20. טיפקס - מי הפרובינציאל
נכון, "מי הפרובינציאל" הוא שיר עם טקסט מאוד בעייתי. הוא דיכוטומי וסטריאוטיפי וכן הלאה. אבל מה, הכל שווה בשביל דניאל קריאף שנותנת את הטייק שלה ושרה "אי אפשר לעצור אותי" עם הלהקה המצוינת שמאחוריה וזה אחד המשפטים הכי מדבקים בפופ הישראלי השנה. בגלל הלחן הלא צפוי, בגלל הקול המגניב של קריאף, בגלל שמוזיקלית זו טיפקס במיטבה.
19. קובארי - פתרונות זמניים
אגיד את זה שוב ושוב ושוב: אביגיל קובארי היא זמרת הרוק הכי טובה בישראל. היא כותבת מצוינת, היא פרפורמרית שלא מהעולם הזה, היא עושה לשירים שלה מה שאמנים ותיקים ממנה לא ילמדו כבר לעולם. זה הרעב, זה הכעס, זה הרצון לאהבה. זה המרחק האטמוספרי בין מה שאתה רוצה ומה שאתה לא מוצא. אם מישהו עוד מחפש להתאהב ממש במוזיקה, עם כל הלב, תקשיבו לקובארי.
18. ענת מלמוד - ניגון
השיר היפה הזה פרץ לחיינו בסערה. כמו קריאף שהוזכרה למעלה, גם בשירה של ענת מלמוד יש משהו לא צפוי, ראשוני ולכן גם מקסים. למשל: איך שמלמוד מכוונת את המילים "כיוון הניגון". המעטפת המינימליסטית שרקח לה צח דרורי (אביתר בנאי) רק מבליטה את כשרונה של מלמוד, ולא פלא שהשיר הזה מצא חן בעיני כולם. פרט מדהים: הוא עלה לרשת כבר לפני שלוש שנים (!), וגילינו אותו רק עכשיו.
17. עדן בן זקן - פיסה מזכרוני
תגידו מה שתגידו על עדן בן זקן, ככה נשמעת בלדה ענקית של זמרת גדולה. כיף לראות זמרת צעירה מחייה את הסול המסולסל הישראלי, אזור שכמעט לא קיים כאן. בינתיים, "פיסה מזכרוני" הוא הסינגל המוצלח ביותר של בן זקן עד כה, ובלי ספק הפוטנציאל שלה הוא עוד הרבה יותר גבוה.
16. נצ'י נצ' - יום חדש
השיר הכי טוב מהאלבום שסלל סופית לנצ'י נצ' את הדרך ללב המיינסטרים הישראלי. נצ'י נצ' הוא לא רק ראפר מוכשר, אלא גם יוצר בעל כנות שובה לב. לאורך כל האלבום הוא מספר על החיים שלו, אבל השיר הזה, בפזמון המצוין שלו, הוא גם קריאה אל המחר: "אתמול היה אתמול מחר הוא יום חדש". והמחר שמחכה לנצ'י נצ', אם ימשיך בקצב הזה, יהיה בהיר ויפה מתמיד.
15. האחיות ג'משיד - ארמון מחול
לפעמים, "Less is More" זו קלישאה, אבל לעתים היא קולעת בול. קשה להאמין איך עדן ושי-לי ג'משיד עושות כל כך הרבה עם כל כך מעט: מה שמחזיק את עיקר השיר הם הצ'לו וההרמוניה העדינה בין השתיים, ועל היסודות האלה נבנה עולם רגשי שלם, שנע מתקווה לכאבי לב ומשם לנחמה. העולם הזה צומח משיר על כתיבת שירים, על מוזיקאית שרוצה ולא רוצה לחשוף את הכל, ועל המחשבות שחולפות בראשה בזמן הכתיבה. אבל גם בסערת הרגשות, יש גם תזכורת: "יש אדמה לדרוך עליה" וחשוב מכך "יש מישהו שומע". כשהמילים היפות והפשוטות האלה מתנגנות על הלחן הפשוט והיפה הזה, אפשר להיזכר למה אנחנו כל כך אוהבים מוזיקה.
14. משה פרץ ועומר אדם - היא רק רוצה לרקוד
מה יש לומר, השיר הזה הגיע עד לאולימפיאדת ריו עם נבחרת ההתעמלות האמנותית, וגם אצלנו הוא מדורג גבוה מאוד, אבל לא מספיק כדי להגיע לפודיום. עומר אדם מוביל מהפכה של קלילות בפופ הישראלי, הוא מגיש מצוין וכריזמטי, והנוכחות של משה פרץ היא הרי תוספת של מקצוענות. שילוב הידיים של שניים מהזמרים הכי בולטים בישראל רק חיזק את כוחם, ומי יודע, אלמלא אותו ריאיון אומלל של השניים זה עוד היה יכול להיות שיר שנה.
13. אסף אמדורסקי - מגדלים
אמדורסקי, סמל תל אביבי, מתבונן סביבו ורואה את העיר שלו נעלמת בין גורדי שחקים וכרישי נדל"ן, ואת כל תושביה טובעים. "מהקומות הגבוהות במגדלים החדשים אנחנו לא במקרה נראים קטנים" - ככה פשוט, וככה עצוב. ואם יש נחמה, היא בעיבוד הרוק הסוחף של הבתים ובלחן המדבק של הפזמון. בשבילנו, אמדורסקי הוא לפחות עדיין טייקון במגדל של השיר.
12. ישי לוי - מבטך
אז מה, בכל שנה ישי לוי ישחרר לפחות בלדה אחת קורעת לב וימיס אותנו? מתברר שכן. "מבטך" הוא האחרון בסדרה שכוללת שירים שהם כבר קלאסיקות בלתי נשכחות: "האחת שלי", "עננים", "את", "תמיד תישארי" ועכשיו "מבטך" - ונראה שלוי רק משתבח עם השנים. אין בסביבה אף אמן אחר בגילו, מכל ז'אנר, עם כזה רקורד בשנים האחרונות. ואיך "מבטך"? נו, זה פשוט בית ספר לביצוע.
11. סטטיק ובן אל תבורי - סלסולים
מה מעניין את הישראלים בסוף? לא להתעסק בבלאגן של החיים שלנו כאן. מה שמעניין את הישראלים זה אסקפיזם, הפעם קוראים לזה בס עם סלסולים. תראו כמה טוב כאן: יש את הבריזה בכנרת, והיא אפילו לא עולה כסף. מלחמת תרבות? משבר דיור? המצב המדיני? "גם אם מבחוץ זה נראה על הפנים, וואלאק לא מתלוננים". לשיר הקצבי של סטטיק ובן אל תבורי יש לא רק קליפ מצוין (וטקסט קצת מטופש), וכמו כל שיר פופ - גם הוא מוכר אשליה ממכרת, לא בהכרח קשורה למציאות: שהלוואי ופעם אחת הכל, בעצם, יהיה בסדר.
