פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אמיץ ואמין: "סוס אחד נכנס לבר" עושה כבוד לספר שעליו הוא מבוסס

      צפייה בעיבוד הבימתי לספר זוכה פרס מאן בוקר מאת דוד גרוסמן, עוזרת להבין מדוע הפך להצלחה גדולה כל כך. הסיפור האוניברסלי שבמרכזו, בתוספת המשחק המרשים של דרור קרן, מצליחים לשרוד גם כמה חלקים מייגעים לאורך הסיפור

      סוס אחד נכנס לבר (יח"צ , ז'ראר אלון)
      הספר המעוטר הפך להצגה מסקרנת. מתוך "סוס אחד נכנס לבר" (צילום: ז'ראר אלון)

      עוד כשמיכה לבינסון היה בעיצומה של קריאת "סוס אחד נכנס לבר", הוא הבין שאת הספר הזה הוא צריך להפוך להצגה. הסטנדאפיסט דובלה ג'י הקסים אותו, הוא הבין שמדובר באנטי-גיבור קלאסי לבמה, ולכן גייס את דרור קרן. לבינסון עבד על עיבוד המחזה תוך שיתוף פעולה עם מחבר הרומן דויד גרוסמן, הפרויקט יצא לדרך. ואז, בשבוע השלישי לחזרות, הלך לעולמו, משאיר את דובלה לבד. קצת כמו בספר. לפעמים המציאות עולה על הדמיון בקטע קריפי במיוחד.

      העבודה על "סוס אחד נכנס לבר" הושלמה כמעט במקביל לזכיית הרומן בפרס מאן בוקר. קרן המשיך בעבודת הבימוי, ויחד עם אבנר בן עמוס ובהשראתו ובהשפעתו של גרוסמן העלה את המחזה. דובלה ג'י הוא אמן בגיל העמידה שעולה להופיע על במה במועדון שוליים בנתניה. להופעה הספציפית הזאת הוא מחליט להזמין את חברו השופט בדימוס אבישי לזר (יגאל זקס). השניים לא התראו 40 שנה ולזר, שכלל אינו זוכר מיהו, תוהה מדוע בכלל הוזמן. "אני רוצה שתסתכל עלי, שתראה אותי טוב טוב, ותגיד לי מה ראית", מסביר דובלה כמי שמבקש מיוזמתו לחרוץ את דינו לרעה. אבישי נעתר ומגיע, ובעוד דובלה עומד על הבמה כנאשם בבית הדין, מפציעה בקהל דמות נוספת שלא הוזמנה, אישה תמהונית בשם פיץ (איה גרניט שבא). נוכחותה משפיעה קשות על דובלה וההופעה שלו מקבלת כיוון שונה לחלוטין.

      סוס אחד נכנס לבר (יח"צ , ז'ראר אלון)
      המחזה מתחיל טוב, נקלע לשעמות, ומסיים באופן מרגש (צילום: ז'ראר אלון)

      טרם אמשיך, אודה כי לא קראתי את "סוס אחד נכנס לבר". פספסתי אותו בזמן אמת, והחשק לא ניעור בי גם לאחר שזכה בפרס. לפיכך, לא תמצאו פה רפרנס לספר, ועל אף שלא ידעתי למה לצפות, דווקא הגיליון הנקי הוא שאפשר להיות אובייקטיבי כלפיו. פסק הדין, אם ננכס את בקשתו של דובלה מאבישי, הוא שדרך העיבוד הזה אפשר לזהות מדוע זכה גרוסמן בפרס בינלאומי כל כך יוקרתי, אבל גם ניתן להסיק שלא מדובר בספר מושלם. זהו מחזה שמתחיל טוב, נופל לבורות עמוקים נגועים בסיזיפיות ובשעמום, ונחלץ מהם כדי להעניק סוף מרגש.

      קרן הוא בהחלט הבחירה הנכונה לתפקיד. כל אישיותו משדרת מורכבות של קומיקאי מיוסר. החיוך שלו נוגה, המבט שלו משדר חוסר אונים, לעתים מכוון ולעתים לא. כסטנדאפיסט ב"עולם האמיתי", הוא מכיר היטב את חוקי המשחק, את הציפייה של הקהל שתצחיק אותו גם כשלא מעט יושב לך על הלב. לכן הוא גם צולח היטב את המעבר החד מאסקפיזם בימתי למחשבות קיומיות הרות גורל ולהפך. למרות גליצ'ים פה ושם (בכל זאת, מדובר בכמעט מופע יחיד, קשה לצפות שיהיה מושלם), קרן לא רק מעביר את הערב בהצלחה, הוא גם גורם לקהל להאמין, להתרגש ולחיות את הסיפור יחד איתו.

      סוס אחד נכנס לבר (יח"צ , ז'ראר אלון)
      לעתים גרוסמן כולל לא מעט חלקים מעייפים ביצירותיו (צילום: ז'ראר אלון)

      היתרון הגדול, ובסופו של דבר גם אחד הגורמים שהעניקו ל"סוס אחד נכנס לבר" את פרס מאן בוקר, טמון בקסמו הגלובלי. גרוסמן שתל הרבה מאפיינים מספריו הקודמים – שכול, צה"ל, נבירה בעבר, חרטה וגם ירושלים – ובכל זאת יצר סיפור אוניברסלי שחוצה את גבולות הארץ. זהו לא ספר "ישראלי", והמבנה שלו אינו ישראלי. הסוריאליזם נבנה בעדינות ולא נראה תלוש. עם זאת, וגם זה למרבה הצער מאפיין שניתן למצוא לא אחת אצל גרוסמן, יש בו נקודות מעייפות. מחציתו השנייה מעוררת לעתים ייסורים לא חיוביים והתחושה היא שלו היה קצר יותר, ואפשר היה לקצר אותו, היינו מקבלים מחזה (וספר?) מושלם.

      "סוס אחד נכנס לבר" עורר לפחות בי לא מעט חשש לאור ההתנסות הקודמת עם מחזה של גרוסמן – "אישה בורחת מבשורה" שהיה, בעיניי, איום ונורא למרות התשבחות שקצר והפרסים שגרף. למרבה השמחה, בזכות לבינסון, קרן ובמיוחד בזכות גרוסמן עצמו, שכתב סיפור שונה ואמיץ אפילו בקנה המידה שלו, זהו מחזה שכדאי לראות, גם אם הוא חווה כמה נפילות.

      סוס אחד נכנס לבר (יח"צ , ז'ראר אלון)
      מצליח לסחוב את ההצגה כמעט בכוחות עצמו. דרור קרן (צילום: ז'ראר אלון)

      סוס אחד נכנס לבר (יח"צ , ז'ראר אלון)
      סיפור שונה ואמיץ (צילום: ז'ראר אלון)