"רוב האנשים הם בורים, אנחנו חברה שלא יודעת כלום על השואה"

מונחי השואה הם חלק מהסלנג והנאצות בישראל. מאין נבעה התופעה, האם זה בהכרח זילות השואה ולמה לא כדאי לאסור בחוק על אמירת "נאצי"? שוחחנו עם חוקר שפה, חוקר שואה, חוקר כדורגל, ניצול שואה, קופירייטר וקומיקאי

מלים, לחן וביצוע: טל מנקס, במאי: עמי אלוש, צלמת: טל הרצוג, עורך: ירון לוי

(בוידאו: הקליפ לשיר ההיתולי "תפסיקו" שיצר ושר טל מנקס)


"חיפשתי חניה בתל אביב בסופ"ש/ היה שואה/ עמדתי בתור למסיבה משהו כמו שעה/ היה שואה, שואה/ איזה יום עבר עליי היום בעבודה/ שואה/ והריח שלך מהפה בבוקר, איכס/ שואה, שואה (...) המורה שהכשיל אותי במבחן, הכשיל אותי כי הוא נאצי/ הבנקאי שלא אישר ת'הלוואה לא אישר כי הוא נאצי, נאצי/ הסלקטורית מהמסיבה היא נאצית/ כשפקח נותן לי דו"ח אני אומר לעצמי וואי, איזה נאצי (...) תפסיקו להגיד נאצי על אנשים לא נאצים/ זה לא שואה/ זה כן שואה"

המילים הללו לקוחות מהשיר ההיתולי "תפסיקו" של הקומיקאי והקופירייטר טל מנקס. סרטונו, המופיע בראש עמוד זה, הפך לויראלי בפייסבוק וקטף מעל ל-37 אלף צפיות ביוטיוב עד כה. השיר מתייחס לכך שמונחים מהשואה מציפים את המרחב הישראלי. "השואה נוכחת בכמה רבדים של השיח שלנו, ובכמה עשרות מונחים מאוד מרכזיים", אומר לנו חוקר השפה והסופר ד"ר רוביק רוזנטל. הוא מציין כמה דוגמאות בולטות למונחים אלו.

(צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)
"זה לא אומר שהם שמו אותם במחנות ריכוז או במשרפות, זה אומר שבעצם ניסו להכחיד אותם, להרוג אותם תרבותית ופסיכולוגית, ולכן מותר לקרוא להם אשכנאצים. הביטוי הזה לא נקלט, הוא עורר המון התנגדות"

שואה, נאצי

"כמובן ששתי המילים המובילות הן נאצי ושואה עצמה", אומר רוזנטל. "המילה שואה היא מילה מקראית, אבל לפני השואה כמעט ולא השתמשו בה. היא היתה מילה גבוהה שפה ושם הופיעה, אבל לא היתה בשיח. בעקבות השואה היא הפכה להיות מילה גנרית לכל אסון שהוא, גדול כקטן. בעצם שואה הפכה להיות מילה נרדפת לאסון. כמובן שהשואה היא הרבה יותר מאסון, והמילה הזאת נבחרה במכוון כדי להפריד בינה לבין אסון. מה שקורה לנו כדוברים הוא שמילים מרחיבות או מצמצמת את המשמעות שלהן מכל מיני סיבות, וזה מה שקרה גם כאן. הסיבה היא שהשואה נכנסה לנו כדוברים במוח הקולקטיבי שלנו".

יהודונאצים, אשכנאצים

"שני משחקי לשון", אומר לנו רוזנטל, "'יהודונאצים' של ליבוביץ' כיוון לכך שהפעילות של מתנחלים מסוימים מקבילה לפעילות של הנאצים בשטחים הכבושים שלהם. 'אשכנאצים', לעומת זאת, צץ בשנות ה-70 וחוזר עד היום פה ושם. הוא מתייחס למנהיגים האשכנזים שהיו בלבה של הציונות ושל הקמת המדינה, הצורה שבה הם התייחסו למזרחים היתה כמו שהנאצים התייחסו ליהודים. זה לא אומר שהם שמו אותם במחנות ריכוז או במשרפות, זה אומר שבעצם ניסו להכחיד אותם, להרוג אותם תרבותית ופסיכולוגית, ולכן מותר לקרוא להם אשכנאצים. הביטוי הזה לא נקלט, הוא עורר המון התנגדות, ולכן יש כאן איזה מגבלה. אנחנו מצד אחד שומעים את זה, ומצד שני אומרים שאנחנו לא רוצים את זה".

