לה לה גירל: הטיפוס לצמרת של אמה סטון

לאמילי סטון הייתה הארה. זה קרה בגיל 14, במהלך שיעור היסטוריה בבית הספר הקתולי לבנות "אקסבייר" בסקוטסדייל, אריזונה, עיר הולדתה. זה היה השיעור האחרון של היום והתובנה הכתה בה בעוצמה ובטוטאליות. היא מכנה אותו "רגע הווארד בילי" (על שם המנחה הפסיכוטי בגילומו של פיטר פינץ' המופלא ב"רשת שידור"). לא היו לה כל ספקות - היא עומדת לעבור ללוס אנג'לס ולהיות שחקנית. כעת רק שני דברים היו צריכים להתגשם: מחוגי השעון חייבים לעשות את שלהם ולסיים את היום הזה, ואז נותר רק העניין הפעוט של שכנוע הוריה.

כשהצלצול נשמע סוף סוף היא מיהרה הביתה, התיישבה מול המחשב בחדרה ופתחה מסמך פאוור פוינט חדש תחת הכותרת "פרויקט הוליווד". היא בחרה את "Hollywood" של מדונה כשיר הרקע של המצגת, עיטרה אותה בתמונות רקע של כוכבים כמו שרה ג'סיקה פארקר, ופירטה בכל שקופית את ההיגיון בכך שתנטוש את לימודיה כאן ועכשיו לטובת הקריירה שנועדה לה. כשהייתה מרוצה מהתוצאה היא קראה להוריה לחדרה והציגה בפניהם את המוצר המוגמר. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהתובנות של הבת הבכורה לבית סטון הוצגו בפורמט של מצגת, או בכלל שיחסי הכוחות בבית התהפכו וההורים הם שקיבלו את ההרצאות. "הייתי ילדה מאוד שתלטנית", העידה בריאיון למגזין האופנה W Magazine.

התוכנית של אמילי קבעה שאמה, עקרת הבית, תעקור יחד איתה ללוס אנג'לס ותסייע לה להשלים את לימודיה בבית (בין היתר על ידי קורסים מקוונים), בימים שבהם לא תתרוצץ בין אודישנים. בינתיים אביה יישאר בסקוטסדייל וימשיך לנהל את חברת הקבלנות המצליחה שלו. ההורים, קריסטה ג'ין וצ'ארלס, קראו בקפידה את המצגת והציעו פשרה משלהם: סטון תמצא סוכן שייצג אותה בהוליווד ותיקח שיעורי משחק שיסייעו לה להתכונן טוב יותר לאודישנים. חצי שנה לאחר מכן, היא עזבה בפעם האחרונה את בית הספר ועברה להתגורר עם אמה בדירה שכורה בלוס אנג'לס, ממנה יצאה בכל בוקר לאודישנים במטרה להגשים את חלומה. "הם היו משוגעים להסכים לזה", הודתה בצחוק בריאיון להוליווד ריפורטר, "אני ממש לא תומכת בזה. כולם צריכים ללכת לתיכון ולסיים עם תעודת בגרות".

הסטונים הגיעו לארה"ב משבדיה. קונרד אוסטברג סטן והילמה ג'וזפינה בנגסטן, הסבא והסבתא רבא של אמילי, היו הצאצאים הראשונים למהגרים שהשתקעו בפנסילבניה ובאוהיו. עם נישואיהם החליטו השניים לאנגלז את שמם ולהפוך אותו ל"סטון". שנים רבות לאחר מכן, ב-1988, נולדה אמילי ג'ין באריזונה ולא קיבלה אפילו שנייה של חסד. התינוקת סבלה מבקע סרעפתי מולד, פגם בפתח הסרעפת שמאפשר לאברי חלל הבטן לעבור אל חלל החזה. הכאבים הקשים שנגרמו כתוצאה מהבקע גרמו לה לצרוח בכאב במשך חצי השנה הראשונה לחייה, והביאו לנפיחות במיתרי הקול שהקנתה לה את הצרידות הקלה, שהפכה ברבות השנים לסוג של סמל מסחרי. היא מעידה שגם היום אמה חוטפת צמרמורות קשות בכל פעם שהיא שומעת תינוק צורח. "יש לה קול שמבוגר ממנה ב-40 שנה", מתלוצץ וודי הרלסון, ששיתף עם סטון פעולה ב"זומבילנד", "כשאלוהים הרכיב אותה, הוא התבלבל עם הקול".

