טקס פרסי המוזיקה העולמיים (The World Music Award), היה נחשב בעבר לאירוע הכי מעונב של תעשיית המוזיקה. הטקס, יוזמה של הנסיך אלברט השני ממונקו, נערך מדי שנה מאז 1989 באולם מפואר במונטה-קרלו. בניגוד לטקסים כמו הגראמי, הבריטס או זה של ה-MTV, שם ניתנו הפרסים על פי איכות היצירות של האמנים השונים, הטקס העולמי היה קפיטליסטי במהותו. הפרסים הוענקו בפשטות למוזיקאים שמכרו הכי אלבומים בשנה החולפת. גם האורחים בטקס היו בעלי ניחוח קפיטליסטי, כשלצד האמנים שהכניסו הכי הרבה כסף באותה שנה, הוזמנו גם כל המי ומי של מדורי הרכילות של Forbes. הטקס הפך להזדמנות של כל עשירי העולם להתחכך בכוכבי המוזיקה, להתמנגל, לתפוס הופעה ולקינוח לקבל פרס של הישגיהם המסחריים. אף אמן גדול לא אמר לא לטקס. מייקל ג'קסון, פרינס, סלין דיון, דייויד בואי, סטיבי וונדר, אלטון ג'ון וטינה טרנר, אף אחד מהמגה-סטארים האלו לא סרב להגיע לאירוע המלוקק הזה. כנראה שגם לפופסטארז היה נוח להסתובב בין בעלי המאה.
דווקא מתוך המסיבה הנובורישית הסגורה הזו הגיח בשנת 1994 סוג של מה שנראה כאורח לא רצוי. בין כל המיליארדרים, כוכבי הפופ, כוסות השמפניה והחשיבות העצמית, התרוצץ לו ילד קטן, בקושי בן 6, שעשה רעש, בלגן והרס את הפאסון של האירוע. זה היה ג'ורדי הצרפתי בן השש, שבשנה החולפת מכר למעלה משישה מיליון אלבומים. בין אורסולה אנדרס, וויטני יוסטון, קיילי מינוג, דייויד קופרפילד ופרינס, התקרצץ לו הילד הקטן, שגם עלה לשיר את להיטו הענק "Dur Dur D'etre Bebe" (קשה קשה להיות תינוק). הלהיט הזה הוקלט שנתיים לפני כן, כשג'ורדי היה בקושי בן ארבע והוא תיעד את קשיי היום יום של פעוטות. זה היה גימיק מוצלח, אבל בזמן ההופעה ג'ורדי התבגר קצת. הוא כבר לא היה תינוק, הוא היה ילד קטן שמנסה, כשהוא לבוש בחליפה מגוחכת, לשיר כאילו הוא פעוט.
ג'ורדי עלה לבמה מוקף ברקדניות מבוגרות והעיניים בקהל נראו משתאות, אפילו מובכות. חלק מהקהל נראה מתפקע מצחוק וחלק ממש התאמץ לפרגן. כשהזמר ירד מהבמה באמצע השיר, תוך כדי שהפלייבק ממשיך, כדי לנשק את הנסיך ממונקו, כל השואו הזה היה נראה ממש לא במקום. זה לא נגמר בזה. בסיום ההופעה, כשקלאודיה שיפר העניקה לג'ורדי את הפרס והוא כמעט נפל ממשקלו, היה ברור לגמרי שהילד לא היה שייך לשם. האירוע הזה היה שיאו של המפנה ביחס של הציבור בצרפת לג'ורדי. אם עד אז הוא עוד נחשב לתינוק חמוד ולגימיק לא מזיק, התחוור לציבור מה שהתקשורת הצרפתית החלה לפמפם בחודשים שקדמו לכך שג'ורדי במצוקה, ושהוא מנוצל על ידי הוריו לעשיית כסף בכל מחיר, תוך כדי שהם מזניחים את החובות ההוריות שלהם.