גסטפו

"השימוש במונח גסטפו פחת כי קם דור חדש שלא ממש יודע מה זה גסטאפו", אומר רוזנטל. "בעבר המילה גסטפו היתה הרבה יותר מקובלת בשיח הציבורי. כל פעם שרצית לומר שהשלטונות עומדים לאסור אנשים או לפגוע בזכויות האזרח שלהם, קראת להם גסטפו".

סוכני גסטפו גרמנים במעצר בלייז', 1944 (צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)

היטלר

"היטלר הוא האשמדאי, השטן המודרני. זה קצת מזכיר את המילה נאצי, בזה יש קצת יותר שימוש, אבל אמירה על מישהו שהוא כמו היטלר, או היטלריזם, זה הרבה יותר נפוץ בשיח הישראלי ביחס למנהיגים ערביים, לאויבים שלנו. כאן כבר נעשות השוואות היסטוריות, שיכולות להיות השוואות אומללות".

טלאי צהוב, צלב קרס

"הטלאי הצהוב זה לא בדיוק שפה אלא דימוי. השתמשו בזה בהתנתקות. כאן אנחנו מדברים על שפה ויזואלית, שהיא חלק מהשפה. היא שפה למרות שהיא לא משתמשת במילים. אותו דבר בשימוש בצלב קרס, לא מזמן על ריבלין ובשעתו כלפי רבין. זה קיים בעולם כמובן כלפי מנהיגים ישראליים. הדימוי הוויזואלי, בעיקר צלב הקרס והטלאי הצהוב, בא לומר – ההתנהגות של פלוני אלמוני קשה ונוראית, היא גורמת למוות ולרצח. אם אתה שואל אותי, מי שעשה את התמונות של רובי ריבלין עם צלב קרס לא מבין מה הוא עשה. כי אין שום דבר בהתנהגות של ריבלין שמסביר מה הקשר שלו לצלב הקרס. צלב הקרס הפך להיות גנרי כמו המילה שואה. אבל כשנעשה בו שימוש במרחב הציבורי זה נעשה פחות נסלח".

עקירה

המילה עקירה, שעלתה מאוד בהתנתקות, גם היא לקוחה מהשואה. מה בעצם אמרו לנו האנשים שהתנגדו להתנתקות? אתם זורקים אותנו מהבתים והורגים אותנו בכל מובן מטאפורי שהוא, הם לא בחלו בשום אמצעי. המילה עקירה מזכירה את מחנות העקורים שאחרי השואה. מה זה לעקור? כשאתה עוקר עץ מהשורש אתה הורג אותו".

אלו רק דוגמאות ספורות, כמובן. רשימה נרחבת של מונחים ופירושים מופיעה במילון "יהודונאצים, אשכנאצים וטלאי צהוב", שפרסם רוזנטל באתר שלו, "הזירה הלשונית".

ניצול השואה והעיתונאי נח קליגר (צילום: ברני ארדוב)

"התופעה הזאת קשורה בין השאר לטריוויאליזציה של השואה", מסביר ד"ר ליאור אלפרוביץ, מרצה להיסטוריה של השואה בבצלאל, במרכז הבינתחומי ובמכון הטכנולוגי בחולון, ואיש סגל בתכניות לחרדים במכון מנדל למנהיגות בירושלים. "שימוש במונחים מעולם השואה בסלנג זה בפועל בלתי נמנע, משום שהשואה היא אולי המאורע החשוב ביותר שהמין האנושי חווה. הוא הנחקר ביותר, המשפיע ביותר, כזה שיש עליו פולמוס. על איזה עוד מאורע מההיסטוריה הקרובה יש שיטות שלמות שמכחישות אותו? אתה מכיר תופעה של מכחישי המהפכה הצרפתית או מכחישי מלחמת העולם הראשונה? לא.

"אני לא מוצא שום דבר חיובי בזה שישראלי ממוצע משתמש בשואה באופן אוטומטי, אפילו לא חושב הרבה, למשל 'המפקד שלי נאצי'", מוסיף ד"ר אלפרוביץ. "התופעה הזאת מעצבנת אותי, כי אני דור שלישי וחוקר שואה, ואני מנסה להבין מה קרה שם, ובאמירת אגב של בנאדם נוצר הרושם שכאילו הוא כבר הבין. לדעתי זה משקף את הכשל החינוכי העמוק שיש בחברה שלנו בהבנת השואה. רוב האנשים הם בורים, מה לעשות. אנחנו חברה שלא יודעת כלום על השואה".

