21 ביוני הוא היום הארוך ביותר בשנה, וזהו גם היום שבו תגיעה לסיומה ההמתנה הארוכה ביותר של מעריצי א-הא, כשהלהקה תופיע בישראל בפעם הראשונה, כפי שפורסם לראשונה בוואלה! תרבות. ההרכב האגדי יופיע אצלנו במסגרת סיבוב ההופעות "Electric Summer" במרכז הירידים בתל אביב (עדכון: המופע הועבר לאמפי פארק רעננה) ולקראת הגעת א-הא, ענף הייצוא המוביל של נורווגיה, נסעתי ללונדון לצפות בהופעה האחרונה של הסיבוב האקוסטי שלהם ולראיין את הסולן עם אחד הקולות היפים ביותר בפופ-רוק, מורטן הארקט.
הלהקה הגיעה להופעה בלונדון לאחר שמוקדם יותר החודש, כשביקרו חברי א-הא במולדתם נורווגיה, המתינו לה מפגינים וקראו לה לבטל את הופעתה בתל אביב. התקשורת הנורווגית דיווחה כי לקריאות לביטול ההופעה בארץ היו שותפים גם שני מוזיקאים לא מוכרים מישראל.
רגע לפני תחילת הריאיון, מנהלו של הארקט מסר הודעה כתובה בשמו של הכוכב, המתייחסת לנושא:
"כאשר סוכם שנופיע בתל אביב, ביססנו את ההחלטה שלנו על פי אותם קריטריונים על פיהם אנחנו מחליטים להופיע בערים אחרות. הרבה שיקולים, אומנותיים, לוגיסטיים וכלכליים נלקחים בחשבון אבל פוליטיקה במובן של חרם תרבותי ואומנותי הם לא אחד מהם. זה לא נלקח בחשבון בכל השנים שלא הופענו בישראל וגם לא עכשיו. אנחנו לא מחרימים אף עם, אומה או עיר בשום מקום בעולם. זה לא בגלל שלא אכפת לנו מפוליטיקה וזכויות אדם. אנחנו בעד פעילות והחלפת רעיונות וביטוי אומנותי. למה ישראל, ולא רוסיה ועוד מספר מדינות בעולם? אם ישראל היא החריגה היחידה ויש סטנדרט נפרד לעם בישראל, זה קרוב לוודאי לא נגד גזענות יותר, אלא ההפך, ואתה הופך את עצמך לחלק מהבעיה".
"יש כאן עוד נקודה לומר. זה לא קונפליקט שנשכח, זה בוודאי הקונפליקט הידוע ביותר בעולם. אנחנו לא היינו באפלה כשקיבלנו את ההצעה להופיע בתל אביב. עכשיו אנחנו מתבקשים להפר את ההסכם, אך האם לא עדיף מחווה קטנה שלנו לאזור מתוח, לכבד את ההסכמים ולדבוק בהתחייבויות? אם היינו תומכים בחרם לא היינו מסכימים להגיע מלכתחילה. אנחנו לא משנים את דעתנו בגלל שצד שלישי מנסה לכופף את ידינו על ידי פוליטיזציה של מופע שהוא לא חלק מהקונפליקט. הניסיון לגרום למופע מסחרי להיראות כמו אקט פוליטי זה להסית את האינסטינקטים הליברליים. אין הבחנה ברטוריקה בין מדינה וחברה. אף אחד לא אמר לנו שאנחנו תומכים בפוטין כאשר הופענו במוסקבה, ולא תמכנו בו. לדעתי אי היכולת להבחין בין האזרחים והמדינה זה מה שמכונן דרך מחשבה טוטליטרית. 'We don't want no thought control' רוג'ר ווטרס פעם היטיב לומר. נתראה ביוני!".
עד כאן ההודעה של מורטן שנמסרה בכתב, בשמו. בריאיון עצמו, הארקט נדרש בשנית לנושא, ואמר בעל פה: "זה במקרה שלא הופענו (בישראל) ואין לכך סיבה. חוץ מזה החיים פשוט קורים ואנחנו מטיילים בעולם ותמיד יש משהו וזה פשוט לא קרה לפני כן ללא שום סיבה מיוחדת. לא הופענו גם בהודו, לא הופענו בסין, אני לא יודע למה, אין לכך סיבה. הדבר היחידי שמיוחד בזה שאנחנו באים לישראל זה שאנחנו באים לישראל. אני לא מאמין בחרם תרבותי".