אמילי התאהבה במשחק הרבה לפני שהפך להיות מושא שאיפותיה, ובמהרה הוא גם הציל אותה מצרה גדולה נוספת. כילדה היא סבלה מהתקפי חרדה קשים ומביישנות. "המוח שלי רץ באופן טבעי 30 צעדים קדימה בכל תרחיש", היא מסבירה, "והוא תמיד צופה את התוצאה הגרועה ביותר". באחד המקרים היא שכנעה את עצמה שביתה עולה באש, ונקלעה לקשיי נשימה בשל "המחסור בחמצן" שיצרה האש. בשיאם של ההתקפים היא התקשתה לצאת מהבית, ללכת לבית הספר או לבקר חברים. כבר בגיל 7 שלחו אותה הוריה לטיפול פסיכולוגי שסייע להוריד את רף החרדה. היא אף כתבה את הספר הקצר "אני גדולה יותר מהחרדה שלי", על מפלצת ירוקה שנחה על הכתף שלה ולוחשת לה נבואות קודרות. בכל פעם שהקשיבה לה, הלכה המפלצת וגדלה לממדי ענק, אך כשלא ייחסה לדבריה חשיבות היא הצטמקה והתפוגגה. אולם התרופה הטובה למצוקה של אמילי הגיעה מתיאטרון הנוער הסמוך לביתה. שם, כשלבשה את דמויותיהם של אחרים ולמדה את יסודות האלתור הקומי, הצליחה לראשונה לייצר קשרים חברתיים ולהרגיש בנוח. את הקומדיה היא מגדירה היום כבחירה שהצילה את חייה.

ההשפעה החיובית של המשחק על השקט הנפשי של בתם, לא עברה מעל קריסטה וצ'ארלס סטון, הייתה לה חשיבות מכרעת בהחלטתם לתמוך ברצונה לעזוב את הלימודים ולהפוך את העיסוק למרכז חייה. אולם זו רק דוגמה אחת למערכת היחסים הלא שגרתית של המשפחה. אמילי ואחיה ספנסר קיבלו חינוך לות'רני ליברלי ונטול דיסטנס כמעט לחלוטין. הוריהם נטו להסכים לרוב בקשותיהם של הילדים ("הם אמרו לנו: 'אם אתם רוצים לשתות, תתקשרו אלינו אחר כך כדי שנבוא לאסוף אתכם'"), בתנאי אחד: שלא ישקרו לעולם. כשאמילי הייתה בת 13, הגיעו חבריה לביתה בשתיים לפנות בוקר ועודדו אותה לחמוק איתם החוצה. בתגובה היא נכנסה לחדר של הוריה, העירה את אמה וסיפרה לה שהיא עומדת להתפלח מהבית וללכת לוולמארט עם חבריה. האם נתנה לה את הטלפון הנייד שלה וביקשה שתמצא זמן להתקשר ולעדכן אותה שהיא בסדר ומתי היא מתכוונת לחזור. "החברים שלי לא ידעו שסיפרתי לאמא שלי", סיפרה סטון לוואניטי פייר, "בגלל שהכל היה מותר, לא הייתה לי סיבה לעשות דברים משוגעים". הכנות הזאת מלווה אותה עד היום, היא מעידה על עצמה כשקרנית רעה מאוד.

"פרויקט הוליווד" הוזנק רשמית ב-2004, כששתי הנשים לבית סטון עברו ללוס אנג'לס. על אף הפתיחות החריגה של הוריה בקשר לחלומותיה, גם להם היה גבול. קריסטה הקציבה לאמילי חצי שנה כדי למצוא תפקיד, והשתיים סיכמו שאם אחד כזה לא יימצא הן ישובו הביתה לאריזונה. ההזדמנות הראשונה הגיעה בדמות פיילוט לתוכנית ריאליטי חדשה של VH1 שהתעתדה ללהק את חברי משפחת פרטרידג' החדשים. פרק הפיילוט בכיכובה של סטון צולם, אולם הסדרה לא קיבלה הזמנה לפרקים ונגנזה. שברון לב נוסף הגיע זמן קצר לאחר מכן כשסטון עברה לשלב הסופי של המיונים לתפקיד הראשי בסדרה חדשה בשם "גיבורים". תוך כדי האודישן המכריע שלה, שמעה סטון מהחדר הסמוך את הבוחנים מודיעים לצעירה אחרת שהוחלט לבחור בה לתפקיד. לצעירה קראו היידן פנטייר, שהפכה לכוכבת הסדרה ששודרה במשך 4 עונות ברשת NBC. הכישלון הזה היה צורב במיוחד, וסטון חזרה שבורה הביתה למה שהגדירה כרגע השפל בחייה.