השימוש במונחים ודימויים מהשואה בשפת היומיום מרגיז גם את נח קליגר, ניצול שואה ועיתונאי ותיק. "אני מאוד לא מתלהב מהשימוש במילה סלקציה במדינה הזאת, בה משתמשים למשל בהקשר של האם ייכנסו או לא ייכנסו למועדוני ריקודים", הוא אומר. "גם את השימוש במילה רמפה אני לא אוהב. כי רמפה עד כמה שאני זוכר היה איפה שעשו את הסלקציות, מי הולך ישר לגז ומי יילך עוד חודשיים לגז. גם את המילה טרנספורט אני לא אוהב. אני מרגיש רע כשאנשים אומרים 'זה כמו אושוויץ'. אני נגד הדבר הזה, כתבתי כנגד הדבר הזה לאורך השנים וזה לא עוזר לי כמובן. כי ברגע שמשהו נכנס לשפה היום יומית של בני אדם קשה מאוד להוציא את זה. ברור ששימוש במילים מהשואה בסלנג זה פגיעה בשואה. אתה לא יכול להשוות את השואה לכל דבר אחר. כי אין. זה אירוע חד פעמי בהיסטוריה של העולם, לא יהיה עוד אחד כזה. אתה לא יכול להשוות את זה לכלום".

עוד באותו נושא

טיפשים בלי הפסקה: כך הפכו הנאצים לשק חבטות תרבותי

לכתבה המלאה
כתובת נאצה על משרדי מכבי תל אביב בכדורסל, "פניני לגז" (צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)

מונחי השואה חדרו כבר לפני שנים רבות ליציעי מגרשי כדורגל ואולמות הכדורסל במסגרת הקנטות היריב, בשירים וקריאות עידוד שהשתמשו רבות במילים 'שואה', 'נאצי' ו'גז', כמו במקרים הבולטים של שיר אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל ובכדורגל, "שתהיה שואה למכבי" או בראשי התיבות המקוצרות שלה שש"ל, המופיעים גם הם ביציעים. "'שתהיה שואה למכבי' הופיע בקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב, ומעניין שזה קרה דווקא אצל האוהדים שנחשבים ליותר משכילים, כלומר מכירים את ההיסטוריה", אומר לנו פרופ' אמיר בן פורת, חוקר כדורגל ולשעבר מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "ברור לי שהם רוצים ככה להכניס למכבי, אבל לא ברור לי אם הם מודעים למשמעות של מה שהם מדברים ולכך שהם עושים זילות לשואה.

"זה נמשך כבר הרבה זמן ולא אכפת להם. גם העירו להם הרבה פעמים והם עדיין ממשיכים לצעוק 'שתהיה שואה למכבי'. כשאני הייתי בצבא, ב-1959 בתקופה שבה השואה היתה קרובה יחסית, השתמשנו בכינוי 'סבונים' על שם אלה שהלכו להשמדה ועשו מהם סבון. גם אמרנו 'האימון הזה הוא כמו שואה'. זו היתה זילות נוראה. היינו ילדים צעירים, ולקח לנו זמן להבין מה עשינו. אני לא חושב שירדנו לעומק של הדברים. מהדברים שאני למדתי כדאי לזכור שמגרש כדורגל וגם כדורסל זה התקשורת הכי טובה בעולם היום. אם עקבת אחרי המשחק בסכנין, תוך כמה שניות זה היה בכל התקשורת הישראלית, וזה מגיע גם לחו"ל. אני דרך אגב אוהד הפועל, כך שזאת לא ביקורת חיצונית".

