דמותו של האמרגן בז'אנר המסתלסל תמיד היתה שנויה במחלוקת. עוד מימי זוהר ארגוב ואשר ראובני ועד אלי בנאי עם זהבה בן. הוא תמיד נתפס כנוכל חלקלק, שחי מהדם של הזמר. כשמגיעה ההצלחה, קל לשכוח שהאמרגן הקיז דם בשביל הזמר. לאחרונה, יותר ויותר זמרים עזבו את האמרגנים שהיו בשבילם הרבה יותר ממקפצה בדרך להצלחה. העזיבה האחרונה עד כה היא זו של קובי פרץ את יוחאי יעיש, והיא לא סתם סיפור של מהלך עסקי נטו. לפני 12 שנה, קובי פרץ היה זמר כבד של מוזיקה טורקית שהתפלל ליום שבו ייצא מהז'אנר הכבד אליו השתייך. כל התעשייה הרימה גבה כשדווקא יוחאי יעיש לקח את פרץ תחת חסותו. יעיש שניהל באותם ימים את המועדון המצליח "האוכף" בפתח תקווה, היה מנהלו האישי של יואב יצחק. הוא השתמש בקשריו ובבמה היוקרתית שלרשותו, כדי להעלות את קובי פרץ לפני ואחרי כוכבים גדולים שהופיעו ב"אוכף".
כשהקהל ראה את פרץ מופיע יחד עם ישי לוי או יואב יצחק, הוא כבר זכה להקשבה הרבה יותר סבלנית. מאוחר יותר, יעיש חיבר את פרץ עם יוצרים מהז'אנר המסתלסל הקליל יותר, בין היתר גילי מסאמי שכתב והלחין בעבורו את "בלבלי אותו". השאר זו כבר היסטוריה והיסטריה. בשנים שחלפו פרץ שבר שיאים והגיע לפסגות חלומיות שהפכו אותו לאחד הזמרים הכי רווחיים בשוק. ברגע שהגיע הכסף הגדול, הגיעה גם ההסתבכות עם מס הכנסה. כמה קל לראות את יוחאי יעיש האפרורי שנחבא אל הכלים, כאיש הרע שעשה סבוטאז' בקריירה של קובי פרץ.
במאבק הזה, אמרגן מול כוכב, קשה לאמרגן לנצח. ככה הפסיד אלי בנאי מול זהבה בן וכך היה במקרה של זוהר ארגוב עם ראובני. האמרגן תמיד מצטייר כאיש הרע, זה שאין בעיה להאשימו בתקופות הקשות. לעומת זאת, קשה לזכור שכשיש הפסדים, בעיקר בתחילת הקריירה לפני הפריצה הגדולה, רק צד אחד סופג אותם. בסצנה הזכורה מהסרט "זוהר", כשגבי עמרני בדמות אשר ראובני מנסה להסביר זאת לשאול מזרחי המגלם את זוהר, עונה הזמר: "על כל לירה מסכנה שלי, אתה עשית עשר".
וקל להאמין לו. הקהל אוהב את הכוכב ששר לו ונוגע לו בלב. למרות שהמציאות שונה בלא מעט מהמקרים. אלי בנאי ספג האשמות קשות שהוא כביכול עשק את זהבה בן. היום כל מי שקצת מכיר את הסיפור, יודע שבנאי התנהג ביושר מול הזמרת והיא זו שלא ידעה להתנהל כלכלית. אפילו מרגול העידה בחתונת בנו של בנאי, שהאמרגן היה מגיע עד אליה הביתה כדי להביא לה את השכר בעבור הופעותיה ועל מרגול, כידוע, קשה לעבוד בעיניים. גם כישי בן צור זעק לעזרה נוכח התנהלותו הכספית הבעייתית של הזמר שטיפח במשך שנים, אייל גולן, הוא התקשה למצוא אוזן קשבת. גם הפרידה של מאיה בוסקילה מרוברטו בן שושן, הציגה באופן חד מי האיש הרע בסיפור ומי המסכנה.
לצד פרשת פרץ-יעיש, סכסוך נוסף בין מנהל-אמרגן הסעיר את הז'אנר באחרונה - בין ישי לוי למנהלו הוותיק גדעון מלאכי. לעומת פרץ-יעיש, את הפרידה של ישי לוי ממלאכי קשה היה לצפות. מלאכי התנהל מול לוי בכפפות של משי; הוא העריץ את לוי ודאג לכל מחסורו גם בתקופות הקשות ביותר של הזמר. למרות זאת, לוי הרגיש שמלאכי לא ממקסם את הצלחתו בשנים האחרונות ולא מנצל אותה להעלאת מחיר ההופעות שלו.
לוי, פרץ וזמרים נוספים מאמינים שהיום, עידן שלטון המוזיקה המזרחית, הוא הזמן בו הם יכולים לעשות הכל בעצמם למרות שדבר לא מכין אותם לכך. הניהול האישי הוא מקצוע ולא מדובר רק ברישום ביומן ההופעות או משא ומתן מול לקוחות. מלאכי הצליח לשכנע מדינה שלמה שהוא מנהל זמר ענק שהוספד הרבה שנים לפני כן. במקרים של אייל גולן, ליאור נרקיס ומושיק עפיה, נראה שהמהלך השתלם. באשר לזהבה בן כבר ידוע שבעיית הניהול היא הגורם המרכזי בכך שהפוטנציאל שלה לא נוצל. אצל זוהר ארגוב זה נגמר הכי רע שיכול להיות. באשר לפרץ, נראה כרגע שהוא ביצע את טעות חייו ורק הצלחה פנטסטית של אלבומו המתקרב תוציא אותו מהבוץ אליו נקלע בשנתיים האחרונות.
לכן, מול כל הפרידות האלה, נשאר זוג אחד, נצחי, שמחזיק מעמד שרית חדד ואבי גואטה. שניהם מקיימים את המשפט הוותיק של אלו שתלויים זה בזה, או שיהיו תלויים זה לצד זה. הז'אנר המזרחי אולי חווה רנסנס של יציאת אמנים לדרך עצמאית, אבל כולם מבינים שפרידה שלהם תהיה רעידת אדמה אמיתית.
איפה החוצפה של שני יצהרי?
הקסם של שני יצהרי היה בחוצפה. היא הגיעה על תקן הבחורה שמשגעת את הרחבה ועושה טיזינג לכולם. זה מה שהיה עם "י'א בינתי" ובסינגל שהגיע אחריו "כמה כמה". ההליכים המשפטיים שהתנהלו בענייניה שחבשו את המומנטום שלה והיא איבדה לגמרי את הטיימינג המעולה שהיה לה. השירים שהוציאה בזמן שחלף, לא הצליחו לשחזר את ההצלחה. השבוע יצא הסינגל החדש שלה שספק אם הוא יעשה את העבודה. הוא נשמע מאולץ וחסר את הקלילות והעוקץ. לשני יש את כל מה שדרוש כדי להפוך לכוכבת, היא רק צריכה למצוא שירים שישמעו כמוה: עוקצת.
שניר כהן יחזיר את המוזיקה הטורקית?
המוזיקה הטורקית מאיימת כבר הרבה זמן להרים ראש מחדש והנה מגיע אחד שחיכה לזה הרבה זמן. שניר כהן, זמר ותיק שהספיק לגנוז אלבום שלם לפני כחמש עשרה שנה, להתחתן, להקים עסק, להתגרש, לסגור את העסק ולחזור אל החלום שלו. השבוע הוא הוציא סינגל חדש "כל היום" שאין בו טיפת כוונה להתנחמד ולעגל פינות. כהן נותן בראש עם חפלה טורקית מיוזעת ומלאה בנשמה. מומלץ לאוזניים פלורליסטיות.