זהו הפרק השלישי ברציפות שמקדיש את המערכה האחרונה שלו למלחמה. לפני שבועיים יורון תקף את ספינותיהם של יארה, ת'יאון ונחשות החול; בשבוע שעבר בוצעה המתקפה המוצלחת-כושלת על צוק קאסטרלי ובמקביל הפשיטה המדויקת על רמות גנים; ואילו הפעם דאינריז שחררה סוף סוף את הדרקונים וזכתה לניצחון ראשון. במידה רבה המערכות האלה מייצגות את הפרקים בכללותם, ואת מה שהיה כל כך מענג בפרק הנוכחי. בפעמים הקודמות קיבלנו את מה שהורגלנו לו לאורך רוב רובה של הסדרה - ידם של הנבלים היא על העליונה (אם כי אפשר להתווכח על הסוף של ליידי אולנה מול ג'יימי). הפעם קיבלנו סוף סוף את מה שחיכינו לו: קרב אפי, מרהיב, מסעיר ואף נוגע ללב, וכן את הפרק הטוב ביותר של "משחקי הכס" לפחות מאז "הארדהום" בעונה החמישית, ואחד הטובים בתולדות הסדרה.
זו הייתה התגשמות קתרטית אחרי ציפייה של שנים רבות מדי. שנים שבמהלכן נאלצנו לצפות בדאינריז מתנהלת בלופים, נחטפת, משתחררת, נחטפת ומשתחררת, מחפשת את הדרקונים שלה, חוששת מהדרקונים שלה, משחררת עבדים שנחטפים שוב ואז משחררת אותם שוב, שורפת ולא נשרפת פעם אחר פעם, ובאופן כללי מורחת את הזמן רק כדי לא להגיע לווסטרוז ולספק לנו את האקשן שלשמו התכנסנו. מדי פעם אמנם קיבלנו איזו ליטרת בשר חרוך, הדרקונים הופעלו פה ושם לטובת השמדת אדונים מרושעים וספינות אויב, אבל כמובן, כל הדברים האלה היו כאין וכאפס למה שראינו הפעם, בילד-אפ עצום ולא פעם מתסכל. "את דרקון", אמרה אולנה טיירל ז"ל לדאני. "תהיי דרקון". אמן, סיסטר.
דאינריז נקטה בטקטיקת ה"אם לנו אין גם לכם לא יהיה" הידועה. דקות אחרי שראינו אותה מלינה על העניין, היא שורפת את שלל המלחמה במקום לנסות לקחת אותו כדי להאכיל את אנשיה בחורף ההולך ומתקרב. עד כדי כך נמאס לה לא לשחרר את הנשק הכי גדול שלה, אבל זה לא נראה כמו מעשה חכם. בפרט מאחר שמרבית הזהב כבר עשה את דרכו אל תוך מעלה מלך, כך שסרסיי יכולה להחזיר את חובותיה, לקבל את תמיכתו של בנק הברזל לקרבות הבאים שלה, ולשלם לפלוגות הזהובות כך שיוכלו להגיע מאסוס ולעזור לשבור את המצור המתרגש על העיר. ומי יודע, אולי יימצאו גם כמה מטבעות זהב שבעזרתם קייבורן יוכל ליצור יותר מאשר נשק נ"ד (נגד דרקונים) אחד. כי זו ללא ספק הייתה בחירה מטופשת. במקרה הזה המתקן - עקרב, כפי שהם קוראים לו - לא הצליח להרוג או לנטרל את דרוגון, אבל כן אילץ אותו לנחות. אם זה היה אחד מאחיו הקטנים יותר של המפלצת, הפגיעה בוודאי הייתה חמורה יותר, אולי אף קטלנית. בכלל, הדעת נותנת שמתישהו אחד מהדרקונים אכן יקפח את חייו, ולו כדי להפוך את המלחמה בהלכים הלבנים למסובכת יותר.
הדרקונים הם אפילו לא הדבר היחיד שהפך את הסיקוונס למהמם כל כך - גם הדותראקים המחישו סוף סוף כיצד הפכו לכאלה מזרי אימה בקרב. "רק טיפש יפגוש את הדותראקים בשדה פתוח", אמר פעם רוברט באראתיאון, רק טיפש ומי שאין לו ברירה, כמסתבר. המראה שלהם מתקיפים ונלחמים מעמיד בצל עוד יותר את היכולות המביכות שהסדרה הקפידה להראות לנו מהבלתי-טמאים, כאלה שאמורים להיות אמני מלחמה ובפועל לא הרשימו בשום שלב. הדותראקים לעומתם שועטים וצורחים, יורים חצים מקשתותיהם בעודם עומדים על סוסיהם הדוהרים. עוד כשרק הפציעו ומילאו את האופק ביללות ובסוסים, ועוד לפני שדרוגון הפציע בשמים, כבר אפשר היה לראות חיילים רועדים מפחד בשורותיהם של הלאניסטרים. קל היה להבין אותם.