הקשיים במציאת תפקיד לא היו הבעיות היחידות של הסטוניות בעיר המלאכים. ההוצאות שהלכו ותפחו עודדו את סטון לצאת ולמצוא עבודה כדי לשכנע את אמה להאריך את שהותם בעיר. כך התגלגלה בת ה-15 לעבודה במאפיית בוטיק לכלבים בקרבת דירתה השכורה. מדי יום הייתה סטון מגיעה לחנות, לשה חומרים, אופה כעכים ואורזת אותם בשקיות חומות - ומשם נהגה למהר לאודישנים. עשור לאחר מכן, בצירוף מקרים מסקרן במיוחד, היא תלוהק לגלם ב"לה לה לנד" את דמותה של מיה, שחקנית שאפתנית שמחלטרת כבריסטה בבית הקפה של אחד מהאולפנים ההוליוודיים תוך כדי התרוצצויות בין אודישנים, וחולמת על הרגע שבו תהפוך עצמה לאחת השחקניות הנוצצות שמגיעות למקום מדי בוקר. כמו מיה, גם אמילי לא הייתה עילוי קולינרי, בלשון המעטה. "אני חושבת ששלושה אנשים לפחות הגדירו את המאפים שלי כבלתי אכילים עבור הכלבים שלהם", סיפרה בשעשוע להוליווד ריפורטר.

בנוסף לאתגרי העבודה, גילתה סטון מכשלה נוספת שעתידה לשנות את חייה. כשביקשה להירשם כחברה באיגוד השחקנים של הוליווד, התברר כי שחקנית פעילה בשם אמילי סטון כבר קיימת במאגר. מאחר וחוקי האיגוד לא אפשרו את חברותם של שני שחקנים בעלי אותו שם, נאלצה אמילי לשנות את שמה. כיאה לבת עשרה, הדמיון הוביל אותה רחוק. היא בחרה בשם ריילי סטון והגיעה איתו לאודישנים. כעבור זמן מה, כשלוהקה להופעת אורח בקומדיה "מלקולם באמצע", היא ישבה במשך דקות ארוכות על הסט והקשיבה בסקרנות לצוות ההפקה קורא שוב ושוב בשמה של שחקנית בשם ריילי, מבלי לקשר בין השתיים. החוויה הזאת הובילה אותה לשנות את שמה בפעם השנייה, הפעם לאמה סטון. אגב, למקרה שתיתקלו בה פעם ברחוב, היא ממש מעדיפה שתפנו אליה בתור אמילי גם היום.

כשנתיים אחרי המעבר ללוס אנג'לס, הצליחה סוף סוף סטון לשבור את הקרח. זה קרה ב-2007 כשהמלהקת הוותיקה אליסון ג'ונס, שחזתה בכמה וכמה אודישנים קודמים של סטון, הציעה לה להקליט אודישן מצולם לתפקיד בסרט חדש בשם "סופרבאד". סטון, שצבע שיערה הטבעי הוא בלונדיני, החליטה לנסות ולעשות שינוי כדי להגדיל את סיכוייה וצבעה לחום. רצה הגורל וזה היה בדיוק צבע השיער של מרתה מקאייזק, השחקנית הנוספת שלוהקה לסרט. "ג'אד אפטאו (מפיק הסרט) נכנס באמצע המבחן שלי, ופשוט פלט 'תצבעי לאדום', ויצא", נזכרת סטון. היא עשתה כדבריו, יצרה עוד סמל מסחרי מובהק, ולוהקה לסרט לדמותה של ג'ולס, מושא אהבתו הפופולרית של ג'ונה היל החנון. המבקרים התמוגגו מקומדיית ההתבגרות החצופה של הבמאי גרג מוטולה, והצופים שנהרו לאולמות הפכו את הסרט לאחד הרווחיים ביותר של השנה. אף שהסרט כלל כוכבים כמו מייקל סרה, ביל היידר וסת' רוגן, דווקא סטון האדמונית גנבה את ההצגה בסצנות המעטות בכיכובה. בכורת הסרט, שבו היא מגלמת שמיניסטית, התרחשה בסמוך לתקופה שבה אמורה הייתה לסיים את התיכון במציאות. אם תהיתם, היא לא מתחרטת: "עשיתי את 'סופרבאד' בזמן שהייתי אמורה להיות בשנה האחרונה שלי בתיכון, ואם הייתי נשארת, הייתי מחמיצה את ההזדמנות הזאת".

