בני הזוג אל-חליפי החליטו לשנות כיוון רגע לפני שהם מרחיבים את המשפחה. בשנות השישים עזבו את מרוקו והיגרו לשבדיה, שם השתקעו בשכונת המהגרים בעיר גטבורג. המטרה היתה ברורה: לשפר את מצבם הכלכלי ולאפשר לילדיהם חינוך טוב יותר. כמו בסיפורים רבים של משפחות מהגרים, היה זה דווקא הדור השני שגילה את קשיי ההתאקלמות שהוריו לא ידעו. באמצע שנות השמונים, ליילה, בתם הבכורה של הזוג אל-חליפי, החלה להתדרדר ל"תרבות רעה". היא נהגה להבריז מבית הספר, להתלבש באופן חושפני, לעשן, לצאת לדיסקוטקים ולהסתובב עם בחורים. הוריה ניסו להחזירה לדרך הישר, וכשזה לא עבד הם שלחו אותה לפנימייה במרוקו. במקביל תכננו ההורים להשיא אותה לבן דודה המרוקאי מיד עם סיום לימודיה בפנימייה. ליילה עלתה על התוכנית ועשתה הכל כדי להיזרק מבית הספר במרוקו. אחרי שנה זה הצליח לה והיא חזרה לשבדיה. למרות שהיתה אז רק בת 16, הוריה לא רצו לקבלה חזרה לחיקם והיא הפכה להומלסית צעירה.
נרוץ קדימה בזמן 15 שנים, לשנת 2003, ונספר לכם שאותה ליילה היא הומלסית שנאלצת לגנוב אוכל כדי לשרוד. היא נעצרה כמה פעמים על ידי המשטרה על תקיפות אלימות ובדיוק שוחררה ממוסד לגמילה מסמים בו שהתה משך חצי שנה. הדרך מנערה הומלסית בת 16 לאישה הומלסית ונרקומנית בת 33 נראית הגיונית למדי, כמעט מתבקשת.
מה שכן מפתיע זה שבדרך הפכה אותה ליילה לאחת מהזמרות המעניינות והפורצות דרך של זמננו. היא היתה מעין שילוב פרוע בין הנונשלנטיות הפמיניסטית של ליידי גאגא לראפ הגולמי של M.I.A, כששתי אלו עוד ינקו חלב. במשך שנה שלמה היא היתה האמנית המו?כרת ביותר באירופה, אך זמן קצר לאחר מכן פשטה רגל בגלל אורח-חיים ראוותני. החיים שלה זימנו לה אין-ספור עליות ומורדות, באחד מהסיפורים הטרגיים ביותר שעולם המוזיקה ידע. זה הסיפור על ליילה אל-חליפי הכוכבת הכי גדולה, שלא היתה.
את זמנה כנערה הומלסית העבירה ליילה במועדוני העיר, תוך שהיא מגלה שיש לה כשרון לראפ. היא החליפה את שמה למיס מלודי והחלה להופיע על הבמות המקומיות. ב-1988 שמעה על תחרות ראפ שתתקיים בשטוקהולם, בירת שבדיה. עם כמה קרונות בודדות בארנקה, היא תפסה טרמפים לעיר שנמצאת במרחק 500 קילומטרים. בתחרות היא אמנם זכתה רק במקום השני, אבל זה הספיק. צמד המפיקים החם רוב אנד רז, ששפט בתחרות, התלהב ממנה כל כך עד שהזמין אותה להקליט עמם. בהמלצת השניים חזרה מיס מלודי לשם ליילה, רק את האל-חליפי (Khalifi, באותיות לטיניות) היא קיצרה ל-K. ליילה קיי.
