הצד האפל של הסוויפט: כך הולזי הפכה לדבר הגדול הבא בפופ

My ghost, where'd you go"
I can't find you in the body sleeping next to me
My ghost, where'd you go
"What happened to the soul that you used to be

זה היה עוד ערב שגרתי של הישרדות בברוקלין, שנת 2014. עבור הולזי (אז בת 19), שסיימה כל לילה בשנה החולפת על ספה אחרת - במקרים הטובים אצל חברים, במקרים רעים אצל זרים מפוקפקים בחורבות מעוררות אימה - הוא אפילו היה סוג של שיפור. מאז שנשרה מהקולג' ונזרקה מבית הוריה, כל יום זימן אתגר חדש. "היה יום אחד שבו קניתי רביעייה של 'רד בול' והחזקתי בעזרתן שלושה ימים בלי שינה. זה היה פחות מסוכן מלישון במקום רנדומלי ואולי להיחטף או להיאנס", סיפרה בריאיון למגזין רולינג סטון. הכל החל כמה שבועות קודם לכן כשהוזמנה למסיבה בניוארק, ניו ג'רזי. היא פגשה במהלכה מוזיקאי שהתרשם משיר שכתבה וצילמה בטלפון שלה, והעביר את הפרטים שלה למוזיקאי אחר שהכיר. המוזיקאי הזה היה דילן סקוט, גיטריסט להקת האינדי רוק The Young Rising Suns והבעלים של "אולפן הקלטות" במרתף ביתו, שכלל מיקרופון וציוד הקלטה בסיסי לחלוטין. השיר, "Ghost", נכתב על מערכת יחסים שבה בני הזוג נוכחים פיזית אבל מנותקים רגשית, וכבר לא מזהים זה את זו. הוא הולחן באולפן ההקלטות בתוך שעה קלה על ידי הזמרת עצמה. מספר שבועות חלפו עד לאותו ערב שגרתי שבו התלבטה הולזי עם חברה הטוב אנתוני לי אם להעלות את השיר לעמוד הסאונדקלאוד שלה, והשניים החליטו לעשות זאת בשביל הכיף, רגע לפני שנפרדו והלכו לישון.

הלילה הזה היה קצר במיוחד. הולזי התעוררה בארבע לפנות בוקר למציאות שנדמה כאילו לקוחה מסרטי קיטש לא אמינים. "Ghost" הפך ללהיט ויראלי כמעט באופן מיידי והתברג בצמרת המצעד האלטרנטיבי אחרי ארבע שעות באוויר העולם. הטלפון שלה התפקע מהודעות ומתיוגים בפוסטים נלהבים ברשתות החברתיות, ובנוסף המתינו לה לא פחות מחמש הצעות לפגישה מחברות תקליטים. היא התקשרה אל לי, ביקשה שיציג את עצמו בתור הסוכן שלה, והשניים יצאו למסע הזוי ברחבי משרדי יוקרה במנהטן. אחרי לילה נטול שינה ועל אף שלא ידעו דבר על עולם העסקים והבידור והיו נואשים לכסף, דחו שני המתבגרים את כל ההצעות שהונחו בפניהם והעדיפו לתת לשיר לצבור תאוצה ברדיו. "אחרי כמה חודשים חזרנו אליהם שוב, והפעם זה כבר לא היה 'מה את תוכלי לעשות בשבילנו', אלא 'מה אתם יכולים לעשות בשבילי'", סיפרה הולזי בריאיון לאתר PopCrush. אחרי סבב פגישות, בחרה הזמרת הצעירה ב-Astralwerks, לייבל קטן שהתמחה בעיקר בקידום אמני דאנס היפסטרים. "הם אמרו לי שהם רוצים לעזור לי לעשות את מה שאני רוצה, וזה התאים לי". מי שהתבגרה ברחובות לא תאפשר לאף אחד לומר לה מה לעשות. לי, אגב, מלווה את הולזי מאז ועד היום במשרה מלאה.