פרופ' בן פורת מזכיר שביטויים אנטישמיים קיימים גם ביציעים מעבר לים. "טוטנהאם היא קבוצה לונדונית שנחשבת 'יהודית' כי יש הרבה יהודים בקהל, וקרה כמה פעמים שהיא שיחקה נגד קבוצה זרה, שקם ועשה קול שמחקה את צליל הגז, עמו השמידו את היהודים באירופה", הוא אומר. "איצטדיון כדורגל נחשב במידה מסויימת למה שאני קורה 'תחום הרשאה'. למה הכוונה? באיצטדיון אתה יכול לעשות הרבה דברים שאתה לא תעשה מחוץ לאיצטדיון, כמו לצעוק ולקלל, באופן פורמלי לא יאסרו אותך. אתה לא מצפה ממישהו בקהל קונצרטים לקום ולהגיד למנצח 'אתה בן זונה', למרות שיכול להיות שהוא כן. בכדורגל זה מאוד טבעי, אתה יכול לצעוק 'השופט בן זונה' ואף אחד לא ישים אותך בבית סוהר על זה. אתה יכול לצעוק 'מוות לערבים'. עד שלא חוקקו חוקים במדינת ישראל לפני כמה שנים, לא היתה לזה שום תגובה פורמלית".

עוד באותו נושא

בליצקריג פופ: כך הנאצים הפכו לכוכבי תרבות לגיטימיים

לכתבה המלאה
אוהדי הפועל תל אביב נגד גילי ורמוט. על החולצה כתוב שש"ל, ראשי תיבות של "שתהיה שואה למכבי" (צילום: קובי אליהו)

הצעת חוק פרטית, שיזם ח"כ שמעון אוחיון והוקפאה בכנסת הקודמת, אסרה על שימוש במילה "נאצי" על כל הטיותיה. השימוש, על פי הצעת החוק, יתאפשר רק "למטרת לימוד, תיעוד, עבודה מדעית או דיווח היסטורי". העובר על החוק החדש, אם יתקבל, צפוי לחצי שנת מאסר ולקנס של מאה אלף שקלים. כל המרואיינים המכובדים של כתבה זו – חוקר השואה, חוקר השפה, חוקר הכדורגל, ניצול השואה והקומיקאי-קופירייטר הסכימו פה אחד: הם מתנגדים לחוק הזה.

"שמעון אוחיון, שהעלה את הצעת החוק להוציא את המילה נאצי אל מחוץ לחוק, התקשר אליי ואמר לי 'אתה בטח תומך'", אומר רוביק רוזנטל. "אמרתי לו, שמעון, ביום שבו נתחיל להוציא מילים מהלקסיקון באמצעות חוקים, אנחנו נגמור עם השפה העברית. זה לא עובד ככה. אנחנו כל הזמן מדברים על נורמות ולא על חוקים. עולם הנורמות הוא יותר מתסכל כי קשה להכניס נורמות לשימוש, אבל שם השפה חיה. אנחנו מקללים, כולנו מקללים, מי יותר ומי פחות, אבל זו עדיין קללה. ברגע שמישהו יגיד צריך להוציא את הקללה הגנרית הישראלית 'מניאק' מהחוק, אז הוא מכניס את הדברים למרחב לא רלוונטי לחלוטין. אתה לא יכול להוציא מילים מהחוק, ולא להתחיל להעיר למישהו אחר, כי יש בזה יסוד מתנשא".

חוקר השואה ד"ר אלפרוביץ: "אנחנו לא צריכים להגיע למצב בו מחוקקים חוקים כאלו. זאת אמורה להיות תפיסה חברתית רווחת שאתה לא משווה, שאתה נזהר בכלל מלגעת באירוע הזה שלא לשמו. חוק כזה יהיה בלתי ישים. מתי היתה כוונת זדון? איפה אני מעביר את הקו? תראה לי את מערכת האכיפה שתצליח לאכוף מצב שבו אדם לא מגדף מישהו בגלל שהחוק אוסר עליו. המשטרה היום לא תופסת רוצחים, אתה רוצה שהיא תתפוס מישהו שקילל פקח של העירייה? זה מגוחך".

עוד באותו נושא

ישראל אחרת: איך נעלמו הנאצים מן הקולנוע הישראלי

לכתבה המלאה
בקשת הפועל תל אביב מאוהדיה להימנע משירי שואה בדרבי (צילום: ברני ארדוב)
"כשאנשים אומרים 'איזה שואה' בגלל שחם, זה לא מוזיל את השואה אלא מוזיל אותנו, ומראה כמה אנחנו לא מחוברים. די הגיוני שזה קורה כי אנחנו בתקופה שקצת איבדנו את משמעות המילים ושכחנו מה עומד מאחוריהן"

חוקר הכדורגל פרופ' בן פורת: "אני לא חושב שצריך לאסור על זה בחוק. כי יש נאצים, יש ניאו נאצים, גם בישראל, במחילה מכבודנו. אנשים חושבים שניאו נאצים זו תופעה אנטי יהודית, וזה לא נכון, זו תופעה גזענית. בכלל אני נגד לחוקק יותר מדי חוקים, זה לא תמיד מועיל, בייחוד לא בספורט. אבל יש חוק להתנהגות במגרשים, שקובע דברים מסוימים. אפשר היום להעמיד לדין קהל שצועק 'מוות לערבים'. זה לא קל. מה המשטרה עושה? תופסת שניים שלושה, היא לא תופסת את כל ה-200-300, זה קצת בעיה".