ועוד זווית פרובינציאלית: בצוות שהתלווה למורטן הארקט בראיון נכח גם אחיו, העיתונאי וההיסטוריון הוקון הארקט, ובאופן מפתיע יש לו קשר לישראל וליהדות. הוא כתב על ההיסטוריה היהודית ועל ראשית הציונות. הוא ביקר בישראל ואף כתב ספר על אלי ויזל. גם מורטן ביקר פעם בארץ, אבל הוא לא ממש זוכר מתי זה קרה ולמה. "אני רק זוכר שהייתי בישראל. אהבתי את הזמן שלי שם, זו התשובה המהירה".
הארקט נראה מעולה לגילו וכמעט קשה להאמין שהוא כבר בן 58. האיחוד האחרון של א-הא התרחש לפני שלוש שנים, בעודו בן 55. מה שמעלה מצדי את השאלה: באיזה אופן קשה יותר לעשות קאמבק כשאתה בשנות החמישים לחייך? "אני כמעט בשנות השישים שלי. מה ההבדל?", אומר הארקט, "אני לא יודע לגבי קאמבק כי תמיד הייתי כאן. הקאמבק הוא תמיד בעיני התקשורת. מנקודת המבט שלי זה תמיד היה אותו דבר. אבל התקשורת היא מעין ממלאת מקום של מעין דרך לתאר את מה שמתרחש, והיא מתבססת על מה שמעניין את התקשורת. היא תכתוב על מה שמתאים לה בזמן הנתון. מן הסתם זה מה שכולנו עושים. בשבילי זה די אותו דבר מאז 1985 האמת. הנשים שלי התחלפו".
יש לך את אחד הקולות הכי יפים בהיסטוריה של הפופ, מנעד מאוד נדיר. אתה בטח עושה משהו כדי לשמר את זה כל כך הרבה שנים.
"לא".
אין מצב.
"לא, אני לא. אני לא מאמין בלנסות לשמר. כשאתה מנסה לתפוס משהו כזה, ציפור או משהו פראי, כל דבר טבעי, אתה רק מתפשר על התהליך הטבעי. זה כל מה שאתה עושה. אי אפשר לשמר את זה. אני לא עושה שום דבר מיוחד, אבל אני לא טיפש לגבי זה. זה בטח משחק תפקיד שאני לא שותה אלכוהול, זה לא שאני נגד, אני צריך להיות זהיר בקשר לזה, אני לא נמשך לזה, אין לי גם צורך בזה ולכן אני בר מזל במובן הזה, זה לא עושה לי את זה. העובדה שאני לא צורך הרבה אלכוהול יש השפעה על הקול, ואני לא מעשן. אבל זה לא באמת לדאוג לשמר את הקול, זה לא להרוס את הקול שזה דבר שונה".
ערב לפני הריאיון עם הארקט אני צופה בהופעה האחרונה של א-הא בסבב האקוסטי המופלא והמצליח של "MTV אנפלאגד", שמתקיימת בהיכל O2 בלונדון. בנוסף לקולו המופלא, הרטיטו את הלב גם השירים בגרסתם העירומה. חברי הלהקה כמעט ולא זזים במקומם. עם זאת, נראה שהקהל הישראלי יאהב יותר את ההופעה החשמלית והאנרגטית שאיתה יבואו לארץ. תהליך סיבוב הופעות האנפלאגד עשה טוב ללהקת א-הא, זה לפחות הרושם שנוצר מדברים שאמר הארקט עצמו בריאיון בשנה שעברה. "פתאום אנחנו להקה שוב, פתאום אנחנו מבינים למה אנחנו ביחד ואנחנו מסכימים על דברים יותר מאי פעם".