מ"סופרבאד" המשיכה סטון לתפקידי משנה ב"בית השפנפנות" ו"אקסיות לכל הרוחות", לפני שלוהקה לקומדיית האימה המצליחה "זומבילנד", כרמאית ששורדת את אפוקליפסת הזומבים לצד וודי הרלסון וג'סי אייזנברג. הרושם שהותירה בכל אחד מתפקידיה הקודמים הוביל לתפקיד הראשי הראשון שלה בקומדיה "באה בקלות" ב-2010. סטון קראה את התסריט של ברט ו. רויאל (שמבוסס בחופשיות על הרומן הקלאסי "אות השני", ואף מתכתב איתו לא מעט) הרבה לפני שהסרט קיבל אור ירוק להפקה, והתאהבה בדמותה של אוליב - תלמידת תיכון לא פופולרית, ששוברת את הקיר הרביעי כדי לגולל בפני הצופים את השתלשלות האירועים שהתחילה בשמועות זדוניות על האופן בו איבדה את בתוליה, ונמשכה בכך שהשתמשה במוניטין המפוקפק החדש שלה כדי להתקדם בסולם המעמדות החברתי. סטון נפגשה עם רויאל והביעה עניין רב בתפקיד, הייתה אחת המוזמנות הראשונות לאודישנים לתפקיד וגם זכתה בו.

"זה היה שונה מכל דבר שקראתי לפני כן", סיפרה לאתר Collider, "יש שם כל כך הרבה מסרים, אבל הם לא מגיעים ממקום של התנשאות. זה לא סרט שנועד לזרוק עליך מוסר השכל, הוא פשוט מתוק ומצחיק". הבמאי וויל גלוק טען מנגד שדווקא סטון היא המרכיב שהפך את הסרט למצליח כל כך: "אמה מחזיקה את כל הסרט. היא על המסך כל הזמן, אין לה רגע להתחבא", סיפר להוליווד ריפורטר. "נפגשנו עם המון שחקניות לצורך התפקיד הזה, חלקן כוכבות גדולות, אבל ידעתי מהרגע הראשון שהיא האחת". כך או אחרת, הסרט שנעשה בעלות זעומה (במובנים הוליוודיים) של 8 מיליון דולר, גרף לא פחות מ-74 מיליון בקופות, וסטון זכתה בעקבותיו למועמדות לשחקנית הטובה ביותר בגלובוס הזהב ולפרס הכוכבת העולה של טקס הבאפט"א הבריטי. אבל אלו המבקרים, שהתחרו זה בזה בסופרלטיבים לשחקנית בת ה-21, שהטו את הכף סופית.

חודשים ספורים לאחר יציאת הסרט הוזמנה סטון להגשים את משאת חייה הגדולה ביותר: להנחות את SNL. "לא היו לי חלומות מעבר לכך. כשגדלתי ושאלו אותי מה לאן אני רוצה להגיע, הייתי אומרת: להנחות את '''SNL'".