הקרב הזה, שבו שני הצדדים מאכלסים דמויות שאיכפת לנו מהן, גובה על ידי בימוי, כוריאוגרפיה ופסקול מפוארים, שהפכו אותו לכדי מערכה טלוויזיונית אדירה ומשופעת ברגעים מדהימים. בשיאו הישג טכני יפהפה כמו שהסדרה אוהבת - חצי דקה בשוט אחד שבמהלכו ברון נמלט ברגל מהדותראקי, הודף חייל לאניסטר עולה באש שמפריע בדרכו, חומק מסוס שכמעט רומס אותו, שולף חרב מגופה ומשסף דותראקי שתוקף אותו, הודף חייל לאניסטר המום שנקרה בדרכו, חוזה בחייל לאניסטר בוער שנדרס על ידי סוס דוהר, טובח בדותראקי שני, מרים מבט לשמים כדי לראות את הדרקון חולף מעליו ויורק אש, ואז נמלט שוב.
בין לבין לוחמים הופכים לערמות אפר שעף ברוח, סוסים מקפחים את חייהם ואת איבריהם, סוסים מבוהלים דוהרים לשום מקום בניסיון חסר תוחלת להימלט מהכרכרה הבוערת שהם רתומים אליה (רגע סמלי במיוחד). טיריון מפציר באחיו בשקט לא לעשות את המעשה הטיפשי שהוא מתכוון לעשות, דאני מסתובבת וניצבת לראשונה מול רוצח אביה - ג'יימי לאניסטר, קוטל המלך.
בין אם זה היה מתוך נאמנות אוטומטית לצד שעמו הוא לוחם ובין אם מפאת הרצון שלו לקבל את כספו, ברון קפץ והציל את חייו של ג'יימי. שניהם נפלו אל מימי הבלאקווטר כשהם עוטים שריונות כבדים (ויד זהב במקרה של אחד מהם) שלא מאפשרים להם לעשות דבר מלבד ליפול אל הקרקעית. שקיעתו של ג'יימי מזכירה את זו של טיריון בים של ואליריה, איש אבן אוחז ברגלו בשעה שהסירה שלו ושל וג'ורה מותקפת על ידם. בספר כך נגמר הפרק שלו, באופן שגרם לנו להאמין כי קיפח את חייו, די בדומה לג'יימי כעת. האם ישרוד? כמו במקרה של אחיו, קשה להאמין שכך יסתיים הסיפור שלו.
"כל דבר שקורה יהיה משהו שראית לפני כן"
השקיעה במצולות רחוקה מלהיות התזכורת היחידה להיסטוריה של "משחקי הכס". חלק ממה שהיה מבריק במימוש הבילד-אפ בסוף הפרק, הוא שעוד קודם לכן הוא רחש בקריצות לאירועים מעברה של הסדרה, אולי יותר מאי פעם, אולי בגלל נוכחותו של בראן. כולם הציפו עוד ועוד את הדרך שעברנו עד כה והכשירו את הקרקע לרגעים מזככים. בפרק השלישי בסדרה סיפר רוברט בראתיאון כיצד במהלך המרד שפתח בו נגד המלך המשוגע, בן למשפחת טארלי תקף אותו בניסיון לעצור אז ושם את המרד, אבל ללא הצלחה. לא זאת בלבד שהסיפור שלו מזכיר מאוד את הניסיון של ג'יימי לפגוע בדאני, אלא מהדהד בפירוש לדברים שנאמרו ושקורים גם הפעם. "אף פעם לא אומרים לך איך כולם מחרבנים על עצמם", אמר רוברט, בדומה לשיחה בין ברון לדיקון כעת. "את הקטע הזה הם לא מכניסים לשירים שלהם". והוסיף: "עכשיו הטארלים כורעים ברך כמו כל אחד אחר".
כמה מחילופי הדברים בין ג'ון לדאני במערה היו כמעט אחד לאחד כמו בשיחה של ג'ון עם מאנס ריידר, אלא שאז ג'ון היה זה ששכנע ללא הועיל את המלך מעבר לחומה לכרוע ברך (בפני סטאניס). כאשר מאנס סירב מאחר שבכך יבגוד באנשיו, ג'ון אמר לו בדיוק את אותו משפט שהוא שומע מדאני כעת: "האם ההישרדות שלהם לא חשובה יותר מהגאווה שלך?". המבט של ג'ון לנוכח דבריה הסגיר כי השיחה הישנה עלתה מיד בדעתו. "אתה בחור טוב, באמת", אמר לו לבסוף מאנס, "אבל אם אתה לא מבין למה אני לא יכול לגייס את אנשיי למלחמה של זר, אין טעם להסביר". עכשיו, ניתן לשער, ג'ון כבר מבין.