הסינגל הראשון שהקליטו ביחד, "Got to Get" היה אחד מקטעי היורודאנס הראשונים שיצאו. השיר ראה אור בשלהי שנת 1989 ולא רק הפך ללהיט בינלאומי, אלא היה גם הסנונית שבישרה את הפיכת שבדיה למרכז העולמי של מוזיקת היורודאנס. אחריו הוציאו רוב, רז וליילה להיטים קצת פחות גדולים, אבל עדיין להיטים, וגם אלבום שנמכר לא רע. השלושה יצאו לסיבוב הופעות כדי לקדם את האלבום, אבל ליילה נעלמה במהלכו. מאוחר יותר התברר שהיא עושה חיים באיביזה, שם הפכה לנערת זוהר מקומית. ליילה הופיעה, תקלטה וארגנה מסיבות באי עוד לפני שהפך למכה של ההאוס, ונחשבת לאחת מהפרסונות המרכזיות ששדרגו את המקום והפכו אותו לכזה. במקביל, בגלל הנטישה, רוב ורז לא רצו לשמוע ממנה יותר.
אחרי כמעט שנה באי המסיבות, ליילה חזרה לשבדיה. המפיק דניז פופ, מי שעתיד לגלות את אייס אוף בייס, דוקטור אלבן, רובין והבאקסטריט בויז, לקח אותה תחת חסותו. הוא הצמיד אותה לדוקטור אלבן וביחד הם הקליטו את הלהיט הראשון של הדוקטור, "Hello Africa". אחר-כך באה קריירת הסולו שלה, עם להיטים כמו "Ça Plane Pour Moi" ו-"Open Sesame", שהציגו אותה כראפרית קשוחה עם קול צרוד, יכולת דקלום יוצאת דופן וכריזמה של סטארית אפלה ומושכת. ליילה קיי היתה להיסטריה, וכשבשנת 1993 הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה, "Carousel", היא הפכה במהרה לזמרת האירופאית הנמכרת ביותר ביבשת באותה שנה.
ליילה חיה את החיים בגדול. בשבדיה היא נחשבה לכוכבת עצומה וכמעין אבטיפוס של ליידי גאגא. היא החליפה תלבושות על בסיס שעתי, תספורות מדי יום, מסיבות כל הלילה וייצרה כותרות שמילאו את הצהובונים. הבעיה בחיים האלו היתה שליילה הוציאה יותר כסף משהכניסה, וכשהתבקשה בתחילת 1994 לשלם לרשות המסים השבדית את חלקה, התברר
שהגברת קיי מרוששת והכריזה על עצמת כפושטת רגל.
אם ליילה קיי היתה אמריקאית או בריטית, סביר להניח שבשלב זה היתה עומדת מאחוריה חברת תקליטים גדולה ויציבה עם גב כלכלי וניהולי. אבל קיי פעלה בשבדיה, שם תעשיית המוזיקה היתה די צנועה על אף הכוכבים שגידלה. לא היה מי שייקח אחריות על ליילה, שיעזור לה להתרומם כשהיא מועדת. התוצאה היתה שקיי, שגם ככה היתה מועדת לחוסר יציבות, החלה להתדרדר במהירות. שמה עדיין פתח עבורה את הדלתות למועדונים, ליחס של VIP ולאורח חיים של סטארית. אלא שבמקביל היא התקשתה לקיים שגרה של אמנית רצינית, לעבוד על אלבום נוסף או להקליט בצורה מסודרת עבור חברת תקליטים. בקושי רב, והרבה בזכות דניז פופ העקשן, קיי הצליחה להקליט את אלבומה השני, שיצא בשנת 96' ונשא את השם הראוי "Manic Panic". האלבום זכה לביקורות אדירות בשבדיה ואף היה מועמד לפרס הגראמי השבדי. בטקס הפרסים הפסידה ליילה את התואר לזמרת הנשכחת דילבה ולקחה את זה קשה. היא השתכרה, צרכה סמים וירדה על כל הנוכחים במקום. למחרת דיווח אחד העיתונים בשבדיה כי היא השתינה על רצפת האולם שבו נערך הטקס. קיי אמנם הצליחה להוכיח שזה לא נכון וקיבלה צ'ק שמן מאותו עיתון, אבל היה ברור שהחיים שלה בבלגן רציני.
ההתדרדרות של ליילה קיי הביאה את אחד מערוצי הטלוויזיה בשבדיה לעשות עליה סרט דוקומנטרי, "Fuck You, Fuck You Very Much". הסרט שודר בטלוויזיה השבדית והציג את קיי במערומיה: סטארית עם כריזמה משוגעת, שאין מסביבה אף אחד שיעזור לה לתעל זאת להצלחה. היא מופיעה, מרוויחה כסף ובתוך ימים מבזבזת את כולו על בגדים וסמים, בלופ שבסוף בעט אותה לרחוב. דניז פופ, שהיה ידיד אמת שלה, עוד ניסה להחזירה למסלול, להקליט עמה קטעים, אבל כשפופ הלך לעולמו בפתאומיות בשנת 99', לא היה יותר מי שיחזיק את קיי באולפן.
כשבתחילת שנות האלפיים החלו להופיע כתבות בתקשורת השבדית על מצבה הקשה של קיי, אף אחד לא היה מופתע. השבדים, שלקחו קשה את העובדה שאחת מהכישרונות הגדולים שצמחו אצלם הגיעה למצב הזה, ניסו לעזור, אבל במשך עשור כל הניסיונות הללו הסתיימו בסטירת לחי מצלצלת מכיוונה. בשנת 2001 נפגש איתה הסופר פרדריק סטריינג' מספר פעמים כדי לנסות לעזור לה לכתוב ספר על חייה. זה נגמר בכך שהיא טענה שהוא גנב ממנה כסף במהלך הפגישות. וזה ממשיך. בשנת 2003, אחרי שפורסם שקיי כבר הומלסית, חברת התקליטים שבה היתה חתומה בעבר הוציאה אוסף שכל הכנסותיו קודש לשיקומה. קיי מצדה ניסתה לתבוע את אותה חברת תקליטים, בטענה שאנשיה רימו אותה בתמלוגים. ויש עוד. ב-2011 המפיק פיטר וולנברג ניסה לעזור לה לעשות קאמבק והקליט איתה שני שירים. בהמשך היא טענה שהוקלטה ללא ידיעתה ושוולנברג גנב את קולה.
בין כל האירועים האלו, קיי נפצעה בתאונת דרכים ונעצרה שוב ושוב ושוב. ב-2014 נכנסה לכלא לארבעה חודשים בגין תקיפה, אבל מאז שחרורה היא מנסה לקחת את עצמה בידיים. ב-2015 היא חזרה להופיע עם רוב אנד רז במופע מחווה לדניז פופ, והשנה זכתה להכרה מהממסד המוזיקלי כשנבחרה להיכנס להיכל התהילה של המוזיקה השבדית. בהסבר לבחירת השופטים בה, סוכמה הקריירה שלה בצורה המרגשת ביותר: "בריאיון משנת 2010, ליידי גאגא נשאלה מי הם האמנים שהיו הכי חשובים לה כנערה מתבגרת. גאגא ענתה שמדונה, בלונדי, פתי סמית, לינדה פרי וליילה קיי. כשליילה אל-חליפי, עם שורשים בגטבורג ובמרוקו, יצאה עם להיטה 'Got to Get' בשנת 89', היא שינתה את המוזיקה השבדית והמוזיקה הבין לאומית. היא נשמעה כמו העתיד. מלכת מועדונים חדשה. אנדרדוגית שעשתה ראפ, עם גישה שהראתה שרחבת הריקודים יכולה להוות מצע למסרים של שוויון וחופש. כשב-93' היא הפכה לאמנית האירופאית המו?כרת ביותר, היא פתחה את הדלת לדור חדש של אמנים, ילדי מועדונים ודיוות-דיסקו. כך, כל לילה, במועדוני גייז מסביב לעולם, עדיין מנגנים את ליילה קיי".