוב כביטוח נגד התפצלות. נטע חוששת, ודי בצדק, שאביתר, בשנייה שהמצלמות כבות, מפעיל כיסא מפלט, עושה איג'קט ונעלם לשבוע. כשהגיע הרגע בשיחה להתמודד עם השאלה שלה, הוא פתאום חווה "הצפה רגשית" ונאלם דום. נטייה שמחמירה את התחושה שלה שהיא צריכה ללכת על קליפות ביצים כדי שהוא יישאר.

גלעד מבקש ממנה ללמוד לא להיבהל ולא להתרחק, וזה רעיון סביר. אני רק מתרעמת שהנשים במערכת היחסים הן תמיד אלה שמוטלת עליהן החובה להכיל, ללמוד, להתפתח ולעבוד בזה, בעוד הגבר יכול לשבת ולעשות פרצופים בצד בלי להידרש להכיל באותה מידה את הצד השני. גם נטע צודקת - כשהוא מתרחק ככה זה גורם גם לה להתרחק, ולא ייתכן שיצופה ממנה להיות היחידה שמחזיקה את הקשר הזה, בעוד אביתר ירשה לעצמו להזניח ואז להציל רקון ולצפות שיסלחו לו. מצד שני, אולי כדאי לתת לאנשים להזניח, כי לפעמים התוצאה היא לא רע או טוב - אלא פשוט מידע.

המידע החשוב הוא זה: נטע ואביתר הם שני צדדים של אותה מטבע. היא מקפידה להימנע מלהיכנס למקומות כאובים - הפחד הגדול שלה זה שיקרה משהו שיצריך אותם "לדבר על זה עכשיו יומיים". אביתר הפוך, חייב לחפור בתוך כל פצע כדי להרגיש בשליטה על עצמו. נראה שהוא חושש שאם לא יהיה במודעות לכל פיסת כאב שעוברת בו, או יפספס איזו חתיכת חרצף שגואה בשולי נפשו ברגע האמת, יקרה משהו נורא. אלה שני מנגנוני הישרדות שעובדים משני קצוות. וזה, אגב, בדיוק מה שטוב כאן. נטע צריכה מישהו שיעזור לה לשלוף את המקל, ואביה חייב מישהי שתשטיח אותו לפעמים, ותכריח אותו להשתטות ולהתעלם מהמציאות.

מהצד נראה שהכי נכון יהיה להם להישאר ביחד, ללמד כל אחד את השני את האומנות שלו - ולהועיל זה לזה. אירונית, כנראה זה בדיוק מה שיפריד ביניהם.

אוף. למה, למה זה תמיד כל כך קשה?

סופי ודור כרגיל גרמו לי לחייך מול המסך כמו אהבלה. איך אני אוהבת אותם. אבל בפרק הזה חייבת לומר שהקב"ן חשוף החזה פישל. זה התחיל בשיחה על העובדה שישן מחוץ לבית בלילה שאחרי מפגש הזוגות. לכאורה היא דורשת משהו לא ריאלי כל כך - שהוא יעזוב הכל ויחזור כי כרגע היא זקוקה לו מבחינה רגשית. ככה לפחות הוא מספר בקליניקה, ונותן דוגמה נוספת לפער ביניהם.

מסתבר שלילה לפני כן, סופי אמרה לו שהיא אוהבת אותו, והוא ענה לה: "חיים שלי".

איכשהו הוא פספס לגמרי שזו לא דוגמה נפרדת, אלא ההתחלה של הסיפור - היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו, הוא ענה לה "חיים שלי", ואז ישן מחוץ לבית בלילה שאחרי. מה לא ברור פה? להוציא אותה נידית ולא רציונלית, לא להבין מיד ששני המקרים הם אותו מקרה, ושהרגישות שלה הייתה מובנת לגמרי? באמת. איזו טעות של קב"ן מתחיל, וגם גזלייט בלתי רצוני.

ייאמר לזכותו שהוא ניסה לתקן באמצעות משחק הקלפים הבלתי נלאה שמופיע בכל פרק כמו אקדח במערכה הראשונה ויורה לאורך כל העונה. הקלף שאל "מתי עשיתי או אמרתי משהו שריגש אותך?", ודור העלה את הנושא, הודה שזה ריגש אותו, לא כדי להגיד בהכרח שגם הוא אוהב אותה, אבל כן כדי לרמוז לה שהאמירה בדרך, וקצת סבלנות תשתלם. לפחות זה מה שאני הבנתי.

כנראה קשה לו כרגע עם וידוי אהבה, וזה לגיטימי. באמת מפחיד לעשות החלטה כזאת, ונראה לי שסופי יכולה להתמודד עם עוד חודש של טיפונת אי-ודאות בשביל זוגיות כזאת טובה. מצד שני, אם דור לא קלט בזמן שהוא זכה בפאקינג פיס, ובסוף אגלה שהם נפרדו וסופי אם חד-הורית, כדאי לו לא לפגוש אותי ברחוב, כי עכשיו אני יודעת בדיוק איפה הוא שונא שנוגעים לו, ובואו נודה על האמת - די קל לתפוס אותו בלי חולצה.