הביקור במערה עם דאינריז חשף בפנינו איורים בני אלפי שנים של ילדי היער ושל ראשוני האדם, והקרבה ההולכת וגדלה בינה לבין ג'ון (דודה ואחיין, רק נזכיר) מזכירה שהבחור אוהב להיות רומנטי במערה - בכזו הוא איבד את בתוליו לאיגריט פעם. ואם זה נשמע לכם טיפה דחוק, המפגש של אריה והשומרים המפקפקים בווינטרפל הוא כמעט שכפול של סצנה דומה מהפרק החמישי בסדרה: אריה איבדה את דרכה במחילות מעלה מלך, ובניסיון לחזור אל המבצר האדום נאלצה להיכנס שוב דרך השער, אבל התקשתה לשכנע את שני השומרים כי היא אכן אריה סטארק וכי זה מקום מגוריה. באותו פרק המלומד לואין - שאריה אף איזכרה בפרק החדש - לימד את בראן את אמנות החץ בקשת הדותראקית בעת רכיבה על סוס, מה שראינו לראשונה אי פעם בפרק החדש.
וכמובן, ישנו הפגיון. ראינו אותו ממש לאחרונה, כשסאם חיפש מידע בספר עתיק על זכוכית הדרקון בפרק הראשון לעונה, ואיור של הסכין בצבץ במהלך הדפדוף - הלהב עשוי פלדה ולריאנית והידית זכוכית דרקון. כפי שאצבעון מזכיר בפרק החדש, זהו הפגיון שאיתו ניסה מתנקש לחסל את בראן במיטתו אחרי שהושלך מהמגדל. בעבר בייליש אמר לקאטלין כי הפגיון שייך לו, אבל שיקר והוסיף כי הפסיד אותו בהתערבות לטיריון, מה שהביא את קאט לאסור את השימדון. השתלשלות האירועים בעקבות זאת הביאה למותם של המלך רוברט ושל נד סטארק, ולאחר מכן למלחמת חמשת המלכים. כל זה קרה כי אצבעון - שכזכור מעט לפני כן גם הרעיל את ימין המלך, ג'ון ארין - רצה לנצל את התוהו ובוהו לתועלתו.
"כאוס אינו בור, כאוס הוא סולם", בייליש אמר פעם לוואריז לפני שנים, במונולוג אווילי למדי. "רבים שמנסים לטפס בו נופלים ולא מנסים שוב לעולם. הנפילה שוברת אותם. ולאחרים ניתנת הזדמנות לטפס, הם נאחזים בממלכה או באלים או באהבה. רק הסולם אמיתי. הטיפוס הוא כל מה שיש". אף אחד מלבד השניים לא היה נוכח בשיחה הזו, ובכל זאת בראן שונה בפניו את האמירה הזו, את תפיסת עולמו. אצבעון מגלה שהנער יודע דברים שאינו אמור לדעת, בדיוק הדבר שהוא עצמו שואף לו כל הזמן. מה הגבול לידיעות שלו? האם הוא גם מבין שחרף הכחשתו אצבעון מכיר היטב למי שייך הפגיון, ושבעצם בראן גובר עליו במשחק המוחות?
בייליש שוקע יותר ויותר במשהו שחשב כי יהיה פשוט לתפעול. כבר זמן מה שכל שביכולתו לעשות זה לבהות במה שקורה סביבו בלי להצליח לרתום זאת לצרכיו. הוא ללא ספק סבר שיהיה קל לנצל את הסטארקים, אבל הם אינם העלמים התמימים שהיו בעבר. סאנסה למודת התככים כבר לא מתרשמת ממנו ומעמידה אותו במקום בקביעות, ואילו האחים שלה הם בכלל סיפור אחר. האחד חזר מן המתים, האחר בדרך להיות יודע-כל, שלישית מתבררת כנינג'ה מסוכנת - וכעת בלי שהתכוון הפגיון שלו ברשותה. אריה מודעת אף היא למעלליו של בייליש. כאשר שימשה כמוזגת האישית של טיווין לאניסטר בהארנהול, אצבעון הגיע והשניים שוחחו על הדרכים להפיל את אחיה, רוב. האם סופו של פיטר בייליש מתקרב? על פי המבט שאריה מעניקה לו כשהוא מעליה במרפסת - נראה שהיא בהחלט מעוניינת בכך. מי שהולך לישון עם זאבים, שלא יתפלא אם הוא מתעורר עם פלדה ולריאנית בטחול. בשלב הזה, עם הגרירה הבלתי נסבלת של דמותו בסדרה, זו בעיקר תהיה המתת חסד.