החלומות של סטון השתדרגו בכל זאת, בעיקר הודות לחרדות המפורסמות. בעקבות ההצלחות בקומדיות בכיכובה, חששה סטון שהיא הופכת לטייפ קאסט של דמות אחת. האחרונה שבהן, "טיפש, מטורף, מאוהב", הייתה גם זו שבה שיתפה פעולה לראשונה עם ראיין גוסלינג, והשניים יצרו יחד כימיה נפלאה על המסך שהשאירה טעם של עוד. הצורך לברוח מתדמית מושא הפנטזיה לחנונים הוביל אותה ב-2011 לדרמה התקופתית "העזרה" של הבמאי טייט טיילור. גם במקרה הזה זו הייתה סטון שנפגשה מיוזמתה עם הבמאי והביעה נכונות להשתלב בפרויקט. כשלוהקה לתפקיד יוג'יניה "סקיטר" פילן, עיתונאית מוערכת שהחליטה לכתוב ספר יוצא דופן מנקודת מבטן של שתי משרתות שחורות בתקופת המאבק לזכויות אדם בתחילת שנות ה-60, מיהרה לסגל לעצמה חתך דיבור דרומי ולהתעמק בספרים של סופרות שחורות שתיארו את התקופה. הסרט, שזכה בשלוש מועמדויות לאוסקר (אוקטביה ספנסר זכתה בפרס שחקנית המשנה), הפך לרווחי ביותר בקריירה של סטון ושוב הקנה לה ביקורות אוהדות. הצעד הבא היה השתלבות בעולם גיבורי העל, כשלוהקה לתפקיד גוון סטייסי ב"ספיידרמן המופלא" של מארק ווב.

על הסט של "ספיידרמן המופלא" התפתחה לה מערכת היחסים המשמעותית ביותר של סטון עד היום. היא והכוכב הראשי, אנדרו גארפילד, הפכו לזוג נוצץ ואהוב במיוחד בהוליווד והציתו את הדמיון לגבי חתונה מתקרבת במשך ארבע השנים בהם היו יחד. ב-2015 הם נפרדו, אבל סטון סירבה וממשיכה לסרב להאכיל את מפלצת הרכילות. כיאה למי שקנאית במיוחד לחייה הפרטיים היא נמנעת מלשתף בפרטים על מערכת היחסים עם גארפילד ועל הסיבות שהובילו להחלטה על פירוק היחסים. דבר אחד היא דווקא כן מוכנה לומר: החלום שלה להתאהב ולהקים משפחה הפך כעת למשמעותי ביותר בחייה.

אף שהוא מקושר לחוויה פחות נעימה בחייה, לא היה זה יקום הגיבורים שהוביל את אמה סטון לקחת פסק זמן לראשונה בקריירה הקולנועית שלה. האחראי לכך הוא אלחנדרו גונזלס אינאריטו, הבמאי המקסיקני בפרס האוסקר לבימוי ברציפות ב-2015 וב-2016. אינאריטו נודע בהוליווד כבמאי קפדן ותובעני במיוחד, אלא ש"בירדמן" שלו ב-2014 התעלה על כל שיגיונותיו הקודמים. הסרט, שצולם בשוט ארוך אחד, דרש מהשחקנים תזמון מושלם בכל רגע ורגע, וכל טעות הובילה לחזרה אל נקודת ההתחלה. המתח של הדיוק המושלם הוביל את סטון להתמוטטות. "הגעתי לרגע שבו פשוט נשברתי, כמעט השתגעתי. אלחנדרו אמר לי שהתזמון שלי הורס את הסרט. זה היה איום. חשבתי לעצמי שאולי זה לא יעבוד. ואז פשוט יצאתי ואמרתי: לא אכפת לי יותר. עשיתי את הטייק הכי עצבני שעשיתי אי פעם, ואז הוא אמר:' מעולה, יש לנו את זה'. פשוט הייתי צריכה לוותר לעצמי על השלמות". בסופו של דבר היא דילגה גם מעל המשוכה הזאת, וזכתה במועמדות הראשונה שלה לאוסקר (שחקנית משנה), אבל המחיר היה הצורך בהפסקה. וכך ב-2014 היא הצטרפה לראשונה לתיאטרון בתפקיד הראשי של סאלי בוולס ב"קברט" על במות ברודוויי.

