כמה עשורים נכבדים עברו מאז שלאונרד כהן הצעיר ישב להתפלל במחיצת דודיו בבית הכנסת של סבו בווסטמאונט שבמונטריאול, קנדה. אלא שנראה שעולמו היהודי של היוצר שכונה פעמים רבות בארץ "הכהן הגדול" וחיבורו לישראל מעולם לא פסקו לפעום בו. הזהות היהודית שבו התפתחה, התחדשה, פנתה לכיוונים שונים, חקרה ולמדה, קיבלה ביטוי במגוון שירים, עניינה מראיינים וקוראים רבים, אך תמיד היתה קשור בנפשו של היוצר בן ה-82 שהלך לעולמו.
כהן נולד בספטמבר 1934 בווסטמאונט, אזור דובר אנגלית במונטריאול שבחבל קוויבק, למשפחה יהודית ממעמד הביניים, כשמשפחתו מצד אביו נחשבה למכובדת וחשובה במיוחד בקרב הקהילה היהודית באזור. אמו, מרשה קלוניצקי, היתה בתו של הרב שלמה זלמן קלוניצקי, שהגיע לקנדה מליטא. משפחתו של סבו מצד אביו, ליון כהן, היגרה לקנדה מפולין, כשליון הסב אף שימש כנשיא המייסד של הקונגרס היהודי-קנדי. בנושא היותו נצר למשפחת כהנים אמר פעם הזמר: "היתה לי ילדות משיחית מאוד".
בחודש שעבר העניק כהן ריאיון מקיף למגזין "הניו יורקר", שם סופר בין השאר כיצד התעניין בזוהר ובקבלה, ואיך בילה את ימי שבת בבוקר בלימוד בבית הכנסת "אור תורה" בלוס אנג'לס ביחד עם הרב מרדכי פינלי, שהעריכו רבות. שרון רובינסון, מי ששימשה כזמרת רקע של היוצר הקנדי וחיברה את הספר "On Tour with Leonard Cohen", העידה עליו כי "כהן אוהב את האמונה היהודית שלו ושומר מצוות. הוא מגיע משורה ארוכה של רבנים, והפניות ליהדות יכולות להימצא ברחבי עבודתו, כנראה בכל שיר". ניתן אולי להזכיר איך להיטים כמו "Hallelujah" ו-"Who by fire" שזורים בטקסטים ממקורות יהודיים, בכדי לקבל הצצה קטנה לאיך שהמסורת היהודית לא חדלה להיות חלק מיצירתו.
במרוצת השנים התעניין כהן גם בתפיסות דתיות אחרות, בהן בודהיזם, סיינטולוגיה וזן שאותו למד בקביעות ביחד עם מאסטר יפני מפורסם, אך כמו שהגדיר זאת בריאיון לעיתון "הניו יורק טיימס" ב-2009, הדבר מעולם לא נגד או החליף את תפיסותיו היהודיות. "אלן גינסברג (המשורר האמריקאי ממוצא יהודי - א"ח) שאל אותי את אותה שאלה לפני הרבה שנים. ובכן, קודם כל במסורת של הזן שאני לומד אין פולחן תפילה ואין אישור של אלוהות. אז תיאולוגית אין כאן שום ערעור על כל אמונה יהודית", הסביר. באותו ריאיון אגב נטען כי כהן אף מקפיד על שמירת שבת ומסרב להופיע בה.
ניתן לומר כי זיקתו ליהדות היתה קשורה בקשר חזק עם זיקתו לישראל. על אף שבעיתונות הישראלית של תחילת שנות השבעים מתואר כי לכהן היתה ביקורת על "אופייה המיליטריסטי של ישראל" ומדיניותה בשטחים, הזמר הגיע לישראל ב-1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, מהאי היווני הידרה שבו התגורר במטרה לסייע כמתנדב למאמץ הלאומי. "אלך ואעצור את הקליע של מצרים", כתב בשיר מאותה תקופה.
לבסוף שוכנע כי ייטיב לעשות אם יסייע בתחום המוזיקה והוא יצא ביחד עם האמנים אושיק לוי, אילנה רובינא, מתי כספי ופופיק ארנון להופיע בפני חיילים בחזית. בזמן המלחמה כשהופיע בחזיתות הדרום הצהיר: "אשאר בישראל עד סוף המלחמה, איך אפשר אחרת?". כהן אף הוסיף כי "יהודי נשאר תמיד יהודי. עכשיו מלחמה ואין מקום להסברים. שמי הוא כהן, לא?". בריאיון לעיתון "מעריב" מאותה העת אף סיפר אושיק לוי כיצד התעניין כהן בדרגות של החיילים בפניהם הופיע וכמה רצה להצטרף בעצמו לשירות בצה"ל.
"אף פעם לא הסוויתי את העובדה שאני יהודי ובכל משבר בישראל אני אהיה שם. אני מחויב להישרדות של העם היהודי", אמר בריאיון ב-1974, שנה לאחר המלחמה. ואכן גם בשנותיו המאוחרות הגיע כהן להופיע בישראל, כשב-2009 התייצב להופעה ברמת גן, 29 שנים אחרי הופעתו האחרונה בישראל ב-1980 בהיכל התרבות. הופעתו ב-2009 לוותה בקריאות רבות לכיוונו להחרים את ישראל ולבטל את האירוע, אך הוא החליט לקיים את המופע ואף לבצע מחווה של "ברכת כהנים" לקהל. צפו:
כפי שסיפר בריאיון שנערך איתו ב"הניו יורקר", כאמור - פחות מחודש לפני מותו, אחד הרעיונות שעמדו לנגד עיניו בתקופה האחרונה היה להוציא ספר שירים שעמודיו נראים כצורת הדף בתלמוד הבבלי - טקסט ומצדדיו טורי פרשנות. כאשר התייחס באותה הכתבה למצבו בעת האחרונה, כשכבר הגיע לשיבה טובה ונאלץ להתמודד עם קשיי הזקנה, השיב האמן בתשובה בעלת גוון יהודי במיוחד. יש זמנים שבהם אני פשוט חייב לשכב, אני לא יכול לנגן יותר וסובל מכאבים בגבי, הוא אמר אך מיד הוסיף: "דברים רוחניים ברוך השם הסתדרו, ועל כך אני אסיר תודה".