השיבה הביתה
המפגש של שלושת ילדי סטארק הוא הפעם הראשונה זה שש שנים שבה יותר משניים מהם נכחו באותו מקום, וזה נהדר כפי שניתן היה לצפות. ההתרככות ההדרגתית התגלמה בחיבוקים שלהם. בשבוע שעבר סאנסה חיבקה את בראן ולא זכתה למענה, הפעם קורה לה דבר דומה עם אריה, אבל אחרי שיחה מהוססת, מרגשת ומקסימה, האחות הצעירה מחבקת את הגדולה בחוזקה (הידיעה ששתי השחקניות הן חברות טובות הוסיפה לכך עוד רובד מתוק). מעט אחרי כן אריה פוגשת את בראן ומחבקת אותו. הפעם אחיה מחזיר לה וכורך סביבה את זרועו. עם כל הריחוק האוטיסטי וההתנערות מזהותו הקודמת, וחרף הפרידה הקרה ממירה ריד המסכנה, אולי הוא מתחיל להתחבר שוב לאנושיות שלו.
למען האמת, כל הרגעים של אריה היו נפלאים. צולחת את השומרים הטיפשים, יושבת ומעבירה מבט בווינטרפל, המקום השתנה כל כך ובכל זאת חזר להיות ביתה. לאחר מכן השיחות עם סאנסה, שאט אט מבינה כי לפניה עומדת אריה שונה וקשוחה, וכי רשימת החיסול שהיא מדברת עליה אינה סתם פנטזיה (האם סאנסה מקנאת בה? המבטים שלה בהחלט מרמזים על כך). ולבסוף כמובן האימון עם בריאן, שמוריד סופית את האסימון לכל מי שזה נדרש אצלו - אריה היא קוטלת זריזה וכשרונית. הקרב היה עשוי כה מצוין, פעם אחר פעם היא מפתיעה את האבירה הגדולה, חיוך ממזרי על פניה, באמתחתה חרב זעירה שקיבלה מאח אחד ופגיון יקר שקיבלה מאח אחר. גם כשהיא סופגת בעיטה היא קופצת על רגליה כמו חתולת תעלות וממשיכה. המהירות שבה העבירה את הפגיון מיד אחת לשנייה ואז אל גחונה של בריאן הייתה מדהימה, ואם להסתמך על מבטיה של סאנסה - גם מעוררת פליאה. "מי לימד אותך לעשות את זה?"; "אף אחד". זוהי תצוגת תכלית ליכולות של אריה, כאלה שללא ספק יבואו לכדי ביטוי בהמשך.
קטנות
להוסיף על העונג הרב בווינטרפל, השיחה הקצרה בין בריאן לבין פודריק הייתה נהדרת - נרגנת כלפיו כהרגלה כשהוא אומר לה שעמדה במילתה כלפי קאטלין סטארק, ומיד נמלכת בדעתה ומודה לו.
הצימוד ג'ון/דאבוס מתברר כאחד המוצלחים בתולדות הסדרה. בכלל, דאבוס בגרסתו השובבית חמוד עד מאוד. עוקץ את ג'ון על כך שהוא בוהה בלבה הטוב של דאינריז, שואל אותו אם איכפת לו שיעבור לצד השני, מפלרטט עם מיסאנדיי (הצעירה ממנו בעשרות שנים, ועדיין), מתקן את ג'ון על אותה טעות לשונית שסטאניס הקפיד לתקן לגביה (על כך שיש לומר "fewer", לא "less" - משהו שהתרגום פספס כליל והפך את שתי המילים ל"פחות") וכן הלאה.
בשיחה של סרסיי עם טייקו נסטוריס מבנק הברזל, היא מאזכרת את פלוגות הזהב מאסוס. בסדרה לא עסקו בהם כמעט, אבל בספרים יש להם יותר נוכחות. מדובר בחבורה המונה מעל עשרת אלפים שכירי חרב מיומנים ויקרים במיוחד, שבניגוד לשכירים אחרים נודעים בכך שלעולם אינם שוברים את נאמנותם. הם אוזכרו לראשונה כאשר דאבוס הציע לסטאניס בעונה הרביעית לצרף אותם לשורותיו, מה שנדחה על ידיו מכל וכל מאחר שיילחמו עבור כסף ולא עבור מטרה. באותה עונה התברר שג'ורה מורמונט נמנה על שורותיהם לפני שעזב ונשבע אמונים לווייסריז טארגאריין.
את הפרק ביים מאט שאקמן, במאי טלוויזיה ותיק ("פארגו", "האישה הטובה", "עמוק באדמה" ועוד המון) שזה לו הפרק הראשון ב"משחקי הכס", והוא גם אחראי על הבא אחריו.