פחות משנתיים אחרי ליל הולדתו של "Ghost" ירדה הולזי ב-13 באוגוסט מבמת המדיסון סקוור גארדן אחרי שני שירים בלבד לקול תשואות מחריש אוזניים של 15,000 מעריצים, שרכשו את כל הכרטיסים שהוצעו שבועות רבים לפני ההופעה. אף אחד מהם לא הבחין שמשהו אינו כשורה, אבל משהו באיכות הסאונד הפריע לה. אחרי שתי דקות של שקט, נשמע קולה ברמקולים ברחבי האולם האגדי: "זה לא הולך להימשך אם ההופעה הזאת תהיה פחות ממושלמת עבורי ופחות ממושלמת עבורכם. מתחילים מחדש", הכריזה והקהל נכנס להיסטריה. זה היה שיאו של מסע הופעות בן 14 חודשים שהפך אותה לכישרון עולה בשמי הפופ, לאטרקציה בפסטיבלי המוזיקה החשובים בעולם, לכוכבת בטקס פרסי MTV ולמבצעת שיר הנושא של "הצייד: מלחמת החורף", אבל חשוב הרבה יותר - זה שסיים את מסע ההישרדות שלה. הוא החל באולמות קטנים המותאמים ל-1,000 צופים. בכל פעם מחדש ציפו הולזי וצוותה שאיש לא יבוא, רק כדי לגלות שכל הכרטיסים נחטפו זמן רב לפני ההופעה. השמועה עברה מפה לאוזן וברשתות החברתיות, המעריצים התרבו לאורך הדרך, וכשהופעות הפסטיבלים שלה משכו אלפים שהמתינו לראותה אתה, היה ברור שהחלום הזה לא עומד להסתיים בקרוב. הולזי הרימה את הגג של המדיסו סקוור גארדן באותו ערב, כשמילות השירים שכתבה באמבטיות מלאות יין בחדרי מלון בודדים (כן, זאת לא טעות), נזעקות אליה בהרמוניה מצד בני נוער שראו בה מודל לחיקוי. מבקרי מוזיקה שנכחו במקום סיפרו שהחשמל באולם לא בייש אף אחד מהאגדות שהופיעו בו לאורך השנים. משם היא המשיכה לשתי ההופעות האחרונות בסיבוב, ומהם אל ביתה החדש והמפואר בלוס אנג'לס. "אני מנסה לא לחשוב איך קרה לי המהפך הזה תוך פחות משנתיים", היא מודה, "אני לא חושבת שאוכל לעכל את זה". האמת? לא בטוח שמישהו יכול.

"I'm a wanderess, I'm a one night stand
Don't belong to no city, don't belong to no man
I'm the violence in the pouring rain
I'm a hurricane"

הולזי הוא שם הבמה של אשלי פרנג'יפאני, שעברה ב-21 שנותיה סיפור חיים שיספיק לארבעה אנשים גם יחד. השם הוא אנגרמה של שמה (Ashley - Halsey), אבל גם זה של רחוב בעל אותו שם בברוקלין שבו נהגה לבלות בילדותה ושם גילתה את רצונה לעסוק במוזיקה. כמה חודשים אחרי הולדת "Ghost" היא חזרה ברכבת מהופעה של אד שירן, וכששלט הרחוב המוכר נראה בחלון הקרון שלה, נולד אדם חדש. "לא אהבתי להיות אשלי פרנג'יפאני", סיפרה בריאיון לרולינג סטון, "זה היה אדם חלש וטיפשי ועצוב". פרנג'יפאני נולדה בוושינגטון - עיירה זעירה, משעממת ושכוחת אל עם אוכלוסיה של 6,500 תושבים במרכזה של ניו ג'רזי - למשפחה ענייה של אב שחור ואם לבנה. שני ההורים נשרו מהקולג' כשהאם נכנסה להיריון בגיל צעיר, ועבדו מאז בשתי משרות כדי לפרנס את אשלי ואחיה הצעיר. אשלי התחברה מגיל צעיר למוזיקה וספגה מהוריה השפעות מנוגדות לחלוטין, שיצרו יחד את הקו המוזיקלי המיוחד שלה. "אבא שלי היה נוהג להקשיב ל-2Pac ו-Notorious B.I.G ואמא שלי נהגה להקשיב לקיור, לאלאניס מוריסט ולנירוונה", סיפרה למגזין Dscvr. היא למדה לנגן על גיטרה כבר בגיל 14 ומאז הספיקה כבר להרחיב את הרפרטואר לשבעה כלי נגינה נוספים.