הקריירה שלו החלה הרבה לפני שנולד בינואר 1988. הוריו, פטרישיה גלרגט (Clerget) וקלוד למואן (Lemoine), מוזיקאים כושלים ומתוסכלים, שאפו לחוות סוף סוף דרך התינוק שלהם את ההצלחה המיוחלת. פטרישיה הייתה זמרת פופ אנונימית, שאמנם הוחתמה בחברת EMI הענקית, אבל שני התקליטים שהיא הוציאה בתחילת האייטיז לא השאירו חותם על העולם. פטרישיה גם כתבה שירים לכמה אמנים צרפתיים, אבל גם זה לא הוביל להצלחה. בינתיים, בעלה קלוד, היה המפיק והמוח מאחורי ההרכב ה-Rockets, שפעל מסוף הסיקסטיז עד תחילת שנות התשעים. ה-Rockets הם אחד ההרכבים ההזויים שתתקלו בהם: שישיית גברים שאמורה להראות כחייזרים, כולם לבושים בבגדים בצבע כסף, מגולחי ראש, כשכל פיסת גוף שלהם גם כן צבועה בכסף. הרוקטס הוציאו אלבום אחרי אלבום בסבנטיז ובאייטיז, מנסים להידמות לכוכבי הגל החדש הבריטים או לקראפטוורק הגרמנים, ולא בהצלחה יתרה. הם הפכו לסוג של קאלט בצרפת, אבל אף פעם לא עשו זאת בגדול.
בתחילת שנות התשעים, כשמוסיקת הדאנס האלקטרונית החלה להשתלט על המצעדים, קלוד ופטרישיה הקימו הרכב משלהם בסגנון, Angelix. הם הוציאו סינגל אחד, "He", בהפקה של קלוד ועם השירה של פטרישיה, אבל הסינגל כשל. כשהם לחוצים על כסף, חיפשו השניים מקורות מימון חלופיים שישפרו את מצבם, ותינוקם המתוק ג'ורדי נראה ככיוון כזה. הרעיון להפוך את ג'ורדי לזמר לא צץ מיד, ההורים שלו בכלל ניסו לגזור קופון מזה שהוא יככב בפרסומות. כשהם קבעו לו אודישן לפרסומת לחיתולים, הם הרגישו את הצורך גם להכין אותו לתפקיד. קלוד ניסה ללמד את התינוק להגיד את הסלוגן של המפרסם - "קשה, קשה להיות רטוב", אבל הצוציק, כל הזמן חזר על המשפט "קשה, קשה להיות תינוק". כשהוא לא הפסיק לחזור על המשפט, לאבא נפל האסימון: יש כאן להיט.
אטומיק, השיר הכי מוכר של הרוקטס
בהשראת המשפט הקליט, אמא של ג'ורדי התיישבה לכתוב את שאר המילים בשיר. "אני בן ארבע וזה קשה להיות תינוק", הוא שר. "בוא לפה, אל תיגע בזה, שב בשקט, תוציא את האצבעות מהאף". קלוד עטף את השירה/דיקלום של הילד בהפקה אלקטרונית עכשווית ועם התוצר הסופי הוא הגיע לחברת Sony Music, שמהרה להחתים את התינוק על חוזה הקלטות. לשיר הופק קליפ מעולה, שמציג את ג'ורדי כילד שפוי עם שני הורים מטורללים (שגולמו על ידי הוריו). בסוף הקליפ ג'ורדי בורח להוריו עם אהובתו, בת גילו והם מפליגים ביחד אל עבר האופק.
השיר הפך ללהיט עצום, כשהוא תופס את פסגת המצעד הצרפתי למשך 15 שבועות. ספר השיאים של גינס הגדיר את ג'ורדי כאדם הצעיר אי פעם שהגיע למקום הראשון במצעד להיטים כלשהו, וזה לא נגמר בצרפת. גם בשאר המדינות דוברות הצרפתית השיר היה ללהיט, כמו גם בדרום אמריקה, יפן, אפילו למצעד האמריקאי הוא נכנס. אחרי "קשה, קשה" הגיע עוד להיט שכבש את המקום הראשון, "Alison", שהיה שיר אהבה לילדה דמיונית. שני הקטעים היו לקוחים מתוך אלבום הבכורה של ג'ורדי, "Pochette Surprise" (חבילת הפתעה). האלבום יצא בדצמבר 1992 והפך ללהיט המכירות של חג המולד באותה שנה בצרפת, כשבשנת 1993 הוא הופך ללהיט גלובלי.
את רוב 1993 ג'ורדי בילה עם הוריו בסיורים בעולם, כשהוא מופיע במאות תכניות טלוויזיה ועל במות בפסטיבלים שונים. לקראת סוף השנה הם הגיעו לארצות הברית, שם הם הקליטו בבזק את אלבומו השני של ג'ורדי, אלבום שירי חג המולד. האלבום נקרא "Potion Magique" וג'ורדי שר שם את חלק מהמילים באנגלית, למרות שהוא לא ידע מילה בשפה. אחרי שאלבום הכריסטמס נחל גם הוא הצלחה, נשארה המשפחה בארצות הברית כדי להקליט את אלבומו השלישי, "Recreation". באותה תקופה ג'ורדי היה צריך להתחיל כבר את לימודיו בבית הספר, אבל הוא היה עסוק מדי בהקלטות באמריקה. הדבר הזה לא נעלם מעייני התקשורת הצרפתית והביקורת הציבורית על הילד, שמקליט באולפן באמריקה במקום ללכת לבית ספר החלה להתעצם. כל זה הוביל לפיצוץ אחרי ההופעה בטקס הפרסים במונקו, אותה הופעה שהתקבלה בצורה מעוררת מחלוקת.
