נשים בוחרות את האלבומים הנשיים הטובים בישראל: 10 הגדולים

"חזקות מהרוח" הוא פרויקט הצדעה למוזיקאיות הישראליות הגדולות של כל הזמנים. בסוף חודש האישה, ולקראת יום העצמאות ה-70, אנחנו מגישים כאן דירוג של 30 האלבומים האהובים ביותר שמאחוריהם - או נכון יותר, במרכזם - פועלות נשים, כפי שדורגו על ידי נשים בלבד: מומחיות, עיתונאיות, מבקרות ונשות תרבות. בשבוע הקרוב נחשוף מדי יום עשרה אלבומים, ובסוף הדירוג נקדיש רשימה נוספת לעוד אלבומים נהדרים המשלימים את תמונת התרומה העצומה של נשים למוזיקה הישראלית לדורותיה.

עוד בנושא:
נשים בוחרות את האלבומים הגדולים: מקומות 11-20
נשים בוחרות את האלבומים הגדולים: מקומות 21-30

בהשראת מצעד דומה שנערך לפני כשנה ברשת NPR האמריקאית, הכנו רשימה של כ-200 אלבומים בולטים שבמרכזם פועלות נשים. במקרה של הרכבים מעורבים, החלטנו על גישה ליברלית: אם לפחות 50 אחוזים מהפרונט של להקה מאויש בידי נשים, גם אלבומים אלו נכנסו לטופס. ביקשנו מהמדרגות לבחור מתוך הרשימה 15 אלבומים ולחלק אותם לשלוש חמישיות, שלכל אחת מהן ניקוד שונה. את סכום הנקודות שיקללנו יחד עם מספר המדרגות שהצביעו לכל אלבום עד שהגענו לדירוג הסופי. לאחר שהצטברו כל התוצאות הוחלט להותיר במצעד רק אלבום אחד של כל מבצעת, על מנת לקבל תמונה רחבה ככל האפשר של הקולות הנשיים הבולטים ביותר של המוזיקה הישראלית לדורותיה. אתמול נחשפה העשיריה השלישית, והיום אנחנו מגישים לכם את העשיריה השנייה. נשמח אם תשתפו אותנו במחשבותיכם.

כוכבת הפופ הישראלית הכי גדולה של שנות ה-80 הפכה בעקבות האלבום הזה גם למוזיקאית הישראלית הכי מוכרת ונמכרת בעולם. באותו עשור גילו בגאווה אמנים ישראלים רבים את המסורות המוזיקליות שלהם מחדש, אבל בדיעבד, נראה כי ל"שירי תימן" יש מקום מיוחד בתופעה הזאת. זה המקום שבו חזה התחברה למסורת המשפחתית ולזמרות התימניות הגדולות שקדמו לה - שושנה דמארי וברכה צפירה וחנה אהרוני ואחרות - והתחילה לקחת אותו אל עבר הפופ הבינלאומי ומוזיקת העולם המודרנית. הדרך הטבעית שבה מתקבלים היום בהערכה תוצרים כמו "חביב גלבי" או "דודו טסה והכווייתים" למשל, לא הייתה יכולה להיות כזו לולא עפרה חזה עשתה זאת קודם וכל כך בגדול, הכי גדול שהיה כאן. אגב, במצעד המקביל של 150 אלבומי הנשים הגדולים בכל הזמנים שערכה רשת NPR האמריקאית, "Yemenite Songs" הוא נציגינו הבכיר (והיחיד) - במקום ה-137 המכובד, מעל אלבומים של זמרות כמו נורה ג'ונס ואלישיה קיז.