רצה הגורל ובדיוק בתקופה הזו שבה סטון התנסתה לראשונה בחייה בשירה מדי ערב בערב, וזכתה כמובן לשבחים רבים גם ממבקרי התיאטרון, חיפש יוצר צעיר ומוכשר ליהוק לסרטו הגדול הבא. דמיאן שאזל, שתפיסתו הקולנועית התעצבה בצפייה במחזות זמר בילדותו, זנח את חלומו להפוך לקולנוען לטובת חלום אחר: להפוך למוזיקאי. הילד שגדל בבית חובב ג'אז ונחשף למוזיקת ג'אז מאז שהיה בוגר מספיק כדי להבין את משמעות המלודיה מסביבו, חלם להפוך למתופף והקדיש את שנות התיכון שלו למשימה. הקשיים והתובענות הקיצונית של המורה הקשוח בתיכון פרינסטון התבטאו ב-2014 ב"וויפלאש" הנפלא, שזכה במועמדות לסרט הטוב ביותר וזיכה את ג'יי קיי סימונס בפרס שחקן המשנה. שאזל נטש עם סיום התיכון את תחום המוזיקה, אולם התשוקה לג'אז המשיכה ללוות אותו גם במהלך לימודיו באוניברסיטת הרווארד. שם הכיר את המלחין ג'סטין הורוביץ' והשניים הפכו שותפים לחדר, קולגות ללהקה ובעיקר חברים טובים שחלמו להזניק מחדש את האטרקטיביות של מחזות הזמר. התוצאה הייתה "לה לה לנד", מחזמר מקורי לחלוטין על טהרת הג'אז, המגולל את סיפור אהבתם של מיה וסבסטיאן - שחקנית מתחילה ופסנתרן ג'אז - על רקע נופיה הנוגים-יפהפיים של הוליווד. לצורך מימון החזון השאפתני נדרשו מיליוני דולרים. את הסכום הזה הבטיח שאזל לעצמו אחרי ההצלחה יוצאת הדופן של "וויפלאש".

מכאן ואילך הגרסאות סותרות. סטון גורסת ששאזל ערך לה "אודישן חי" כשהגיע לצפות בה ב"קברט", וגם עוקצת: "זה היה ערב שבו הייתי נוראית ממש. זה רק מוכיח שיש לו טעם ממש גרוע". שאזל, מנגד, טוען בתוקף שסטון וראיין גוסלינג היו מועמדיו המקוריים לתפקיד כבר במהלך כתיבת הסרט, ושהגיע לצפות בסטון אחרי שכבר נפגש איתה כדי להציע לה את התפקיד. בין אם סטון או שאזל צודקים, דבר אחד בטוח: דווקא אמה ווטסון ומיילס טלר (כוכב "וויפלאש") היו הכוכבים הראשונים שקיבלו את ההצעה להצטרף לסרט. המשא ומתן עם השניים עלה על שרטון בשל אי הסכמות כספיות מינוריות, והיתר היסטוריה. לאחרונה דווח כי ווסטון וטלר זועמים על נציגיהם בשל אובדן התפקיד, ואף שסירבו להתייחס לכל שאלה בנושא בריאיונות עתידיים. "חיפשתי שילוב של דברים", מסביר שאזל על הקריטריונים שחיפש בשחקנית שתגלם את מיה, "חיפשתי מישהי עם יכולות קומיות שתוכל לצלוח את החלקים הקלילים של הסרט - גרסה מודרנית של קרול לומברד או קתרין הפבורן - אבל גם מישהי רגישה בצורה יוצאת דופן. יש בדמות הזאת פצע פתוח ורציתי שחקנית שתוכל לגרום לצופים לראות אותה מדממת רגשית".

הפעם היוצרות התהפכו ודווקא סטון הייתה זו ששאזל רדף אחריה. עיקר הסקפטיות שלה נבעה מהמעברים החדים של הסרט, שחותך מסצנות דיאלוג דרמטיות לסצנות ריקוד חולמניות במצפה הכוכבים של לוס אנג'לס. לאחר ששאזל הבהיר שהשילוב הזה הוא חלק מקסמו של הסרט, דרשה סטון תקופה משמעותית לחזרות. "היא רצתה לדעת בדיוק כמה זמן יהיה לה להתכונן, כי היא לא מוכנה לעשות דברים בצורה חלקית", נזכר שאזל. "היא אמרה: 'אם אני צריכה לרקוד סטפס, אני רוצה לדעת לרקוד. אני לא רוצה לרמות. זה לא דבר נורמלי לשחקנים או לאנשים - לרצות להקשות על עצמך". לבסוף סטון התרצתה. בזמן שהיא למדה סטפס, ריקוד ולימודי פיתוח קול, למד גוסלינג (שחזר לשתף איתה פעולה בפעם השלישית) לנגן על פסנתר בזמן שיא. החזרות כוונו לחלונות זמן קצרים במיוחד לצילומים. כך, סצנת הריקוד בתצפית על לוס אנג'לס צולמה במשך יומיים ב"שעת הקסם" של השקיעה, ללא כל אפקטים נוספים. זהו גם הדין לגבי "שיר האודישן", אחד הרגעים העוצמתיים ביותר בסרט, שבו שרה סטון בצילום ללא חיתוכים על "הטיפשים שחולמים", תוך הפגנת קשת רגשות יוצאת דופן.