אני מזכיר לו את הדברים שאמר ושואל אותו למה התכוון, ואילו אי הסכמות היו לחברי הלהקה בעבר. "התגבשנו פתאום, כי התייצבנו נגד הדעה הרווחת של המפיק שלנו. הוא בא מבחוץ ונתנו לו יד חופשית להתקיף את המוזיקה שלנו כמה שהתחשק לו. זאת הייתה המשימה שלו וכך הוא עשה. ידעתי שמה שהוא יעשה יפגע בנו, כי הוא ימרוט את התינוקות שלנו באיזושהי צורה. ידענו איך זה צריך להיות, והוא הציג לנו, וזה בדיוק מה שקרה. הוא הציג לנו רעיונות שהוא חשב שהם נהדרים, ואתם אולי הייתם חושבים שהם נהדרים, אבל אנחנו לא זיהינו בהם את הזהות של א-הא. נזרקנו למקום שהיינו חייבים להגיב, היינו חייבים להציל את כל מה שיכולנו. זה היה מאבק מול המפיק, שהיה קשוח מספיק לעמוד מולנו. לאיש יש ביצים כי הוא צריך להתמודד עם להקת א-הא. כשזה מגיע לדברים יצירתיים אנחנו לא נכנעים לשום דבר. הוא בחור קשוח, והתחרות הזאת בינינו בצורה הזאת הובילה למה שיש לנו עכשיו. פתאום הבנו שלשלושתנו יש דעות דומות. מצאנו דרך בחזרה אחד לשני שוב והפכנו למאוחדים כביכול".
בניגוד לסיבוב האקוסטי, לארץ תגיע הלהקה עם הסיבוב החשמלי שלה. עם זאת, הארקט אומר בריאיון כי המופע החדש "יהיה אותו דבר רוחנית. יותר מרוחניות אין לנו מה להציע האמת. אבל הדרך בה המוזיקה תוצג תהיה יותר חשמלית. המופע בישראל יהיה יותר כמו הלהקה הרגילה, להקה עם הרכב חשמלי. אני בהחלט חושב שאם להתבסס על מה שאנחנו מרגישים עם מה שעשינו באנפלאגד, היינו רוצים לעשות שימוש יותר גדול מזה ממה שמראש ציפינו לעשות. אז אני חושב שזה יתערבב יותר עם מה האנפלאגד באיזושהי צורה".
לאורך השנים, הסתייג הארקט לא פעם ממוזיקת הפופ. אם מעולם לא באמת אהבת מוזיקת פופ, למה בכלל עשית פופ, אני שואל את הארקט. "זה פשוט נהיה ככה. זה לא שלא אהבתי פופ, אבל כשהייתי ילד לא הקשבתי להרבה מוזיקת פופ. מוזיקת פופ זו מסגרת מוגבלת, שבה אתה יכול לבטא את עצמך בצורה מלאה וחופשית בגבולות מוגבלים כביכול, וזה אתגר מעניין. אני בן 58 ואני עדיין מתעניין בזה יותר מתמיד. זה אספקטים אחרים בתפקיד שלי שמעייפים ומתישים אותך, שגומרים לך את הבטריה, שהופכים אותך תפל, אבל זה לא המוזיקה. זה קשור לזה, זה קשור לאנשים ולמנגנון הכוכבנות".
בתשובה לשאלתי באילו דרכים נאבק לאורך השנים בתדמית שלו ובפער בין להיות כוכב פופ מצד אחד לאמן מצד שני, אומר הארקט: "אתה מדבר על איך אני משתקף בעיני אנשים".
אכן.
"ובכן, זו רק זגוגית. זה רק אינסוף אנשים שמתמקדים במשהו שהוא שום דבר, בעצם. כי זה רק תדמית. זה על כלום. מדובר על התגובה שלהם, התגובה של האנשים, התגובה שלנו. זה אחד המכניזם שבנו, שאנחנו לא מבינים בעצמנו. כי כולנו... כולם יודעים שאנחנו רק עצמנו, אנחנו רק בני אדם רגילים. כולנו. אין הבדל. מה שקורה לך כשאתה מתפרסם, זה שכל האחרים משתנים לפניך, אך כל האחרים בטוחים שאתה השתנית. אבל אתה לא השתנית. הם השתנו. הם מתייחסים אליך אחרת. אז אתה נעשה מנודה מהחברה, אתה לא שייך לחברה, זה לא המקום שלך יותר. ועדיין אתה חלק ממנה. זה בלתי אפשרי להתמודד עם זה. כי אתה צריך או להתחיל להסביר איך זה באמת, לכל אדם בנפרד, או שאתה יכול לספור אותם, ולראות שזו משימה בלתי אפשרית. אנחנו רק אנחנו. אתה אתה, ואני אני. אבל אנחנו יכולים להיות מוארים על ידי הנשמה שלנו ואנחנו יכולים להשיג דברים נפלאים דרך הנשמה, דרך נשמת האדם. וזו שאלה גדולה מאיפה היא באה. זו שאלת האל".
