"זה הגיע הרבה יותר רחוק ממה שדמיינתי. ביקשנו מלורד לא לשבור את החרם ולא לתמוך בכיבוש השטחים הפלסטינים ובהרס של אדמותיהם, ביתם וחייהם של הפלסטינים - ואני גאה בה על תגובתה האמיצה, שמעידה שהיא מתקדמת ובעלת ראש פתוח, שדואגת לצדק חברתי, לשיוויון ולזכויות אדם. אני מבינה את הכעס של ישראלים, אבל הרגשות שלכם לגבי הביטול של לורד לא מתעלים על חייהם של הפלסטינים ועל הזכויות של הפלסטינים. ממשלת ישראל לא מייצגת את האינטרס שלכם. חרם תרבותי זו אחת הדרכים היחידות שבה אפשר ללחוץ על ממשלת ישראל לעשות שינוי".
כך אומרת לוואלה! תרבות ג'סטין סאקס, היהודיה מניו זילנד שהמכתב הפתוח אותו כתבה בצוותא עם נאדיה אבו שנאב הפלסטינית, ופורסם באתר האינטרנט הניו זילנדי "The Spinoff", היה אחד מהגורמים המכריעים בהחלטתה של לורד אתמול (ראשון) לבטל את הופעתה בישראל מסיבות פוליטיות. ההודעה עוררה כעסים רבים בקרב המעריצים והדים רבים בתקשורת בארץ ובעולם.
במכתבן הפומבי הציגו השתיים את עצמן כפעילות למען שלום וצדק במזרח התיכון, הפועלות נגד שלטון האפרטהייד הישראלי, לפי הגדרתן. בין היתר ציינו השתיים כי מאז הכרזתו של הנשיא טראמפ על הכרה אמריקאית בירושלים כבירת ישראל, נהרגו 11 פלסטינים, 3,000 נפצעו ו-350 נעצרו. את מכתבן חתמו במילים: "לורד, הציתי מחדש את הרוח שלנו והראי לעולם שניו-זילנדים הם אנשים מתקדמים ורואים את המחר, כפי שאנו מגדירים את עצמנו. אנא, הצטרפי לחרם האמנותי על ישראל, בטלי את הופעותייך ונקטי עמדה. קולך יצטרף לזה של רבים אחרים, ויחד נעשה את השינוי". באופן מפתיע, הזמרת הגיבה למכתב של סאקס ואבו-שנאב, וצייצה: "נרשם! שוחחתי עם אנשים רבים אודות העניין הזה ואני שוקלת את כל האפשרויות. תודה לך שהארת את עיניי, אני לומדת כל הזמן בעצמי". בהמשך, ולאחר לחצים רבים נוספים שהופעלו על המוזיקאית, היא החליטה כאמור לבטל את הופעתה בארץ.
מיהי המעריצה היהודיה שגרמה לביטול הופעתה של הזמרת המוערכת במדינת היהודים? ג'סטין סאקס היא בת לשני הורים יהודים, ממשפחה ששורשיה בליטא. בתקופת הפוגרומים של המאה ה-20 עלו על ספינה לדרום אפריקה. הם חיו בה בתקופת האפרטהייד. סאקס למדה בבית ספר יהודי. בשנת 2005 היגרה משפחתה לניו זילנד. היא הקימה ארגון בשם "דיינו יהודים נגד הכיבוש". "עשיתי את זה כי יש הרבה צעירים יהודים מתקדמים שחשוב להם זכויות אדם, שיוויון וצדק", אומרת סאקס לוואלה! תרבות, "הם הרגישו שהקהילה לא מייצגת אותנו ושאין מקום לדיון בקהילה שלנו. אז הקמנו את 'דיינו' כי רצינו ליצור שיח בניו זילנד, בעיקר עם הקהילה וגם עם הקהילה הפלסטינית בניוזילנד. ליצור דיון בנושא הפרת זכויות האזרח של ישראל והכיבוש. כשלורד הכריזה על המופע שלה בתל אביב, הרגשנו שזה רגע לדבר, להשמיע קול לשלום, לצדק ולזכויות בני אדם. לכן כתבנו את המכתב ללורד. כמובן שזה קרוב ללבנו, אנחנו יהודים מתקדמים. אנחנו רוצים לסיים את הכיבוש, ולורד היא ניו זילנדית. זה היה רגע שבו אפשר לנהל שיחה בקהילה המקומית שלנו. זה הגיע הרבה יותר רחוק ממה שדמיינתי".
