פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סיפור לא פשוט: מה הקשיים שעומדים בפני חנויות הספרים הקטנות?

      לכבוד שבוע הספר שוחחנו עם בעלי חנויות ספרים עצמאיות ברחבי הארץ, שמתארים תמונה שונה לגמרי מהתפישה הרווחת לגבי ענף הספרות הישראלי. כיצד חוק הספרים השפיע עליהם? האם הם חשים את הספרים הדיגיטליים נוגסים בהם? ואיך זה קשור לחרמות מחו"ל?

      רבות דובר על חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל, שנכנס לתוקפו לפני יותר משנה. חלק מהמו"לים זעקו חמס, בישרו שמכירות הספרים נחתכו בכ-15% ומכירות הספרים החדשים בפרט צנחו ב-35%, וכינו אותו כ"חוק לפגיעה בספרות ובסופרים". בהתאם לקולות אלה עומד כעת החוק למבחן מחודש בכנסת בעקבות הצעתו של חבר הכנסת יואב קיש (הליכוד) הקורא לבטלו. אך לא כל הגורמים בשוק הספרים מסכימים עמו.

      "חוק הספרים השפיע על כל הענף", טוענת רונה יצחקי, מבעלות חנות הספרים התל אביבית "המגדלור". "הקהל מתחיל להפנים את העובדה שלספרים חדשים יש מחיר קבוע בשנה הראשונה. יש מחיר שקבוע ברשת וקבוע בחנות העצמאית, וקל להם מאוד להבין שבחנות העצמאית הם מקבלים ערך מוסף. גם ברמה של המלאי שהוא הרבה יותר מוקפד ומקיף וכולל מחלקות שאולי ברשתות לא תמיד נותנים להן מקום, כמו ספרי שירה, ספרי עיון - לנו יש מלאי גדול של יבוא, ספרי עיצוב וצילום. בנוסף, בחנויות העצמאיות הם מקבלים איזושהי מקצועיות בחיבור של האיש הנכון לספר הנכון, כי הרבה מאוד מהמפגש שלנו עם הקהל בנוי על המלצות לאנשים".

      לעומת זאת ממשיכה יצחקי ומסייגת: "יש תחום שהחוק לא טיפל בו, וזה ההנחות שהוצאת הספרים נותנת גם לחנויות וגם לרשתות. זה תחום שנותר אפור. אנחנו צריכים עדיין להיאבק על הנחות [..] אני חושבת שמוציאים קצת פחות ספרים ומשקיעים בכל כותר יותר מחשבה מבחינת מה יוצא ומה לא יוצא. בחנויות הספרים העצמאיות אנשים תמיד קנו דברים שהם בשוליים ולכן הנתח הזה לא כל כך הושפע מבחינת המכירות שלו".

      אורה ניב, מילתא רחובות (ראובן קסטרו)
      המחירים הקטלוגיים אכן יורדים . אורה ניב בעלי החנות מילתא ברחובות (צילום: ראובן קסטרו)

      אורה ניב, שעזבה את משרתה מזה 11 שנים כמנהלת ברשת 'סטימצקי', פתחה יחד עם מיכאל פינשטין את חנות הספרים 'מילתא' ברחובות פחות מחודש לפני שנכנס חוק הספרים לתוקפו, אך מעידה שהמחיר הקטלוגי המוצע על ידי הוצאות הספרים, בניגוד לטענות אחרות, אכן ירד. "את יכולה לראות שני ספרי 'עם עובד' של אותו סופר שיצאו בהפרש של ארבע שנים - אחד יצא לפני חוק הספרים ואחד אחרי. זה שיצא אחרי חוק הספרים יעלה 76 שקלים וזה שיצא לפני חוק הספרים יעלה 98. רואים שהמחירים הקטלוגיים אכן יורדים".

      חנויות יד שנייה, המהוות אלטרנטיבה בועטת עוד יותר לרשתות הגדולות, מדווחות גם הן על פריחה של ממש. לפי דוד שרון, הבעלים של החנות החיפאית הוותיקה 'מסחר הספר', חוק הספרים גרם לעלייה בכמות הלקוחות הפוקדים את החנות. "יש יותר כניסה של לקוחות, היא יותר משגשגת. כך אני חושב שקורה בכל חנויות הספרים הפרטיות". אלה שנשארו, כלומר, כי שרון מקפיד להוסיף ש"'סטימצקי' ו'צומת ספרים' גרמו לחיסולן של חנויות ספרים פרטיות וגם לחיסולן של הוצאות קטנות ברגע שדרשו את מנת השומן הלא פרופורציונלית שלהן".