האם הקשבת למוזיקה טובה לאחרונה?
"אני לא מקשיב למוזיקה, אני מקשיב לחיים. אנחנו חיים בעולם שמבוסס על גירויים, הכל זה גירויים. הגירויים בטבעם מובילים אותך לתוכן, לכן יש אותם, זו המטרה היחידה של גירוי. אבל אנחנו בעולם היום שמוקיר ומתמקד רק בגירוי".
כשאתה כותב היום שיר חדש, מה ההשראה שלך? במה אתה מתעניין?
"זו שאלה פילוסופית, כי מאיפה באה ההשראה? אנחנו נוטים לחשוב שאתה חייב להיות מושפע מגורם חיצוני כלשהו, וכך אתה מקבל השראה, אבל זה בסופו של דבר תהליך רוחני. השראה יכולה להגיע ממגרש חניה, בתוך משאית, בחלק האחורי של המשאית או בכל מקום שלא הייתי קורא לו רומנטי או השראתי. זה לא חייב לבוא מבחוץ, למעשה בדרך כלל זה לא. זה בה במעין צורה, זה מחלחל מהממברנה (קרום התא) שבין התת מודע והמודעות העמוקה ביותר שלנו ומגיע למודעות. זה דבר מרתק, כי אנחנו מדברים על איך דברים נוצרים, מאיפה הכוח היצירתי מגיע, האם זה משהו שאתה עושה בעצמך? או האם זה מחוץ לך?".
הלהיט הראשון של א-הא, כידוע, היה "Take on me", שבמעריב לנוער של האייטיז תרגמו ל"נסי אותי". שתי גרסאות ושלוש הוצאות חלפו עד שהשיר הזה תפס, ולימים נהיה ללהיטם הגדול ביותר, מה שבהחלט יכול לעודד יוצרים שיצירתם נדחית לא לומר נואש. קליפ הלייב אקשן הוא שנתן את התנופה הגדולה לשיר. בריאיון נשאל הארקט האם זו בעיה לכותב שירים, שיש לו שיר כל כך גדול וקלאסי, כשהוא מנסה לכתוב עוד אחד שיהיה כל כך מצליח כמו הראשון. "כן, אם אתה חושב על זה בצורה הזאת, זה קשה. אז זו לא הדרך להתייחס לזה. כי אתה מתייחס לזה שכלית, אבל המוח רק מעתיק. שוב, אתה צריך להגיע למקור ההשראה, וזה חינם לכולם, ותמיד זמין אם אתה מכין את עצמך לזה או זמין לזה. זה מאוד מרתק אותי, כי הדבר שנוצר הוא הדבר היחיד שאנחנו יכולים לטעון שנוצר מכלום ונהיה למשהו. זו נקודה מאד מעניינת כי שום דבר בעולמנו לא נוצר מכלום, הכול נוצר ממשהו אחר, בתהליך מתמשך, בזרימה שלעולם לא נגמרת.
"אבל עדיין היקום כולו והקיום שלנו לכאורה או כפי הנראה נוצר מכלום, על אף שכלום לא קיים בעולם שלנו, למעט מה שנוצר כי זה מגיע ממה שלא. אתה יודע שמשהו נוצר כי אתה מזהה זהות שלא הייתה שם קודם, דמות או משהו שעומד בנפרד מכל מה שאתה מכיר, וזה מאד מעניין כי כשזה קורה זה הופך לקיים בזמן מדוד. זה מרתק אותי כי זה מתעורר לחיים, פשוט כך! ואני אף פעם לא מרגיש שזה משהו שאני עושה. מה שאני עושה זה הטוב ביותר במסגרת היכולת שלי. אני מעצב אותה לצורה שאני יכול לזהות, כדי שאבין אותה בעצמי, ואוכל להציג אותה בפני אחרים. זה מתורגם לעולם שלנו כביכול, זאת העבודה של כל מי שיוצר".
ההופעה של א-הא תתקיים ב-21 ביוני בגני התערוכה באמפי פארק רעננה. כרטיסים ניתן לרכוש כאן.