וואו. ללא ספק - ההפתעה הכי גדולה של המצעד. אין כמעט להקות רוק כבד עם קהל גדול בישראל, עוד פחות מזה ששרות בעברית, ואף אחת מהן לא זכתה להצלחה בקהל הרחב בסדר הגודל של היהודים. התקשורת לא ספרה את האלבום הזה, אבל היהודים צמחו בעקביות מלמטה דרך עבודה קשה והמון המון להיטים. ואמנם, מתייחסים הרבה לאסתטיקה של היהודים בלי להקדיש תשומת לב מיוחדת לנוכחות הלא מובנת מאליה של אשה בפרונט של להקת הרוק הזו - דבר שקרה מעט מאוד במוזיקה הישראלית לאורך השנים. אורית שחף היא זמרת מחשמלת שאין אף אחת הדומה לה מסביבה, והיא זו ששרה רבים מלהיטי האלבום הזה, בראשם "קח אותי" - המנון שזכה להצלחה מחודשת הודות למעריצה שהיא גם כן זמרת גדולה - נינט טייב.

כמעט 20 שנה עברו מראשית הקריירה המוזיקלית של ריקי גל עד שיצא אלבומה הראשון. מרגע שהוא יצא סוף סוף, היא לא הייתה כבר זקוקה לשום התבשלות נוספת והתפוצצה עם אלבום שכולו קלאסיקה. זאת כבר קלישאה לכתוב את זה, אבל גל היא באמת זמרת חד פעמית, מלכה של רוק וג'אז וסול, שהשאירו כאן כל כך הרבה ביצועים בלתי נשכחים: "ילד אסור, ילד מותר", "מערבה מכאן", "טוקיו גדולה", וכן, גם השיר ההוא על נערת הרוק, כדי שהפה ייפער מרוב תדהמה על השיר הראשון בתקליט. האלבום הוא עבודת צוות של גל עם מתי כספי, שהלחין את כל השירים, צעד שהחל את אחד משיתופי הפעולה המוצלחים בתולדות המוזיקה העברית.

מאיפה להתחיל? "ימי התום" הוא שיא כוחה של ריטה. אלבום שכולו להיטים ושירים ואהובים וזכורים, והזמרת ילידת טהראן זוהרת בו. מתקיים ב"ימי התום" שילוב בין הפקת פופ אמריקאית עדכנית לצד טקסטים של מיטב הכותבים העבריים של הזמן (פרט טריוויה נהדר: את "עטוף ברחמים" כתב אהוד בנאי), ובתווך קולה העוצמתי של ריטה. לא מעט מהשירים כאן הפכו בבוא הזמן לאייקוניים בתרבות הישראלית, כמו "בוא" ובמיוחד "אני חיה לי מיום ליום" - שבו ריטה מנכסת את המילים הקשות והכואבות של חנוך לוין ומגישה אותן מחדש באופן בפרשנות וכנות שאי אפשר שלא להתמסר אליהן.

אין סוסים שמדברים עברית, אין אנשים שלא מתים ואין רוק ישראלי בלי קורין אלאל. "אנטארקטיקה" הופק על ידי יהודית רביץ - במקרה די נדיר של מוזיקאית אחת המפיקה אלבום של מוזיקאית אחרת (דוגמה נוספת נראה במקום השני) - והביא את גיבורת הניו-ווייב הזו ללב המיינסטרים. יש בסך הכל 8 שירים באלבום היפה הזה, כמעט כולם מוכרים ואהובים, מהם שמתארים בהומור וחכמה את המתרחש בארץ הזאת - "ארץ קטנה עם שפם" ו"התעשיה האבירית" - ומהם אישיים יותר, כמו שיר הנושא או "הטבעת נפלה". ב"אנטארקטיקה" מסתתרת גם גרסה יפהפייה לשירו הידוע של ז'אק פרוור "ארוחת בוקר" ("Le Dejeuner Du Matin"), רמז לפרויקט הבא שלה, "שפת אמי" שיחזיר אותה לעיסוק בשירים צרפתיים. אבל אולי הרגע הקסום ביותר באלבום הזה הוא שיר הערש "שיר לשירה" שסוגר את התקליט, כנראה השיר הכי יפה של יהונתן גפן. לסיכום, זו מערכת של חום ורגישות וחכמה וקריצה, כלומר: החומרים שמהם עשויים תקליטי מופת.