      מכירותיהם של סופרים שמעמדם פחות מבוסס נפגעו, אבל לא באותה מידה בחנויות העצמאיות. רונה יצחקי מעידה כי "יש משוררים שפרסמו השנה ספר ראשון - כמו עדי קיסר ורועי חסן - ולפחות אצלנו בחנות העצמאית מכרו יפה מאוד. גם בגלל התהודה שהכתיבה שלהם עשתה במרחב התרבותי". היא מוסיפה, "זה שקנו פעם יותר ביכורים זה לא בגלל שהתעניינו יותר בביכורים, אלא שזה היה יותר זול. אף אחד לא בדק עד כמה אנשים קראו אותם ספרי ביכורים שנמכרו במסות במחירי רצפה, וגם אהבו את מה שקראו".

      "סיפר לי היום מו"ל ותיק של הוצאת 'נהר' העצמאית והאיכותית - ראובן מירן", מוסיפה יצחקי, "שהשנה האחרונה היתה עבורו השנה הטובה ביותר במכירות מזה זמן ארוך, וזה בגלל המכירות בחנויות העצמאיות. אנחנו מזמינות כמות לפי העניין האמיתי בקהל, ואף מוכרות אותה - חנות עצמאית כמו 'המגדלור' נותנת חשיפה לספרות פחות פופולרית ואף מתווכת אותה לקהל. זאת לעומת מה שקורה ברשתות שמזמינות לפעמים אלפי עותקים, ואז מחזירות 80% מהם. יש מקרים שמו"לים נאלצים אפילו לגרוס את הכמויות שהוחזרו; תביני את העיוות".

      דוד שרון, מסחר הסחר בחיפה (ראובן קסטרו)
      חוק הספרים גרם לעלייה בכמות הלקוחות. דוד שרון בעלי 'מסחר הספר' בחיפה (צילום: ראובן קסטרו)

      משה בר, בעלי החנות המיתולוגית "הגלריה לספרות" בירושלים, אמנם חושב שחוק הספרים הזיק לענף הספרות, אך הקושי המרכזי באחזקה השוטפת של החנות מבחינתו הוא בכלל מוניציפלי. "הארנונה העצומה שאנחנו משלמים היא בלתי נסבלת, כי אנחנו משלמים על שטחי מחסן כשטחים מסחריים. ספרים הם לא סחורה סתמית, ומצד שני להחזיק ספר שנים, אפילו אם הוא חשוב מאוד, ולשלם את הארנונה שמשלמים - יש בזה משהו לא סימפטי. בעיר כמו ירושלים יש חשיבות עצומה לכך שבתחומי האמנות הארנונה תהיה יותר נמוכה. זה מקשה עלינו את ההחלטה איזה ספר לשמור ואיזה לא לשמור, ולפעמים זה מאלץ אותנו להוציא מהמלאי ספרים שאולי בעתיד תהיה להם חשיבות".

      מדוע חנויות הספרים בירושלים לא מתאחדות ודורשות הנחה מן העירייה?

      "אנחנו מדברים לפעמים בינינו, אבל לצערי הרב בתחום העסקים העצמאיים אין הרבה שיתופי פעולה בכלל. ירושלים נחשבת לעיר מצויינת לרכישת ספרים אבל היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר טובה וזה היה יכול לשרת את העיר מבחינה בינלאומית".

      בר גורס שהיעדר החשיבות וההשפעה של חנויות הספרים העצמאיות על ענף הספרות, נובע מחינוך ירוד בחלקים שונים של הארץ ובהתאמה ירידה בתרבות הקריאה. "מה היתה האוכלוסיה בשנות ה-20 וה-30 בתל אביב? 60-80 אלף איש - היו עשרות, אם לא מאות חנויות ספרים. תחשבי היום על עיירות, ערים שיש בהן אותו מספר תושבים ואין בהן חנות ספרים עצמאית אחת", אומר בר. "זה נושא למחקר על האוכלוסיה. יש ערים כמו ירושלים ותל אביב שיש בהן הרבה מאוד חנויות ספרים יחסית, ועיירות כמו שדרות, נתיבות, ערד, אני יודע מה, אין להן חנות ספרים אחת אפילו, מה דעתך? קריית שמונה - נסגרה הספרייה שם. זה חבל מאוד מאוד שאוכלוסיות שלמות... אני לא איכנס לעניינים הפוליטיים, לעניינים הדתיים, למה האנשים סגורים בתוך עולמות כל כך צרים. איפה ההשכלה שנפוצה בקרב היהודים כמעט בכל מקום בעולם?".

      מה אתה טוען בעצם? למה אין חנות ספרים בנתיבות?

      "משום שהחינוך הוא רע. חינוך שלא מדרבן את האנשים לקרוא, וזה הכיוון. דלות החומר. אני לא טוען שחלילה יש להם פחות יכולת. רק אין להם הזדמנות".

      משה בר, הגלריה לספרות ירושלים (ראובן קסטרו)
      חינוך שלא מדרבן לקריאה. משה בר בעלי הגלריה לספרות בירושלים (צילום: ראובן קסטרו)

      כשכבר ניגשים לחנות הוותיקה 'מיני בוק', הפועלת בבירת הנגב מאז שנת 1975, מוצאים שהיא על סף סגירה, ושוב ללא כל קשר לחוק להגנת הספרות והסופרים. "כשהתחלתי לנהל את החנות היו כל כך הרבה אנשים, לא יכולת לספור אותם", מספרת בעליה הנוכחיים של החנות, יהודית פריד. לטענתה של פריד, באזור העיר העתיקה של באר שבע בו ממוקמת החנות כיום נסגרו עסקים רבים בגלל מחסור במבקרים. בימים אלה היא מחפשת קונה למלאי החנות - המציעה ספרים ב-12 שפות, ביניהן פורטוגזית ויידיש, ומוכרת גם ספרי לימוד משומשים. בזמן שיחת הטלפון עם וואלה תרבות אפילו הגיע שוכר פוטנציאלי לשאול אותה מתי היא עוזבת.

      באותו רדיוס לא גדול בבאר שבע נמצאות החנות שלה, 'עשן הזמן' המשלבת חנות ספרים עם בר הופעות, וכן סניף של רשת חנויות הספרים 'סיפור חוזר', המתפקדת כעמותה המעסיקה עובדים הלוקים בנפשם. "הם עמותה ויש להם תורמים והנחה במסים ובזה קשה להתחרות, במיוחד כשהם נותנים זיכוי אחיד לכל ספר ומחיר אחיד לכל ספר", אומרת פריד. "לעומת זאת יש לי ספרים פה שלא אעז לקחת את המחיר שהם לוקחים, כי מצד אחד הם לא במצב כל כך טוב למרות שהם יכולים להיות נדירים. ספרים כאלה הם היו זורקים לפח המחזור, הם לא מקצועיים".

      מרשת החנויות 'סיפור חוזר' נמסר בתגובה: "'סיפור חוזר', מקבוצת 'שכולו טוב' (ע"ר) הוא מיזם חברתי לאיסוף ומכירת ספרים מיד שנייה המופעל כולו על ידי אנשים עם קשיים תעסוקתיים. המיזם מפעיל שבע חנויות ספרים ברחבי הארץ ונקודות מכירה נוספות, ושם לו למטרה לקדם הזדמנות תעסוקתית שווה בשילוב עם תרומה סביבתית. 'סיפור חוזר' וקבוצת 'שכולו טוב' אינן מקבלים תרומות כלל. על כל ספר שנמסר ניתן שובר הנחה לקניית ספר. כל הספרים נמכרים ב- 20 ש"ח. אם לקוח אינו מוצא ספרים אצלנו הוא מופנה לחנויות יד שנייה בעיר, ובכללן חנות 'מיני בוק'".

      מיני בוק (ראובן קסטרו)
      התחרות קשה. חנות הספרים 'מיני בוק' בבאר שבע (צילום: ראובן קסטרו)

      גורם נוסף שמשפיע על מכירות הספרים בחנויות הפרטיות עשוי אולי להפתיע. חלק מבעלי חנויות הספרים מעידים כי הממשלה ומדיניותה מזיקות להן. כך טוען אליסף רובינזון, בעלי החנות האיקונית "רובינזון ספרים" בתל-אביב שפתחה את שעריה לראשונה בסוף המאה ה-19 על ידי סבו, אברהם. "אנחנו חווים חרם מצד האוניברסיטאות בחו"ל. הוא לא מתבטא במילים מפורשות אבל יש הפחתה גדולה בכמות הספרים שמזמינים מאיתנו", הוא אומר. "אנחנו רוכשים רק ספרים שהודפסו בארץ. אני יודע שתקציבים שיועדו לספרים בעברית מוסטים עכשיו באוניברסיטאות רבות לטובת ספרים בערבית. אני קורא את זה באימיילים ששולחים לי ולא יכול לצטט, כי הם על בסיס קשרים אישיים עם מרצים מאוניברסיטאות וכו'".

      רובינזון מוסיף ומחדד: "הטענה היא שיש הסטה של תקציבים. אף אחד לא כתב שזה נובע מחרם או ממחאה, הם רק כותבים לי שזו הסיבה. כל הסיפור הזה הוא בן כמה חודשים ואני לא מוצא את העוז ללכת ללקוחות ולבכות להם. חוץ מזה אני מבין אותם".

      למה?

      "מאותה סיבה שהבנתי מחאות על התנהלות פוליטית בארצות אחרות. אני לא מזדהה איתם אבל אני עשוי להבין".

      כשנשאל אם נכתב לו על תנאים מסויימים שבהם תיפסק הסטת התקציבים, השיב רובינזון בשאלה: "יש לך מושג כמה זמן המצב הפוליטי כאן יימשך?"

      רונה יצחקי מצטרפת לדבריו של רובינזון וטוענת "היו גופים חדשים שרצינו ליצור איתם קשר שאיכשהו התפתלו כדי לנסות ולא להתחבר. אני לא יכולה להגיד שזה נבע באופן ישיר מחרם מוצהר. מה גם שאם היו מחליטים כן לעשות את זה הייתי אולי מבינה אותם. לא נפתח את הדיון על חרם, אני לא מצדיקה אותו דווקא בתחומי התרבות, אבל כשקיבלנו את השלילה הזאת נסוגנו בענווה".

      מילתא רחובות (ראובן קסטרו)
      כאן לא מציגים בובות פרווה. חנות הספרים מילתא ברחובות. (צילום: ראובן קסטרו)

      אפשרות אחת למזער נזקים היא פטנט שקיים כבר זמן רב: שילוב בין ממכר ספרים לבין מגוון סחורות אחרות כדי להגדיל את שורת הרווח, שלא לומר למזער נזקים. ניב מספרת שכבר לפני שנתיים היה ניתן למצוא בחנויות "סטימצקי", הרשת שבה עבדה, מוצרים למכירה שאינם ספרים. זו אחת הסיבות שסר חנה של הרשת בעיניה. "ראיתי שענף הספרים ובתוכו גם 'סטימצקי' הולכים לכיוון שלא היה לטעמי", היא אומרת. "זה שהכניסו למכירה כל מיני דברים שרחוקים מספרים ותרבות, כמו למשל בובות פרווה".

      בהמשך לדבריה של ניב, ניתן למצוא מספר חנויות ספרים המשלבות בתוכן בתי קפה ומסעדות, ומראש לא נשענות על מכירת ספרים בלבד לשם הרווחים. אליענה יידוב, בעלת חנות הספרים העצמאית 'תולעת ספרים' בתל אביב - שחגגה בינואר אשתקד 30 שנים להיווסדה - טוענת כי היא ושותפתה, פאני הירשזון, היו הראשונות לאמץ את המודל. ארבע שנים אחרי שפתחה "תולעת ספרים" את שעריה, שילבו השתיים בית קפה בחנות. לדברי יידוב והירשזון מכירות מוצרי המזון לא באות על חשבון הספרים.

      כמה מהחנות מוקדש לספרים וכמה למסעדה?

      "זה תלוי איפה. בסניף ברבין זה חצי חצי. פעם בהתחלה כשפתחנו היחס היה רבע לטובת בית הקפה ושלושת רבעי לטובת הספרים. היום החללים הכתיבו לנו יחס שונה". היא מסבירה שבסניף מזא"ה היה צורך לצמצם את אזור הספרים כי מבנה התאומים הנוסטלגי שבו ממוקמת החנות מכיל חלונות רבים, מה שמונע הקמת מדפים בצמוד להם.

      מה מוכרים יותר?

      "זה חצי חצי. משהו כזה אני לא יכולה להגיד בדיוק".

      האם בעקבות כניסת חוק הספרים ותהליכי הדיגיטציה אנשים פנו לרכוש יותר מוצרי מזון?

      "אנחנו מוכרים יפה ספרים בעיקר עם כניסתו של חוק הספרים, כי הספרים נהיו יותר זולים. פשוט הספרים החדשים הוזלו בצורה משמעותית".

      בחנות הספרים "עשן הזמן", הפועלת בבאר שבע מאז 2007 גם על תקן בר הופעות, טוען צחי גולדברג הבעלים שאחזקת ספרים דווקא גורמת לו להפסדים. "אני לא מתפרנס מזה בדיוק. המשקאות זה בעיקר מקור ההכנסה. הדברים שמלווים את זה הם כל שאר מוצרי התרבות הספרים הדיסקים, ההופעות, הציור - הם לא פרנסה כאן, הם להפך". הוא מעיד שכרגע יש בארונות הספרים בחנות 13,000 ספרים. מספר חריג שכן הוא מקפיד לא לחרוג מ-10,000 בדרך כלל.

