לקראת גמר "האח הגדול 3"

    מגה מוח: למה לא להצביע לסיון בגמר של "האח הגדול"?

    וואלה! תרבות ממשיכה להמליץ לכם למה לא לתת את המיליון לכל אחד מדיירי ה"האח הגדול 3". והפעם - סיון אברהמי, חוקרת המוח הכי נטולת כריזמה בהאט טאב. כתבה רביעית בסדרה

    רחלי רוטנר

    אלירז. בעונה הקודמת של "האח הגדול", לשם הזה היתה משמעות כמעט מאגית. זוכרים? זה היה שם שקיפל בתוכו מיתוסים של מלחמת אור בחושך, גיבורי-על עם בלורית וסיפורי סינדרלה. זוכרים איך רעדתם כשהוא הופיע על המסך, ענוג אך זועם וכולו מחשמל, מוכן לעוד מלחמת צדק במטבח? הוא היה נסיך האשפתות שלנו והוא נלחם בסער, הנבל גדל הגוף, ואנחנו נשאבנו לתוך קרב הגלדיאטורים הזה שכמעט התפקע מאדרנלין, מכריזמה, מאש קטלנית.

    אז העונה הנוכחית היא לא כזאת, עם זה כבר למדנו להשלים. היתה לנו אמנם דמות נבל מפחידה, פרידה אין-בי-טיפת-רוע-יא-חרא הכט, אבל זהו בערך. כל שאר הדיירים נפלו על הגב ביום הראשון ומאז הם מנפנפים ברגליים כמו ג'וקים שלא מצליחים ללכת. העונה הזאת אין מיתוסים, אין מאגיה, אין דמות גדולה מהחיים. יש מקסימום דג עם שם מצחיק.

    אבל מכל הדמויות נטולות הכריזמה בווילה העונה, סיון היא השקופה ביותר. שימו אותה ליד סקולי והיא נעלמת בפוף. כן, היא מקסימה. כן, היא חמודה. כן, היא משהו משהו מוח - לא ממש הקשבתי. הכול נכון. אבל למען השם, זה "האח הגדול", מישהו פה צריך להעיף אותנו לגלקסיה בדרך לקונפטי של הניצחון, מישהו צריך לגרום לנו לשאוג – בזעם או בהתלהבות, זה לא חשוב – ברגע ההכרזה על המנצח. וזאת לא סיון. כי היא לא מספיקה בשביל קליימקס של תוכנית כזאת. אם היינו רוצים משהו מתפנק עם חיוך קטן וחמוד היינו קונים ארנב, לא פותחים טלוויזיה בפריים טיים.

    טוב לדעת (תוכן מקודם)

    איסטנבול פתוחה - מרחק שעה מפתרון טבעי וקבוע להתקרחות נשית

    חברת איילת גייר
    לכתבה המלאה
    היא לא הייתה בדיוק מופת לזוגיות טובה, עם כל ה"לך לעזאזל עמיר- הוי, נשק אותי - אני שונאת אותך - קח אותי עכשיו" סיון אברהמי בכניסה לבית "האח הגדול" (צילום: עומר מירון)

    סיון אברהמי התחילה את העונה בתור הכוסית ההיא שהיא לא סיון דרור, והיא עדיין רק הכוסית ההיא שהיא לא סיון דרור. היא לא היתה מעניינת, לא מרגשת ואפילו לא מעצבנת – למעט כמובן הרגעים שבהם היא הרעימה את הצחוק המבעית שלה, "א-העעעעעעעע!", שגרם אפילו לצחוק של ליהיא להישמע כדנדון פעמוני רוח בוויפאסאנה. היא לא היתה בדיוק מופת לזוגיות טובה, עם כל ה"לך לעזאזל עמיר - הוי, נשק אותי - אני שונאת אותך - קח אותי עכשיו"; אבל היא גם לא היתה קורבן נלעג ופקאצי כמו איילה רשף בזמנו, שהדביקה אותנו למסך בתדהמה ובגועל והבעירה בנו את ניצוץ הויצ"ו שתמיד היה בתוכנו.

    סיון לא לימדה אותנו שום דבר על עצמנו, על עצמה, על זוגיות, על בדידות, על חוכמה או טיפשות, על טוב או רע. היא אולי משהו משהו מוח, אבל את המוח שלנו היא לא ממש אתגרה, לא לטובה ולא לרעה – וחמור מכך, גם את הלב שלנו לא. וגם לא את הלב של עמיר, מסתבר.

    אין ספק: מבין כל הפיינליסטים, סיון היא הדבר הקרוב ביותר למישהי שאשכרה הייתם מוכנים לשבת איתה לקפה בחיים האמיתיים. כל השאר מסכנים את הבריאות. אבל במוצ"ש הקרוב אנחנו לא הולכים להכתיר את "מי שהכי בא לי לשבת איתו לקפה", גם לא לחפש שותפה שקטה לדירה. אנחנו רוצים גמר. יותר מזה, גמר של ריאליטי. יותר מזה, גמר של ריאליטי צהוב, נוצץ, זבלוני, שקרטע יותר מדי העונה, וסמך יותר מדי על שערוריות בולבולים ובגידות ופחות מדי על דמויות מרגשות. לפחות בגמר, תנו לנו מנצח שערורייתי, שנשנא למוות או נאהב לנצח. תנו לנו לשאוג ברגע ההכרזה. תחזירו לתוכנית את האש, אל תשאירו לנו את סיון.

    .

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully