פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טעון קיפוח 105: אורגניזם חד-תאי היה יכול להלחין את השיר החדש של ליאור נרקיס

      השיר החדש של ליאור נרקיס הוא דוגמה נהדרת לדרך שבה שירים ים-תיכוניים עשויים לגרום לשפעת להתפרץ, עומר אדם אולי יהיה גדול יותר מזוהר ארגוב ועמיר בניון מביא קתרזיס. הטור הים-תיכוני של רועי בהריר פרל

      טעון קיפוח 105: אורגניזם חד-תאי היה יכול להלחין את השיר החדש של ליאור נרקיס
      בימוי ועריכה: אדם דויטש, צילום: גל גנוסר

      (בסרטון: הקליפ ל"אחת כמוך")


      ליאור נרקיס, עומרי 69 ולוי אנד סוויס - "אחת כמוך"

      ליאור נרקיס ליצן, אבל לא רפואי. להפך: הנוכחות האקסטטית שלו, טעונת השמחה המלאכותית, גורמת לאנשים בריאים לחלות. יהיו כאלה שיאמרו שנוכחותו המוזיקלית של נרקיס היא גם זו שעומדת מאחורי השפעת של הנזלת וכאב הגרון שמשתוללת בימים האחרונים בגני הילדים בארץ. משרד הבריאות, למרבה הצער, לא הוציא עד כה הנחייה לציבור הרחב להתחסן מיד נגד שפעת בכל פעם שליאור נרקיס מוציא סינגל חדש - והנה, "אחת כמוך" יצא, וזו התוצאה. חלמאות לשמה.

      מערכת החיסון האנושית לא ערוכה להדיפה של מתקפות בזק רב-חזיתיות כמו "אחת כמוך". השילוב בין הטקסט הנגיפי ("כולם כבר ניסו לצוד אותה / אבל אין שום סיכוי / היא לא חיה") ללחן החולני (חתומים עליו לא פחות משלושה אנשים - עומרי סגל, אשר אלקובי ונתנאל רוניצקי - אבל גם אורגניזם חד-תאי היה יכול להלחין את זה) מנצח אותה בלי קרב.

      מעריציו הרבים של ליאור נרקיס מאמינים לו כשהוא מסביר להם ש"קוראים לזה שגעת", אבל יום אחד גם הם אולי יתעוררו, יעשו את הקישור ויבינו שבעצם קוראים לזה שפעת. "אחת כמוך", לצורך העניין, הוא דוגמה מובהקת לשיר חולה (ברמת המילים והמנגינה נטו, הוא למעשה מת) ומידבק (מה לעשות, המוח שלנו בנוי כך שגם פזמון שהולחן בארבע מאיות השנייה יכול להיות כזה).

      הרבה מאוד פעולות, כך נדמה, נעשו כאן כדי לנסות להסיח את דעת הקהל מהריקנות הממאירה שממנה סובל השיר. למשל, העיבוד הווירטואוזי שמדלג בין היפ-פופ של ילדים ביוטיוב למקצבים ולסולואים מסורתיים, ההצבה של ארבעה בעלי תפקידים בפרונט (זמר, ראפר ושני די ג'ייאים) והבחירה להוציא את השיר כסינגל בכורה מתוך אלבומו החדש של נרקיס.

      כשמניחים את כל המטען הזה על כתפיים (מילים ולחן) כה חלשות וכחושות מקבלים פופ ים-תיכוני צולע, עם שברי הליכה. כשמוסיפים לזה את שמחת החיים של נרקיס, המוציאה מן הדעת, מקבלים, כמו תמיד, שפעת.

      (חצי כוכב)

      עומר אדם - "פוליטיקה וסקס"

      סקס זה תמיד טוב, אבל למה לנו פוליטיקה עכשיו? אולי בגלל הסמיכות לבחירות בארצות הברית. תעשיית העומר אדם, כידוע, שמה דגש חזק מאוד על עדכניות ועל רלוונטיות. זו גם הסיבה שאדם - להבדיל מליאור נרקיס הקייצי כתמיד - מסונכרן פה היטב עם לוח השנה ושר "וסירות במים עושות לי חשק לטייל קצת / להיעלם, לחזור במאי, עד שהחורף ייגמר".