ולו על "היכן החייל" - אלבום הבכורה המופתי והחלוצי של אהובה עוזרי משנות ה-70 - היא הייתה ראויה לכל הוקרה אפשרית על תרומתה העצומה למוזיקה המזרחית בפרט והישראלית בכלל, אלא שדווקא אלבום הקאמבק שלה מ-1999 הצליח להביא אותה לקהלים חדשים שלא הכירו אותה קודם. ובאמת, איך אפשר שלא להתאהב כבר מהצלילים הראשונים של התקליט הזה, שמקיף את כל התחושות והרגשות האנושיים, משמחה לבכי, מאבל לנחמה, מאושר לבוסר. זה היה רנסנס קצר - כשנה לאחר מכן סרטן במיתרי הקול שהתגלה אצלה מנע ממנה להמשיך לשיר - אבל אפקטיבי: עוזרי סוף סוף זכתה להכרה רחבה, כאשר בתוך האלבום המנונים שהפכו לשירים המזוהים עמה מכל, כמו "אמי אמי" וכמובן שיר הנושא האהוב, ששורתו הראשונה חקוקה גם על המצבה של הזמרת, שהלכה לעולמה לפני קצת יותר משנה.

שישה אלבומים שונים של יהודית רביץ קיבלו קולות במצעד, כל אחת מפאזה אחרת בקריירה הכל כך ארוכה ומגוונת שלה. בכל זאת, למרות פיצול הקולות - "באה מאהבה" התברג הרבה מעל כל היתר. רביץ פעלה ככישרון מוכר, אהוב ומוערך כבר עשור לפני כן, אבל אחרי "באה מאהבה" היא לא הייתה עוד זמרת רוק ישראלית. היא הייתה ה-זמרת-רוק של ישראל. הנפח של הקהל גדל בהתאם לנפח הצליל, כשכל שיר כאן כמעט הוא דרמה מוזיקלית אינטנסיבית גדולה מהחיים, ותמיד סיפור אהבה - כמו סיפור האהבה בין ההפכים הנמשכים ב"רחבת הריקודים", האישה שעומדת על הגג בבדידותה ב"שבתות וחגים", הקלאסיקה של "סוף לסיפור" וכמובן שיר הנושא.

באופן מדהים, המדרגות העניקו את קולן שוב ושוב לאלבום הזה, ולרגעים אחדים הוא כמעט כבש את הפסגה. זה לא סתם שאנקרי עקפה כמה וכמה מועמדות בכירות במיוחד: אלבום הבכורה שלה הטיל פצצה בעולם המוזיקה המקומי. אנקרי, שכתבה והלחינה כמעט את כל השירים באלבום הביעה בו קול עצמאי, ישיר ונוקב נגד דרכים שונות של דיכוי נשים: הקירות של "רואה לך בעיניים", האמרגן המחפיץ ב"לוליטה", הדרישה להיות רגילה ב"לך תתרגל איתה", תיבלה בהומור ובקול צלול ובהרבה רוקנרול. אנקרי עברה הרבה גלגולים בקריירה שלה מאז רגע הפריצה הזה, והדרך שהיא הלכה בה הפכה אותה למודל לחיקוי. המיקום הגבוה שלה כאן ממחיש שאת האלבום הזה ראוי לראות בשורה אחת עם ההישגים הכי גדולים של המוזיקה הישראלית בדור האחרון.