"כתבנו ללורד מכתב כן, מהלב, וביקשנו ממנה לא לשבור את החרם הבינלאומי", מוסיפה סאקס. "רצינו לתמוך בחרם, ורק כך נוכל להילחם בחזית הבינלאומית. אפשר להגיד שהפרת זכויות האדם על ידי ישראל לא מקובלת עלינו. ביקשנו מלורד לא לשבור את החרם ולא לתמוך בכיבוש השטחים הפלסטינים ובהרס של אדמות, בתים וחייהם של הפלסטינים. בסופו של דבר ביקשנו ממנה להצטרף ל-BDS".
הופתעת כשלורד ענתה לפניה שלך אליה?
"הייתי מופתעת אבל לא מאד מופתעת. אני מעריצה של לורד ועוקבת אחריה כבר הרבה זמן. אני יודעת שהיא מתקדמת ובעלת ראש פתוח, שדואגת לצדק חברתי. חשוב לה שוויון, חשוב לה זכויות אדם. כשיש לך כזו חשיבה, קשה מאוד לראות את המצב שמתרחש בשטחים הכבושים. קשה לא לראות את זה פשוט כדיכוי. קשה מאוד, כשיש את הידע, להפנות מבט ולהעמיד פנים שזה פשוט קונפליקט שאנחנו לא מבינים בו. אנחנו כן יודעים מה קורה, אנחנו רואים את זה כל יום".
התעורר כעס רב על ביטול הופעתה של לורד, וסביר שגם רבים מבין אלה שיקראו את הראיון הזה איתך יזעמו שיהודיה השפיעה על לורד לבטל את הופעתה.
"אני מבינה את הכעס ומבינה את הרגשות, אבל הרגשות שלכם לגבי הביטול של לורד לא מתעלים על חייהם של הפלסטינים ועל הזכויות של הפלסטינים. הגיע הזמן לנקוט עמדה. ממשלת ישראל לא מייצגת את האינטרס שלכם. ממשלת ישראל והקפיטליסטים שמרוויחים מהכיבוש מנצלים את מעמד הפועלים. אין לי שום דבר נגד הישראלים, אני חושבת שממשלת ישראל היא הבעיה. אני לא חושבת שהאזרח הישראלי הפשוט הוא כמו הממשלה. אני מבקשת מהם לראות מעבר ללאומנות ומעבר לפטריוטיזם".
חלק גדול מקהל המעריצים של לורד הוא שמאלני, ליברלי, תומך שלום ומתנגד לכיבוש. מדוע להעניש אותם בביטול המופע?
"אני מכירה הרבה ישראלים שתומכים בחרם. אני לא חושבת שהם רואים בזה עונש. הם יודעים שזו קריאה לשינוי ארגוני ומבני. זו דרך רגועה. אחת הדרכים היחידות שבה אפשר ללחוץ על ממשלת ישראל לעשות שינוי. ההורים שלי חיו בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה, ואמנים ביטלו הופעות בקייפטאון. אמא אמרה שהיא היתה עצובה שהיא לא יכולה לראות את האמן האהוב עליה, אבל היא הבינה שההשפעה של זה אולי תיצור חברה יותר טובה, וחופש לא רק לדרום אפריקאים שחורים, אלא גם יותר חופש לה, כי היא חיה במדינת דיכוי. אני רואה את מה שאמא שלי אמרה, ורואה את מה שישראלים אחרים אומרים. בסופו של דברים אנשים יבינו למה ביקשנו מלורד לא לבוא לישראל וזה מחיר קטן לשלם".
בניגוד ללורד, הגיעו הרבה כוכבי מוזיקה בינלאומיים לישראל, וחלקם תמכו באופן נלהב במדינה, כמו למשל רדיוהד או ניק קייב, שאמר בתשובה לשאלת וואלה! תרבות "בגלל ה-BDS באתי לישראל".