הרגע הזה והתפקיד הזה היו סגירת המעגל האולטימטיבית עבור סטון. חלק מהסיטואציות הביזאריות שעוברת דמותה בסרט באודישנים ברחבי הוליווד, מבוססים על מקרים אמיתיים לחלוטין שקרו לה בתחילת דרכה. "היו מקרים שבהם הייתי מגיעה לאודישן ומאלתרת, ואז הבוחנים היו צוחקים מהבדיחה שלי ונותנים אותה לשחקן ששיחק איתי בסרט. פשוט נתנו לו את הבדיחות שלי ואז הייתי רואה אותן בסרט". הפעם זה כבר לא קרה לה, וב"לה לה לנד" היא אחראית לסצנה המצחיקה מכולן שמתרחשת במסיבת שנות ה-80 בלתי נשכחת. ובשעה שגוסלינג וסטון רקדו, ניגנו ושרו, הם הוקפו במצלמות מנוף, תפאורות סבוכות ודיוק מוזיקלי-קולנועי, ששידרגו את סיפור אהבתם לכזה שהצית את דמיונם של מיליונים ברחבי העולם.

כל תוצאה מלבד זכייה של סטון בפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס האוסקר הקרוב תהיה בגדר רעידת אדמה של ממש. לאורך עונת הפרסים היא קטפה את כל התארים החשובים, קיבלה הערכה רבה מהמבקרים והגילדות מקצועיות ואהבה מהקהל. אבל עם כל הכבוד לפסלונים מוזהבים ותהילה, נראה שבגיל 29 אמה סטון נהנית ממה שתמיד חלמה לעשות. היא מתגוררת בגריניץ' וילג' בניו יורק, אליה עברה אחרי שהתקשה לעמוד באינטנסיביות של לוס אנג'לס (עוד תמה שעולה ב"לה לה לנד"), ושם היא נוהגת לבלות עם חברותיה, מרתה מקאייזק, שוגר לין בירד וגם ג'ניפר לורנס. "אנחנו יוצאות לטיולים ביחד, שורצות בדירות של האחרת ורואות סרטים. לאורך תקופה ארוכה בעבר השתייכה סטון גם למועדון החברות האקסקלוסיבי של טיילור סוויפט, אלא שבשנתיים האחרונות נדמה שהשתיים התרחקו. סטון מסבירה שזו פשוט העבודה שמרחיקה ביניהם, ובלית ברירה נצטרך לקבל את ההסבר המעציב הזה.

מעבר לבילויים והחגיגות היא הספיקה להשלים כבר כמה מהפרויקטים הבאים שלה: סרט על אגדת הטניס בילי ג'ין קינג ועל "קרב המינים" הגדול שניהלה מול בובי ריגס, שההכנות אליו כללו סדרות אימונים מפרכות עם קינג עצמה. בנוסף היא צפויה להיכנס לנעליה של מלכת בריטניה, אן, בסרט שיעסוק באחורי הקלעים של שנות שלטונה. וכן, לא תאמינו, אבל אפילו תפקיד ראשון של נבל נמצא בקלפים. מדובר בגרסת הלייב אקשן ל-"101 כלבים וגנבים", שבו היא תגלם לא אחרת מאשר קרואלה דוויל. אמה סטון כדמות מרשעת? זה אולי נשמע מוזר עכשיו, אבל זה רק בגלל שאתם שוב מתייגים אותה לתבניות. וזה הרי הדבר שהיא הכי אוהבת לשבור.