"לאסור שימוש במילה זה מטופש לחלוטין. אנחנו יכולים להגיד מה שאנחנו רוצים. גם את המילים 'כוסית' ו'מפגר' אפשר להוציא מהחוק אבל זה פשוט יהיה מטופש", אומר הקומיקאי והקופירייטר טל מנקס, שביצע את השיר מתחילת כתבה זו. ובכלל, הוא פחות מזועזע מהשימוש במונחים מהשואה. עם זאת, הוא מבהיר ששירו אינו הפוך על הפוך. "השימוש בסלנג שואה זה לא סוף העולם, זה בסך הכל להגיד מילה", אומר מנקס. "אבל יש למילה משמעות כלשהי. כשאנשים אומרים 'איזה שואה' בגלל שחם, זה לא מוזיל את השואה אלא מוזיל אותנו, ומראה כמה אנחנו לא מחוברים. די הגיוני שזה קורה כי אנחנו בתקופה שקצת איבדנו את משמעות המילים ושכחנו מה עומד מאחוריהן. אנחנו כל הזמן רוצים להקצין. למשל, הנושא הכואב פה הוא לא השואה אלא הסלנג. זה לא סוף העולם שאנשים אומרים 'שואה', זה פשוט נראה לי מטופש. זה תסמין למשהו גדול יותר – זה שאנחנו לא עוצרים לחשוב רגע על הדברים שאנחנו אומרים ועושים".

חוקר השפה רוביק רוזנטל (צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)
"על איזה עוד מאורע מההיסטוריה הקרובה יש שיטות שלמות שמכחישות אותו? אתה מכיר תופעה של מכחישי המהפכה הצרפתית או מכחישי מלחמת העולם הראשונה?"

- רוביק רוזנטל, האם השימוש במונחים ודימויים מהשואה יכול להיות לגיטימי בנסיבות מסויימות? האם הוא בהכרח יוצר זילות לשואה?

"אם אתה שואל לדעתי, אני בהחלט עושה הפרדה בין שיח יומיומי לשיח ציבורי. השפה בנויה על מרחב של דימויים, בהרבה מילים מהדהדים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם, אבל זו יופיה של השפה ובמיוחד של השפה העברית. כי היא שפה קטנה באוצר המילים שלה. כתוצאה מזה יש הרבה מאוד מילים חשובות מאוד שיש להם רבדים שונים של משמעות, וכולם מהדהדים אחד בתוך השני. לא רק שאני לא אוהב, אלא מסתייג באופן עמוק בשימוש ציבורי בהשוואות. עומק אי הדיוק בו הוא כל כך גדול, עיתונאים גם משתמשים באופן שטחי בשפה. אני בהחלט מצפה מאיש ציבור ליותר דיוק וליותר זהירות בשימוש במונחים פוליטיים, בסוג הזה של אמירת 'נאצים' מבחינת ההשוואות. ולכן היחס שלי לנושא הזה ביקורתי יותר. לא כל קריקטורה היא דר שטירמר, ועקירת המתנחלים, בלי קשר לדעתי הפוליטית, אינה עקירה של מיליוני אנשים מבתיהם למחזות ריכוז. לקרוא לאשכנזים 'אשכנאצים' זה בהחלט זילות, זה הרבה יותר מחוסר דיוק. זה שימוש לא ראוי באופן קיצוני בשפה.