שנות ההתבגרות של פרנג'ינפאני היו מאתגרות למדי. היא היתה דחויה בבית הספר, ובגיל 17 ניסתה להתאבד אחרי שתמונת עירום שצילמה עבור בן זוגה דאז, ונשמרה בלוקר שלה, נגנבה והופצה בקרב התלמידים והמורים. הניסיון הזה הוביל לאבחון לפיו היא סובלת מהפרעה דו קוטבית, ולהתמודדות מורכבת עם השלכות המחלה. היא היתה מושא להתעללות חוזרת ונשנית בשל צבע עורה ה"לבן מדי" עבור בת לנישואים בין גזעיים ("ילדים יכולים להיות ממש אכזריים", היא נזכרת) ובשל נטייתה הדו-מינית. בשיא הצלחתה, שנים לאחר מכן, חולל הניו יורק טיימס שערורייה כשציטט אותה בכתבה בתור מי שמגדירה את עצמה כ"תלת דו" ("Tri-Bi": דו מינית, דו גזעית, דו קוטבית). היא הכחישה בתוקף כל קשר לציטוט וטענה שזוהי רק הוכחה נוספת לניסיון של אנשים להציג אותה באופן פשטני.

בריאיון לרולינג סטון חשפה הולזי כי עברה הפלה במהלך סיבוב ההופעות האחרון. "גיליתי שאני בהיריון ואני זוכרת שחשבתי לעצמי: מה יקרה עכשיו? האם אאבד את עסקת האלבום שלי? האם אאבד הכל? האם אני צריכה להמשיך עם זה? מה המעריצים שלי יחשבו? מה האמהות יחשבו?". שעות ספורות אחרי שהתבשרה שאיבדה את התינוק, היא היתה מיועדת לעלות להופעה נוספת. "חשבתי לעצמי שאני חייבת לבטל את ההופעה, אבל אמרו לי שהריאיון הזה שווה 3 מיליון צפיות ושאאבד אותו לעד". במקום להודיע על ביטול היא נטלה שני כדורים לשיכוך כאבים, לבשה חיתול למבוגרים ועלתה להופעה "הכועסת ביותר שהענקתי אי פעם", לדבריה. "זה היה רגע שבו כבר לא הרגשתי אנושית יותר. הדבר הזה, המוזיקה הזאת, הולזי, מה שזה לא יהיה שאני עושה, השתלט עליי. גיליתי את זה רק אחרי שזה היה מאוחר יותר. אחרי ההופעה הלכתי לאחורי הקלעים והקאתי". היא עדיין מכה על חטא גם היום ומרגישה שהכל קרה בגלל שעבדה קשה מדי. "אני רוצה להיות אמא יותר ממה שאני רוצה להיות כוכבת פופ, יותר מכל דבר אחר בעולם".

כמו לא מעט סיפורים של זמרות-יוצרות, גם פרנג'יפאני מצאה במוזיקה את המקום שאליו מתועלים הפחדים, החלומות והחוויות שלה. היא התחילה כמו אינספור מתבגרים בעולם עם עמוד טמבלר ויוטיוב שאותם ניהלה תחת שמה המקורי, ואליהם העלתה ביצועים שלה לשירים קיימים וגם חומרים מקוריים שיצרה בעצמה. כדרכם של דפים כאלה, אף אחד מהסרטונים לא זכה לכמות צפיות של יותר מאלפים בודדים, אבל אחד מהם הצליח להפוך ויראלי כבר אז ולצייר את ההשוואה הכמעט מתבקשת בין פרנג'יפאני לתמונת המראה שלה: טיילור סוויפט. ככל שהקריירה של הולזי תלך ותתעצם, יציירו רבים את הקווים המקבילים בסגנון המוזיקלי של השתיים.