ג'ורדי בביקור בראלי דקאר 2009
ההורים של ג'ורדי דחו את הטענות, אבל הקליפ ל"Coolman", השיר הראשון מתוך אלבומו השלישי, שהציג אותו בלימוזינה, מוקף בנשים סקסיות - א-לה ראפר קשוח - לא ממש סייע לטענה שלהם. הרשויות בצרפת נאלצו להתערב והחלו לחקור את העניין. אחרי בדיקה קצרה הרשויות קבעו שג'ורדי אכן מנוצל כדי שהוריו יעשו כסף ופסקו, למען טובתו של הילד, לאסור לנגן ברדיו או בטלוויזיה שירים שלו, תוך דרישה שהוא יחזור למסלול חיים של ילד רגיל. כתוצאה מההחלטה האלבום השלישי של ג'ורדי, שיצא בשנת 1995, כשל, אבל הוריו לא הרימו ידיים. הם לקחו את הרווחים האדירים שג'ורדי עשה מאלבומיו והקימו בצרפת אטרקציה תיירותית לילדים שנקראה "החווה של ג'ורדי". החווה הזאת הייתה סוג של פינת ליטוף ענקית והפכה למפלה כלכלית, שלא רק שרפה את רוב רווחיו של ג'ורדי, אלא גם לסכסוך ופרידה של הוריו.
אחרי הגירושים ג'ורדי נעלם מאור הזרקורים וחייו התנהלו באופן שגרתי. בגיל 19, כשהוא כבר לא קטין, הוא החליט לחזור ביוזמתו לאור הזרקורים. זה היה בשנת 2005, אז התגלה שג'ורדי התבגר מילד חמוד לגבר צעיר ויפה, מסוג אלו שמככבים בבויבאנדז. בהתחלה הקאמבאק שלו נראה מוצלח. הוא הופיע (וניצח) בתכנית הריאליטי הצרפתית "Le Ferme Celebrites" (סלבריטאי החווה) ושנה אחר-כך, בגיל 20, חזר לשיר והוציא סינגל, "Je T'apprendrai". הסינגל היה שיר רוק-פופ נוגה שכשל, אבל ג'ורדי עדיין חזר לתודעה. הוא כתב ספר, "אני כבר לא תינוק", שם סיפר איך אבא שלו ניצל את העובדה שהיה קטין ובזבז את כל רווחיו. ג'ורדי גם סיפר שניתק קשר עם אביו, ולא חסך זעם גם מ-Sony Music, שלטענתו ניצלה אותו ואת דמותו, כשעשתה ממנו רווחים בעודו ילד חסר ישע ומודעות.
בשנת 2009 לקח ג'ורדי את Sony לבית המשפט. הוא טען שהם השתמשו בשמו ללא רשותו, ובאופן מעורר השתאות הוא גם זכה בתביעה בסכום המטורף של 820,000 אירו. אחרי הזכייה במשפט, קלוד, אביו של ג'ורדי, העניק ראיון נדיר לערוץ TFI הצרפתי. "ביחד עם אמו", סיפר קלוד, "עשינו הכל כדי לשמור על שמו ג'ורדי ולשמור על העסק המשפחתי. זה היה מאוד מורכב. לגרום לילד לשיר זה עסק לא פשוט ועבדנו קשה מאוד בשביל זה. איבדתי הכל. ג'ורדי לא מדבר איתי ואני שולח לו טקסט כל יומולדת והוא לא עונה לי. אני מאוד שמח בשבילו. 820 אלף אירו זה שווה ערך למשכורות של 40 שנים. אני מקווה שזה יסייע לו להמשיך לעשות מוזיקה ואת הדברים שהוא רוצה".
ג'ורדי באמת ניסה להמשיך לעשות מוזיקה. הוא הקים הרכב רוק, ג'ורדי והדיקסיס, שגם הוציא אלבום. אחרי שההרכב לא התרומם, הוא נרשם לבית ספר לסאונד וחזר לאנונימיות. מדי פעם, כשאיזה צלם פפרצי תופס אותו, הוא חוזר למדורי הרכילות תחת הכותרת "איך התינוק ג'ורדי נראה היום". אבל חוץ מזה, כלום.