כפי הנראה, כששואלים על נשים במוזיקה בישראל, להקת המכשפות עולה מיד לראש. ברור למה: ההרכב הכל-נשי הכמעט יחיד ברוק הישראלי, המשולש הכל-כך מוכשר הזה - הגיטריסטית/זמרת ענבל פרלמוטר, הבסיסטית יפעת נץ והמתופפת יעל כהן - הלחים תשוקה עם כוח, פנטזיה עם כעס, ופיזר קסם באופן שאי אפשר היה להישאר אדישים כלפיו. "עד העונג הבא", שהופק על ידי קורין אלאל, הוא המהפנט מבין האלבומים של המכשפות, ואי אפשר להאזין לו גם היום מבלי לפעור פה לעומתו: זה אקט כל כך אמיץ, כל חלוצי, כל כך מרגש, כל כך בועט וכל כך אמין ואותנטי, שהלך כל כך הרבה יותר רחוק מן ההרכבים שפעלו מסביבו. "עד העונג הבא" הוא הרבה הרבה מעבר למיתולוגיית רוק - הוא מגדלור אמנותי שממשיך להאיר עדיין למוזיקאיות רוק בישראל. מי יודע מה הלהקה הזו עוד הייתה יכולה להשיג לולא פרלמוטר הכריזמטית לא הייתה מקפחת את חייה בתאונת דרכים שנים ספורות לאחר מכן וזורמת לה הלאה לעולם טוב יותר.

כצפוי, ובפער גדול, אלברשטיין היא המנצחת הגדולה של האלבום הזה עם אחד האלבומים הכי מרגשים שיצאו אי פעם בישראל. זה אוסף קלאסיקות בלתי נתפס, שורה ארוכה של נכסי צאן ברזל - "אדבר איתך", "ימי בנימינה", "פגישה לאין קץ", "לכל איש יש שם", "את תלכי בשדה (האמנם)", "חופים", שיר ליל שבת", וכמובן שיר הנושא - שחיבקו מדינה שלמה שמתאוששת מההלם של מלחמת יום הכיפורים ומנסה לאסוף את השברים. אפשר לכתוב ספרים על התקליט הזה, והוא זכאי לכל תואר שייקשר בו. בינתיים נסתפק רק באמירה, שזהו האלבום האולטימטיבי של אלברשטיין, אבל רק חוליה אחת בשרשרת ארוכה, מוזהבת ומפוארת של יצירה מופלאה של גדולת הזמרות הישראליות.

אביטל אינדיג (מקור ראשון); אורנה בנאי (שחקנית); אילת יגיל (Ynet); אנה בורד (ידיעות אחרונות); גלית חוגי (קומיקאית ותסריטאית); גרדה גלזר (וואלה! News); דלית עופר (FM103); דפנה ארד (לאשה); חולית בלאו (הארץ); חן ליברמן (ערוץ 10); טל ארגמן (כאן - תאגיד השידור הישראלי); טל ברנר (במאית); טל גורדון (מוזיקאית); טל השילוני (כאן - תאגיד השידור הישראלי); טל שניידר (גלובס); יפעת רוזנברג (וואלה! News); לבנת בן חמו (גלגלצ); לילך וולך (הארץ, ליברל); לימור גולדשטיין (שחקנית); מורן איפרגן (במאית); מיה סלע (כאן תרבות); מיטל שבח (גלגלצ, מאקו); מיכל קליינברג (נענע10); נטע עמית (פוליטיקלי קוראת); ניצן פינקו (הקצה); נעה ארגוב (גלגלצ); נעם ברדין (Onlife); נעמה הדסי (כאן - תאגיד השידור הישראלי); עדי עוז (עורכת 'את'); עדי קיסר (משוררת); עמית הרשקוביץ (קומיקאית); ענבל גזית (גלי צה"ל); רומי נוימרק (כאן - תאגיד השידור הישראלי); רוני ברודצקי (במאית וסופרת); רוני מרחבי (שחקנית); רונית הבר (מנכ"לית סלונה); רעות סהר (וואלה! News); שהרה בלאו (סופרת ופובליציסטית); שי סגל (טיים אאוט); שירה אוחיון (תזמורת ירושלים מזרח ומערב); שירה לוקסנבורג (גלגלצ); תמר סוקניק (וואלה! News).