      גם חנות הספרים "המגדלור" מציעה למכירה מאז ראשית דרכה מוצרים רבים שאינם ספרים, ואף חולקת את החלל הנוכחי שלה עם סטודיו לצילום שהיה מצוי במיקום שאליו עברה החנות לפני שנה. "זו גם חנות ספרים, ויש פה קומה שנייה שנקראת 'האכסניה' עם סדנאות כתיבה ושעות סיפור לילדים", מספרת רונה יצחקי. "בנוסף אנחנו חולקות עוד חלל עם סטודיו לצילום שנקרא 'סקוור איילנד'. ויש פה גם תערוכות מכיוון שהם מתעסקים בפיתוח, צילום ומסגור".

      : המגדלור (יח"צ , רונה יצחקי)
      חנות הספרים המגדלור בתל אביב (צילום: רונה יצחקי)

      בשבוע שעבר פרסמה הספרייה הלאומית נתונים העוסקים בהוצאה לאור של ספרים בישראל בשנה הקודמת (2014). מנתוני הדו"ח עולה שחלה ירידה בשנת 2014 בכמות הספרים המודפסים שיצאו לאור (7,628) לעומת הנתונים המקבילים בשנת 2013 (7,863). לעומת זאת הספרות הדיגיטלית מסתמנת מן הדו"ח כנמצאת במגמת צמיחה, עם גידול של 17% בכמות הפרסומים לעומת השנה הקודמת. בחנויות הספרים העצמאיות עדיין לא מרגישים את השינוי.

      "אני חושבת שהתחום הדיגיטלי גם בעולם וגם פה בארץ קודם כל מכסה את התחום של רבי מכר או ספרי פאן: ספרות מתח, רומנים רומנטיים - כלומר בפלח ספרים שאנחנו מוכרות פחות", אומרת יצחקי, שלטענתה לא מודאגת מהנתונים. "ההיקפים בארץ של ספרות דיגיטלית הם מאוד מצומצמים. אני לא חושבת שזו תחרות אמיתית מולנו. וגם אני חושבת שאנשים מאוד אוהבים את המגע האישי ואת השיחה ואת העניין החושי של לגעת בספר", היא מוסיפה.

      רובינזון דווקא מכיר בנזק שנגרם לעסקיו בשל הדיגיטציה ובתחום שאולי לא העליתם על דעתכם. "בעברית הדיגיטציה הרסה לי שוק אחד. כשמדובר בספרי קודש ישנים היה קיים שוק גדול של אספנים, אלה שמתייחסים לספר כאל מקור לתוכן", הוא אומר. "וזה נהרס כי בהיעדר זכויות שפוקעות לאחר כך וכך שנים ממות המחבר, 75 שנים נראה לי (למעשה 70 שנים, ט"ק), רוב הספרים הועלו לאינטרנט ואין להם צורך לרכוש ספר בשל תוכנו. לעומת זה, הספר כחפץ חביב מאוד על ציבור רוכשי ספרי הקודש, כי כאשר הספר נמצא על מדפיהם בבית הם מרגישים שהאדמו"ר מחבר הספר קרוב אליהם. ואם הוא חס וחלילה שרבט שם איזו הערה אז הם מוכנים להרוג בשביל זה".

      הגלריה לספרות ירושלים (ראובן קסטרו)
      אנשים אוהבים את המגע האישי. בתוך הגלריה לספרות בירושלים (צילום: ראובן קסטרו)

      מרשת הספרים סטימצקי נמסר בתגובה לדברים שנאמרו בכתבה: "בנוגע לספרי ביכורים, במהלך חודש מאי היו מכירות יפות לספרי ביכורים בסטימצקי. האסטרטגיה החדשה של החברה תתמקד בין היתר בנתינת במה לספרי ביכורים אשר סבלו מירידה במכירות בעקבות חוק הסופרים. בכוונת סטימצקי לפתח את קטגוריית ספרי הביכורים על ידי הקצאת שטח מדף בסניפי הרשת ולעודד את הסופרים הצעירים על ידי פתיחת קטגוריה נוספת בפרס סטימצקי - ספר הביכורים הנמכר ביותר. בנוגע לאמירה של 'מגדלור' כי הרשתות מזמינות אלפי עותקים ומחזירות 80% מהם: רשתות ספרים עושות החזרת ספרים אבל בודאי לא באחוזים האלו. סטימצקי הינה רשת פרטית שלא חושפת את נתוניה המסחריים, ופילוח קהלי היעד של סטימצקי נעשה באמצעות חצי מיליון חברי מועדון הלקוחות".

      בצומת ספרים סירבו להגיב לאמירות שעלו בכתבה.