בצי (אושרית סרוסי) מאורסת לנהוראי (שון סופטי), החבר שלה עוד מהטיול השנתי בכיתה י"א. הקשר מתקדם לפי הספר לכיוון חתונה וילדים, אבל באמצע החינה נהוראי אוכל סיבוב: הוא מבין שלאשתו לעתיד אין שאיפות מעבר לצפייה אובססיבית בפרקים של "קופיקו", וחותך את האירוע למרות שהאולם כבר שולם.
ההשפלה הפומבית מבהירה לבצי שמשהו חייב להשתנות, והיא עוזבת את עיר הולדתה המוכרת, אופקים, לטובת תל אביב, שם תלמד תקשורת במכללת סבידור מרכז. נכון, שאיפות אקדמיות לא היו לה עד כה - בכל זאת בחורה פשוטה, ואפילו פשוטע - אבל היא בחורה תקשורתית, וכל מה שיחזיר אותה לזרועותיו של נהוראי בא בחשבון. את המסע היא עושה עם שתי חברותיה הטובות: טימור הסמי-אליטיסטית (כרמל נצר) ונופר האגרסיבית (ניב שטרית).
"הפשוטע", עמוד הפייסבוק והאינסטגרם שהקים בר אלמליח-דונצוב, הפך מזמן לתופעה חוצת מעמדות. גם אם אותי הוא לא תמיד מצחיק, זה מהעמודים היחידים שמגיעים אליי בשיתופים מכל המחנות (אזהרת סטריאוטיפים): תל אביבים היפסטרים מצביעי הדמוקרטים לצד פריפריאלים חובבי שישי שמח עם ירון אילן.
בזכות שימוש בהומור שהתחיל מממים שמרפררים לתרבות הפופ מהסוג הלא מאוד מתוחכם (היוש פסטיגל 98') הצליח אלמליח-דונצוב ליצור קול מאחד: סרקזם רך ותחכום למי שרוצים להרגיש סופיסטיקייטד, ועממיות מודעת לעצמה למי שרוצים להראות שהמקל לא תקוע להם עמוק כל כך בישבן. פוליטיקאים שמכוונים להביא לקלפי את מחנה האמצע מוזמנים לברר אצלו מי האנשים האלה בדיוק.
ההחלטה של כאן 11 להפוך את "הפשוטע" לסדרה בהפקת טדי הפקות, שהוכרזה לפני כשנה וחצי, הרגישה כמו מהלך טבעי לגוף התוכן המקורי הכי פעיל בישראל, שהזרוע הדיגיטלית שלו היא מחוזקותיו הבולטות (ראו את סרטוני המונדיאל שבהם בני זוג מתראיינים כמו שחקני כדורגל אחרי משחק). נכון, היו כבר סדרות רשת שעובדו למסך ("משיח" של אודי כגן, למשל), ובארה"ב אפילו עמודי רשת זכו כבר לסדרה עלילתית ($#*! My Dad Says קצרת הימים עם וויליאם שאטנר), אבל בארץ יש למקרה "הפשוטע" סוג של ראשוניות.
הר של ציפיות
הפופולריות והבאזז מביאים את "הפשוטע" למסך עם הר ציפיות שלא פשוט להתמודד איתו. לצד אלמליח-דונצוב ואורי גרוס חתומים עליה גם אושרית סרוסי, חן רוטמן ודן מסר שהופקד על הבימוי - מדובר בצוות מגובש שאחראי ביחד ולחוד לתוכניות קאלט כמו "זאת וזאתי", "מי זאת" ו"האחיין שלי בנץ". הפרומואים לסדרה כבר הראו לנו לאן הרוח נושבת: חגיגה צבעונית, עמוסת רפרנסים והופעות אורח מכל הסוגים והמינים (כן, תומר משקף לבן מככב פה עוד לפני שתספיקו לעשות לייק).
בנוסף, למרות שגיבוריה הם נשים סטרייטיות וגברים בעלי ערכים מסורתיים, "הפשוטע" היא סדרה קווירית למהדרין, והעיצוב המצועצע שלה מזכיר יותר מכל את "ג'וני" הקאלטית של יונתן קוניאק ואיציק כהן. הכול כאן צועק קאמפ (אסתטיקה מוגזמת שהופכת את חוסר האסתטיות להצהרה אומנותית - המכוער הוא היפה) ואל תקחו אותנו יותר מדי ברצינות, אבל השאלה האם זה מחזיק סדרה.
על סמך שלושת הפרקים שנשלחו לביקורת, "הפשוטע" מצליחה בחלק מהאתגרים בצורה יוצאת דופן ונכשלת באחרים בצורה מביכה. נתחיל בטוב (כן, כאלה אנחנו בתקשורת, מפרגנים): מדובר באחת הסדרות הכיפיות, המצחיקות והשנונות שראיתי מזה זמן רב. הפרקים, 30 דקות ברוטו, עוברים ברגע - בלי שמצמצתי חלפו שלושה.
הבדיחות והרפרנסים לתרבות הפופ פשוט לא נגמרים: מהפסל המוזהב של רחל מאופקים בכניסה לעיר, דרך איתי תורג'מן בדמות זמר מזרחי אוכל שרצים שנראה כמו הכלאה של קובי פרץ ועומר אדם, ועד משי קליינשטיין במיוזיקל חסר היגיון שמרפרר ל"היפה והחיה" ולוקח את הסדרה למחוזות ה"שמיגדון" התיאטרליים. גם אם תנסו להיות בטלפון או לשלוח צילומי מסך לחברים, "הפשוטע" לא תיתן לכם.
מה שכן, מי שעוסק ברשתות יודע שיש הבדל גדול בין לייקים לשיח, ובניית דמותה של בצי - על בני משפחתה (הוריה מגולמים בידי צביקה הדר וגלית גיאת, באיחוד מרגש של "שמש") והחברים ללימודים, ובראשם המרשעת הראשית, בגילומה של אושיית הרשת קייסי זפטה - לא מתגבשת לעלילה קוהרנטית.
מאכזבת במיוחד הבחירה בזווית השטחית למדי של פריפריה מול תל אביב, בפעם המי-יודע-כמה. כן, יש כאן בדיחות על וולט מול מאפיות בפריפריה ורבנים מול חילוניות; אם תרצו, הוויכוח בין אודיה פינטו לאורי בנאי - רק כסדרה.
בנוסף, גם קאמפ צריך לדעת לעשות, ולצד תצוגות המשחק הנפלאות של סרוסי ורוטמן כבצי וטופז, השותף לדירה (דמות שראויה לספין-אוף, או לפחות לסדרת רשת), יש הופעות אורח, בעיקר של כוכבי רשת, שגורמות למבוכה - ולא מהסוג המצחיק.
ובכל זאת, למרות הביקורת, קשה לראות איך "הפשוטע" לא הופכת ללהיט של הקיץ, או לפחות לאסקפיזם שיקליל קצת את תקופת הבחירות הקרובה.
"הפשוטע" משודרת בכאן 11 ובכאן BOX בימי שני ב-22:00.