ב-2012, זמן קצר אחרי ש-"I Knew You Were Trouble" של סוויפט הפך ללהיט ברחבי העולם, הצטרפה גם פרנג'יפאני לקדחת הקאברים, אבל מנקודת מבט שונה מהמקובל. השיר, שעל פי מרבית ההערכות נכתב על האקס של סוויפט, סולן להקת וואן דיירקשן הארי סטיילס, עסק בהכאה על חטא של הזמרת על כך שידעה שהקשר בין השניים ייגמר לא טוב כבר מתחילתו. הגרסה של פרנג'יפאני, שזכתה לשם "The Haylor Song" (שילוב השמות של השניים), הציגה את התשובה של מצדדי סטיילס לשיר. "ידענו שהיא צרה כשהיא תפסה את סטיילס / איך יכולנו לאפשר לה להשיג אותו עם החיוכים המזויפים שלה", שרה פרנג'ינפאני בלהיט שהציף את הפורומים של מעריצות וואן דיירקשן, וזכה לאזכורים באתרים מוזיקה מובילים. אחרי יציאתו של "Ghost" והטנרספורמציה להולזי, מחקה פרנג'יפאני את עמוד היוטיוב ואת הביצועים שהעלתה לעמודי הרשתות החברתיות שלה, אולם חלקם (כמו "The Haylor Song") עדיין זמינים, ומהווים היום חומר ארכיוני מרתק למהפך שעבר עליה בזמן הקצר שחלף מאז ועד היום.

על פניו, סוויפט והולזי לא היו יכולות להיות שונות יותר: הראשונה היא בת עשירים שגדלה באחוזה רחבת ידיים, מלכת הפוליטקלי-קורקט וקנאית לפרטיותה, צרכנית של פריטי אופנה יוקרתיים ומומחית בשירי פרידה נוגים. הולזי מנגד הגיעה מלמטה, שרה בגלוי על אקטים מיניים, חושפת את קורות חייה הקשים בכל ריאיון ומדברת בפתיחות על מצבה הרפואי, מחבקת את אופנת הרחוב הייחודית לה (שאותה היא מעצבת בעצמה) ומחליפה צבע שיער אחת לשבועיים. אלא שבסגנון המוזיקלי של השתיים יש הרבה יותר מהמשותף מאשר מי מהן תמהר להודות. המטאפורות וסגנון הכתיבה של שתיהן, כמו גם העיסוק במערכות יחסים והניואנסים שבתוכן, נראות כמו הצד המואר והאפל של אותו האדם. שתיהן בנו בהצלחה יוצאת דופן קהל מעריצים נאמן של מתבגרים, ששותים כל מילה ומרגישים כאילו נכתבה על חייהם. הציטוט שמוזכר כאן קודם לכן מתוך "Hurricane" של הולזי, נראה כמו משהו שסוויפט היתה עשויה לכתוב אחרי לילה של שכרות ושברון לב. גם "S.O.S", שנכתב עוד בתקופת אשלי פרנג'יפאני, אף הוא בהתייחסות ברורה לסוויפט נראה כמו התכתבות ישירה עם עולם המושגים של הנמסיס:

"I get it, she's tall and she's pretty and blonde, and she can write one hell of a breakup song, but she'll never love you like i could".

מבלי לשים לב (ואולי דווקא עם), גם להולזי "התפלק" שיר סוויפטי מאוד באלבום הבכורה המצליח "Badlands". המילים והמטאפורות של "Colors" כל כך דומים ל"Red" של סוויפט, עד שהפכו לסוגיה בוערת בפורומי המעריצים. הגשר ב-"Colors" מספר על בחורה שמושפעת מבן זוגה במערכת היחסים ומשתנה, ולכן בן זוגה עוזב אותה כי היא כבר לא הדבר שהתאהב בו בהתחלה. ואם זה לא נשמע סוויפטי מספיק, מה תגידו על השורה הבאה:

You were red, and you liked me because I was blue"
But you touched me, and suddenly I was a lilac sky
"Then you decided purple just wasn't for you

Halsey's New Single Colors Sounds Like Taylor Swift's RED? from Halsey Real on Vimeo.

"Ghost" ו-"Hurricane" נכללו ב-EP המצליח "Room 93", שכלל שלושה שירים נוספים והציג את הולזי לעולם. שם האלבום נבחר כרפרנס לאינטימיות של חדרי המלון שבהם בילתה בחודשים הראשונים להופעותיה, ובהם צברה חוויות ומערכות יחסים. זאת היתה רק יריית הפתיחה ל-"Badlands", אלבום הבכורה ששוחרר באוגוסט 2015, זכה לביקורות אוהדות ברובן, עורר עניין רב והוליד שיתופי פעולה מוצלחים עם אמנים שונים, ובהם גם ג'סטין ביבר (כולל הופעה בקליפ של "The Feeling"). גם במקרה הזה שם האלבום נגזר ישר מחוויותיה של הולזי, ביטוי פיזי של המקומות הרעים (Bad Lands) במוחה הקודח, שנראים מפתים ומסוכנים כאחד ושבהם היא מבקרת ומהם היא בורחת פעם אחרי פעם. הטקסטים שלה ציוריים, מפורטים, פסיפס של לבבות שבורים, סטוצים אפלים, לילות אפופי טריפ ואהבות שממשיכות לנסוע ולעולם לא מגיעות לתחנה. גם מוזיקלית מדובר בפיוז'ן של ראפ, פופ ומוזיקה אלקטרונית. כפי ששמו מלמד, האופי האקלקטי והרגשי של האלבום מונע ממנו להיות אחיד או רציף. הוא צולל לתהומות של ניתוח עצמי ושל התמודדות עם דימוי חברתי ואז מטפס לבלדות רומנטיות, רגע מרחף על ענן ורגע רוקד עם השטן.