"האמת שעקבתי אחרי זה מקרוב. הייתי מאד מאוכזבת אבל אני לא חושבת שהוא אמר משהו עם תוכן ובעל ערך. לניק קייב זה יותר בשביל האגו מכל דבר אחר. הוא אמר שהוא לא אוהב רשימות, ולכן הוא לא הצטרף ל-BDS. אני לא יודעת אם יש לי תגובה לזה, כי זה כל כך מטופש. הייתי גם מאוכזבת מרדיוהד. ובמקביל אני מסתכל על לורד כאדם צעיר עם מיליוני מעריצים, יותר מלשניהם, וזה יעשה שינוי עצום. זה רגע קריטי. יום אחד נסתכל לאחור ונראה את זה כהתחלה של משהו די גדול. דעת הציבור בישראל ובעולם תשתנה. ראינו בדיוק את ההצבעה באו"ם נגד ארצות הברית ונגד ישראל. דברים משתנים".
אמנים רבים בעולם, כולל חלק מאלה שהגיעו לישראל, סבורים שלא צריך לערב בין מוזיקה לבין פוליטיקה.
"אני חושבת שאמנות היא פוליטית, אני חושבת שאמנים מחוברים לאמירות פוליטיות, אני חושבת שלהגיע כאמן לישראל עכשיו זו הצהרה פוליטית".
בשלב זה בשיחתנו, סאקס מצטטת אמירה של המוזיקאי אלביס קוסטלו, אותה פרסם באתר שלו במאי 2010, לאחר שהחליט לבטל את הופעותיו בישראל ממניעים פוליטיים: "יש מקרים שבהם עצם הוספת שמך ללוח הופעות יכולה להתפרש כאקט פוליטי שמהדהד יותר מכל דבר שאולי יתנגן, ונראה כאילו לא נלקח בחשבון סבלם של החפים מפשע".
"חרם תרבותי אינו הדבר הכי חשוב", אומרת סאקס, "זהו צעד סימבולי אבל צעד סימבולי עצמתי. ואני חושבת שזאת רק ההתחלה. אמנות היא פוליטית. כשמסתכלים על האמנים המפורסמים ביותר במאה ה-20, כמו בוב דילן ומרווין גיי, הם כולם ביטאו הצהרות פוליטיות והיו אמיצים. לורד צועדת בעקבות אלה שהיו לפניה, ואני מאוד גאה בה כאמנית. היא ממש הפגינה אומץ".
ברשת הפנו כלפיך הרבה תגובות שליליות.
"קיבלתי הרבה תגובות תומכות. אני חושבת שהאנשים שמתעלמים מהכיבוש והפרת זכויות אדם הם מיעוט קטן. קיבלתי כמה תגובות מרושעות. הרבה אנשים אומרים לי שאני לא יהודיה באמת ושאני אנטישמית. אני אומרת להם משהו שלמדתי בבית הספר היהודי, שאמר הלל הזקן: 'אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?'. אלו הערכים שאני קיבלתי. אני מאוד גאה בתרבות היהודית שלי, ואני ממשיכה את המסורת הזאת עכשיו".
"תנועת ה-BDS היא דרך להפגין סולידריות בעולם. כל מי שאכפת לו מצדק חברתי ומזכויות אדם צריך לתמוך בתנועת החרם. כי זאת דרך של שלום לעשות איתה שינוי", מוסיפה סאקס.
בהצהרה ששחררה לורד אמש, בעקבות החלטתה לא להופיע בישראל, היא אמרה בין השאר: "תל אביב, במשך שנים זה היה חלום שלי לבקר בצד היפה הזה של העולם ואני מצטערת מאד להפר את ההתחייבות שלי להגיע ולהופיע שם. אני מקווה שיום אחד נוכל כולנו לרקוד". אולי את מנעת מהחלום של לורד מלהתגשם?
"לא מנעתי מהחלום שלה מלהתגשם. אני חושבת שהחלום שלה עכשיו הוא שכולם יוכלו לרקוד, כולל הפלסטינים, ושיום אחד יהיה בישראל שיוויון זכויות. זה החלום של דמוקרטיה. זה נשמע כמו חלום טוב. אני מסכימה עם לורד, אני גם רוצה לרקוד בתל אביב, עם כולם, יום אחד".