      בכלל, הטון של בלדת הרוק הים-תיכוני הזאת הרבה יותר מתאים לנקודה האקלימית שבה אנחנו נמצאים - נקודה של חילופי עונות - אבל זה בהחלט לא אומר שהיא קיטשית: אדם, בחור סקסי שכמותו (לפחות בכל הנוגע לייחודיות ולתעוזה), מעניק לטקסט המעט חצוף וסליזי הזה של אורי בן ארי ("עשינו מה שבא לנו, אפילו במכונית") טיפול קולי מדויק, מבריק, חזק וברור.

      קשה לדמיין זמר ים-תיכוני עכשווי אחר שיודע להפוך, בעזרת מיתרי קול וטכניקת הגשה, שפה דיבורית כזאת, שכונתית בהקצנה מכוונת ("ומאחת עד עשר, אני מתגעגע מיליון"), בעלת מצלול מסורבל, על סף הבלתי אפשרי להלחנה ("למרות שאת מזמן כבר לא שלי / ובזמן האחרון / מדברים רק על פוליטיקה וסקס"), ליצירה מהודקת, מרגשת, אפילו מטלטלת.

      עומר אדם של הבלדות, כפי שנוכחנו לגלות בזמן האחרון, הוא יצור הרבה יותר מפותח, אינטליגנטי ומיוחד מזה של המנוני החאפלה המעוכים, דוגמת "ילד טוב בגוף של ילד רע". ברגע שיעבור ניתוח לשינוי גוף - או, לחילופין, שינוי גישה לשירים קצביים - הוא יהיה גדול באמת. יותר מאייל גולן. אולי אפילו יותר מזוהר.

      (שלושה כוכבים וחצי)

      עמיר בניון - "מילה ברוח"

      הגישה של עמיר בניון ליצירה, לאמנות, הולכת ומשתנה לנגד אוזנינו. עד לא מזמן הוא השתמש במילים ככלי טכני להעברת יצריו הסוערים מן הראש והלב אל הדף - מה שבא לידי ביטוי במשפטים ארוכים מאוד ונטולי סימני פיסוק שנדחסו, מילה על גבי מילה, לתוך תבניות מוזיקליות צרות. היום, כפי הנשמע, הוא מתייחס אליהן, אל המילים, ביראת כבוד הרבה יותר מוחשית.

      ניתן היה להבחין בכך עוד ב"השגחה פרטית", הסינגל הקודם שלו מתוך האלבום הבא (שצפוי לצאת במהלך החורף), כשהעדיף להשאיר את הטקסט שכתבה אשתו בלשון נקבה כמות שהוא - אף על פי שזה נשמע קצת מוזר - כדי לא לפגוע בכוחו המקורי. כאן, בשיר הנושא שבניון כתב והלחין בעצמו, הוא מסביר את זה באופן חד משמעי: "מילה אחת כזאת קטנה ברוח", הוא שר, "תנועה קלה ומעיפה כמו רוח / מדויקת כמו חץ שלוח אל הלב".

      אם עד כה נדמה היה, גם לבניון וגם למעריציו, שהרוח שורה בנשמתו ובקולו של היוצר והזמר המוכשר, הרי שכעת נוסף לה, לרוח הבניונית, נדבך מרכזי נוסף: היא נמצאת גם במילה. למעשה, בניון טוען פה שהמילה היא-היא הרוח - מה שמדגיש עוד יותר את הסינכרון של יצירתו עם שורשי הקבלה.

      זה לא בא לידי ביטוי רק בתוכן, אלא גם במוזיקה. שלא כמו עומר אדם, המכוון מטרה, לעמיר בניון אין בעיה לשלוח את לחמו החדש ממקום רוחני עמוק, פנימי, אישי - כאילו מתוך צלילה במעמקי נפשו המאמינה. אי אפשר לצפות מתוצאה של ניסיון כזה להיות קליטה ומזדמזמת - ואכן, היא מאוד לא כזאת. "מילה ברוח" הוא לא שיר מתחנף. עמיר בניון הוא לא יוצר מתחנף. הוא יוצר אמיתי וככזה הוא תר אחר אמת.

      במקרה הזה, דרושה סבלנות רבה כדי להגיע למקום שבו היא נמצאת - להלן, הקתרזיס. רק אחרי שלוש-ארבע האזנות ליצירה העזה והמורכבת הזאת, האחרון מתחיל להתבהר ולתפוס את הלב. שבו על השיר הזה קצת. אל תוותרו לו. בסוף - מילה של בהריר - הוא מתפוצץ.

      (ארבעה כוכבים)