חלק מהשירים לווו גם בקליפ בכיכובה של הולזי, ואלו גררו מיד ביקורות ושיימינג ברשתות החברתיות. בקליפ של "Ghost" למשל, נראית הזמרת כשהיא מנהלת מערכת יחסים אינטימית עם אישה. "אנשים טענו שזה פורנוגרפי, אבל רק בגלל שהם ראו שתי נשים מתנשקות", מבטלת הולזי את הביקורת, "צילמנו גרסה נוספת שלו עם בחור ובחורה באותם מצבים בדיוק, וכולם התמוגגו מהאהבה הטרגית שלהם. ככה זה עם אנשים".

הביקורות וההייטרים כבר לא מעניינים את הולזי, אלה היו הפחדים הישנים של אשלי. היא מנהלת קשר קרוב עם מעריציה ברשתות החברתיות, מפצירה בהם לא לפחד להיות עצמם וקוראת להם לשפוט אותה לפי טעמם. "אתם לא חייבים לאהוב את כל מה שאני עושה, גם לא את הרוב. אם אהבתם שיר אחד זה ממש בסדר". מנגד, אין לה בעיה לעשות בחירות לא פופולריות, כש"הדבר הנכון" מתנגש עם הערכים שבחרה לקדש. באפריל האחרון, בצעד חריג לכוכבת פופ בעלייה, התאכזבו מעריציה לגלות שעזבה את טוויטר כאות לסולידריות עם הזמרת קיילני, שספגה שיימינג מכוער בהמשך לידיעות לפיהן בגדה בבן זוגה, כוכב קליבלנד קאבאלירס קיירי ארווינג, עם האקס שלה, כל זאת על אף שהזמרת בת ה-20 והכדורסלן מעולם לא הכריזו על עצמם רשמית כזוג. בשיאה של הפרשה פרסמה קיילני תמונה של עצמה ממיטת בית החולים, לאחר מה שנחשד כניסיון התאבדות. מאז הולזי כבר הספיקה לחזור לטוויטר, אבל החליטה לגלח את שערה הארוך כמחאה על הניסיון של אנשים לקטלג אותה על פי מיניותה.

"אני מחבקת את הדברים בי שהם קצת מוזרים", סיפרה בריאיון למגזין Elle, "העניין עם תסמונת דו קוטבית הוא שאני מאוד אמפתית. אני מרגישה כל מה שקורה מסביבי. אני מרגיש כשאני עוברת ליד מישהו שאין לו בית לחזור אליו, וכשמישהו מהחברים שלי נפרד ממישהו, אני מרגישה כשההורים שלי רבים. פעם אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות נאיבית, שאני רוצה לדאוג רק על שמלת נשף הסיום ומבחני המתמטיקה שלי. רציתי להיות כמו כל אחד אחר בגיל שלי. אמא שלי אמרה לי: 'את מעדיפה להיות בורה מאושרת או מודעת כואבת?', והיא מעודדת אותי לעשות את מה שאני עושה. הכאב גורם לי להיות מודעת להכל". ובכל זאת, בתוך הכאב, ישנה גם נחמה גדולה. תוך כדי העבודה על האלבום הבא ("יש לי כל כך הרבה חומרים חדשים") אין הרבה תובנות חזקות יותר מההבנה שכשהיא מחזיקה במושכות הכל אפשרי, ששום פסגה לא רחוקה מדי להשגה ושהפער בין לילה ברחוב להופעה בפני אלפי מעריצים נלהבים יכול להיות הרבה יותר קטן ממה שנדמה.