"לעומת זאת, במרחב הפרטי, האישי, אין צורך לעסוק בזה, לא להילחם בזה, לא להתחיל להעיר לבנאדם שאומר נאצי. אז אמר. הוא התכוון למה שאנחנו יודעים שהוא התכוון. כי בשפת יומיום השימוש המטאפורי הוא כבר מאוד בבסיס של השפה. לכן כשאדם מתעצבן על מישהו ואומר 'סופ נאצי' לההוא שמוכר מרק או 'המנהל הזה ממש נאצי', אתה לא מתכוון לזה שמחר הוא הולך לקחת רכבת, לשים עליה עשרת אלפים יהודים ולשרוף אותה. אתה מתכוון לזה שהוא רשע, והמטאפורה הזאת כל כך משוקעת. למרות שאני אוהב את הדיוק בשפה, אני חושב שבכל התרבות הזאת שלנו להגיד אחד לשני 'איך אתה מדבר?' ו'מה אתה אומר?' ו'אל תשתמש במילה הזאת', היא גם לא מועילה וגם הרבה פעמים לא תרבותית. זה סוג של התנשאות שאני לא הייתי ממליץ עליו".

מספר על ידה של ניצולת שואה (צילום: AP, ARIEL SCHALIT)
"המילה שואה מוצדקת. עד לפני 70 שנה, המילה הזאת לא רווחה. זה לא שהיה צריך להמציא מילה. על שום דבר לא אמרו שואה לפני 70 שנה. אז זו כן מילה חדשה"

ניצול השואה והעיתונאי קליגר מסתייג לא רק מהשימוש במילה שואה בסלנג, אלא גם מהשימוש במילה שואה במהותה המילונית. "שואה זה קטסטרופה. אלי ויזל, ידיד טוב שלי, אמר פעם שבכלל היינו צריכים להמציא מילה חדשה, כי גם שואה זה לא מילה טובה", אומר קליגר. "מה שקרה לנו לא קרה בהיסטוריה האנושית, הוא היה חד פעמי, אתה לא יכול להשוות אותו לכלום. קטסטרופה זה גם כשכלב שאתה מאוד אוהב נדרס ברחוב. אבל זה לא שואה. רעידת אדמה זו קטסטרופה. אבל זה לא שואה. זה לא תכנון רצח של עם שלם על ידי עם אחר. דבר כזה לא היה קודם וכבר לא יהיה שוב, על כל פנים לא עם היהודים".

אבשלום קור מסתייג מההסתייגות הזאת מהמילה שואה, וטוען כי היא מילה מוצדקת. לדבריו, מקור המילה מצוי בספר ישעיהו. "ישעיהו הנביא מדבר על שואה שתפקוד את עם ישראל. בפרק ו', עם הקדשתו לנביא, אומר 'א?ם-ש??או? ע?ר?ים מ?א?ין יו?ש??ב' ואחרי זה אומר 'ועו?ד ב??ה? ע?ש??ר?י??ה', כלומר תישאר עשירית. זה ממש המילה שואה. זה ממש מתאים. זה בערך כל הרעיון. המילה שואה מוצדקת. עד לפני 70 שנה, המילה הזאת לא רווחה. זה לא שהיה צריך להמציא מילה. על שום דבר לא אמרו שואה לפני 70 שנה. אז זו כן מילה חדשה. שאבו מהמקורות את המילה המציינת שממה נוראה ואבדן אנושי רחב במיוחד".

(צילום: רויטרס)

ככל שקשה להאמין שהדבר יקרה, האם בעתיד, מתישהו לאחר שניצול השואה האחרון ימות, סלנג השואה עשוי להפוך ללגיטימי ללא עוררין? "קשה לדעת", אומר פרופ' בן פורת, "אני קורא את האבולוציה של הכדורגל, מ-48' ועד היום. היום אומרים ביציעים דברים שלא אמרו ב-48' וב-50'. לקח זמן. אני חושב שבפעם הראשונה שפורסם בעיתונות שצעקו לשופט 'בן זונה' זה עשה המון רעש, היום זה נשמע כאילו אתה קורא לו 'ברוך הבא'. זה התקבל. אתה שומע ביציעים של בית"ר ומכבי תל אביב 'מחבלים, מחבלים' כלפי שחקנים ערבים. יש שירה גזענית בחלק מהיציעים בכדורגל הישראלי. איכשהו עוברים על זה. בפעם הראשונה שנשמעה קריאת 'מוות לערבים' באצטדיון של בית"ר בירושלים זועזעה הארץ. במשך הזמן קיבלו את זה. אני לא בטוח שביטויים מהשואה יתקבלו. כי לשואה יש מוסד חזק מאוד שעומד מאחוריה, ודואג לכך שכל הזמן יזכרו אותה וישמעו אותה, ומי שמתנהג לא יפה אומרים לו 'נו, נו, נו'. זה לא כמו חורבן הבית, זה עדיין יותר מדי קרוב".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully