השפגאט שבין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא - יש להודות - שפגאט מונומנטלי, אולי כמו שאפשר לתאר כל דבר בהקשר הזה כמונומנטאלי: דקת הדומייה, החגיגות הפרועות בערב, השירים לכל אורך היממה. איזה שירים. הכי יפים. גם בין שירי הזיכרון יש היררכיה, וגם ביניהם יש כאלה יפי בלורית במיוחד, ואפילו - כאלה שיש להם חיים משל עצמם וסיפור של דור או כמה דורות שלובים בו, מוסברים בו, בקשר בל יינתק. אחד כזה הוא "כמו צמח בר".
יש מעט שירים שהפכו להיות גולת הכותרת של הקריירות של כל מי שמעורב בהם, שיא נדיר של בלדה מושלמת שזכתה לצירוף נדיר של כוחות ענק: הפזמונאית רחל שפירא, מי שנגעה בעצב העמוק ביותר בשירים כמו "מה אברך" ו"אדבר איתך"; הזמרת חוה אלברשטיין, שהייתה כבר אז קולו של העם; ונחום "נחצ'ה" היימן, לימים חתן פרס ישראל ואחד מגדולי המלחינים הישראלים אי פעם, שחוגג ממש היום (שלישי) את יום הולדתו ה-80, ולכבודו הכתבה הזאת.
השיר הדרמטי הזה, מכתבה של האישה המשאירה את אהבתה מאחוריה, מצמרר עד היום. זה שיר מלא תשוקה, מלא כאב ומלא דרמה, שייחודו גם באישה הדוברת שמגוללת אותו. אף כי לא נכתב כשיר זיכרון ואובדן דווקא, הוא ממשיך לככב בטקסים ובערבי השירה בציבור. אבל הוא הרבה מעבר לשיר זיכרון: "כמו צמח בר", על שלל ביצועיו והקשריו, מלווה את הישראליות המשתנה והמתפכחת מחלומותיה. 40 שנה מהיום שהשיר הזה יצא, ואין לו תחליף בכלל.
סיפורנו מתחיל בקיבוץ בית אלפא שלמרגלות הגלבוע בראשית שנות השבעים, בו היה חבר היימן ואחת משכנותיו לקיבוץ הייתה הסופרת הייקית נעמי פרנקל. קבוצה של בנות הגיעה יום אחד אל הקיבוץ ופרנקל שמעה מאחת מהן את סיפורה האישי שהותיר בה חותם עז ומצא את דרכו לספר בשם "דודי ורעי", שעובד לסדרת טלוויזיה באותו השם. השיר שנבחר ללוות את הסדרה היה "כמו צמח בר", והשכן היימן התגייס: "אני הייתי בתחילת הדרך והיא (פרנקל, נ.מ.) אמרה לטלוויזיה שיש איזה נחצ'ה אחד שכותב מנגינות. אמרו לה: מי זה בכלל? מצאתי אז את חוה אלברשטיין שתשיר את זה. רחל שפירא כתבה מילים מדהימות וככה זה התחיל".
בתו של נחצ'ה, הזמרת סי היימן, זוכרת אף היא את רגעי ההלחנה: "היה אצלנו מנהג בבית שכשאבא כותב - הוא היה נכנס לחדר שלו לכתוב בשקט של 4-5 לפנות בוקר - אז לאף אחד היה אסור להיכנס לחדר הזה ולהפריע. אני הייתי עוד ילדה בערך בת תשע, נשכבתי על השטיח לשמוע משהו ומהדלתות הגדולות ובקעו הצלילים של 'צמח בר'. ירד גשם שוטף. זה היה מדהים ואני ממש זוכרת שבכיתי".
כזכור, השיר הפך לשיר הנושא של האלבום "כמו צמח בר" של אלברשטיין מ-1975. לא היה זה עוד אוסף שירים: "כמו צמח בר" הכיל רשימת שירים שכמעט כל אחד מהם הפך לשיר זיכרון מוכר - "אחרי מותי", "את תלכי בשדה", "לכל איש יש שם", "ימי בנימינה", "שיר ליל שבת" ואחרים. בישראל המדממת של אחרי מלחמת יום הכיפורים, "כמו צמח בר" היה אלבום שעזר לאסוף את השברים ולנחם, ושיר הנושא שלו היה לסמל עוצמתי של פרידה וגעגוע.
"שואלים אותי הרבה אם הייתי יכולה לכתוב את השירים האלה עכשיו ואני מאמינה שרגשית כן", נזכרה רחל שפירא, שכתבה לאלבום גם את "אדבר איתך" ו-"השכם השכם בבוקר", בראיון שערכנו מוקדם יותר השנה. "אלה שירים די ראשוניים שלי. האווירה הרשיתה אז שירים ליריים שמסתכלים פנימה וכל שלושת השירים האלה כולם מדברים על איזה שבר ציבורי פרטי. אנשים שמתבטאים מגיבים לעצמם ולתקופתם ואני מניחה שזה הד ובת הד של מה שקרה. 'כמו צמח בר' הוא קצת יוצא דופן בשלישייה הזו. אני יודעת ששוב משדרים אותו בימי זיכרון והוא לא נכתב בהיבט כזה, והאמת שאני גם מכבדת את זה". השיר כל כך הצליח, עד שלספר ההמשך ל-"דודי ורעי", העניקה פרנקל את השם "צמח בר".
ובזמן שהשיר הפך לקלאסיקה מיידית ואלברשטיין הפכה לזמרת לאומית, המציאות המוזיקלית השתנתה וצלילים חדשים נכנסו לשטח. בזמן ששירי ארץ ישראל התחילו להיתפס כדבר מיושן, והאתוס הרשמי נסדק עוד יותר בשנים שאחרי פרוץ מלחמת לבנון, הופיעה לה סי היימן. עם וייב פאנקיסטי, קול צרוד וסדוק, אנרגיות לא נגמרות, אג'נדה פמיניסטית ברורה והאבא הכי מפורסם בזמר העברי, אי אפשר היה להתעלם מהיימן הבת. "גיבור גדול" ו-"לא עובדת בשביל אף אחד" היו להמנונים. ואז, עם כל התדמית הפרובוקטיבית והקול יוצא הדופן, היימן הקליטה גרסת ניו וייב, איטית ודרמטית בטירוף ל-"כמו צמח בר", במה שהוא בעיניי אחד הקאברים המרתקים ביותר במוזיקה הישראלית מעולם. גרסה שגם היא בעצמה חוגגת מעט יותר מ-25 שנה.
"זה קרה המון בזכות טמירה ירדני", היא נזכרת. "התכנסנו לחזרות בקיבוץ עינת, וטמירה נכנסה ואמרה תקשיבו: אתם חייבים שיר שכולם מכירים. אז אמרתי לה יש לנו את 'גיבור גדול'! והיא ענתה: אבל זה לא מספיק שכולם יבואו לצוותא תל אביב. אז היא אמרה: יש לי רעיון - בואו נעשה את 'כמו צמח בר'. זה היה שוק טוטאלי, כמו לגעת בפרה קדושה באמת".
"קראנו ליזהר אשדות שייתן לזה גוון אחר, ולדעתו מה שהיה צריך זה להוריד אקורדים. אבא שלי כותב עם כל האקורדים שקיימים. זה קרוסלה, זה לונה פארק של אקורדים, אבל אנחנו היינו אז בסוף שנות השמונים, וברדיו פרינס ופריטנדרס וקורין אלאל וקצת החברים של נטאשה ולא רצינו המון צלילים - רצינו מינימליסטי. אבא שלי התקשר ונורא נורא ביקש לשמוע, ואני הבטחתי ליזהר אשדות שלא משמיעים לו עד הבכורה. זה באמת היכה בתדהמה את כולם: לא היה רגע שזה לא הושמע וזה באמת פתח גם דרך, נוער שוליים מיד אחרינו עשו את 'לך איתה'.
תקשיבו לזה רגע, לפירוק של הפאתוס הלאומי בעצב אוניברסלי, לדור השני האורבני שמבקש מורשת אחרת מאבותיו הקיבוצניקים. לא הרבה זמן אחר כך חמי רודנר ואסף שריג מ"איפה הילד", שני קיבוצניקים בעצמם, צרחו "בפרדס ליד השוקת" בתוך "אמריקה קרובה" ויצרו גרסת רוק לשיר של המשורר יוסף שריג, אביו של אסף, מהרוגי בית השיטה במלחמת יום הכיפורים. מיקיאגי וחבריו הפכו את "לך איתה" הדרמטי ממילא של אילנה רובינא לאפל מתמיד. דור של רוקרים מקומיים ניסה להעניק משמעות שונה, חצופה ובוטה לסמלים של הוריו.
סי היימן שרה לאביה את "כמו צמח בר"
היימן רואה את הדברים אחרת ממני. "זאת בכלל לא התרסה. זאת הייתה הזמנה לדור החדש לנערות מבולבלות שהרגישו קצת אחרות. זאת הייתה הזמנה של זמרת שבעצמה הייתה קצת שנויה במחלוקת, ובזה שלקחתי קלאסיקה ישראלית כל כך מזוהה והזמנתי דרכה את האנשים שמרגישים שהם קצת שונים הם יכלו לפרוח בו. מעולם לא קיבלתי תגובות רעות עליו, אפילו לא זיכרון אחד. אבא התאהב בביצוע וגם הקהל התאהב בו" (נחצ'ה מאשר: "אלמלא סי, השיר היה נשכח או לא מגיע לעוד אנשים צעירים של אז. אני חייב לה הרבה על ההקלטה הרוקית"). ההתרסה, היא אומרת, גלומה כבר בשיר המקורי: "צמח בר הוא התרסה נשית והזמנה לשוני. תלכי עם האהבה שלך וגם אם את תלכי הוא יבוא. השיר הזה מתחיל ב'מחר אני אהיה כה רחוקה', ואני זוכרת שדיברנו - אבא ואני - שרחל שפירא העיזה פה בפנייה ישירה, בגברת שקמה יום אחד והולכת. זה לא היה רגיל אז בימים ההם של חוה". היא מוסיפה כי אחרי אסון המסוקים ב-1997, בעקבות הזמנה לבצע את השיר במעגל של דן שילון, "כמו צמח בר" אומץ מחדש כשיר זיכרון יותר מתמיד, ובסיבוב ההופעות החדש שלה עם "השלטרים" היא ממשיכה לבצע אותו בכל הופעה.
היו עוד גרסאות ל"כמו צמח בר". רבות מספור. אבל מעטות הצליחו לחדש משהו בשיר כמו הגרסה ההיא של סי היימן. בשנים האחרונות נדמה שמגלים את השיר ההוא של חוה אלברשטיין - מגדולי סמליה של האשכנזיות הישראלית - יוצרים מזרחיים שמבקשים לטעון את השיר במשמעויות חדשות ובצלילים חדשים. לאחרונה עשתה זאת דיקלה בתוך "שרות חוה אלברשטיין". אבל אביהו מדינה, בעצמו סמל לאומי, הקדים אותה בגרסת קאנטרי שונה ומפתיעה מאוד לקלאסיקה של שפירא והיימן. "זה שיר מאוד יפה שמספר סיפור", הוא אומר לוואלה! תרבות, "ומסתבר שבמקורו זה סיפור מאוד עצוב על גזענות בארץ הזאת בין אישה ספרדייה לבין קיבוצניק. הקיבוץ דחה אותו בגלל הנישואים ביניהם והוא עזב את הקיבוץ בגלל זה. המילים 'אני חייתי ביניכם כמו צמח בר' זה מאוד הרגיש לי כמו אנשים שחיים ככה שלא מרגישים שייכות בכלל לחברה בישראל כמו הערבים, המזרחים, האתיופים, ואני חשבתי שזה מדבר אליי מאוד. אני חשבתי לקחת אותה למקום אחר לגמרי, לקשר את זה לסיפור בארצות הברית על איזה מין קאובוי כזה שגירשו אותו ולכן בא לי הקטע של הקאנטרי".
בניגוד לחוויה של סי היימן, מדינה זוכר גם תגובות יותר קשות על הפרשנות החדשה לקלאסיקה: "קיבלתי הרבה מאוד תגובות טובות אבל היו גם תגובות לא לעניין, של 'מה אתה נוגע בקודש' ו-'מה הטעם לקחת שיר כזה יפה ולהרוס אותו' של כל מיני גזענים למיניהם בטוקבקים של האינטרנט". התגובה של היוצרים הייתה חמימה יותר. "דיברתי גם עם רחל שפירא וגם עם נחצ'ה ואמרתי שאני הולך לשנות את זה לשפה של גבר והיא הסכימה, והשמעתי לנחצ'ה בטלפון. הוא שתק. למה אתה שותק? שאלתי אותו, והוא אמר לי 'אני בהלם. לא היה לי חצי אחוז של דמיון שזה מה שתהיה התוצאה הסופית ואני המום, אבל תשמיע לי את זה עוד פעם'. ואז הוא אמר לי: 'תשמע, זה יפה. אני פשוט צריך להתרגל לזה'. אני חושב שהוא איש מוכשר בצורה יוצאת מגדר הרגיל. באמת נחה עליו רוח האלוהים. הלחנים שלו הם דבר שמימי, משהו שיוצא מהלב. איזה מלאך שם לו בראש את הפראזות המוזיקליות שלו היפות עם כל כך הרבה שירים".
זה די מדויק, מה שאומר מדינה על היימן. המלחין הפורה הזה אחראי לכמות בלתי נתפסת של מנגינות אהובות ומרגשות, שקצרה היריעה מלציין אפילו את מקצתן. עם הגיעו לגיל גבורות, הוא מתמודד עם שנים לא פשוטות בחייו. מצבו הכלכלי הורע וגם הבריאות לא מה שהייתה פעם, וההבטחה הממשלתית לסייע לא בדיוק הבשילה. ב-26 למאי תתקיים הופעה חגיגית של סי היימן והשלטרים במועדון הזאפה בהרצליה שתוקדש לחגיגות ה-80 לאביה של הזמרת. לכבוד המופע, היא תקליט לראשונה מאז "כמו צמח בר" חידוש לשיר נוסף שלו, "סוס מעץ" של נורית גלרון. "גם הפעם אני לא משמיעה לו לפני", היא צוחקת.
מעל הקריירה המפוארת הזו של שניהם מרחפת השיר האלמותי הזה. "כמו צמח בר" מצליח לקבל כל כך הרבה צורות שונות ולהכאיב ולרגש בכולן משום שכולנו יודעים היטב להרגיש לא שייכים. כולנו יודעים את צער הפרידה. לצד השמימיות שמזכיר מדינה יש בשיר הזה משהו כל כך פשוט ואנושי. סי היימן אומרת שזו "בלדה מושלמת". נחצ'ה אומר: "לכל אחד מאיתנו, בלי לדעת, בלי להבין ובלי לשאול נוצר במשך השנים שיר דגל. היום 'כמו צמח בר' זה שיר דגל של רחל שפירא, של חוה אלברשטיין ושלי. זה יפה מאוד".